חיפוש

הספדים < חזור יותם כוח - קצין אג"ם גדוד שקד הספד לשומינוב המציאות בה אנחנו חיים במדינת ישראל רווית המלחמות הביאה להשוות רבים מאנשיה לגדולה. למפקדים רבים מקום בהיכל התהילה. מפקדים עם גבורה עילאית שהין יוצאי דופן בחייהם וברגעיהם האחרונים. אך, כפי שאני אורה את זה, אין מפקד אחד, מ"פ אחד, שהיה כה איכותי ומוערך על ידי החיילים עליהם פיקד, ועל ידי הצבא בן שירת, כמו אייל שומינוב, שמו עצמו הוא השראה לליבם של רבים מחייליו, התנהגותו היא דוגמא ומופת, וכל אשר עשה, עשה הכי טוב שהיה אפשר. שומינוב, היית מ"פ אדיר וטוב לב, גאון ושקדן, כישרוני וחרוץ, איש אשכולות ואיש שטח, והכי חשוב היית אמיתי ונאמן לעצמך. כל הפעולות שעשית, עשית הכי טובת במסירות אין קץ ושום דבר לא היה יכול להסיט אותך מהמטרה. ב – 7 לאוקטובר ירדת כחלק מכוח מצומצם של הגדוד בשעה 06:30 בבוקר לדרום, כבר בדרך כתבת לי הודעה שיש פה משהו אחר שאי אפשר לתפוס. נלחמת ביחד עם החפ"ק שלך בנובה ואח"כ המשכת ליישוב כיסופים שם תחת אש חילצת אזרחים. במהלך הקרבות חטפת כדור ביד, פינו אותך לבי"ח, שלחת לכולנו תמונה של היד עם החור וכתבת "אני בדרך חזרה". כשהרופאים אמרו לך שאתה צריך להישאר ולהחלים, החלטת שזה לא מתאים לך, שיש לך פלוגה ופשוט הלכת משם. פתאום הופעת במשרד המג"ד וכולנו היינו בהלם לראות אותך. "אנו מצויים בשךב ראשוני של אחד מהקרבות הגדולים בהיסטוריה [...]"ץ אני זוכר ששמעתי אותך אומר מילים אלו, מתוך נאומו של צ'רצ'יל במעמד הצטרפות בריטניה למלחמת העולם השניה, לפלוגה שלך ב – 27 לאוקטובר יום שישי, ערב הכניסה הראשונה של הגדוד לרצועה. רק אתה יכולת לקשר בין הדברים. זה ממש הזכיר לי את היום מ"פים מצטיינים בו ביקרנו אצל נועם לניר בתל אביב, וכל שאלה שהוא שאל ידעת לענות עליה, ולי היה פרצוף של "מאיפה למען השם אתה יודע את זה". הידע הרב שלך, אהבתך ללמוד, היכולת שלך לחשוב ולהסיק מסקנות, הפכו אותך להיות מ"פ כל כך טוב. הכי טוב. כקצין אג"ם של הגדוד היית עושה לנו לא מעט פעמים חיים קשים. תמיד היית מאתגר בשאלות שלך ושואל למה? תמיד היית אומר דעתך ומשגע אותנו, אייך היית אומר? "אני רק אומר את דעתי אבל תעשו בסוף מה שאתם רוצים ...". ואחרי שהיינו עושים מה שאנחנו רוצים, היית ממשיך לשגע אותנו. זה היה מטריף אותי. פלוגה היא המקום הראשון בו המפקד משרה מרוחו על חייליו, ובאופן מוחשי קובע את רוח הפלוגה. לפלחוד היה את הרוח שלך. יכולת לראות לפי מה החייל עושה שזה החייל שלך. פלוגה משימתית, מקצועית ואחראית. משימתית כשם שאתה היית עם ברק בעיניים וצועק "אחריי!". בכל מקום היית ראשון במעשים ולא בדיבורים. מקצועית כמו שאתה אהבת את המקצוע והיית מחויב ללמוד כמו שהיית מחויב לנשום. לא אשכח את הוויכוחים המקצועיים שלך בלחימה, ואת הבדיחות על תצוגת הטנקים עם אטיאס מ"פ השריון. ואחראית. אחראית כמו המחויבות שלך לאנשים. היית מפקד קרבי שקודם כל אוהב את פקודיו. תוך כדי הלחימה היו לנו שיחות רבות על החיים. תמיד נהניתי לדבר איתך, ולהקשיב לך. תמיד השיחות איתך היו עמוקות ובעלות משמעות. אף פעם לא דיברת על משהו סתמי. תמיד אלה היו שיחות רציניות. אני זוכר שכל הזמן דיברת על החלום שלך לצאת החוצה וללמוד פיסיקה. אבל כל פעם אמרת שהוא יכול לחכות כי צריך אותך עכשיו, ואתה הארכת את השירות שוב ושוב. שומינוב, אני פה להיפרד ולהגיד לך שלום אחרון. שלום לחבר אמת. חבר חכם ושנון. חבר שתמיד יגיד לך רק את האמת. חבר עם חוש הומור לא בדיוק מפותח, אבל עם בדיחות שנונות וכה ציניות שאי אפשר היה שלא לצחוק מהן. מבעד לחזית הרצינית שלך היית בחור רגיש עם לב זהב. אוהבים וכבר מתגעגעים, החברים ומשפחת גדוד שקד הבא הקודם

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. אמרות אייל אחרי אירוע של שמחת תורה אייל אמר: "לא החייל ב"ש.ג", לא המודיעין ולא הפיקוד הבחיר, כל מי שהוא בעל דרגות נושא חלק מאחריות למחדל הנורא. אנחנו אשמים בתרבות הארגונית שקיימת. בכניסה לעזה, אייל פנה לפלוגה ואמר: "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! לנו יש משימה הכי חשובה לנצח את האויב, אין זכות גדולה יותר מלהביא נחת ורווחה לעם שלנו. זה ייקח חודש, חודשיים, שנתיים, כמה שצריך, מכאן נצא חזקים יותר גם אנחנו וגם העם כולו. זאת שליחות לאומית, ואנחנו נכנסים לדפי ההיסטוריה, זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. כשקשה, תחשבו למי קשה יותר, שמפחיד, לאטום את הלב, אנחנו יותר חזקים מהם! זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים וילדים שצריכים לחזור הביתה." "איזה מן חיים אלה שהכול אצלך שגרתי תמיד. אין זמנים שאתה נלחם עבור איזה משהו, גם אם לא נלחם בקרב, אבל נלחם בעבור איזה ערך בדרך כלשהי.." "מתכוננים, כאילו יש מחר מלחמה! - השגרה היא תבנית של חירום" "אנחנו צריכים תקשורת טובה בין החוליות, שיש תקשורת בעיות נפתרות, גם בזוגיות וגם בקרב!" נהג לחלק ספרים לפקודיו על מנהיגות, ארץ ישראל, ושואה כולל הדגשה: ,תלמד ותלמד את זכר השואה, זה חובה לאומית ומוסרית". "הגמול להרגל טוב זה בעתיד, הגמול להרגל רע זה בהווה" "אנשים לא צריכים כלום, חוץ מהערכה!" "אם יש כישלון – הוא עליי, אם יש הצלחה – זה בזכות הלוחמים!" יש גמרה על עבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות... בה נאמר "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא יישרף. גם אם אנשים ימותו, האותיות – הרוח תישאר.. ששאלו אותו, מה שלומך? ענה: "שלומי כשלום עמי!" "אין יותר אייל שומינוב! אייל שומינוב - עם כל החשבונות הפרטיים שלו - לא קיים עכשיו! אני עכשיו חלק מהעם שלי, העם כולו נמצא במצב חירום, והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה להילחם עבור העם שלי! רק עם סוף הלחימה, לאחר הניצחון בקרב, 'אייל שומינוב' יחזור." אייל היה אמור להשתחרר בינואר 24, האריך את שירותו עקב המלחמה מתוך תפיסה ש: "כל עוד צריך אותי, אני פה!" "אנחנו נלחם ונשאר בני אדם" "פלוגה שלא יודעת לעמוד בזמן לח' בוקר – לא תדעה להתייצב ביום הפקודה" להשקיע את מיטב זמני בלימוד, "כל מה שאני לומד – ליישם, כל מה שאני מיישם בשמחה!" "אני סומך עליכם ולא בודק אתכם, יחס גורר יחס – זה עובד גם בכיוון החיובי" "חייל דורש כבוד – שייתן כבוד. חייל דורש רעות שיהיה חבר" "השינוי מתחיל אצלי – זה תהליך אישי ולא משפחתי או חברתי, לחנך רק את עצמי" "יתגבר כארי" – הגדרת קבוצת הוואצאפ שלו עם עצמו "דע מה אתה שווה ואל תיפול להבלים שלא מקדמים אותך" "חתירה לידע - להתעניין, להתייעץ, לחפש מידע, ללמוד מאנשים לא רק מספרים" "אם אתה מרגיש מספר אחד - תשנה סביבה" ״הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ". וכן אמרו: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כו ז): "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה". להשקיע את מיטב זמני בלימוד, כל מה שאני לומד- ליישם, כל מה שאני מיישם- בשמחה! ממכתבו האישי: "אני מאוד גאה ליפול על המדינה האהובה שלנו, אם אין ערך על מה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך!" "נלחמים על הבית! למות או לכבוש את ההר!" "אנחנו הדור שיבנה מחדש את המדינה ויבטיח שנשוב להיות עם חופשי בארצנו באמת!" במגינים שחילק לחייליו נהג לברך :"תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענווה!" "יום מותו של האדם נקבע ביום היוולדו, לא חשוב מה הוא אורך החיים, חשוב התוכן בחיים" "להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים, זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה!" "מנהיגות מעצבים, מנהיג מעצב הוא בעל חזון. השיח שלו הוא חיובי 'הכול זה אנחנו" כאשר חייל שאל את אייל: "מ"פ מה דעתך על דיונים ציבוריים על המחיר שיש לשלם עבור עסקת החטופים?" שומינוב, טען: "אנחנו צריכים לצאת לעסקה, גם אם היא מרחיקת לכת, מכיוון שמבחינתנו האיום על מדינת ישראל הוא לא רק המחבלים שישחררו או המצב בעזה שאולי יאפשר להם התחמשות מחדש. החשש הגדול הוא הפרת החוזה הכי בסיסי בין מדינה לאזרחיה. אם אנחנו לא נוודא לעמוד בדרישות הכי פשוטות שמבטיחות ביטחון ודאגה לחייהם של האזרחים, זה עלול לפרק את החברה מבפנים, במחבלים נוכל לטפל אחרי זה. בעיצומם של הקרבות בעזה, אייל הדליק נר ראשון של חנוכה בכיכר פלסטין ואמר: "זו זכות שלנו להיות אלה שמרימים את הכבוד והגאווה הלאומית . למכבים לקח 30 שנה למרד, ואנחנו רק 60 יום בפנים. כשמדברים על "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" – כדאי להסתכל בראייה היסטורית – שבמשך 2000 שנה מדליקים חנוכיות והרוח ממשיכה לפעום, אנחנו לא הסיפור כאן. "גיבור זה לא אחד ששום דבר לא קשה לו, לכולם קשה, גם לי קשה, גם למג"ד קשה. כל אחד קשה לא משהו אחר. גיבור הוא אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד!" "המדרון, במיוחד באיתות מלחמה, חלקלק מאוד. התפקיד של מפקדים להגן על חיילים מפני עצמם, המחויבות העליונה שלכם היא להחזיר את הבנים הביתה" "אני לא מאמין בדוגמא אישית אלה באישיות לדוגמא" "להיות אדם שמח ואדם שמרין אור" "תסמכו על חיילים שלהם, תנו להם תחושה שאתם מאמנים בהם – זה עובד" "מאחורי כל חייל קשוח למראה, מסתתר ילד שצריך שיראו אותו" "עכשיו - הוא הזמן היקר והחשוב ביותר בחייך" "פחד גרוע מכישלון - אם תחשוב שתיפול כבר נפלת" "יש לך את כל הכלים להצליח, עכשיו תתחיל לעבוד" "להבחין מתי אני ב-Doing ומתי אני ב-Being" "מה הורס? אגו, חוסרה ערכה, אנשים שרוצים להיות צודקים תמיד. מה בונה? אינטליגנציה, שיתוף ברגש, משוחרר שכייף באמת" עשרת הדברות של אייל: צניעות ודרך ארץ להיות ממוקד מטרה להיות יציב, איתן וקר רוח להאמין בדרך שלך, גם כשיש המלעיגים נתינה והשפעה לאחרים להימנע משיפוטיות וביקורתיות לדעת למחול הקשבה והתעניינות באחרים לדבר פחות ולעשות הרבה אהבת חינם, לפרגן להיות מוסיף והולך להיות מהנעלבים ואינם עולבים להתפתח,ללמוד, לקראו, לכתוב יתגבר כארי

הספדים < חזור מרום כץ - גדוד צבר הספד איך נפלת מפקד הפלוגה? בפעם הראשונה כששמעתי אותך מדבר כבר אז הייתי מופתע והתרשמתי לטובה. איך מפקד פלוגה שכבר למעלה מחמש שנים בצבא, שכל עולמו זה הצבא והנשק, מדבר כל כך הרבה על רוח, על היסטוריה יהודית, על היסטוריה כללית ועל מקומם של היהודים בתוכה?! איך אדם ששקוע עד השעות המאוחרות של הלילה בכל מיני ישיבות, ובמהלך היום מתאמן ומתרגל בלי הפסקה, מוצא זמן ללמוד מסילת ישרים ולקרוא על צ'רצ'יל זבוטינסקי וטרומפלדור? ואז הבנתי דבר מאוד פשוט! אתה משהו מיוחד! טרומפלדור איש הצבא, דווקא הוא אומר משפט מדהים: "לפי השקפתי אינני איש צבא, ולקחת נשק ביד מוכן אני רק בשעה שאין אני רואה לפני שום דרך אחרת". כזה היית מפקד הפלוגה. איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה אלא היית מחויב לעמך לארצך ולמולדתך. במהלך הנסיגה במירון דיברת איתי על יציאה למכים. אני אמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום באמת לצבא גם כי אני לא אוהב את כל עניין הלחימה ואז ממילא כי אני לא לוחם טוב. אתה אמרת לי משהי מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע את זה ממ"פ. "מה אתה חושב שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת למכים או לא, אתה מפספס את הנקודה. אתה לא הסיפור פה בכלל" ואז הבנתי איך כמו טרומפלדור כך אתה. מצביא גדול! שכל הסיבה שהוא עדיין בצבא הייתה עם ישראל! לא אשכח אותך במסעות, כמה נהניתי ללכת איתך שעות על גבי שעות ופשוט ליהנות מהדיבור איתך. ועל מה לא דיברנו? פילוסופיה, אמונה, היסטוריה, פיקוד ועוד הרבה נושאים שבהם לימדת אותי רבות. אתה לימדת אותי שאפשר להיות קצין ומפקד בצבא שהוא ספרא וסייפא כפשוטו. איש ספר, משכיל, רחב אופקים שיודע להילחם, יודע לפקד ודורש מחייליו בדיוק מה שדורש מעצמו. כגדעון כך אתה "ממני תראו וכן תעשו" בהפעלה בחברון שמרנו במשך 8 שעות בעמדה סטטית, אתה באת אחרי 6 שעות ונשארת לדון איתי במשך שעתיים. שאלת מי תרם יותר? דור 67 או הדור שלנו? אני עדיין לא יודע לתת תשובה לשאלה זאת אבל אין ספק שזה שאתה היית בדורנו, ואני זכיתי לקרוא לך מפקד הפלוגה תרם רבות לי ולדור כולו! במסע האחרון שלי איתך, מסע הכומתה, האקט האחרון של הכשרה בת 8 חודשים, שאלתי אותך שאלה אחרונה: "מפקד הפלוגה, עד איזה שלב אתה תהיה בצבא? מתי תפרוש ותעשה את כל מה שאמרת לי שאתה מתכנן? ענית לי כך: מרום תפסיק לקראו לי מפקד הפלוגה, תקרא לי שומינוב. ואמרת לי בתשובה פשוטה עד מתי שאבין שעם ישראל לא צריך אותי יותר בצבא, ואני אתרום במקום אחר. אז מפקד הפלוגה, סליחה שאני קורא לך כך כי בשבילי תמיד תהיה המפקד שלי. רציתי להגיד לך שאני מעריך אותך ומצדיע לך! אתה דמות לחיקוי בשבילי! אתה אחת הסיבות המרכזיות שבזכותן יצאתי לקורס קצינים. אני פה עכשיו בקורס קצינים ותאמין לי שהטיפים שנתת לי בתחילת הקורס עוזרים לי רבות וכמה שאתה חסר לי כבר עכשיו. בשיחת טלפון האחרונה שלך אמרתי לך ציטוט שאמרת לחיילים שלך בגדוד: "יש גמרא בעבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות ... ... ואז הגמרא אומרת "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא ישרף. גם אם נחסל את האנשים, האותיות- הרוח תשאר" מפקד הפלוגה שומינוב אתה איתנו! גם אם גופך לא נמצא איתנו, רוחך תישאר אצלי ותלווה אותי בכל צעד שאעשה בצבא ובכללי בשאר חיי. גאווה לשאת את הכומתה שנתת לי. אני מצדיע לך על פעולותיך ועל תרומתך האין סופית למדינה האהובה שלנו. תודה רבה לך מפקד הפלוגה! נוח על משכבך בשלום! אוהב מעריך ומעריץ מרום. הבא הקודם

הספדים < חזור יובל סמואל גדוד צבר שומינוב אחי היקר! הכרתי אותך מהרגע הראשון שלי בצבא, ותמיד היית מפקד מיוחד בשבילי. כשהתחלנו את דרכנו ביחד יצא לנו לדבר לפעמים על דברים מעבר לצבא. היו לנו שיחות על החיים, על מהות, על משמעות, על רוח. סיפרת לי על כמות הספרים שקראת, על דמויות שהיו לך לחיקוי, על עומק ומשמעות החיים ועל המקום שלנו כאן בצבא ובעולם הזה. כשיצאת לבה״ד 1 אחרי שלכולם היה ברור שזה מה שתעשה, אמרת שאחר כך אתה מתכנן להשתחרר כי יש לך הרבה דברים שאתה רוצה לעשות. רצית לחזור לכל מיני עיסוקים שהיו לך לפני הגיוס, ללמוד תואר, להתקדם בחיים. ובאמת, עם כל הכשרונות שלך והאידיאלים שלך-היית יכול לעשות כל כך הרבה דברים ולהצליח בכל מה שתבחר. וכמובן שבסוף המשכת לעוד תפקיד. כשהיית סמ״פ נפגשנו בגדוד קצת. גם שם ראיתי אדם מיוחד, אדם שנמצא פה כי הוא יודע ומבין שדווקא כאן צריך אותו, שעושה את מה שצריך ולא את מה שנוח או את מה שקל. אמרת שרוצים שתצא לקורס מפי״ם, אבל אתה לא רוצה כי נתת מעצמך ועכשיו אתה רוצה להמשיך, להתקדם ולעשות דברים חשובים אחרים. וכמובן שגם אז הבנת בסוף שצריך אותך, שאין מישהו שיכול לעשות את התפקיד בצורה טובה כמו שאתה יודע. אז הבטחת שזה יהיה רק לעוד תפקיד אחד.. כשפתחת מחזור כמ״פ, אני סיימתי תפקיד ראשון כמ״מ בגדוד. מההיכרות שלי איתך הבנתי שלהיות מ״מ אצל מ״פ כמוך יהיה יותר משמעותי מכל דבר אחר שאעשה, ולמרות שזה לא המסלול הרגיל החלטתי שאני רוצה להיות מ״מ שלך בבא״ח אחרי שהייתי מ״מ בגדוד, וכך היה. עברנו 8 חודשים שבהם היית מפקד של הפלוגה הטובה ביותר בבא״ח. זה לא הפתיע אף אחד כמובן. היית מקצועי יותר מכולם, ערכי יותר מכולם, מדוייק יותר מכולם, אנושי יותר מכולם. יחד עם החיבוק, האהבה והאכפתיות לחיילים, ידעת לדרוש בלי הפסקה והכי הרבה שאפשר, כדי לקדם ולשפר את כולם, להגיע למקום יותר טוב. דרשת מכולנו לעבוד קשה, אבל היה לנו כל כך כיף. הרגשנו משמעותיים, שאנחנו מתקדמים ומקדמים את החיילים. נהננו להיות מפקדים תחתיך, להיות הממי״ם של הפלוגה הכי טובה, של המ״פ הכי טוב. והיית הכי טוב אבל בשקט, בלי לדבר על זה, בלי לספר על זה. פשוט גרמת לזה, בעבודה קשה ומיוחדת כמו שרק אתה יודע. בתקופה הזו התחברנו, נקשרנו והפכנו להיות חברים. זו הייתה חברות עם איש מעלה. היינו חברים שמדברים על עומק, על משמעות, על התפקיד שלנו במדינה, על הגאולה, על מידות, על רוח וגם על החיים שלי ושלך. דיברנו עד אמצע הלילה על מה שקורה במדינה וחשבנו יחד איך צריך לשנות ולקדם פה דברים. לפעמים גם למדנו ביחד. היית צוחק על הדתיים שמזגזגים, כי כשלך הייתה אמת היית הולך איתה עד הסוף. ולמרות שלא באת מרקע דתי בכלל-ידעת המון. למדת, שאלת, חקרת, התחברת. תמיד ידעת לדייק, לחשוב לעומק על הכל. ובנושאים שעוד לא היו לך תשובות עם עצמך אמרת שאתה צריך לחשוב על זה, ובאמת היית חושב. היית אלוף בלחשוב. בלחשוב קדימה, בלחשוב על מה נכון, בלחשוב לעומק על דברים, בלחשוב על סולם הערכים שלך, על הסיבה שאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. גם בתפקיד השני שלך כמ״פ המשכת לחשוב, לברר וללמוד. תמיד חשבת על הכל ועל כולם. אפילו במשפט של הפלוגה חשבת על כולם . בהתחלה החלטת שהמשפט של הפלוגה יהיה ״למות או לכבוש את ההר״. כי דבקת במטרה, כי ידעת שכל מה שנרצה יקרה, כי הבנת את התפקיד הקיומי של הצבא ושל יישוב הארץ. אבל חששת שהמילה ״למות״ תכביד על ההורים של החיילים, אז שינית את המשפט ל״נלחמים על הבית״. כי באמת הארץ היתה בשבילך הבית. ובסוף הצלחת לקיים גם את זה וגם את זה. נלחמת על הבית-על המדינה היהודית היחידה בעולם, על הערכים שחשובים לך, על מה שתמיד האמנת ונשארת בשבילו, כדי להיות מוכן לעשות ולהשיג את כל מה שצריך ומתי שצריך. ולצערי הרב, גם קיימת בעצמך את ה״למות״, אבל כמובן שהצלחת גם לכבוש את ההר. כבשת את ההר, כבשת את כל מה שרצית. עשית את הכל הכי טוב שאפשר. דאגת שהדברים החשובים יקרו, גם אם לא אכלת ולא ישנת בשביל זה. אחי, שתדע שאת השיחות שדיברנו, שצחקנו ושהעמקנו כנראה שלא אשכח לעולם. הדברים שאמרת ודייקת לי הפכו להיות חלק ממני, מהחיים שלי, ואפילו חלק מהבית של שירה ושלי. אתה היית ותהיה לי דמות להערצה ולחיקוי. שאפשר ללמוד ממנה בלי סוף. ולצערי במקום לדבר איתך אצטרך לקבל החלטות במחשבה של מה אתה היית אומר על זה. כל כך עצוב שבמקום לחיות איתנו ולקדם איתנו את המציאות הזו אתה הופך להיות דמות שנלמד עליה. ואנחנו נלמד! על הרוח היהודית שבערה בך, על העניין שמצאת בכל דבר שקשור לדת ולתורה. נלמד מהחיבור שלך לרוח ולהיסטוריה, לעם ישראל, למדינת ישראל. נהרגת על קידוש ה׳ אחרי שפיקדת על הפלוגה שלך בצורה בלתי ניתנת לחיקוי. בצורה מקצועית, ובדרך שרק אתה יודע. עם המון הישגים וב״ה בלי נפגעים עד כה. חוץ ממך. שבוע שעבר יצאת מעזה להתרעננות ואמרת לי שחייבים להיפגש. קבענו ביום חמישי, וכמובן שאמרת לי שאתה בא לעלי אז אני חייב לקחת אותך לישיבה. ללמוד, לראות, לשאול, לחקור. לצערי המפגש לא יצא לפועל וגם לא יקרה בעתיד, כי הלכת למקום שכולו טוב, התקדמת למקום שכנראה צריכים אותך בו יותר. אבל מבטיח שכשאני אלמד אני לא אשכח אותך, את הרצון שלך ללמוד ולהשתפר בהכל, תמיד. באחת השיחות איתך לאחרונה, אמרת לי שיש הרבה מה לשנות בעולם, וצחקת שמזל שאנחנו לא זקנים ושיש לנו עוד זמן לשנות. אז לך אין עוד זמן, אבל אתה שינית את העולם יותר מכולנו. ומעכשיו אתה תשנה רק מלמעלה, ואני אנסה לשנות את מה שאני יכול, להתקרב קצת למה שאתה היית עושה. אתה היית המפקד שהכי הערכתי, וכנראה שזה גם לא ישתנה. היית דמות מוערצת בעיני הפקודים, ודמות מוערכת בעיני המפקדים. ואני בטוח שתמיד תישאר מישהו שנלמד ממנו, שנפעל לאורו, ושנרצה להידמות לו עוד ועוד. ולא רק כמפקד היית לי משמעותי. היית החבר עם השיחות הכי עמוקות ומשמעותיות שהיו לי. וזה לא גרע מהכיף והצחוקים שהיו לנו. תודה על כל זה, על העזרה שתמיד נתת כששירה רצתה שתעזור לה להפתיע אותי, על זה שדאגת שיהיה לנו טוב בשילוב של הצבא עם הבית שלנו. אחי אני אוהב אותך, מעריך אותך ואפילו מעריץ אותך. יהי זכרך ברוך. אנחנו נמות או נכבוש את ההר ונלחם על הבית, עד הסוף, עד שננצח. סמואל ‏ הבא הקודם

הספדים < חזור עמית סגל הספד לוויה שומי שלנו, מתחילת המלחמה לפתוח את ״הותר לפרסום״ הפך קשה מדי.. כל פעם רק רצינו לקרוא את השמות, לוודא שזה לא השם שלך ולנשום לרווחה. חבר, לוחם, חובש, מפקד, קצין, ועוד כל כך הרבה מילים שיוכלו לתאר את הגבר שהיית. הכי חכם בחבורה, הכי חתיך, הכי צהוב וגם פוליטיקאי.. שומי שלנו היית מלא שמחת חיים ורצון להתקדם ולהתפתח במסלול שהקדשת לו מהחיים שלך פרק אחד גדול אי שם מנוב׳ 2017. תמיד ראינו את האור שבעיניים שלך כשדיברת על החוויות שאתה חווה בצבא ורצינו תמיד לשמוע עוד ועוד כאילו אנחנו חווים אותם דרכך. סיפרת לנו על הקרבות שלך ואנחנו יושבים המומים אבל עם חיוך מלא גאווה כי מי יכול עליך? אמרת לנו שאתה מעריץ מילואימניקים שעוזבים הכל ביום פקודה ואנחנו מהצד מצחקקים ואומרים שזה כלום לעומת מה שאתה עושה. התרגשנו בשבילך בכל שלב שהתקדמת בו וצחקנו בכל פעם שאמרת דיי זו החתימה האחרונה שלי, ההארכה האחרונה למרות שבעומק הלב לא האמנו שבאמת תשתחרר מהצבא, הרי תפקיד הרמטכ״ל בעוד איזה 2 עשורים היה צריך להיות שלך. מי היה מאמין שנספיד אותך חבר שלנו שומי? מי דמיין שנצטרך לראות את עצמנו בסיטואציה הזאת? קוברים חבר ילדות? שומי שלנו, חבר שלנו איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? אלוהים שמר לך מקום בגן עדן אבל למה דווקא עכשיו? זה לא הזמן בכלל אנחנו צריכים אותך פה איתנו. מלח הארץ שלנו זו לא קלישאה, זו ההגדרה לך. כמה אנחנו אוהבים אותך. תמיד היית ממלא את עצמך בעשייה, מחשבות על העתיד, לימודים שרצית ללמוד, תפקידים שרצית להגיע אליהם, טיולים. עכשיו אין כלום, חלל ריק שישאר ריק, מי ימלא אותו? המילים לא יוצאות לנו מהפה ואנחנו עדיין מרגישים בסוג של סיוט מתמשך. בכל פעם שהיית חוזר הביתה היית מספר לנו כמה אתה אוהב את התפקיד שלך וכמה המדינה חשובה לך ואת התפקידים הגדולים שמציעים לך, כמה כיף היה לראות אותך מאושר ככה, צנוע, עניו אבל עם כריזמה סוחפת. אנחנו יודעים שהערכים שעליהם גדלת מושרשים חזק חזק בחיילים שלך וכמובן גם בנו. תמיד שמרת על החיילים שלך, כמו על החברים שלך מהבית, תמיד נתת מעצמך. איכשהו דחקת את עצמך תמיד הצידה, קודם הסובבים ורק בסוף הרשימה כתבת את עצמך. אהוב שלנו ילדים בני 24 לא צריכים לכתוב הספדים והנה קיבלנו את הכבוד המפוקפק ביותר שיכולנו לבקש. לא מצליחים לחשוב, לא מצליחים לעכל, הכל קורה מהר מידי גיבור שלנו, שום תיאור לא יצליח לשרטט את האישיות המדהימה שלך- חכם, מצחיק, מוכשר, חזק - עמוד האש ההולך לפני המחנה תודה על 20 שנים של חברות מדהימה, תודה על הזכות להיות חברים שלך. תודה שלימדת אותנו מה זה להיות חזק. תודה שהראת לנו מה זה דרך ארץ ומה זה צדק כי אתה שונה ומיוחד. תודה על כל החוויות שחווינו איתך. כל החברים הגיעו מכל קצוות הארץ, כולם פה, חוץ ממך.. זה דפוק שאנחנו רואים את כולם בנסיבות כאלה. אתה הכי מיוחד שיש. לא הגיוני שלא תהייה פה יותר. כולנו זכינו לגדול איתך וללמוד ממך ומהאדם המיוחד שאתה. השארת בכל אחד מאיתנו חלק. אם ינפצו מראה עכשיו על הרצפה יהיה יותר קל לאסוף את הזכוכיות מאשר אותנו. אין שם לחומר שקורצת ממנו. אין תיאור שיעשה חסד לאדם שאתה. אתה אחד ויחיד, הטוב שבטובים, עם ראייה ברורה וחדה, ערכי ומוסרי, נבון אצילי ויפה תואר, עם גוף חסון וכתפיים רחבות שנכונות לשאת את הנטל בראש מורם. אדם יוצא מגדר הרגיל ובלב שלם נלחמת על מה שאתה האמנת. תודה על הדוגמה והמופת, תודה על הנחת, תודה על הגאווה ותודה על החברות. ״לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע״ הבא הקודם

הספדים < חזור יצחק תורג'מן - ממ תחת אייל אייל אחי היקר "אייל אחי היקר איך אפשר לעמוד ולדבר על אדם ענק שכמוך? ענק שבענקים, ענק במידות וענק במעשים. יושבים היינו לחשכת הלילה לומדים ודנים יחד, היית פושט בפניי סוגיות שלמות , רמב"ם , הרמח"ל , תלמוד ומדרשים , אריסטו ,דקארט ושפינוזה הכל היה בהיר בעניך. באחד הלילות בבית בהגנה שעשינו בלב עזה קראת לי מהחדר השני - 'בוא בוא תורגמן כאן אין מושב ליצים' . חככתי בדעתי לשם מה הדחיפות, בטח עוד משימה שיורדת, מהר מאוד מצאתי עצמי מתפלפל איתך באחד ממאמריו של זבוטינסקי. כל רגע אצלך היה מוקדש למשימה ולפלוגה, התעסקת במשמעת , ובנראות הפלוגה , ידעת ליזום ולתחבל מחוץ לג.ג שהגדירו לך , העיקר שזה מה שישרת את המטרה. לנצח. לא לקחת לעצמך כלום, כשפירגנו לך הצטנעת ואמרת שזה לא ממך , שמת את עצמך בצד . היית חוזר ואומר תדיר 'עכשיו אין אייל שומינוב, כשתיגמר המלחמה יחזור אייל שומינוב'. כמה דבקת במטרה , כמה הרמת לנו את הרוח , בחנוכה האחרון החלטת לכנס את כל הפלוגה באחד הבתים בלב עזה אף על פי שמאוד חששת , ולשאלתי אמרת 'עשיתי ניהול סיכונים ועכשיו הפלוגה צריכה שנרים את הרוח'. וזה מה שעשית . דיברת על גבורת המכבים בימים ההם ועל הגבורה שלנו בזמן הזה , על הזכות שלנו לחיות בדור שכותב את ההיסטוריה . על הזכות שלנו להיות אלה שמרימים את הכבוד והגאווה הלאומית. אמרת שלמכבים לקח 30 שנה למרד , ואנחנו רק 60 יום בפנים , וכשמדברים על 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' - כדאי להסתכל בראייה היסטורית - כשבמשך 2000 שנה מדליקים חנוכיות והרוח ממשיכה לפעום אנחנו לא הסיפור כאן. אין יום שלא דיברת על השליחות שלנו. אין יום שלא הזכרת את החטופים . כשדיברנו על השחרור אמרת לי 'אחי זה מאוד פשוט, צריך אותי אז אני פה'. באחד הימים תפסת אותי ושאלת אותי על הגמרא במסכת עבודה זרה - שמספרים על רבי חנינא בן תרדיון מעשרת הרוגי מלכות. שמצאוהו הרומאים יושב ועוסק בתורה, כרכוהו בספר תורה והציתו, אמר : "אילמלא אני נשרפתי לבדי , היה הדבר קשה לי , ועכשיו שאני נשרף וספר תורה עימי - מי שמבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני"- שאלת לכוונה ולא ידעתי תשובה בפי ועכשיו אומר אני : 'אייל אחי אתה שמסרת את גופך בחבליה של ארץ ישראל על כבודה שנרמס, תדע שהיא זו שתבקש את עלבונך. אנחנו נמשיך ונבקש את עלבונך. בהמשך שאלו אותו תלמידיו לרבי חנינא : רבי מה אתה רואה? אמר להם גוילין נשרפין ואותיות פורחות' . ושאלת אותי 'מה תורגי, באמת היו אותיות שפרחו באוויר? - 'לא לא' אמרת , 'הכוונה היא שהגויל יכול להישרף אבל הרעיון ישאר לנצח' הרעיון ישאר לנצח. אני בטוח שאתה ורבי חנינא ממשיכים להתפלפל שם למעלה בסוגיות שאהבת. תדע לך אחי שהרוח והרעיון שלך ישארו פועמים בנו לנצח. ביום שישי האחרון התקשרת אליי לבית החולים 5 דק לפני שבת. 'היה חשוב לי שנדבר לפני שנכנסת שבת' אמרת לי - הרגעת אותי שאתם בטוב , שלא אהיה חלילה מוטרד ממה שקורה איתכם. כמה היה חשוב לך להגיד לי שפעלנו טוב באירוע שלא אחזיק ברגשות אשם. הרמת לי את הרוח, וכמו תמיד הרגשתי שיש לי מפקד גדול שמבין אותי . תיהיה מליץ יושר עלינו ועל כל עם ישראל. עם ישראל חי לנצח ת.נ.צ.ב.ה" הבא הקודם

הספדים < חזור עמרי משיח - מג"ד שקד לשעבר אייל שלנו אייל שלנו, התאריך, ,20.6.23 אני קורא לך לשיחת סיכום מספר ימים לפני שאני מסיים למעלה משנתיים של פיקוד על גדוד שקד, השיחה איתך שומינוב, כהרגלך, עמוקה, מחכימה, קולחת, התחושה שלי היא לא תחושה של שיחה עם פקוד, אלא תחושה של שיחה עם קולגה. בשיחה הזו אני כמובן מנצל את ההזדמנות להביע את ההערכה האדירה שיש לי אליך ומבקש ממך שתשאיר סימן שאלה קטן על כוונות השחרור שלך בסוף התפקיד למרות הפסגות הגבוהות שאותן אתה מתכנן לכבוש ברגע שתשתחרר, ואתה, מחייך חיוך נונשלנטי, מיישיר מבט ועונה במשפט קצר ועמוק – "המג"ד, אני אעשה עבור עם ישראל כל חיי, כאן או במקומות חשובים אחרים". חז"ל , שגם מהם ידעת ואהבת לצטט, אמרו ש- "הקדוש ברוך הוא מלקט צדיקים דור דור כמלקט שושנים מבין החוחים". כששרתת תחתי אייל, נפעמתי משיעור קומתך, מעומק המחשבה ומרוחב הידיעות, מהמידות הטובות, מהשילוב הנדיר שבין כושר ניתוח וחשיבה של מצביא מלומד ובכיר לבין יכולת ביצוע והוצאה אל הפועל של מפקד קרבי ואיש שטח חד כמו תער. כך אמנת את חיילך אימונים מורכבים וקשים כשאתה בראשם וכך יצקת בהם מידי יום ערכים ומשמעות שיהוו עבורם מנוע ושלדה להתמודדות עם אכזריותה של המלחמה. ללמוד את מסלול חייך, את כובד הראש שבו נהגת בעצמך, את האנרגיה הלא פרופורציונאלית לגילך שהשקעת בלימוד עצמי, בהרחבת אופקים, בהכנה אישית לשעת צורך, המחשבה על אלו מעלה את התהייה על שאולי הרגשת שעוד נעמוד, שעוד אתה תעמוד, במבחן העליון הגבוה ביותר שהעמידה ההיסטוריה בפני מדינתנו. מבחן המלחמה הארוכה בתולדותינו, מבחן המלחמה האכזרית ביותר על עצם ועל מהות קיומנו. יהיה קשה עד בלתי אפשרי להסביר למי שעיניו לא ראו, אפו לא הריח, גרונו לא התייבש ומוחו הקדחתני והמוטרד מעולם לא מנע מגופו התשוש להקל על עצמו במנוחה קצרה, את ההתמודדות והתעצומות שנדרשו ממך יום יום, שעה שעה, משא כבד של אחריות שאלוהים לא ברא גדולה ממנה בעולם הזה. ההישגים הגדולים במלחמה הם סך הניצחונות שלך ושל יחידי הסגולה שהקבילו אליך בקרבות השונים, כמות המחבלים שחוסלו וחיי החיילים שנחסכו, נחסכו בזכות חכמתך המבצעית, בזכות מה שבנית עד המלחמה וההחלטות שקבלת במהלכה, למרות העייפות, הלחץ והמתח התמידי. אשרי העם שאלו מפקדיו. משפחת שומינוב היקרה, אשר, פלורה , עדן וניב, גורלכם נקשר עם גדוד שקד ועם חטיבת גבעתי, בשם מפקד החטיבה שעסוק כרגע בהכנות קדחתניות להמשך הלחימה, ובשם מאות חבריו לקרב של אייל אני מאחל לכם שלא תדעו עוד צער ומתפלל שהאור של אייל יאיר את דרככם הקשה מנשוא. אלתרמן אמר ש- "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". המפגש אתכם פלורה ואשר הוא הזדמנות טרגית גם עבורנו, הורים צעירים, לשאוב וללמוד מכם על חינוך, על הורות מעצימה, על איך ללטש יהלומים כך ששוויים הערכי בעולם יהיה גבוה כגובהם של מלאכים. אייל, נעשה הכל שזיכרונך לא יהיה רק זיכרון של מה שהיה, אלא גם ציווי ואחריות גדולה למה שעתיד להיות. בחייך למדת אותנו איך לחיות חיים מלאי משמעות ועשייה ובמותך ציוות עלינו להמשיך ולחיות, בדרכך. יהיה זכרך ברוך, בהצדעה גדולה. משיח. הבא הקודם

הספדים < חזור עדן שומינוב - אחות של אייל איילי איילי, הגיע הרגע שניסיתי לברוח ממנו כל כך..הספד לאחי...מאיפה מתחילים? איך בכלל אפשר לרשום הספד על אדם שמבחינתי עוד איתנו, למרות שעברה שנה מאז שנעלמת לי. איך מדברים עליך בלשון עבר שבראש אתה עדיין פה, ועוד שניה נכנס בדלת של הבית כמו שרק אתה יודע. כל פעם חושבת מה אני אגיד לך שתכנס, איזה שיחה צפופה הולכת להיות לנו על כל התקופה הזו. היית האדם הבלתי מנוצח. האח הבלתי מנוצח, החבר הבלתי מנוצח, המפקד הבלתי מנוצח ואיך הגיוני שהבלתי מנוצח כבר לא מנוצח? אני מבקשת ממך סליחה, סליחה שלא הצלחתי לשמור עלייך מהעולם הזה, סליחה שהיית צריך להגן עלינו, סליחה ששילמת במחיר של החיים שלך. וסליחה שברגע אחד כל החלומות שלך נגדעו בגלל ורק בגלל המצב פה והיותנו יהודים. ותודה אחת ענקית ששמרת עלינו, ועל כל עם ישראל. תודה על הזכות להיות אחותך ולגדול לצידך... כמו תאומים היינו למרות שאני הגדולה ממך, היית אח הגדול בשבילי... הייתה יותר מאח, היית חבר, המנטור שהערצתי ועוד מבוגר אחרי בשבילי. לא אשכח את השיחות הנפש שלנו, שתמיד דאגת להדגיש שיש לנו אחלה משפחה, יש לנו את אמא ואבא הכי טובים ושזה לא ברור מעליו. תמיד היית לך הערכה להורים, לאחים ולמשפחה. ומה עכשיו? שינית לנו את המציות, חושך על פני תהום בכל מובן המילה. חלל ענק בלב, חלל עצום שנהיה בחיינו ועוצמות של כאב שלא חשבתי שקיימים. כל מי שהכיר אותך ידע כמה גדולה היית נשמתך, כל כך הרבה אנשים מראים לי שיחות ותכתובות שהיו לכם, מדברים על כמה שהעריצו אותך ומי היית בשבילם. אומרים לי שזה פספוס ענק למדינה, לצבא, שהיית מנהיג שאכפת לו, ושיכולת לעשות פה היסטוריה מטורפת... שזה לא רק האובדן האישי שלנו, זה אובדן לאומי... ‏איך מתחילים לחיות חיים חדשים בלעדייך? איך זה אפשרי בכלל ללמוד לחיות מחדש עכשיו? לא רציתי אח גיבור, רציתי אח שיהיה שלי ושיישאר שלי. הגעגועים חונקים אותי... כל מקום בבית מזכיר אותך, אני עדיין עם מבט לדלת כניסה שעוד רגע ותכנס, מנסה לחשוב שאתה בחו"ל עם כרטיס לכוון אחד, אפשר לדבר איתך, אפשר לסמס לך, אפשר להתווכח איתך ... רק אי אפשר לגעת בך... בטוחה שאתה במקום של שקט ושלווה, מלא אור ומלא אהבה מחכה לנו שם, שנסיים את השיעורים ואת התיקונים שלנו נוח בשלום אח אהוב ויקר שלי הבא הקודם

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. אלבום סרטונים MY BUTTON תמונות MY BUTTON

הספדים < חזור שי כהן - גדוד שקד הספד לשנה אז מי זה בעצם שומינוב? חיפשתי את המילה המדויקת לתאר מי הוא היה , ולא מצאתי מסיבה שהגעתי אליה. המילים שהגעתי אליהם הם שהוא היה פשוט ״גם וגם״. הוא היה גם מפקד וגם חבר, גם מקשיב וגם מיעץ, גם ציני וגם רציני, גם נוקשה וגם רך מתי שצריך. הוא היה יודע לאזן , מצד אחד הוא נתן לך לעשות מה שאתה יודע, ומצד שני גם ידע לדרוש ולדאוג שתעשה את זה הכי טוב . הוא ידע לעשות לעשות את הדברים בשקט , בצניעות, באכפתיות וברמה הכי גבוהה שיש כי זה מה שהוא דרש מהחיילים שלו וזה מה שהביא אותו להיות בן אדם ומפקד כזה מוצלח ואהוב. שומינוב כתבתי גם כמה דברים ממני אליך. הרגע הראשון שהייתה חסר לי זה באותו לילה שנפלת והגיע קצין אחר לפקד על הפלוגה. עד אותו לילה כל פעם שהיינו ישנים באיתור היינו נכנסים אתה ישר הייתה מתיישב ,מתנתק לכמה רגעים ופותח את הספר של ז׳בוטינסקי שלך , אני באותו הזמן הייתי מסדר לנו מקום לישון אחד ליד השני ומכין לנו לאכול ואז יושבים ביחד אוכלים ומדברים על היום שעבר עלינו. ובאותו היום כלום מזה לא קרה , אותו הקצין הלך לישון ואני יושב על המזרון שלי ומחכה שתשב איתי ונאכל ונדבר. ומשם זה פוגש אותי יום יום , אם זה ההתייעצויות איתך , אם זה הבדיחות השנונות שלך ואם זה סתם השיחות ביניים איתך. למדתי ממך המון, למדתי ממך אכפתיות , מקצועיות , חברות , לעשות את הדברים הכי טוב שאני יכול . ואחרי התקופה שלי כקשר שלך אני יכול להגיד שאני יותר טוב בדברים האלה בזכותך, ואני בטוח שגם אם כל זה לא היה קורה והייתה איתנו היום הייתי ממשיך להתכתב להתקשר ולהתייעץ איתך כי ידעת לשפר אנשים ולעשות אותם טובים יותר. כל פעם שאני מדבר עלייך עם אנשים אני מספר כמה טוב היית וכמה השפעת עליי ועל עוד המון אנשים שעבדו לצידך . להיות קשר שלך הייתה זכות כפולה, זכות להיות קרוב לבן אדם מדהים וזכות להיות צמד של לוחם מדהים. נזכור אותך תמיד קודקוד שלנו ,בליבנו ננצור לנצח הבא הקודם