חיפוש

הספדים < חזור שי כהן - גדוד שקד הספד לשנה אז מי זה בעצם שומינוב? חיפשתי את המילה המדויקת לתאר מי הוא היה , ולא מצאתי מסיבה שהגעתי אליה. המילים שהגעתי אליהם הם שהוא היה פשוט ״גם וגם״. הוא היה גם מפקד וגם חבר, גם מקשיב וגם מיעץ, גם ציני וגם רציני, גם נוקשה וגם רך מתי שצריך. הוא היה יודע לאזן , מצד אחד הוא נתן לך לעשות מה שאתה יודע, ומצד שני גם ידע לדרוש ולדאוג שתעשה את זה הכי טוב . הוא ידע לעשות לעשות את הדברים בשקט , בצניעות, באכפתיות וברמה הכי גבוהה שיש כי זה מה שהוא דרש מהחיילים שלו וזה מה שהביא אותו להיות בן אדם ומפקד כזה מוצלח ואהוב. שומינוב כתבתי גם כמה דברים ממני אליך. הרגע הראשון שהייתה חסר לי זה באותו לילה שנפלת והגיע קצין אחר לפקד על הפלוגה. עד אותו לילה כל פעם שהיינו ישנים באיתור היינו נכנסים אתה ישר הייתה מתיישב ,מתנתק לכמה רגעים ופותח את הספר של ז׳בוטינסקי שלך , אני באותו הזמן הייתי מסדר לנו מקום לישון אחד ליד השני ומכין לנו לאכול ואז יושבים ביחד אוכלים ומדברים על היום שעבר עלינו. ובאותו היום כלום מזה לא קרה , אותו הקצין הלך לישון ואני יושב על המזרון שלי ומחכה שתשב איתי ונאכל ונדבר. ומשם זה פוגש אותי יום יום , אם זה ההתייעצויות איתך , אם זה הבדיחות השנונות שלך ואם זה סתם השיחות ביניים איתך. למדתי ממך המון, למדתי ממך אכפתיות , מקצועיות , חברות , לעשות את הדברים הכי טוב שאני יכול . ואחרי התקופה שלי כקשר שלך אני יכול להגיד שאני יותר טוב בדברים האלה בזכותך, ואני בטוח שגם אם כל זה לא היה קורה והייתה איתנו היום הייתי ממשיך להתכתב להתקשר ולהתייעץ איתך כי ידעת לשפר אנשים ולעשות אותם טובים יותר. כל פעם שאני מדבר עלייך עם אנשים אני מספר כמה טוב היית וכמה השפעת עליי ועל עוד המון אנשים שעבדו לצידך . להיות קשר שלך הייתה זכות כפולה, זכות להיות קרוב לבן אדם מדהים וזכות להיות צמד של לוחם מדהים. נזכור אותך תמיד קודקוד שלנו ,בליבנו ננצור לנצח הבא הקודם

הספדים < חזור מרום כץ - גדוד צבר הספד איך נפלת מפקד הפלוגה? בפעם הראשונה כששמעתי אותך מדבר כבר אז הייתי מופתע והתרשמתי לטובה. איך מפקד פלוגה שכבר למעלה מחמש שנים בצבא, שכל עולמו זה הצבא והנשק, מדבר כל כך הרבה על רוח, על היסטוריה יהודית, על היסטוריה כללית ועל מקומם של היהודים בתוכה?! איך אדם ששקוע עד השעות המאוחרות של הלילה בכל מיני ישיבות, ובמהלך היום מתאמן ומתרגל בלי הפסקה, מוצא זמן ללמוד מסילת ישרים ולקרוא על צ'רצ'יל זבוטינסקי וטרומפלדור? ואז הבנתי דבר מאוד פשוט! אתה משהו מיוחד! טרומפלדור איש הצבא, דווקא הוא אומר משפט מדהים: "לפי השקפתי אינני איש צבא, ולקחת נשק ביד מוכן אני רק בשעה שאין אני רואה לפני שום דרך אחרת". כזה היית מפקד הפלוגה. איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה אלא היית מחויב לעמך לארצך ולמולדתך. במהלך הנסיגה במירון דיברת איתי על יציאה למכים. אני אמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום באמת לצבא גם כי אני לא אוהב את כל עניין הלחימה ואז ממילא כי אני לא לוחם טוב. אתה אמרת לי משהי מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע את זה ממ"פ. "מה אתה חושב שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת למכים או לא, אתה מפספס את הנקודה. אתה לא הסיפור פה בכלל" ואז הבנתי איך כמו טרומפלדור כך אתה. מצביא גדול! שכל הסיבה שהוא עדיין בצבא הייתה עם ישראל! לא אשכח אותך במסעות, כמה נהניתי ללכת איתך שעות על גבי שעות ופשוט ליהנות מהדיבור איתך. ועל מה לא דיברנו? פילוסופיה, אמונה, היסטוריה, פיקוד ועוד הרבה נושאים שבהם לימדת אותי רבות. אתה לימדת אותי שאפשר להיות קצין ומפקד בצבא שהוא ספרא וסייפא כפשוטו. איש ספר, משכיל, רחב אופקים שיודע להילחם, יודע לפקד ודורש מחייליו בדיוק מה שדורש מעצמו. כגדעון כך אתה "ממני תראו וכן תעשו" בהפעלה בחברון שמרנו במשך 8 שעות בעמדה סטטית, אתה באת אחרי 6 שעות ונשארת לדון איתי במשך שעתיים. שאלת מי תרם יותר? דור 67 או הדור שלנו? אני עדיין לא יודע לתת תשובה לשאלה זאת אבל אין ספק שזה שאתה היית בדורנו, ואני זכיתי לקרוא לך מפקד הפלוגה תרם רבות לי ולדור כולו! במסע האחרון שלי איתך, מסע הכומתה, האקט האחרון של הכשרה בת 8 חודשים, שאלתי אותך שאלה אחרונה: "מפקד הפלוגה, עד איזה שלב אתה תהיה בצבא? מתי תפרוש ותעשה את כל מה שאמרת לי שאתה מתכנן? ענית לי כך: מרום תפסיק לקראו לי מפקד הפלוגה, תקרא לי שומינוב. ואמרת לי בתשובה פשוטה עד מתי שאבין שעם ישראל לא צריך אותי יותר בצבא, ואני אתרום במקום אחר. אז מפקד הפלוגה, סליחה שאני קורא לך כך כי בשבילי תמיד תהיה המפקד שלי. רציתי להגיד לך שאני מעריך אותך ומצדיע לך! אתה דמות לחיקוי בשבילי! אתה אחת הסיבות המרכזיות שבזכותן יצאתי לקורס קצינים. אני פה עכשיו בקורס קצינים ותאמין לי שהטיפים שנתת לי בתחילת הקורס עוזרים לי רבות וכמה שאתה חסר לי כבר עכשיו. בשיחת טלפון האחרונה שלך אמרתי לך ציטוט שאמרת לחיילים שלך בגדוד: "יש גמרא בעבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות ... ... ואז הגמרא אומרת "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא ישרף. גם אם נחסל את האנשים, האותיות- הרוח תשאר" מפקד הפלוגה שומינוב אתה איתנו! גם אם גופך לא נמצא איתנו, רוחך תישאר אצלי ותלווה אותי בכל צעד שאעשה בצבא ובכללי בשאר חיי. גאווה לשאת את הכומתה שנתת לי. אני מצדיע לך על פעולותיך ועל תרומתך האין סופית למדינה האהובה שלנו. תודה רבה לך מפקד הפלוגה! נוח על משכבך בשלום! אוהב מעריך ומעריץ מרום. הבא הקודם

הספדים < חזור עמית סגל הספד לוויה שומי שלנו, מתחילת המלחמה לפתוח את ״הותר לפרסום״ הפך קשה מדי.. כל פעם רק רצינו לקרוא את השמות, לוודא שזה לא השם שלך ולנשום לרווחה. חבר, לוחם, חובש, מפקד, קצין, ועוד כל כך הרבה מילים שיוכלו לתאר את הגבר שהיית. הכי חכם בחבורה, הכי חתיך, הכי צהוב וגם פוליטיקאי.. שומי שלנו היית מלא שמחת חיים ורצון להתקדם ולהתפתח במסלול שהקדשת לו מהחיים שלך פרק אחד גדול אי שם מנוב׳ 2017. תמיד ראינו את האור שבעיניים שלך כשדיברת על החוויות שאתה חווה בצבא ורצינו תמיד לשמוע עוד ועוד כאילו אנחנו חווים אותם דרכך. סיפרת לנו על הקרבות שלך ואנחנו יושבים המומים אבל עם חיוך מלא גאווה כי מי יכול עליך? אמרת לנו שאתה מעריץ מילואימניקים שעוזבים הכל ביום פקודה ואנחנו מהצד מצחקקים ואומרים שזה כלום לעומת מה שאתה עושה. התרגשנו בשבילך בכל שלב שהתקדמת בו וצחקנו בכל פעם שאמרת דיי זו החתימה האחרונה שלי, ההארכה האחרונה למרות שבעומק הלב לא האמנו שבאמת תשתחרר מהצבא, הרי תפקיד הרמטכ״ל בעוד איזה 2 עשורים היה צריך להיות שלך. מי היה מאמין שנספיד אותך חבר שלנו שומי? מי דמיין שנצטרך לראות את עצמנו בסיטואציה הזאת? קוברים חבר ילדות? שומי שלנו, חבר שלנו איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? אלוהים שמר לך מקום בגן עדן אבל למה דווקא עכשיו? זה לא הזמן בכלל אנחנו צריכים אותך פה איתנו. מלח הארץ שלנו זו לא קלישאה, זו ההגדרה לך. כמה אנחנו אוהבים אותך. תמיד היית ממלא את עצמך בעשייה, מחשבות על העתיד, לימודים שרצית ללמוד, תפקידים שרצית להגיע אליהם, טיולים. עכשיו אין כלום, חלל ריק שישאר ריק, מי ימלא אותו? המילים לא יוצאות לנו מהפה ואנחנו עדיין מרגישים בסוג של סיוט מתמשך. בכל פעם שהיית חוזר הביתה היית מספר לנו כמה אתה אוהב את התפקיד שלך וכמה המדינה חשובה לך ואת התפקידים הגדולים שמציעים לך, כמה כיף היה לראות אותך מאושר ככה, צנוע, עניו אבל עם כריזמה סוחפת. אנחנו יודעים שהערכים שעליהם גדלת מושרשים חזק חזק בחיילים שלך וכמובן גם בנו. תמיד שמרת על החיילים שלך, כמו על החברים שלך מהבית, תמיד נתת מעצמך. איכשהו דחקת את עצמך תמיד הצידה, קודם הסובבים ורק בסוף הרשימה כתבת את עצמך. אהוב שלנו ילדים בני 24 לא צריכים לכתוב הספדים והנה קיבלנו את הכבוד המפוקפק ביותר שיכולנו לבקש. לא מצליחים לחשוב, לא מצליחים לעכל, הכל קורה מהר מידי גיבור שלנו, שום תיאור לא יצליח לשרטט את האישיות המדהימה שלך- חכם, מצחיק, מוכשר, חזק - עמוד האש ההולך לפני המחנה תודה על 20 שנים של חברות מדהימה, תודה על הזכות להיות חברים שלך. תודה שלימדת אותנו מה זה להיות חזק. תודה שהראת לנו מה זה דרך ארץ ומה זה צדק כי אתה שונה ומיוחד. תודה על כל החוויות שחווינו איתך. כל החברים הגיעו מכל קצוות הארץ, כולם פה, חוץ ממך.. זה דפוק שאנחנו רואים את כולם בנסיבות כאלה. אתה הכי מיוחד שיש. לא הגיוני שלא תהייה פה יותר. כולנו זכינו לגדול איתך וללמוד ממך ומהאדם המיוחד שאתה. השארת בכל אחד מאיתנו חלק. אם ינפצו מראה עכשיו על הרצפה יהיה יותר קל לאסוף את הזכוכיות מאשר אותנו. אין שם לחומר שקורצת ממנו. אין תיאור שיעשה חסד לאדם שאתה. אתה אחד ויחיד, הטוב שבטובים, עם ראייה ברורה וחדה, ערכי ומוסרי, נבון אצילי ויפה תואר, עם גוף חסון וכתפיים רחבות שנכונות לשאת את הנטל בראש מורם. אדם יוצא מגדר הרגיל ובלב שלם נלחמת על מה שאתה האמנת. תודה על הדוגמה והמופת, תודה על הנחת, תודה על הגאווה ותודה על החברות. ״לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע״ הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור דוגמה אישית פרק ד' "החייל ינהג על פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה". (מתוך רוח צה"ל) "אין יותר אייל שומינוב! עם כל החשבונות הפרטיים שלו – לא קיים עכשיו. אני עכשיו חלק מהעם שלי." – אייל שומינוב דוגמה אישית היא אולי הערך החשוב ביותר במנהיגות צבאית. היא הבסיס לאמון ולכבוד הדדי – ואין לה תחליף. אייל האמין שדוגמה אישית היא ההרצאה הכי טובה שיש. “פחות דיבורים, יותר מעשים” – זו הייתה הדרך שלו. כמפקד דרש מעצמו לפחות כמו שדרש מחייליו. כשהחיילים עולים על ציוד – המפקדים עולים על ציוד. במד"סים – המפקדים רצים עם החיילים, בלי לקצר ובלי לחפף, אלא את אותה הדרך שהלוחם עושה. עקרונות למפקד • קודם כל אתה: כל דרישה מהחיילים חייבת להיות דרישה מעצמך. • שקיפות ואותנטיות: החיילים יודעים לזהות זיוף – היו אתם בעצמכם. • חיבור אנושי: מפקד הוא גם אנושי וגם תובעני – שילוב שמחולל השראה. • מעורבות בשטח: לא 'לפקד מהמרפסת'. להיות שם – פיזית ורגשית. • פחות דיבורים: הובלה במעשים ולא בסיסמאות. "אני לא מאמין בדוגמה אישית אלא באישיות לדוגמה." – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים 1. היו חלק מהעשייה: לא לשגר חיילים למשימות בלי להיות שותפים בהן. 2. שיח של "אנחנו": גם בהחלטות קשות – להיות חלק מהצוות. 3. בנייה בצניעות: לא לסמוך על הדרגה – אלא על האמון שנבנה. 4. משוב וביקורת: תצפתו, לוו, תנו משוב חכם. 5. הצבת סטנדרטים אישיים גבוהים: גם בכושר, במשמעת, בלבוש ובשפה. "חייל דורש כבוד – שייתן כבוד. חייל דורש רעות – שיהיה חבר." – אייל שומינוב לקח מרכזי למפקדים: לקח מרכזי למפקדים: מנהיגות אמיתית מתחילה בדוגמה אישית. מפקד חייב להיות מופת לפני שהוא דורש אותו מאחרים. החיילים יילחמו בשביל מפקד שמאמין בהם – ובעיקר בשביל מפקד שמוכיח להם כל יום שהוא חלק מהם. נקודות למחשבה: מפקד משגר הוא מפקד נעלם. מפקד מלווה הוא מנהיג אמיתי. אכיפת יתר מעידה על פער בהנעה – אל תחפו על חוסר מנהיגות בעונשים. תבנו אמון בצעדים קטנים: דוגמה אישית יומיומית, הקשבה, נוכחות. פחות ציניות – התפקיד מחייב רצינות, מסירות והתמסרות. תמיד יד על הדופק – אל תניחו שהכול מסתדר לבד. הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור רעות פרק ט' החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש. (מתוך רוח צה"ל) "התגברתם על קשיים מבלי שמישהו ידע שקשה לכם. כולכם גיבורים בעיניי – כל אחד בדרך שלו." – אייל שומינוב רעות היא אחד הערכים הקדושים ביותר בצה"ל – והיא חיונית להצלחת כל יחידה לוחמת. זו לא רק חברות, אלא ברית עמוקה של מחויבות הדדית עד כדי מסירות נפש. אייל נהג להסביר לחייליו שהגבורה האמיתית היא לא בהכרח במעשים הירואיים גדולים – אלא דווקא ביכולת להתמודד עם הקושי היומיומי. "גיבור זה לא אחד ששום דבר לא קשה לו. לכולם קשה. גיבור זה אחד שקשה לו – והוא יודע להתמודד עם זה." – אייל שומינוב סיפור מהשטח: באמצע דצמבר 2023, חודש לתוך הלחימה בעזה, אייל נשא נאום בפני חייליו כדי לחזק את רוחם: הוא הסביר להם שגבורה מתבטאת ביכולת לקום כל בוקר ולעשות את מה שצריך, גם כשקשה. לראות את הקושי של החבר, ולהיות שם בשבילו. הוא הדגיש שחייל שמצליח להתגבר על הקושי האישי שלו כדי לעזור לחבר – זה הגיבור האמיתי. עקרונות למפקד • שיח על קושי: להכיר בכך שלכולם קשה – ולפתוח את זה לשיחה. • חיזוק הדדי: לעודד את החיילים לשים לב לחבריהם. • הובלת דוגמה אישית: המפקד חייב להראות רעות במעשים, לא רק במילים. • חינוך לערבות הדדית: כל אחד אחראי על חברו. • הכרה בגבורה היומיומית: להוקיר גם את המעשים הקטנים. "כשקשה – תחשבו למי קשה יותר ותלכו לעזור לו." – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים 1. עידוד שיח פתוח על קושי אישי: לא לפחד לדבר על זה. 2. הצבת סטנדרטים של עזרה הדדית: להפוך את זה לנורמה. 3. מתן דוגמה אישית: להיות הראשון שמציע עזרה. 4. שיקוף חיובי: להדגיש ולשבח גילויי רעות וחברות. 5. חיזוק הקבוצה: לייצר אווירה של "כולנו ביחד". לקח מרכזי למפקדים: רעות היא ערך שמציל חיים. תבנו אותה כל יום, בכל משימה ובכל שיחה. המפקד הוא זה שמציב את הרף ומראה לכולם מהי רעות אמיתית. נקודות למחשבה: • רעות היא חוזה בלתי כתוב שמחזיק את היחידה ברגעי מבחן. • אי אפשר לפקד על רעות – צריך לבנות אותה. • רעות אמיתית נוצרת באימונים, בשיחות, בקשיים – לא רק בקרב. • בסוף היום – מי שמציל אותך זה החבר שלך. הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור מקצועיות פרק ז' חייל ישאף לרכוש את הידע המקצועי ואת המיומנויות הנדרשים לביצוע תפקידו, ויישמם תוך חתירה לשיפור מתמיד של ההישגים האישיים והיחידתיים. (מתוך רוח צה"ל) "מתכוננים כאילו יש מחר מלחמה!" – אייל שומינוב מקצועיות היא אבן יסוד בכשירות המבצעית של כל לוחם וכל מפקד. זו לא תוספת – זו דרישה בסיסית. המתקפה האכזרית של חמאס בשמחת תורה בשביעי לעשירי, חידדה לכל לוחם ומפקד את האמת הפשוטה: אי אפשר לדעת מתי ו'מהיכן תיפתח הרעה'. מוכנות קרבית היא לא סיסמה – זו מציאות. אייל חינך את חייליו להיערך תמיד ליום פקודה. הוא דרש מהם שליטה מוחלטת בכל פרק מקצועי – נשק, שטח, ציוד, תרגולות, חיבור עם כוחות אחרים. הוא נהג לומר שצריך לאמן את החיילים לא רק למה שהם יודעים שיבוא – אלא גם למה שלא ציפו לו. למשל, הוא דרש מהם להכיר איך פותחים דחפור D9 או טנק במקרה של חילוץ פצועים מתוכו. עקרונות למפקד • שליטה מלאה במקצוע הצבאי: ידע זה ביטחון וביטחון מציל חיים. • חזרות אינסופיות: תרגל עד שזה טבע שני. • תרבות נשק מוקפדת: נשק נקי, טעון כשצריך, מחסנית עליך תמיד. • שפצורים ומוכנות ציוד: ציוד תקין, מוכן לקרב בכל רגע. • ניתוח קרקע: להכיר שטח, לזהות נקודות שליטה ואיומים. • חיבור משולב: להבין את תפקידי השריון, ההנדסה, הקשר והסיוע. • חוסן פיזי ומנטלי: להכשיר את הלוחמים לעמוד בעומס הקרב. "השגרה היא תבנית של חירום." – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים 1. פק"לים ברמה הגבוהה ביותר: לא לוותר על סטנדרטים. 2. תרגולות מחלקה וכיתה: שליטה בכל רמה. 3. אמר"לים תמיד בשימוש: להרגיל את העין לכל תרגיל. 4. היכון קרב יום והיכון קרב לילה: אימונים ריאליים ומדויקים. 5. שפצורים וציוד: כל חייל אחראי למוכנות שלו. 6. הקניית תודעת אויב: לחשוב תמיד איך האויב יפעל. 7. הכשרת המפקדים: לאמן גם את המ"כים והסמלים ללמד נכון ולהוביל. "נצלו את הזמן בלי החיילים שלכם לפיתוח עצמי. אל תגררו לציניות – זו פיקדון של חיי אדם." – אייל שומינוב לקח מרכזי למפקדים: החובה שלך היא להכשיר את החיילים שלך כאילו המלחמה תפרוץ מחר. מקצועיות היא לא דרישה – זו אחריות מוסרית כלפי מי שאתה שולח לקרב. נקודות למחשבה: • אתה לא מאמן חייל לקרב הבא – אלא לקרב שאולי לא תדע עליו כלום מראש. • המלחמה לא מכבדת עצלנים או מרושלים. • הפער בין הצלחה לאסון הוא לפעמים תרגולת אחת נוספת. • מקצועיות היא הביטוח שלך כמפקד – ושל החיילים שלך. הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור חיי אדם פרק ה' החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם. בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה. (מתוך רוח צה"ל) "מאחורי כל חייל קשוח למראה מסתתר ילד שצריך שיראו אותו." – אייל שומינוב הערך של חיי אדם הוא לא סיסמה – זו המחויבות העליונה של כל מפקד. הוא דורש מאיתנו לא רק למנוע פגיעה פיזית מיותרת אלא להכיר את החיילים לעומק, להבין את עולמם ולדאוג לרווחתם הנפשית והחברתית. אייל עבר טלטלה אישית עמוקה במרץ 2022, כשחייל בפלוגה שם קץ לחייו בש"ג. האירוע הזה שינה מן היסוד את גישתו לפיקוד. אייל הבין שלפני כל משימה, לפני כל מטרה מבצעית, עומדים החיילים – אנשים עם רגשות, פחדים וכאב. הוא החל לראות בחובה שלו כמפקד לא רק להכשיר אותם למשימות הקרב אלא גם להחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים, בגוף ובנפש. הוא יזם שיחות אישיות, ביקורי בית, היכרות עם המשפחות, דיבור בגובה העיניים. לא ויתר על הסטנדרטים הגבוהים, אבל ידע גם לצ'פר – יציאות מוקדמות, פריסות מפנקות ויחס אישי. עקרונות למפקד • היכרות אישית: להכיר כל חייל. לדעת מה כואב לו, מה מניע אותו. • שיח פתוח ואמיתי: לשבור מחסומים. לדבר בגובה העיניים. • אחריות טוטאלית: להבין שהחיילים הופקדו בידיך – החזרת הביתה היא לא רשות אלא חובה. • איזון בין דרישה לדאגה: לא לוותר על מצוינות, אבל גם לא להפוך את האדם לכלי. • מודעות לסיכונים נפשיים: להכיר סימנים של מצוקה ולדעת להתערב בזמן. "המחויבות העליונה שלכם היא להחזיר את הבנים שלהם הביתה בשלום." – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים 1. שיחות אישיות: הכירו את החיילים שלכם באמת. 2. ביקורי בית: היכרות עם המשפחות יוצרת אחריות ומחויבות. 3. שגרה של הקשבה: להיות נוכח. לשאול. להתעניין. 4. הכוונה למפקדי המשנה: ללמד גם את הסמלים והמ"כים לראות את האדם שמאחורי החייל. 5. טיפול במצוקה: לדעת להפנות לגורמי מקצוע בזמן. "מעבר להכנות לקרב ולסדר – יש גם את הדאגה הפשוטה." – אייל שומינוב לקח מרכזי למפקדים: החיילים שלכם הם האחריות שלכם – לא רק כלוחמים, אלא כבני אדם. תראו אותם, תבינו אותם, תהיו שם בשבילם. זה יציל חיים – ויבנה לוחמים טובים יותר. נקודות למחשבה: • מפקד שלא מכיר את החיילים שלו – לא באמת מוביל אותם. • החיילים הם אנשים. לא מספרים. לא משימות. • היחס האישי לא מבטל את הדרישה – הוא מאפשר אותה. • מי שמרגיש שרואים אותו, ייתן את כל כולו למשימה. הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור דבקות במשימה וחתירה לניצחון פרק א' "החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש". (מתוך רוח צה"ל) "זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז!" היכולת לדבוק במשימה ולחתור לניצחון היא תכונה קריטית למפקד. היא מחייבת נחישות, גמישות מחשבתית, מהירות תגובה והבנה עמוקה של השטח והמצב. אייל שומינוב היה דוגמה חיה לערך הזה. במהלך אביב 2021, שימש אייל כמפקד מחלקה במוצב בצפון רמת הגולן על גבול סוריה. התצפיתניות זיהו שני חשודים מתקרבים מהצד הסורי. אייל הבין שאם ייגשו אל החשודים ישירות הם יברחו, ותכנן איגוף ומארב משני כיוונים. כאשר ביקש אישור במכשיר הקשר, המג"ד סירב בנימוק שאין אישור לחצות את הקו הכחול. אייל הבין שזמנו קצר, ואם לא יצא לאגף את החשודים, הוא יאבד את ההזדמנות לעצור אותם. הוא חזר וביקש אישור – אך נדחה שוב. אייל קיבל החלטה קשה - לפעול בכל זאת. הוא הוציא את האיגוף לפועל בעוד חיילים אחרים משכו אש. התוצאה – מעצר מוצלח של שני מחבלים שנשאו אקדחים, רימונים ותחמושת רבה. סביר להניח שנמנע פיגוע או חדירה חמורה לשטח ישראל. אחרי החזרה לבסיס הוא זומן לנזיפה קשה מהמג"ד והמח"ט. הם ראו בחציית הקו הכחול חריגה חמורה מסמכות. למרות הנזיפה, החליט אייל לשבח את חייליו על הפעולה ולא לשתף אותם בנזיפה. זאת כדי – לא לפגוע באמון שלהם בפיקוד הבכיר וכדי לא לפגוע בגאוות הלוחמים על הצלחת הפעולה. לימים, התחקיר הועלה לאוגדה. מפקד האוגדה תת-אלוף רומן גופמן אשר החליט להפוך את המקרה לתעודת הצטיינות ולא לנזיפה. עקרונות למפקד • גמישות מחשבתית: היכולת לשנות תוכניות בשטח בהתאם למצב. • לקיחת אחריות: גם כשאין אישור, להבין את המשמעות של ההחלטה ולהיות מוכן לשאת בתוצאות. • אומץ לב מוסרי: לפעול לפי צו המצפון והמקצועיות, גם במחיר סיכון אישי לעונש או לביקורת. • אחדות הפיקוד: להגן על רוח היחידה. לא להעביר ביקורת על הפיקוד הבכיר מול החיילים, ולשמור על האמון שלהם במערכת. • חתירה למגע: יוזמה, תעוזה ומנהיגות שמובילה להישגים מבצעיים. "אני מאוד גאה ליפול על המדינה האהובה שלנו. אם אין ערך על מה לתת את החיים – לחיים עצמם אין ערך!" – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים לקח מרכזי למפקדים: לעיתים תמצאו את עצמכם מול מצב שבו ההוראות היבשות לא נותנות מענה מספק. שם מתבטאת המנהיגות – בקבלת החלטה אמיצה, בהובלת החיילים קדימה ובהבנה שהמחיר עשוי להיות אישי אבל התוצאה היא ביטחון לעם ישראל. הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור אחריות פרק ב' "החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על ביטחון המדינה, אזרחיה ותושביה. החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו, כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו". (מתוך רוח צה"ל) "להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים. להיות בצבא זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה." אחריות היא אחד הערכים המהותיים שמפקד חייב להנחיל – לעצמו ולפקודיו. היא לא רק לקיחת משימה אישית, אלא גם היכולת לחלק אותה נכון ולאפשר לאחרים לממש את חלקם. אייל שומינוב, כמפקד מחלקה, למד על בשרו כמה קשה לשאת את כל האחריות לבד. בהתחלה חשש להאציל סמכויות. הוא דגל בפיקוד ריכוזי, מתוך רצון לוודא שהכול נעשה בדיוק כמו שצריך, אבל זה הוביל לשחיקה אישית, טעויות ולחץ מיותר בצוות. עם הזמן, הבין שמנהיגות אמיתית היא היכולת לסמוך על הפקודים, לאמן אותם ולאפשר להם לקחת אחריות. הוא התחיל לחלק תפקידים בביטחון – הסמל למעקב מחלקתי, המ"כ לחלוקת משימות במד"סים, החיילים עצמם קיבלו אחריות על ציוד וסדר. הוא דגל בגישה ברורה: • הצלחה היא של כולם. כישלון הוא שלי. • לתת תחושה לחיילים שהם חלק מהצלחת המשימה. • לא לפחד לתת להם להוביל – ולגבות אותם גם כשהם טועים. עקרונות למפקד • האצלת סמכויות חכמה: להגדיר תפקידים ברורים ולתת מרחב פעולה. • בניית אמון: שיח בגובה העיניים. מ"כ שיודע שהמ"מ מאחוריו כמו חומה – ירגיש בטוח ויוזם. • שיח חיובי ומעצב: לדבר ב"אנחנו" ולא ב"אתם". לייצר תחושת שותפות. • אחריות אמיתית: כשיש כישלון – הוא על המפקד. כשיש הצלחה – היא של החיילים. • יצירת תרבות מחלקתית: הגדלת ראש, יוזמה ומעורבות, תפקידי רוחב והעצמת פקודים. "מנהיגים מעצבים ולא מגיבים. מנהיג מעצב הוא בעל חזון. השיח שלו הוא 'הכול זה אנחנו' השיח הוא חיובי." – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים 1. שיח אישי וקבוצתי: לדבר בגובה העיניים, להסביר ולא רק לפקוד. 2. מעקב ובקרה: לא לוותר על בדיקות, אבל לעשות אותן בגיבוי ולא בחשדנות. 3. שימוש ב”נע”ת” – נוסף על תפקיד: למנות אחראים נוספים על משימות מחלקתיות (כושר, ציוד, קליעה). 4. העצמה והכשרה: לתת לפקודים להעביר שיעורים, להוביל משימות קטנות, לתרגל קבלת החלטות. 5. שיח חיובי: להסביר תמיד למה עושים את הדברים ולא רק איך. "אם יש כישלון – הוא עליי. אם יש הצלחה – זה בזכות הלוחמים." – אייל שומינוב לקח מרכזי למפקדים: האחריות שלכם היא לא רק לבצע את המשימה, אלא לבנות את האנשים שיעשו אותה. לפתח בהם אחריות אמיתית, יוזמה ומסירות – זה התפקיד שלכם כמנהיגים. הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור אמינות פרק ג' החייל יציג דברים כהווייתם, בשלמות ובדייקנות, בתכנון, בביצוע ובדיווח, ויפעל כך שרעיו ומפקדיו יוכלו לסמוך עליו בביצוע המשימות. (מתוך רוח צה"ל) "אני לא הולך לבדוק אתכם. אני סומך עליכם." – אייל שומינוב אמינות היא הבסיס לכל יחידה לוחמת. זו לא רק דרישה מהחיילים אלא תכונה חיונית של המפקד עצמו. אמינות מייצרת אמון בין הלוחמים – בלעדיו אי אפשר להילחם, להוביל או לנצח. אייל האמין שהדרך לבנות אמינות בצוות היא על ידי כנות, פתיחות ואמון הדדי. הוא העדיף להסביר את הרציונל שמאחורי החוקים ולא להכתיב אותם בכוח. בקו באיו"ש הייתה בפלוגה של אייל בעיה שחזרה על עצמה: חיילים עלו לעמדות שמירה עם טלפונים ניידים. אייל לא הוציא נזיפות המוניות ולא ערך חיפושים. הוא כינס את המחלקה, הסביר להם את הסכנה והמשמעות של חוסר ערנות – והודיע: "אני לא הולך לבדוק אתכם." אייל ידע שלא כולם ישמרו ב-100%, אבל בחר לבנות תרבות של כבוד ואחריות הדדית. עקרונות למפקד • כנות ופתיחות: להסביר לחיילים את ה"למה" ולא רק את ה"איך". • אמון הדדי: תנו לפקודים תחושה שאתם סומכים עליהם באמת. • אכיפה חכמה: במקום חיפושים משפילים – שיח ברור על הסיכון והמחויבות. • שקיפות אישית: להודות כשאתה טועה, להיות דוגמה אישית של אמינות. • דוגמה אישית: מפקד אמין הוא זה שגם הסגל שלו אמין – כלפי עצמו וכלפי החיילים. "יחס גורר יחס. זה עובד גם בכיוון החיובי." – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים 1. צרו שיח פתוח: מקום שבו חיילים מרגישים בנוח לומר את האמת גם כשקשה. 2. הצגת דילמות אמיתיות: לדון במקרים של פגיעה באמינות כדי ללמוד מהם. 3. עידוד שיתוף: להבהיר לחיילים שמותר לבוא למפקד עם בעיות. 4. אמינות גם בסגל: כל מפקד חייב להיות דוגמה אישית – גם בדברים הקטנים. 5. מעקב אישי: לבקש מהחיילים לשתף בתחושות ובחוויות – ליצור אמון דרך היכרות אמיתית. "תכבדו את החיילים שלכם ותסמכו עליהם. תנו להם תחושה שאתם מאמינים בהם – וזה עובד." – אייל שומינוב לקח מרכזי למפקדים: אמינות היא הדבק שמחזיק יחידה לוחמת. בלי אמון לא תהיה משמעת אמיתית, לא תהיה יוזמה או רעות. הדרך לבנות אמון היא ביושר, בכבוד הדדי ובדוגמה אישית. הבא הקודם

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. אלבום סרטונים MY BUTTON תמונות MY BUTTON

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. סיפור חייו של אייל שומינוב אייל בנם של פלורה ואשר. נולד ביום ט"ז בתמוז תשנ"ט (30.6.1999) בכרמיאל. אח לעדן, הבכורה, ולניב, הצעיר ממנו. אייל גדל והתחנך בכרמיאל. למד בבית הספר היסודי "האיריסים" ובבית הספר התיכון "אורט פסגות", במגמת שיווק. תלמיד מצטיין, שהתאפיין באינטליגנציה גבוהה, כושר ניתוח והפשטה, ורצון עז לצבור ידע ולהרחיב אופקים. התבלט ביכולת הובלה והנהגה, ובהקפדה על סדר וארגון. בזכות הישגיו בלימודים נבחר ל"מצטיין פריפריה", הוקרה המקנה מלגת שכר לימוד באוניברסיטה. היה נער ערכי, בעל עקרונות מוסר וחשיבה מעמיקה. בכיתה י"ב השתתף במסע לפולין, שהותיר בו חותם. כך כתב ביומן המסע: "שואלים תמיד איפה היה אלוהים בשואה, ואני שאלתי, איפה היה האדם?" קשריו של אייל עם שני אחיו היו חמים וקרובים, והוא נהג לתכנן ולרשום בלוחות הזמנים השבועיים שלו "זמן איכות עם האחים". הם אהבו לבלות יחד בבאולינג, במשחקיות ובמסעדות. קבוצה של חברים טובים ליוו אותו מימי בית הספר היסודי, ושמרו איתו על קשר הדוק לאורך השנים. הם ציינו לטובה את חוש ההומור המיוחד שלו, הזיכרון הנדיר, הסקרנות האינסופית ואהבתו לקריאת ספרים. "תמיד היה עם ספר ביד", ציינו. אייל ניגן בגיטרה ואהב מאוד שירים ישראליים. בנסיעות האזין לשיריהם של יהורם גאון, שלמה ארצי, אביב גפן ועידן רייכל. עם סיום לימודיו בתיכון הצטרף לעמותת "אחריי!" בכרמיאל כדי להכין את עצמו לשירות קרבי בצה"ל, תוך פיתוח מנהיגות, שיפור הכושר הגופני ואימונים בשטח. ביום 21.11.2017 התגייס לצה"ל. התנדב לחטיבת הצנחנים בעקבות אביו ששירת בחטיבה זו, בהמשך התגייס כלוחם לחטיבת "גבעתי". עבר קורס מפקדי כיתות (מ"כים), שבמהלכו נבחר ל"מצטיין מחלקתי" ובסיומו ל"מצטיין פלוגתי". בד בבד עבר קורס חובשים וסיים אותו בהצטיינות. שירת כמפקד כיתת טירונים, והמשיך לקורס קצינים. סיים בהצטיינות את שלב ההכשרה, ובשלב השני של הקורס מעד ונפל מגובה של ארבעה מטרים, נפצע בגב התחתון, והוכרז "לא כשיר לאף תפקיד בצה"ל". למרות הפציעה הקשה אייל המשיך במסלול בנחישות, ללא הקלות רפואיות, וסיים אותו בהצלחה. אייל שירת כמפקד מחלקה בשלב האימון המתקדם, שהתקיים בבסיס אימון חטיבתי (בא"ח) "הר קרן" בצפון-מערב הנגב. הועבר לשרת כמפקד מחלקה בפלוגה המבצעית בגדוד "צבר" (432), והתקדם לתפקיד סגן מפקד הפלוגה. אחרי שסיים בהצטיינות קורס מפקדי פלוגה, שירת כמפקד פלוגת טירונים בגדוד "צבר", ואחר כך כמפקד פלוגת חוד בגדוד "שקד" (424). זכה להערכה רבה ממפקדיו לאורך שירותו הצבאי, בגזרות השונות. כששירת בגבול עזה, נבחר ל"מצטיין תעסוקה מבצעית". במהלך שירותו ברמת הגולן, כשהגדוד ביצע תעסוקה מבצעית בחרמון, קיבל "תעודת הוקרה על הובלת הפעילות המבצעית במרחב הגזרה". בתקופת שירותו בגזרת יהודה ושומרון מנע פיגוע משמעותי שתכננו מחבלים, וסיפר בתקשורת על פעילות הגדוד באזור שכם. "צריך לזכור את כל הפיגועים שלא קרו, וזה בזכות פעילות צה"ל בשטח", אמר אז. "כל לילה אנחנו עושים פעילות התקפית ומסכלים הרבה מאוד מחבלים, וזה מה שאמור להביא את הביטחון". אייל שילב סייפא וספרא בהיותו לוחם, מפקד ערכי ואיש רוח. גילה עניין בפילוסופיה, מורשת, ציונות, היסטוריה ובייחוד השואה, משפטים, כלכלה, תורה וגמרא ועוד, וביומניו האישיים נמצאה רשימה של מעל מאתיים ספרים בתחומים אלה, שקרא בהתמדה במסגרת הצבאית העמוסה. הוא ציין לעצמו דגשים מרכזיים בכל ספר כדי לבנות את עולמות התוכן שלו, כתב תקצירים מכל מה שלמד, ואף חזר וקרא בתקצירים כדי להפנים אותם. הגדיר לעצמו ארבע שעות שינה כדי להספיק לקרוא וללמוד. השקיע רבות כדי להיות "הגרסה המשופרת של עצמו", כדבריו. נהג לחלק ספרים לפקודיו על מנהיגות, על ארץ ישראל ועל השואה כולל הדגשה: "תלמד ותלמד את זכר השואה, זו חובה לאומית ומוסרית". גם להוריו אמר, "תקראו ספרים ותהיו גרסה טובה יותר של עצמכם כל יום מחדש". הידע הרב שרכש, והכלים שאימץ ופיתח, תרמו לו בקבלת החלטות מקצועיות ואישיות, ואף סייעו לו להשפיע לטובה על חיילים בפלוגה שעמדו בצומת דרכים ושיתפו אותו בהתלבטויות. הוא שימש להם מורה דרך, דחף, קידם ועודד. כפי שהתגבר בעצמו על קשיים מבלי להתלונן, כך גם חינך את פקודיו. נהג לעודד את חייליו כשהתקשו, ואמר: "לכולם קשה, גם למג"ד קשה, כל אחד קשה לו משהו אחר. גיבור הוא אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד!" הוא היה מנהיג שהקפיד לתת דוגמה אישית ולטפח את המוטיבציה של חייליו. נהג גם לספר להם על פציעתו וכיצד התמודד איתה. כתב אחד מפקודיו: "שימשת עבורי ועבור כל החברים אוזן קשבת, כתף תומכת, והכי חשוב – דמות אבהית מכילה ואוהבת". אייל היטיב להעביר מסרים במילים ולומר דברי משמעות. לאחר נפילתו בקרב נמצאו בכתביו, ומסיפורי פקודיו אמירות מעוררות השראה. להלן לקט של 'אמרות כנף' שאמר: "איזה מן חיים אלה שהכול אצלך שגרתי תמיד. אין זמנים שאתה נלחם עבור איזה משהו, גם אם לא נלחם בקרב, אבל נלחם בעבור איזה ערך בדרך כלשהי." ; "נלחמים על הבית!" ; "מתכוננים, כאילו יש מחר מלחמה!" ; "השגרה היא תבנית של חירום." ; "אנחנו צריכים תקשורת טובה בין החוליות, כשיש תקשורת בעיות נפתרות, גם בזוגיות וגם בקרב!" ; "לא חשוב מה הוא אורך החיים, חשוב התוכן בחיים." ; "הגמול להרגל טוב זה בעתיד, הגמול להרגל רע זה בהווה." ; "להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים." ; "אנשים לא צריכים כלום, חוץ מהערכה!" ; "יש גמרא על עבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות... בה נאמר 'גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר'. כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא יישרף. גם אם אנשים ימותו, האותיות – הרוח תישאר." הוא נהג לחלק ספרים לפקודיו על מנהיגות, ארץ ישראל והשואה, כולל הדגשה: "תלמד ותלמד את זכר השואה, זה חובה לאומית ומוסרית." במגינים שחילק לחייליו נהג לברך: "תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענווה!" בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותו בוקר, עם תחילת ההתקפה החליט אייל לנסוע מביתו שבכרמיאל לעוטף עזה, למרות שהיה אחראי על גזרת טלמונים ליד רמלה, כשהגיע ניהל קרב פנים אל פנים עם מחבלים בקיבוץ כיסופים, ונפצע מקליע בידו ומרסיסי רימון ברגלו. חבש את עצמו והמשיך בקרב. כשפינה את חבריו הפצועים לבית החולים, קיבל שם טיפול רפואי אך סירב להתאשפז. הוא נסע שוב דרומה כדי להמשיך בקרב. בסוף אוקטובר 2023, לפני הכניסה הקרקעית לעזה, אמר לחיילי הפלוגה שעליה פיקד: "העם נמצא במצב חירום. זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! לנו יש משימה הכי חשובה – לנצח את האויב. אין זכות גדולה יותר מלהביא נחת ורווחה לעם שלנו. מכאן נצא חזקים יותר, גם אנחנו וגם העם כולו. זאת שליחות לאומית, ואנחנו נכנסים לדפי ההיסטוריה. זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. כשקשה, תחשבו למי קשה יותר. כשמפחיד, לאטום את הלב. אנחנו יותר חזקים מהם! זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים וילדים שצריכים לחזור הביתה. להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים. זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה!" בדצמבר 2023, בעיצומם של הקרבות, הדליק אייל נר ראשון של חנוכה בכיכר פלסטין בעיר עזה, ואמר לפלוגה: "זו זכות להיות אלה שמרימים את הכבוד והגאווה הלאומית. למכבים לקח שלושים שנה למרד, ואנחנו רק שישים יום בפנים. כשמדברים על 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה', כדאי להסתכל בראייה היסטורית – שבמשך אלפיים שנה מדליקים חנוכיות, והרוח ממשיכה לפעום. אנחנו לא הסיפור כאן". כששאלו אותו על שלומו במלחמה, ענה: 'שלומי כשלום עמי!" כן אמר: "אין יותר אייל שומינוב! אייל שומינוב - עם כל החשבונות הפרטיים שלו - לא קיים עכשיו! אני עכשיו חלק מהעם שלי, העם כולו נמצא במצב חירום, והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה להילחם עבור העם שלי! רק עם סוף הלחימה, לאחר הניצחון בקרב, 'אייל שומינוב' יחזור." במכתב שהשאיר למשפחתו כתב: "אני מאוד גאה ליפול בעד המדינה האהובה שלנו, אם אין ערך על מה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך!" בארבעת החודשים שבהם לחם במחבלי חמאס בתוך רצועת עזה, כמו בכל תקופת שירותו כמפקד, אייל פיקד על חייליו בנחישות, באחריות וביוזמה, תוך חשיבה אסטרטגית ושמירה קפדנית על נוהלי בטיחות, אשר הצילה את חיי פקודיו פעמים רבות. היה מפקד נערץ, חכם ומקצועי, שהוביל את פלוגתו בעוז, בגבורה, בשקט ובענווה. אייל היה אמור להשתחרר מצה"ל בינואר 2024, אך האריך את השירות עקב המלחמה. לקראת סוף פברואר 2024, במהלך פשיטה על שכונת זייתון שבעיר עזה, בצפון הרצועה, נהרג ממטען חבלה שהניחו מחבלים. סרן אייל שומינוב נפל בקרב ביום ט"ו באדר א' תשפ"ד (24.2.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר הורים, אחות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. ספדה אימו: "אייל, ילד יפה שלי, מאור עיניי, כיבית לי את האור. כיבית את כל האורות בבית. ברגע אחד הכנסת אותנו לחושך. זה כמעט נגמר. היית אמור להשתחרר בינואר, ואמרת שזה לא מוסרי להשתחרר עכשיו, לא באמצע מלחמה. אמרת לי, 'כל מפקדי הפלוגות פצועים והצבא צריך אותי, החיילים שלי צריכים אותי. זו המלחמה הכי צודקת שיש. נילחם עד הניצחון ונחזיר את כל השבויים'. בארבעת החודשים האלה לא היה לך אף פצוע. אמרת לי, 'אנחנו מתכננים כל צעד ולומדים ומפיקים לקחים'. הגנת בגופך על חייליך, כי אמרת שאף חייל לא ייהרג. עמדת במשימה שלך, ילד שלי, אף חייל לא נהרג, אתה הראשון מהפלוגה שלך. עמדת בהבטחות שלך. תנוח, ילד שלי. תנוח, אהוב שלי. תנוח, גיבור שלי". ספד לו רוי: "חבר נפש שלי, הימים הולכים ונעשים קשים יותר. כל יום החור בלב הולך וגדל. כמו דקירות בחזה שרק מי שקרוב אליך יבין. אין יום שאתה לא עובר לי בראש. מתגעגע אליך כל כך. הלוואי והיית פה". ספד ניר חברו: "שומינוב, הבחור הכי מיוחד שהכרתי. גבר אמיתי עם ערכים טובים. ציוני שנתן את נשמתו למדינה והגן על חייליו בגופו. שומי היקר, חיית כגיבור ונהרגת כגיבור. למדתי ממך המון. אוהב, מעריך ומודה לך על הכול. נוח שם למעלה". כתב מרום, אחד מפקודיו: "היית איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה. היית מחויב לעמך, לארצך ולמולדתך. דיברת איתי על יציאה לקורס מ"כים, ואמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום, כי אני גם לא אוהב את כל עניין הלחימה. ואז אמרת לי משהו מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע ממ"פ: 'מה אתה חושב, שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת לקורס מ"כים או לא. אתה לא הסיפור פה בכלל'". כתב אוראל, פלוגה "מבצעית", גדוד "צבר": "תמיד אמרנו שאתה מכונה בלתי ניתנת לעצירה, אחד מהאנשים האלה שמוצלחים בכל דבר. היה לכולם ברור שתהיה פוליטיקאי או איזה איש עסקים מצליח אם היית מרשה לעצמך להשתחרר מהמערכת. אבל לא הרשית לעצמך, גם אחרי שנפצעת בסבב הראשון. הבית היה חשוב לך יותר מכול. אוהב אותך ומתגעגע, אח יקר". כתבה מיכל, אם של פקוד: "אין אותיות בשפה העברית שיכולות לחבר את הכאב שיש לי בגוף ובנשמה עכשיו. מפקד הפלוגה העילוי, הנשמה, המקצוען, האבא והאימא של הפלוגה, נהרג. זה פשוט בלתי נתפס. ברוך דיין האמת". ספד לו חיים, מחנכו בתיכון: "אנחנו בהלם. עם ישראל איבד את אחד הלוחמים היקרים שלו. אייל היה אחד שלא מוותר. הייתי מאחל לכל מחנך תלמיד כזה עם ערכים וכבוד. גם כתלמיד תמיד השתדל ועשה כל מאמץ כדי להצליח. ברור שגם בצבא היה כל כולו למען המדינה".