משתפים וזוכרים

אני רוצה לספר על מפקד הפלוגה שלי בהכשרה. המ"פ שלי עם גוף של מתאגרף ונולד עם כיפה שקופה, המ"פ שלי שלמרות כל הדיסטנס בהכשרה היה אם כל כך הרבה השפעה המ"פ שלי שהשאיר בי כזה חותם למרות שעבר כבר מעל שנה המ"פ שלי שיודע תנ"ך יותר טוב מכל אחד בפלוגה המ"פ שלי שבסיור בחברון הסתובב ברכב עם חזון הצמחונות של הרב המ"פ שלי שהייתה לו חברותה קבועה באורחות צדיקים עם קציניו המ"פ שלי שדוגמא אישית הייתה בראש מעיניו המ"פ שלי שידעה את ז'בוטינסקי על כל כתביו המ"פ שלי שבשעה תש ראה אותי מתאמן על מתח ועשה איתי אימון המ"פ שלי שעוסק שראה אחד מהמחלקה עומד במאזין ככה סתם, שאל אותו למה הוא בלי משנה המ"פ שלי שבזכותו יצאתי לפיקוד המ"פ שלי שכל כולו עם ישראל המ"פ שלי שניהל אותי שיחה מעל שעה על משמעות של להיות ישראלי ויהודי המ"פ שלי שלימד אותי מה אידיאליסט, איך להיות לוחם, מפקד ואפילו אזרח המ"פ נהרג במלחמה, איזו אבדה רב סרן אייל שומינוב, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, גיבור ישראל

את אייל פגשתי הרבה לאורך השירות הצבאי אבל רק בשמונת החודשים האחרונים שלי בשירות הכרתי אותו באמת. ישר הופתעתי מכמות החשיבות והמקום שאייל ייחס לי. מהרגע שהתחלנו לבנות את סגל הפלוגה אייל התעניין כל הזמן בדעתי והפך אותי לשותף מלא בבחירת האנשים ובעיצוב הסגל, דבר שכמעט לא קורה בדרך כלל והמ''פ הוא זה שמחליט לבד. לאורך התפקיד עם אייל חווינו אתגרים רבים, כל מפקד ששירת תחת אייל יעיד כי הדבר לא פשוט. אייל דרש מהחיילים שלו המון, אבל מהמפקדים ששירתו תחתיו הוא דרש הרבה יותר. הוא לא הסתפק בטוב או במספיק. הוא דרש מאיתנו תמיד מצוינות וכל מעשה או פקודה היו תמיד תוך חשיבה על החיילים ועל הפלוגה ולא על טובתו האישית של כל מפקד. אנשים רבים מספרים על אייל המוצלח, על תפיסת הפיקוד שלו, על הידע הרב ועל הקריאה הרבה בנושאים שונים. אני זכיתי להכיר גם את אייל בפן אישי וקרוב יותר. בשיחות בחדר דיברנו על הכל, על מפקדים וחיילים שהקשו, על בנות זוג, על העתיד שאחרי הצבא ועל עוד המון נושאים שונים. אני לא אדם שמעריץ הרבה אנשים אבל איכשהו למרות הקרבה בינינו בגיל, בתפקיד ובחברות תמיד הערצתי אותו. היכולת שלו לא רק להיות בעצמו תמיד הכי טוב אלא גם לגרום לסובבים אותו להיות הכי טובים שהם יכולים תמיד הדהימה אותי.

נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אין מילים לתאר את האדם, אייל. היום לפני שנה... הלב שלנו נגזר, חותם נצרב בלב של כל לוחם ובלבבות הורי הפלחו"ד. חותם של שומינוב. היום לפני שנה .. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ. קודקוד אווטר, איש אשכולות, זן נדיר והכי שונה בנוף. "איש אשר רוח בו" . (רס״ן) אייל שומינוב, מ״פ פלחו״ד שקד. המפקד הכי נערץ, הכי גיבור, מקצועי ואבא ללוחמיו. המפקד שמקצועיות, הקפדה, אנושיות ודוגמא אישית נשקפו לאורך כל פיקדו. המפקד, המנהיג שהפך את כולנו למשפחה. זר לא יבין זאת... אייל נפצע ב 7.10 , אייל הנחוש, הערכי בחר לברוח מבית החולים ולחזור ללוחמיו. מי שהיה אמור להיות אזרח ונשאר להילחם ולפקד, להיות עמוד ענן בראש המחנה. תמיד, תמיד, שמר על כולם שאף אחד לא יפגע. תמיד שוחח וראה כל לוחם בגובה העיינם. איש ספר ורוח, ציוני, מלא אהבת אדם וישראל. כמה אהוב וחסר אתה.

"אחי, את כולם כבר צילמתי ואותך לא, בוא נעשה גם לך תמונה יפה" זה מה שאמרתי לשומינוב, מ"פ פלח"וד וחבר יקר. אנחנו בפאתי דרג' תופאח, זמן יחסית רגוע, קצת לפני זה הוצאתי את המצלמה מהנמר וצילמתי את החברה, אין כמו להרים לחיילים ולתת להם זיכרונות יפים מהמלחמה. "יודע מה, באמת הגיע הזמן. אבל חכה אני מביא גם את החברה שלי, אין מצב שאני לא עושה גם איתם תמונות." שומינוב ענה. שלחתי אותם לעמוד במקום האידאלי, כזה שיבליט את הסיטואציה ויהיה יותר דרמטי ויפה, צילמתי אותם, גם אותו לבד וגם אותו עם החפק. אחרי כמה דקות סיימנו, הראיתי לו את התמונות והוא התלהב עליהן ישר ואמר - "עכשיו אני יכול למות אחי, יש תמונה טובה לפרסם" כאלה אנחנו, רק בדיחות שחורות. צחקנו בידיעה שהאחרון שיקרה לו משהו זה הוא, הרי זה שומינוב, הקצין הכי מקצוען שיצא לי לפגוש, זה שעוד מזמן שהיה מ"כ ומ"מ אנחנו אומרים עליו שיהיה מגד ומעלה, זה שהיה אמור להשתחרר כבר לפני חודשים והחליט להישאר עם הפלוגה בגלל המלחמה, זה שהחזיק את הפלוגה והגדוד בסטנדרט וברמה הכי גבוהים שיש, זה שהוביל לחלק ענק מההישגים שהגדוד הגיע אליהם במלחמה. אז צחוק לא נשאר לנו מאותה הבדיחה השחורה, בעיקר עצב ודמעות. אבל התמונות היפות פה, תמונות שמספרות על מפקד מדהים, מקצועי ואנושי, כזה שהחיילים שלו היו חשובים לו לא פחות מהמקצוע, כזה שהוביל את הפלוגה ואת הגדוד להצטיינות בלתי מתפשרת. כל אחד מהנופלים הוא עולם ומלואו, אלופים ומדהימים. משתף את זה בעיקר כדי שיבינו כולם מה איבדנו אתמול, איזה אדם מדהים, מוביל וחזק איבדנו אתמול למלחמה הארורה הזו. לזכרו של רס"ן אייל שומינוב, חבר יקר, מפקד טוב והקצין הכי מקצועי שיצא לי לפגוש בחיי

תהיו שומינוב! מחשבות בעקבות פרסום הדו"ח אתמול: אחד הדברים המדהימים שקראתי על סרן אייל שומינוב הי"ד, מ"פ בגבעתי, זה על המקצוענות שלו, וכחלק ממנה, ההקפדה על כל קוץ ותג של נוהל. אף חייל בפלוגה שלו לא נפגע! וזה לגמרי בזכות ההקפדה על נהלים. פקודות שנכתבו בדם. וכל כך קל להגיד לחייל שחייב לשרותים שירד רגע מהנמ"ר. הרי ברור שזה מכוונות טובות. אבל לא. בסוף פגע בשומינוב נ"ט. אסונות יכולים לקרות. אבל כל כך הרבה אסונות יכולים להימנע. זה לא מספיק להיות אדם טוב. צריך מקצועיות, ויושרה, והעדר משוא פנים. אני לא מכירה אותו, ולא את המשפחה, אבל חולמת על מיזם לזכרו, שיעצים את המקצוענות והאחריות אצל מפקדים ומנהיגים. כתבה

אני בתור לוחם הנדסה תחתיך במלחמה, זכיתי לפגוש מפקד מרשים ואחראי היית נחמד אלינו ואכפתי למרות שאנחנו לא באמת חיילים שלך כל כך סמכנו עליך והערכנו אותך כמה כאב לנו לשמוע את הבשורה המצערת

תמיד שאף למעלה, אחד האנשים האיכותיים שהיו לנו

מהרבה דברים שאני זוכר ממנו שהוא אמר לכולם תבואו בצד תגידו לי את האמת אני יהפוך בשבילכם את העולם רק תדברו איתי אמת ואני אעשה הכל באחד מהמטווחים הראשונים הוא הסביר כמה חשוב לו וכמה הוא לקח על עצמו את הסמכות בזה שהפך להיות קצין שהוא הבטיח לכל אמא של כל אחד שיחזיר אותנו הביתה בשלום בלי שריטה אי אפשר לתאר כמה היה דואג לנו כמחלקה ואיזה אריה ולוחם חזק הוא היה הבן אדם הכי מטורף שראיתי בחיים היה צריך להיות רמטכ״ל

סגרנו שבת בטירונות עם עוד 5 אנשים מהפלוגה כמה חברה שקיבלנו שבת והמ״כ שהיה אחראי עלינו בשבת היה אייל,דאגנו לאוכל מהבית עשינו קידוש עם אייל אכלנו צחקנו זה היה השבת שאולי אני הכי זוכר מהשירות שלי לטובה ומהחוויות והסיפורים של אייל שבתור טירון אתה שומע אותו ומסתכל עליו בהערצה ממי שהוא ומה כריזמה שיש לו אייל תמיד היה מ״כ מאוד בולט בפלוגה והיה הכי כיף שיש בסוף השירות לראות אותו כשאנחנו כבר לקראת הסוף והוא כבר קצין עם 2 ארונות מ״מ בפלוגה המבצעית יהיה זכרו ברוך גיבור ישראל לנצח ישאר בלב שלי❤️

שומינוב היה מ״פ שלי הוא בנאדם שאפשר לסמוך עליו אפשר ללמוד ממנו מלא דברים הוא מודל לחיקוי הוא תמיד דחף את הפלוגה קדימה ולא ויתר לנו אף פעם ובזכותו גם לתוצאות שלא ציפינו שנגיע אליו ובזכותו עברנו הכל עשה כל או מעבר

שומינוב לימד אותי צניעות, מסירות והקרבה בזכותו יצאתי לקקצ ובלטתי לחיוב בקמכ התייעצתי איתו באותו תקופה על האם להמשיך בצבא בתור ממ כאשר אז בעיניי חשבתי שהצבא לא מתנהל טוב והוא המשיל לי את הפתרון בכך שאם אתה רואה אלונקה נופלת במקום לברוח תכנס תחתה ותדחוף קדימה בכך שתיכנס "לאלונקה" - תצא לפיקוד תוכל להשפיע ולשנות את מה שמפריע ומתנהל בצורה לקויה. שומינוב היה בעיניי דמות הערצה הן באופי בכוח בחיוך באסרטיביות בעיניי הוא היה המפקד המושלם. אזכור אותך לנצח.

שומינוב היה אחד האנשים הערכיים והמקצועיים שהכרתי בחיי, היה חשוב לו שכל טירון יבין את המטרה שאליה הוא התגייס לצבא וירגיש את תחושת השליחות לצד האנושיות והאכפתיות שלו כלפיי החיילים שלו. לא אשכח שבשבוע מטווחים הראשון הרגשתי שאני לא טוב כמו כל השאר והלכתי לדבר על זה עם שומינוב, הוא אמר לי ״אל תדאג נעבוד על זה עד שתצליח״ המשפט הזה העלה לי את הביטחון והבנתי שאני ביידים טובות. שומינוב בין האנשים הבודדים שהצליחו להשפיע עליי כלכך הרבה בתקופה יחסית קצרה וגם לאחר שהוא פיקד עליי הסתכלתי עליו בהערצה מהצד.

לא פגשתי בן אדם כמוהו פשוט סופרמן בכל מובן לקח הכל כל תחום לקצה היה הכי חכם,הכי חזק והכי וסוחף שהכרתי בתור מפקד אבל, קודם כל בתור אדם כל חייל שהיה תחתיו או שירת בחטיבה בכלל ויצא לי להזכיר את שומינוב אמר את אותם הדברים עליו. מלח הארץ במלוא מובן המילה בטוח שהפסדנו אדם שנועד לגדולות אזכור אותו תמיד זכות גדולה הייתה להיות פקוד שלו במשך הכשרה שלמה

בטרום טירונות הייתי בפלוגת צבר, היה לי שיחת היכרות עם שומינוב והוא שאל אותי לאיזה גדוד אני רוצה ללכת. אז עניתי לו או רותם או שקד כי דודים שלי היו שם, אז הוא אמר לי אני לא אעלב והעביר נושא. אחרי שבועיים שייצא לי להכיר אותו בטרום גיליתי מי זה הבן אדם המטורף הזה ואיזה מפקד הוא, תפסתי אותו לשיחה באיזה הפסקה והסברתי לו כמה שאני מתחרט שאמרתי לו את זה ושאני אני רוצה להשאר בפלוגה שלו, והוא הקשיב לי. תודה לך שומינוב שבזכותך אני צברניק, תודה על כל הערכים שלימדת אותי והכלים שנתת לי, תמיד אזכור אותך.

הוא היה בחור מקסים, כריזמטי, מכבד, מעודד ומנהיג, נשבר לי הלב כששמעתי שנהרג. יהי זכרו ברוך.

אייל דומינוס אחד הגדולים שנפל בחלקי לשרת איתו ולצידו אוהב אותך לנצח אח יקר

כל דבר רצה לעשות הכי טוב,בצניעות וענווה,חיילים ומפקדים הלכו אחריו בעיניים עצומות,אחד האנשים הכי מיוחדים שאני ראיתי מימיי. בנימה אישית הערצתי אותו ולא אשכח אותו לתמיד.

שומינוב הוא אחד ומיוחד,אין לי מילים לתאר את האדם שהיה לא סתם עוד אחד שכותבים שהיה מיוחד כדי להנציח אותו,שומינוב היה הכי מיוחד. תמיד ידע להקשיב לעוד דעות ללמוד ואף פעם לא ביטל אף אחד,ידע לכבד גן ברגעים פיקודיים קשים,הערכתי אליו היא עצומה. בלחימה שומינוב חיסל תשתיות טרור ומחבלים אך חשוב מכך הוא הציל חיילים,עשרות סיפורים ומקרים שבלעדיי אייל חיילנו בפלוגת החוד היו נפגעים,הוא היה תחבולן,חכם,משימתי,ואכפתי כלפי כל חייל וחייל.

הסיפורים על שומינוב הם רבים מיני ים וקשה לבחור משהו ספציפי אז אכתוב כמה סיפורים קצרים שלימדו אותי הרבה! 1. אצל שומינוב היה בולט הרבה מאוד תכונות טובות, ואחת מהן זה 'מפקד בראשה בפעם הראשונה שהתוועדתי לכך זה במעצר בחלחול שהייתי בחפק שלו (אחרי שתחתרתי מאוד כי הוא רצה להשאיר אותי בתור 'מפקד בגזרה' ) בקיצור נכנסו עם הדוד והגענו ליד הבית של המבוקש, הנהג לא הספיק לעצור את הדוד ושומינוב כבר רץ לפתוח בעצמו את הדלת! אני בקושי הדבקתי את הפער אליו.... שם למדתי והתפעלתי כמה הוא תמיד יהיה בראש החיילים בכל מצב... 2. סיפור שני הוא עוסק בהומור המשובח לצד המקצועיות הלא מתפשרת של שומינוב... שומינוב היה ידוע בתור בדרן בקשר הפלוגתי... ויצא לי לתמלל שתי שיחות שלו בקשר שרותי אישית מאוד הצחיקו... אחת מהן הייתה בבוקר בשומרון שהוא יצא לתגבור צירים עם החפק שלו ואני הייתי בעמדה אביא את התמליל כאן - " 40א: מרלה אני מזהה עדר מערבית לחטמר קודוקד: מרלה אם זה ליד הבריכות חמצון זה תקין 40א : זה לא ליד הבריכות חמצון קודוקד: אז תתדקרי לי מהר! קודוקד: מרלה קבל אנחנו בדרכנו לעדר שלא יהיה לי פה חדירה של כבשים לחטמר קודוקד: 40א אכן נראים כמו כבשי חבלה תבדקי אם יש עליהם משהו" שומינוב כמובן שיבר בטון המצחיק שלו כמו תמיד וסיפק לנו בידור על הבוקר... 40א זה תצפיות וקודוקוד זה כמובן שומינוב... בהמשך לשיחה הוא כמובן הלך וטיפל במה שהיה צריך... 3. ביום העצמאות 2023 היינו בתעסוקה בגוש עציון (איפה שאני גר) ובכל עצמאות מגיעים אלי לבית כל המשפחה המורחבת לכל האש. וכו' ממש אירוע לכל דבר ... ואני הייתי בתפקיד ולא יכלתי לצאת... ואז ערב לפני העצמאות דיברתי עם חבר ליד שומינוב ואמרתי לו שאני מנסה ממש להגיע לבית אפילו לכמה דק'.. שומינוב שמע את זה ואמא לי ככה "פרידמן מה הבעיה?! תגיד לי שומינוב אני רוצה להיות בבית ואני אטפל בזה! פרידמן מחר בבוקר אתה עושה כרמל(כיתת כוננות) בבוקר בגזרה' והולך לבית עד הערב..." כל כך שמחתי והודתי לו מאוד... שם למדתי כמה שומינוב היה קשוב לכל אחד! להשתדל לעזור לכל אחד בכל דבר שאפשר... לכל סיפור ומסר שלמדתי ממנו היו עוד רבים ורבים ורבים.... אני לא באמת מצליח להיפרד.. כי באמת באמת לא נפרדים והוא יישאר איתי לנצח, בלב... אני כולי תפילה שאזכה להיות ראוי להקרבה של שומינוב!

אייל שומינוב / מפקד הפלוגה הבן אדם הראשון שאתה רואה על מדים ומתגאה ושואף ורוצה גורם לך לכל כך הרבה תחושות לפני שהוא בכלל פותח את הפה . מפקד הפלוגה שלנו בן אדם נערץ אהוב כריזמטי חכם מלומד אכפתי דואג כל מה שרק תחשבו לעצמכם בראש היה למפקד הפלוגה שלי . היה מתהלך במרכז פלוגה כולם נמתחים מסתכלים ושואפים להיות כמוהו ביום מן הימים מפקד הפלוגה שלנו אתה תמיד איתנו ללא ספק עשיתם אותנו חזקים לימדת אותנו המון וממשיכים ללמוד ממך גם אחרי לכתך , מתגעגעים ולא נספיק להלחם כי ככה לימדת אותנו ״למות או לכבוש את ההר״ אין דרך אחרת הארץ שלנו צריכה אותנו אז אנחנו פה עומדים ,חזקים ,מאוחדים ,ביחד עד הסוף עד הנצחון!!

בתור טירון בהכשרה שומינוב היה המפ הכי טוב שאפשר לבקש- יודע להעמיד סטנדרטים גבוהים,לתת בראש כשצריך, לאתגר ולדחוף אותך תמיד לקצה שלך ומהצד השני תמיד להיות שם בשבילך, לדעת מה להגיד בין אם זה להחמיא לחייל על המתח הראשון שלו, לצחוק עלינו שאנחנו צעירים ובכיינים אבל לצ׳פר בחמשוש אחרי שבוע כיתה כי עבדנו טוב, או להסתלבט על הדבע התורן שעשה תאונה עם האופנוע בסופש בבית. שומינוב היה סופר מקצועי וחכם, ואני לא אשכח משפט שהוא ביקש ממני לישון עליו אחרי שיחה שהייתה לנו באמצע הלילה במאזין בפלוגה- "אני מכיר הרבה שירדו מלוחמה ומתחרטים עד היום שירדו לג'וב, אבל אני לא מכיר אף אחד שעבר מג׳וב ללוחמה ומתחרט".

באחד מהמארבים שביצענו בשטחים עברנו תדריך אצל שומינוב ז״ל , זה היה לקראת סוף השירות שלנו אז קצת זלזלנו בתדריך ואפילו אמרנו לו את המשפט ״אנחנו לא מאמינים באיום לא יקרה פה כלום״ והוא היה עקשן ויתעקש שניתן לו לסיים את התדריך, לאחר חצי שעה שהגענו לנקודת המארב פרק אדם מרכב וירה צרור של חמישה כדורים לעברנו , בגלל שהתעכבנו והתווכחנו עם שומינוב על התדריך פספסנו את ההזדמנות לירות על הבן אדם , מאותו הרגע היינו דרוכים ומכונים הלאה לכל תרחיש , למדתי מהאירוע ומאייל שלא משנה כמה אני בטוח בעצמי אני צריך להיות תמיד מוכן דרוך לכל דבר שעלול לבןא, לא משנה כמה אני בטוח בעצמי.

למדתי ממנו הרבה - תשוקה לכל דבר שאני עושה בחיי חדירות למטרה

מה שלמדתי משומינוב זכרונו לברכה , זה שעם רצון חזק הכל אפשר לעשות ולא לוותר לעצמנו בחיים , אצלנו בפלוגה שומינוב היה מודל לחיקוי מעבר למפקד הוא בן אדם של ערכים, תמיכה ודרך ארץ , אישית למדתי ממך המון לא וויתרת לי בחיים גם כשהיה לי הכי קשה ניסית לעזור ובכל דבר שעשית בשבילנו ראינו את זה בחיוב , כי הבנו שאנחנו צריכים להיות לוחמים ולהכין אותנו למה שאנחנו היום ,והכל קרה בדברים הקטנים אם זה להוסיף את העוד קילומטרים בריצה במסע אלונקות בכדי שנהיה יותר מחוברים ושתמיד נהיה אחד בשביל השני , אם זה לעלות את הצ׳וצ׳ילנה 4 ביום ביום זה מה שנעשה כי ראינו הכל בחיוב , היה לי כיף ללמוד ממך אתה בן אדם מאוד יקר תנוח על משכבך בשלום 💜🥀

למדתי ממנו שאין דבר העומד בפני הרצון ושכל משימה שניתנת לנו אפשר לעבור

כשאתה נעול על משהו, שום דבר לא יכל להוריד אותך ממנו. אפשר הכל השאלה כמה אתה נעול. הוביל אותנו בדרכו יצאתי לקורס פיקוד ולקחתי ממנו הרבה. היה אדם נדיר ומיוחד.

כאשר שירתנו יחד בסגל ההכשרה של מרץ 20, היינו בחדר ביום שישי בערב, וראיתי אותו מארגן שקית רשת עם בגדים לכביסה, תוך שהוא פונה לצאת החוצה וללכת לכבס את בגדיו במכונה בבסיס. לפתע ראיתי אותו חוזר למקומו וחושב. כאשר שאלתי אותו מה קרה, הוא הסביר לי שאינו רוצה לצאת לעשות כביסה כאשר יש במחלקתו חיילים דתיים שעשויים להיפגע מכך שיראו את מפקד מחלקתם בדרך לחלל שבת. הסברתי לו, כחובש כיפה בעצמי, שאין לו מה לדאוג מכך, ושאני בטוח שלאף אדם דתי ממחלקתו זה לא יפריע. אייל התעקש, והחליט בכל זאת לעשות זאת רק מאוחר יותר בערב, כאשר החיילים יהיו בחדריהם. כזה הוא היה, אכפתי ומודע לסביבתו ברמה הגבוהה ביותר, ועם תשומת לב גם לפרטים הקטנים שעשויים להתברר כחשובים לאנשים מסוימים. יהי זכרו ברוך

אני תמיד שמעתי על אייל עוד לפני שידעתי שאהיה משקית ת״ש בפלוגה שלו, אני חושבת שאין אחד שלא הכיר אותו, כששמעתי שאני הולכת לעבוד ביחד איתן התרגשתי מאוד , שמעתי כמה הוא יודע וכמה אכפת לו מכל דבר שקשור לת״ש ולחיילים, הוא באמת עשה לי חיים קלים ונתן לי יד חופשית בכל מה שקשור לחיילים ולסגל , היה אכפת לו שאהיה חלק מכל דבר שקשור לפלוגה וזה לא מובן מאליו, למדתי ממנו המון והייתה לי חוויה מדהימה להיות חלק מהפלוגה שלו

רק הלשמוע אותו מדבר התוכן ואיך גרם לי להבין שהוא בן אדם שאלך אחריו למלחמה בעיינים עצומות ותמיד הייתי מספר לחברים כל איזה מפ מכונה יש לנו

במהלך הקורס חובשים הוא בא אלינו מספר פעמים דאג לנו ביקר אותנו סיפרנו לו שלא עשינו נקנש כבר חודש הלך דיבר טיפל בזה הייתה לנו בעיה לצאת עם נשקים דאג שכבר באותו שבוע נצא איתם למדתי ממנו הרבה

אייל לימד אותי המון, היה בחור אינטיליגנט ומיוחד בנוף. לא אשכח איתו את השיחה שהתלבטתי אם להמשיך לעוד תפקיד בצבא, הוא ענה לי שכל דבר והחלטה שהוא מקבל הוא חושב לפני ״איזה אייל הוא רוצה להיות בגיל 30״ ולא במובן החומרי - לעבוד בהייטק וכו׳ אלא איזה אדם היה רוצה להיות - יותר איש משפחה אז בכל סופש חוזר לבית של ההורים בכרמיאל, פחות ציני .. למדתי מאייל המון על המקצועיות שאפיינה אותו לצד חן שלא משנה כמה עצבן אותי לא יכולתי לומר לו לא זכיתי לשרת שנה לצידו וללמוד אותו וממנו בזמן הזה אזכור ואזכיר בכל הזדמנות ודרך שתהיה לי 💜

שומינוב תמיד דאג שתבין את תחושת השליחות בכל דבר מהדברים הכי פשוטים וקטנים שנראים סתמיים ועד לדברים שחשובים באמת, גרם לי להבין את תחושת השליחות שלי בצבא ואני מודה לו על כך.

תמיד היית לצידי לאורך כל המלחמה, התייעצנו ביחד על המשך החיים ורבנו מי נפצע יותר פעמים במהלך המלחמה. אתה ניצחת 😞

במהלך תפיסת הקו בצפון חווארה ושכם,החפק נתקל בהמון סיטואציות מורכבות,סיטואציות שלרוב היו מאתגרות כל מפקד שעומד מולם,וזכורה לי בעיקר הגישה ששומינוב היה מגיעה אליהן,תמיד היה רגוע,לפעמים טיפה כועס אבל ידע לשלוט בסיטואציה,בחיילים,כולם ידעו שעם שומינוב אין בעיות,ואם יש,כמה דקות והם יפתרו. סיטואציה שזכורה לי,זה שפעם המסייעת ביקשו עזרה בפינוי של פלסטינים ממחסום ביציאה משכם,אני ושומינוב פרקנו מהדוד למחסום,ובמקום להתחיל לזרוק רימוני הלם ולפנות באגרסיביות,הוא פשוט דיבר עם ההמון,הם לא הפסיקו להתלונן על הסגירה של המחסום,אבל שומינוב ניצל את הערבית המעטה שלו,הרגיעה אותם,הסביר שהוא ייפתח עוד מעט זמן,ומשם הם הסטלבטו לו על הערבית,הוא הסטלבט עליהם גם,והסיטואציה המתוחה שיכלה להסתיים באלף צורות גרועות יותר,נגמרה בשקט ורוגע. לדעתי הסיטואציה הזאת מתארת בדיוק את האדם שהוא היה,עם מצפן מוסרי וערכי חזק,הוא ידע להתנהל מול כל אדם או סיטואציה שיעמודו מולו,אדם חכם סקרן ואהוב,אין חייל שלא סמך עליו בעניים עצומות,גיבור אמיתי,הוא יחסר

שומינוב אחד האנשים היותר מיוחדים שיצא לי לפגוש במהלך הדרך בשירות הצבאי. מפקד גדול ואיש ענק, יודע להעלות את החיוך הכי גדול, לשאול את השאלות הכי מאתגרות, להתווכח עד שיוכח שהוא צודק, ערכי, מקצוען, אינטליגנט, חכם כל כך. מעטות המילים שיוכלו לתאר את האיש המיוחד שהוא. בראש השנה בבוקר מפקדים שומינוב דיבר בשם המ״פים ואמר שיש משפט שהוא מאמין בו והולך איתו בתקופה ההיא. המשפט היה ״לקום כל בוקר עם שיר חדש בלב״ משפט שמאז מלווה אותי והולך איתי. זכיתי לעבוד יחד עם שומינוב במשך 10 חודשים, זכיתי לראות כמה חשובה לו הדרך, השליחות, העשייה. הפלוגה שהייתה תמיד במרכז עבורו, כמה חשוב לו להיות שם עבור תושבי הגזרה המבצעית עליה פיקד. תודה על הזכות להכיר אותך אייל, על מי שהיית בשבילי לנצח אזכיר אותך ותהיה חלק מהדרך שלי, נעה הקמבצית 🦊

הוא תמיד ראה אותי. תמיד העריך את מה שעשיתי. הוא גרם לי להרגיש כל כך הרבה יותר מעצמי. מסביבו הרגשתי משמעותי ומוערך. אין מנהיגים כמוהו. הלקחים והדוגמא האישית שהוא הראה ילוו אותי בעתיד. כך רוחו תמיד נשארת איתי.

אייל שומינוב זכרונו לברכה תמיד ייזכר אצלי כדמות משמעותית ומובילה בגדוד. מפקד ובן אדם נערץ, אחד כזה שחסין מהכל ויכול על כולם. היה נערץ לא רק על ידי פקודיו, על ידי כל חייל, מפקד ונגד בגדוד. שומינוב היה מפקד שמדבר ופועל בערכיות, תמיד מתוך תחושת שליחות ואהבה למדינה. ראו לו את זה בעיניים. מפקד מהסוג הטוב ביותר, מלח הארץ. מתנה לגדוד ולחטיבה.

אני מרגיש שהתבגרנו איתו, שהוא היה המבוגר המשמעותי עבורנו בחלק הכי קשה בשירות. לקח זמן לאהוב אותו, כי הוא הציב דרישה למצוינות. המוטו שלו היה "אל תהיו בינוניים". הוא החדיר בנו את המוטו לא רק בנוגע לשירות הצבאי, אלא בנוגע להתנהלות בחיים בכלל, והוא היה בדיוק כזה, 'לא בינוני': מצטיין, מוביל, כמעט אל, האדם שאנחנו רצינו להיות, ולא רק מקצועית אלא גם אישיותית, בהתנהגות, ביחסי האנוש שהתבטאו ביומיום שלנו. למרות ששומינוב היה הקצין שלנו, 100 דרגות מעלינו במושגים של טירון, הוא דיבר איתנו בגובה העיניים גם בשיחות אישיות וגם בבחירה להצטרף אלינו כשישבנו יחד כקבוצה. הוא ידע לגשת לכל אחד מאיתנו בדרך שלו, להתאים את עצמו אלינו כדי למשוך אותנו למעלה, לקדם אותנו. לקח לנו זמן להבין, שלדרוש מאיתנו משמעו לסמוך עלינו, לדאוג לנו, אך כשהבנו את זה לא היה גבול להערצה ולכבוד שרכשנו לו. אף אחד לא אמר לשומינוב 'לא'. כולנו היינו מוכנים ללכת אחריו לכל מקום. כמה לא היה לי נעים להגיד לו, שלא אצא לקצונה. חששתי לומר, כי ידעתי שאאכזב אותו. בדיעבד קצת הצטערתי שלא יצאתי לקצונה. רציתי להיות שומינוב בשביל מחלקה בגבעתי. לשומינוב היה מאוד חשוב שנהיה ראשונים ונהיה מלוכדים. בבר-אור ובבחמ"ס הוא הקפיד לרוץ עם האחרונים ולעזור להם ולא לחכות בקו הסיום. אני זוכר שבבחמ"ס שבו כמעט שברתי את שיא המחלקה והגעתי לסוף באפיסת כוחות, הוא תפס לי את היד ומשך אותי לקו הגמר. נפרדנו כשיצאתי לקורס מ"כים, אבל שמרנו על קשר. השיחה האחרונה בינינו היתה בתחילת המלחמה, שבוע אחרי שהחלה, כשהודעתי לו שביתן נהרג (בשבת 14.10.23).  הוא היה בשוק. לא האמין. ואז התעצבן. כעס על העולם. כמה ימים אחר-כך הוא נכנס לעזה ולא דיברנו יותר.  שומינוב הוא האדם שהכי השפיע עלי בחיים.  עברתי עכשיו ניתוח בעקבות פציעה במילואים. במהלך השיקום, כל פעם שקשה לי, אני שומע אותו בראש אומר לי "אל תהיה בינוני", ואני עושה עוד קצת. היה לי מאוד קשה לא להיות בהלוויה ובשבעה. היה לי חשוב לתת כבוד אחרון. הפרידה היא צלקת בלבי.

אייל חבר יקר שלי, עברנו שירות צמוד ביחד עברתי איתך כמעט הכל, למדתי ממך המון כמו שלא קיבלתי מאף חבר אחר, איש מדהים משכמו ומעלה וכן ירבו כמוך חבר יקר שלי מודל להערצה❤️❤️

מה שלמדתי ממנו זה לשים לעצמי מטרה ולרוץ לעברה, לא להתייאש ולא לפחד להעז ואף פעם לא להמעיט בעצמי ולמה שאני מסוגל. סיפור 1: אחד הסיפורים שזכורים לי ממש ממנו זה שהיינו בקורס חובשים בבה״ד 10 בעיר הבה״דים ולא זוכר בדיוק מה שומינוב עשה אבל אחד המפקדים של הקורס (המפקד הכי קשוח) הביא לו יום ביציאה . הדבר הזה ממש עיצבן את שומינוב והיה לו תקוע בראש וזה ממש שיגע אותו וישב עליו כי זה ממש לא שומינוב לעשות משהו לא בסדר ועוד לקבל על זה עונש , הוא דיבר איתי על זה הרבה שזה לא בסדר ולא נכון העונש שהוא קיבל. הגיע הלילה נגמר היום ושומינוב עדיין היה תקוע על זה , בתעוזה רבה הלך למפקד (אני מזכיר שזה קורס חובשים קרביים בטירונות והמשמעת קשה מאד ולא נהוג לגשת ככה סתם למפקד באמצע הלילה) ופשוט תפס אותו, עצר אותו לשיחה וממש הסביר לו מה קרה ולמה זה לא מגיע לעונש ואני לא יודע איך אבל שומינוב כמו שרק הוא יודע ברוב חכמתו וחדותו הצליח לשנות את דעתו של המפקד הקשוח ובסוף גם ביקש משומינוב סליחה על העונש הזה. אחרי השיחה שומינוב חזר לחייך והלך לישון ברוגע שהוא ידע שהכל מאחוריו ,ככה הוא היה שואף למצוינות תמיד ! היה מודל לחיקוי . סיפור 2 : אחרי ההכשרה שלנו בבא״ח עלינו לקו עזה ב2018 . היינו פלוגת מסלול ופלוגת מסלול תמיד מקבלים הרבה משימות בגלל הסד״כ הגדול שיש . באחד הפעמים היה מחסור במפקדים והחליטו לשים חייל אחראי מפקד משימה באופן חריג מאד ומי הכי מתאים לדבר הזה אם לא שומינוב . באותה המשימה באחד הימים הגיע סמאו״ג עזה לביקורת על הגבול והתחיל לתרגל כוחות וכך עשה גם כשהגיע למשימה ששומינוב פיקד עליה , הוא תירגל את הכוח של שומינוב עם כל מיני תרחישים קיצוניים ושומינוב עם יכולותיו המדהימות מבצע את התירגול בצורה הטובה ביותר , אח״כ בסיום התרגיל הסמאוג שאל את שומינוב מה התפקיד שלו , מכ /סמל וכשהוא גילה ששומינוב סה״כ היה חייל צעיר שלפני כמה חודשים רק עלה לגדוד היה בהלם ולא האמין , בסוף המ״פ אמר לסמאוג ששומינוב הולך להיות מהמפקדים הטובים של צה״ל ולימים באמת כך היה

את שומינוב הכרתי באירוע לגבעתי וכבר אז כל החבר׳ה ידעו שהוא יהיה קצין ראינו את זה בעיניים שלו בהמשך השירות אני ושומינוב יצאנו לקורס חובשים וגם שם כולם ידעו שהוא רציני ושהוא מקצועי בכל תחום שרק נגע בו בסוף הקורס כבר כולם אמרו לו שהוא יהיה קצין ואפילו הרימו עליו אוסים

שפורסמה תמונתך, חטפתי פיק בירכיים. הלב שלי התפוצץ מכאב ונמרח בגופי כמו כספית שהתנפצה. רס"ן אייל שומינוב ז"ל שנהרג הערב בעזה. זה המ"פ הכי שאפשר לרצות שיהיה לבן שלך. זה מסוג האנשים שאתה פוגש ולא שוכח. מסוג האנשים שאתה אומר לעצמך.. מלכה מי שתזכה בו! איילשוק ככה קראתי לך. פגשתי אותך מהיום הראשון שלי. בכל פעילות עם גיבעתי בכל מקום שהגענו! תמיד בענווה. בצניעות. ביראת כבוד, אני והתמונות שלי .. ואייל תמיד זרם, גם בטרם היותו קצין ומ"פ. במסעות כומתה שנפגשנו מעולם לא סרב לי! היום בשעה 9:00 הוא עוד הספיק לתת עדכון להורי הלוחמים שהכל בסדר. ההורים והלוחמים ידעו שאפשר לסמוך עליו. שלמרות שהוא רגע לשחרור. פאקינג עוד שבוע לסיום השירות! תמיד מקצועי, אכפתי, ענייני, מדהים. מדהים. מדהים. אין לי מילים. תודה שנתת לי את הזכות המלאה להכיר אותך בכל אבן דרך שהייתה לי במסגרת הפעילות של האגודה למען החייל! תודה בשם הלוחמים ששוחחתי איתם הערב. פגשתי אותם בחמישי האחרון על גדר הגבול שהערב ירד. כולנו המומים. שבורים, הלב שלי מרוסק מכאב נוראי... עד מתי אלוקיי! אין. אין מילים. יהי זכרך חקוק בליבנו לעד. אייל אני אוהבת אותך ותמיד אהיה שגרירה נאמנה שלך. ציפורנ יו"ר מתנדבי האוגדה למען החייל באר שבע.

כשקראתי את פרשת השבוע לא יכולתי שלא לחשוב על אייל. כשקראתי על אהרון הכהן שהיה דמות כל כך מיוחדת על בעם ישראל נזכרתי באייל. בהתמדת אין קיץ ובמסירות נפש לכלל ובגדול כל כך גדולה סחף אחריו רבים. לא יכולת שלא להתאהב באייל. דבר נוסף, אחרי שמסופר על מות אהרון מתואר ש"ותקצר נפש העם בדרך" והם התלוננו והקב"ה הביא מגפה בעם. כדי לעצור את המגיפה משה נצטווה לעשות נחש מנוחשת וכל מי שהביט אל הנחש חי. לא הרבה יודעים אבל הסמל של חיל הרפואה הוא נחש על מטה בגלל הסיפור הזה והסיכה של החובשים היא גם בצורה הזו ושומינוב היה שם את הסיכה תמיד. לכאורה מה למ"פ קטלני כמוהו להמשיך ללבוש את הסיכה הזוטרה הזו אבל אולי זה היה תזכורת בשבילו שהוא אוהב את החיים. אייל לימד אותי לקדש את החיים, לנצל את הזמן להתייחס אל עצמנו כאל אנשים גדולים ולהתייחס לכל דבר כאל דבר גדול. באחת מהצמתים בצבא שנפרדו דרכינו (בסוף הטירונות או לפני שיצאתי לקורס מכים) הכנתי לאייל כספי עם משפט שלדעתי כל כך מסמל אותו. משפט של הרב קוק: "האנשים הגדולים באים גם להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות." - הכוונה אנשים גדולים באמת, כמו אייל, מבחינתם אין בעולם דברים קטנים. הם מתייחסים לכל כאל דבר גדול. וכזה היה אייל ואני כל כך אהבתי שהוא היה אומר בלהט לחייל ששומר בשער הצדדי בקצה נדח אי שם במדבר קציצות השומם אייל היה בא אליו ובהתלהבות ובהתלהטות היה ממש צועק עליו "כל עולמך כרגע זה לשמור על הצד הזה של הבסיס! זו משימת חייך כרגע!" הלוואי ואצליח ליישם גישה זו בחיי. להתייחס אל אישתי כאל כל עולמי. להתייחס לילדיי כאל כל עולמי להתייחס לכל דבר "קטן" כאל הדבר החשוב בעולם. מתגעגע כל כך💔💔

והגית בו יומם ולילה, שומינוב אמנם לא היה אדם דתי אבל הוא היה תלמיד חכם גדול, תמיד עם ספר עליו - פעם זה ספר פילוסופי פעם היסטורי, הוגי הציונות או משהו תורני. אותנו הביינישים הוא תמיד היה מאתגר בחידות על פרשת השבוע או באיזה סוגיה שהוא בדיוק נתקל בה. סתם דוגמא שזכורה לי איך סתם באיזה עצירה בתרגיל אחרי הליכה ארוכה הגיע ושאל אותנו: מה מתכוון הרמב"ם בפתיחה למורה כשהביא את הפסוק ממשלי "תַּפּוּחֵי זָהָב, בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף-- דָּבָר, דָּבֻר עַל-אָפְנָיו"? מה הקשר עכשיו? ולמה זה מעסיק אותך? מה עדיף עכשיו סתם להסמרטט על הרצפה עד המשימה הבאה, אמר. של היותי חובש הייתי עולה איתו פעמים רבות לתגב"צ שזה בעצם שש שעות נסיעה ברחבי הגזרה הלוך ושוב, ותמיד היינו מדיינים ובכל פעם הייתי מסיים עם שיעורי בית ממנו מקורות לחזור לקרוא וללמוד, פעם זה סוגיית ייאוש שלא מדעת, פעם תורה סד בליקוטי מוהר"ן ופעם הפילוסופיה של האבסורד של קאמי. בשעות האלה ממש, בכל השבתות שהיינו סגורים בנמר בלחימה האינטיסיבית של כיבוש הרצועה, שומינוב היה מעלה אותי בקשר לתת ד"ת קצר. כשהיה רואה אותנו בבית בהגנה בעזה בזמנים הרגועים שהיינו משחקים משחקי קופסא (כן, אשכרה זה גם קורה שם...) היה מוכיח אותנו תפסיקו לבטל תורה-באיכות היה מדגיש בחיוך, אל תגידו רוצים לחזור לישיבה ללמוד. יש לכם זמן כאן, תלמדו!

לזכרו הטוב של שומינוב. כשיש לך ילד בצבא המחשבות לא נותנות מנוח. כשיש לך ילד קרבי המחשבות לא מרפות. כשיש לך ילד במלחמה אתה לא ישן, לא אוכל, לא מתפקד פשוט לא... הילד שלי היה אצל שומינוב. ידענו שאפשר לסמוך עליו ואפשר להיות רגועים. ידענו שאם אנחנו צריכים משהו אפשר לפנות אליו וכשיתאפשר הוא יענה ויתייחס. לפי הגיל אני הייתי יכולה להיות אמא שלו. אבל באמת הוא היה אבא של הבן שלי ואבא שלי. ולא רק של הבן שלי אלא של כולם. היתה לי יראת כבוד אליו כי הבן שלי לא הפסיק לדבר בשבחו. הוא חזר ואמר זה שומינוב תהיו רגועים. הוא יודע מה הוא עושה הוא לא לוקח סיכונים. הוא לקח על עצמו לעדכן את ההורים שלוש פעמים ביום והוא עשה זאת כל פעם שהתאפשר. לפני כמה חודשים כשפניתי אליו באיזו בקשה הוא נתן לי את התחושה הכי טובה בעולם והודה לי כשפניתי אליו ועל הדרך גם חיזק ואמר כמה מילים טובות על הבן שלי. שומינוב. זה שם דבר אצלנו בבית. זו מילה טובה וחיבור לכולם. הילד מכרמיאל שמתנות השחרור כבר היו מוכנות בשבילו. הילד מכרמיאל שפרץ גבולות והיה חדור מטרה. הילד מכרמיאל שהפך למ"פ בפלוגה הכי שווה של צה"ל. הקצין שארבעה חודשים לא היו לו פצועים והרוגים. הקצין שהיה דוגמא ומופת. הקצין שנתן תחושה טובה והעלה מוטיבציה. הקצין שהיה ואיננו. שומינוב. אני מצדיעה לך! על היותך מקצועי, אנושי, אכפתי, מודל לחיקוי ודחיפה קדימה. שומינוב אבא של כולנו. קודקוד אווטאר נדם. ואיננו. למי שלא בקיא, אווטאר הוא כשף האויר האחרון. לא בכדי זה היה כינויו. הוא כינס בתוכו: אש, מים, אדמה ואויר. ואשכרה כזה הוא היה. יהי זכרך ברוך. תודה על מי שהיית לנו ולבנים שלו. תודה עליך!

היה לי הזכות לפקד כמ"כ תחת אייל כשהוא היה מפ בצבר. הייתי אצלכם היום בניחום. ביקשתם שאני אכתוב לכם את הסיפור על התהליך הצבאי שלו. אם יורשה לי אשמח לכתוב לכם את הסיפור הזה ועוד חוויה אחת שהייתה לי איתו. אני מרגיש חובה להוציא את הסיפורים האלה החוצה כדי שכל עמ"י יראה איזה אדם גדול היה כאן, ושילמדו להיות גדול כמוהו. הסיפורים האלה הם באמת קצה הקרחון ואין בהם כדי להראות את הגדולה מלאה של אייל, אבל חשוב לתפוס את מה שיש, כי יש כל כך הרבה ללמוד גם מהמעט הזה. מקווה בהמשך להוציא עוד סיפורים. למדתי מאייל את היכולת לתת ביקורת. כל מקום שהוא היה הולך אליו הוא היה חושב איך אפשר לשפר אותו, מה לא טוב במקום הזה ואיך אפשר לטפל בזה. כל שלב שהוא עבר הוא סיים בהצטיינות. בטירונות הוא היה מצטיין, בקורס חובשים הוא היה מצטיין, בקורס מכים הוא היה מצטיין, בקורס קצינים הוא היה מצטיין, הוא מפקד מחלקה מצטיין, ומפ מצטיין. לא סתם מצטיין, מצטיין ממש, ראיתי בעצמי את התעודות האלה בחדר שלו. הוא אמר לי שאחרי כמעט כל קורס הוא שלח מכתב למפקד הקורס. במכתב הזה הוא היה כותב את כל הדברים שלדעתו צריך לשפר בקורס שהוא עבר, את כל הדברים שבעיניו לא פועלים כראוי, איך שהם לא מחנכים מספיק למנהיגות ועוד כל מיני דברים. החדות והחכמה הדרושה כדי לבקר את הקורסים האלה זה חשוב. אבל האומץ והיוזמה לכתוב את הכל על דף ולשלוח למפקד הקורס זה מנהיגות. בתחילת דרכי כמכ צעיר היה לי הרבה לחץ. הייתי רץ ממקום למקום כדי להספיק הכל. באחד הפעמים שומינוב עצר אותי "לאן אתה רץ?" "להגיע בזמן בשביל חיילים שלי" אמרתי תוך כדי שאני מתנשף. "יוני תשמע כלל בפיקוד" אמר ושם את היד עלי. "מפקד צריך להיות עם דופק גבוה וקור רוח" "אל תרוץ לחיילים שלך. אתה שולט במצב, כשאתה הולך אתה שולט. זה לא אומר שאתה לא עסוק, אתה עדיין עם דופק גבוה וזה מעולה. אבל תשמור על קור רוח, זה מפגין שליטה גם כלפי חוץ ובעיקר כלפי פנים" "תזכור את זה, דופק גבוה וקור רוח"

הבן אדם והמפקד הכי ערכי חכם וטוב שפגשתי בחיים שלי דאג לי כמו אח שלו הקטן לימד אותי מלא דברים עם זה על החיים ועם זה על תורה וגמרא בנסיעות שלנו אהבתי אותו כל כך והוא ילך איתי תמיד💔

שומינוב היקר,האדם המוצלח ביותר שפגשתי בחיים שלי. זה עדיין לא ניתן לעיכול ולא נתפס,תמיד אמרנו שאתה מכונה ואתה בלתי מנוצח כשהגעתי לגדוד והייתי מבואס מזה שלא הגעתי לסיירת אתה זה שהגיע עשה לי שיחה והקשיב לכל מה שיש לי להגיד גם כשעשיתי בעיות היית שם להבין מאיפה זה נובע ותמיד ידעת מה להגיד ואיך להתמודד איתי. כל ההכשרה הסתכלנו עלייך בהערצה והיית דמות לחיקוי בשבילנו היית הקצין הכי מקצועי שהכרנו,כששומינוב בשטח כולם יודעים להתכונן היו לך הרבה חלומות על העתיד וכולנו היינו בטוחים שאתה הולך להצליח כי אתה שומינוב וכל מה שאתה עושה אתה מצליח זה היה לנו ברור שאחרי שתשתחרר אתה תהיה רופא,פוליטיקאי או איזה איש עסקים מוצלח שישנה את העולם כי אתה שומינוב ואתה תמיד חושב על האחר אוהב אותך אח יקר ומתגעגע המון בליבי אנצור אותך לעד

למדתי ממנו איך להיות בן אדם טוב יותר, כמו שהוא תמיד שאף להיות- להתפתח, ללמוד דברים חדשים, לשנות גישה בנושאים שונים. תמיד צחקנו עליו בנמ"ר שהוא אהב את לייבוביץ' וג'בוטינסקי ונהגנו לחקות אותו והוא הצטרף וצחק איתנו, אבל הוא לא התחבר לדברי החכמים האלה בשביל איזה פוזה, הוא באמת נהנה ללמוד מהם ולדבר עליהם, הוא ידע מלא על התנך וכמעט על כל נושא אפשרי, אם הייתי לוקח משהו רנדומלי לדבר עליו היה לו מה לומר ואפילו להוסיף, הוא פשוט היה איש אשכולות ולא פחות. לא עבר יום מהרגע שנפלת ואני כבר מתגעגע אליך, המג"ד צדק כשהוא אמר שאלוהים לוקח את הטובים לצידו, אתה היית הכי טוב שיש.

היה אחד המפקדים היחידים שהיה שילוב נדיר של נחישות, עוצמה וחשיבה רציונלית. תמיד דאג לחשוב לפני כל פעולה ולהיות מעבר למפקד שמקבל פקודות. נזכור אותו לעד.

אני זוכר את עצמי עוד טירון רק התגייסתי לצהל ובאותו זמן היה אייל מכ טירונים והייתי ישן אוהל סמוך לאוהל שעליו הוא פיקד וראיתי שהוא היה איתם קשוח ואמרתי לעצמי בלב תודה שאני לא איתו אבל חלפה שנה ונכנסתי לתפקיד ב' קוד במרץ 20 יחד עם שומינוב שהיה מ"מ באותו זמן ואז הבנתי שכל מה שהוא היה קשוח איתם זה מהמסירות שלו לתפקיד ושהוא האמין בכל ליבו כי ככה מגדלים לוחמים מכשלים אותם עוד מהיותם טירונים שלא יודעים כלום. אבל באמת שהיינו יחד בסגל הייתי איתו המון היינו משוחחים על עניינים שלכאורה נראו לי לא קשורים אליו כמו דת תפילות למוד תורה וכו... והוא באמת היה מתעניין ומקשיב למה שהיה לי להגיד והוא היה שואל כי באמת עניין אותו לדעת הוא תמיד חיפש ללמוד ולדעת אבל על דברים שהיו נראים כאילו רחוקים ממנו באותו מוצאי שבת שראיתי בטלפון של אישתי את ההודעה שפרסמו בחדשות על נפילתך היה לי צער ממש גדול כי ידעתי מה הפסדנו, הפסדנו מפקד מדהים ואדם עוד יותר מדהים שיכל לתרום ולתת לצבא המון אני זוכר עוד שהיית סמפ במבצעית לפני שהשתחררתי אמרת זהו אני מסיים את החתימה הזאת ויוצא לאזרחות ללמוד אבל ידעתי שאין לך "אומץ" לעשות את זה כי ראו עלייך כמה שאהבת את הצבא וכמה האמנת במה שעשית שם אתה אולי לא יודע אבל עד עכשיו אתה שמור לי בטלפון בתור "אייל שומינוב הממ החזק בצהל" ולמה קראתי לך ככה גם כי באמת היית כזה וגם כי אתה אמרת לי תשמור אותי ככה והיום אני יודע שהאמת אתה היית הממ והמ"פ הכי חזק בצהל אתה תחסר לי מאוד ולא רק לי אני מאמין שלכל מרץ 19 ומרץ 20 ולכל מי שפיקדת עליו ת.נ.צ.ב.ה גיבור ישראל❤️‍🩹💔

שומינוב לימד לימד אותי דבקות במטרה ומקצועיות ולא לעצור עד שהצלחתי במשימה למרות כל הקשיים

שומינוב היה אחד האנשים היותר חזקים שהכרתי. באותו זמן היה למפקדים דיסטנס והוא היה היחידי שהיה מוצא אמצע בין דיסטנס לבין צחוקים והערות שנונות. הוא היה פקל חובש והחבר הכי טוב שלי גם חובש קרבי וביקשתי ממנו להביא לו טיפים והוא עזר לו בדרך שלו בצורה הכי טובה שיש. עכשיו אותו בחור שהוא נתן לו טיפים הציל את הניצול היחידי שהיה באסון של ה14 נופלים בבית עם הנט. איש חזק מצחיק עם חיוך טהור. מאחל למשפחה רק טוב והם צריכים להיות מאושרים שיצא להם בן כל כך טוב.

שומינוב היה מפקד ישיר שלי רק למשך שבועיים בהכנה למכי"ם ועדיין נחרט לי עמוק בזיכרון. אדם מקצוען, שכל מה שהוא עושה הוא עושה על הצד הטוב ביותר שאפשר, היה דורש מאיתנו את ההכי טוב שלנו. עם תודעה גבוהה למוכנות למלחמה כל הזמן, גם בתודעה בראש, גם בכושר וגם בלמידה על מורשת קרב. רחב אופקים, למרות שלא היה אדם דתי הוא היה מאתגר אותנו כל הזמן בשאלות מהעולם הדתי ומהמקורות בשביל לחדד אותנו. אדם שהגיע מעולם חילוני וביחד עם זה עם ערכים רבים ויושר פנימי. מאז שאני זוכר אותו כל תפקיד היה התפקיד האחרון שלו. אני זוכר בתחילת התפקיד שלי כמ"כ דיברתי איתו והוא נתן לי עצה קטנה שהובילה אותי לאורך כל התפקיד הפיקודי שלי. עם ישראל איבד אדם גדול, מקווים שנצליח כולנו להשלים מעט מהחוסר הגדול הזה.

אני עליתי מקולומביה והתחלתי את השירות הצבאי שלי במחווה אלון, עכשיו שם זה צבא אבל לא צבא, היו לי מפקדות קשוחות אבל לא באמת והרבה דברים שלא באמת הרגישו לי כמו בצבא, יותר כמו גדנ״ע, אחרי זה לא ידעתי לאן אני באמת מגיע, הגעתי לפלוגת צבר, ושם ראיתי את שומינוב, הוא הראה את הצד הקשה שלו בגלל שזה טירונות וזה מה שעושים, עברנו מלא חוויות בייחד, מלא מסעות קשות מאוד כי שומינוב היה רץ במקום ללכת. תמיד ראיתי את שומינוב בהערצה, כמפקד שיודע בדיוק מה הוא עושה ולמה. בטירונות כרגיל יש דיסטנס אז לא ראינו את הצד הפחות קשוח שלו. אחרי שמונה חודשים איתו עברנו לגדוד, עם המחלקת פיקוד הראשונה שלו, עלינו לקלע חי״ר. שם שומינוב הוריד מלא מהדיסטנס, הוא כל בוקר היה עושה לנו מסדרים ומעמיד אותנו בח׳ לפני הח׳ הפלוגתית בשביל לבדוק אותנו שנגיע כמו שצריך, אחרי זה מסדרים בחדרים וכל בוקר הוא היה בא לחדר דתיים (ככה קראו לנו כי היינו רק דתיים שם) היינו מכינים לו כוס תה והוא היה מדבר איתנו קצת ואז ממשיך לחדרים הבאים. בתקופה הזאת אם היה לנו מפקד אחר לא היינו מצליחים אותה כמו שהצלחנו. הוא עשה לנו קורס מכים משלו, לקח אותנו לניווטים, מלא אימונים, שיעורים ומלא אבל מלא ריצות ולפחות בר אור אחד בשבוע. אני זוכר שפעם אחת הוא אמר לי באחד הבר אורים שאם אני עוקף חבר שתמיד היה לוקח אז הוא יביא לי משהו, אז זה הביא לי מוטיבציה לנצח אותו והצלחתי, ואז הוא הביא לי סוודר שלו מהמחזור שלו, שזה נתן עוד כוחות להמשיך. הוא ממש רצה שאני אצא קצונה ואני לא הייתי סגור על אם אני רוצה בכלל, אז הוא עשה לי קטע שאמר לי שיש לו אפשרות להוציא אותי במסלול כוכבים (מסלול שלעשות קורס מכים וישר קורס קצינים) ושאני יחזיר לו תשובה בסוף היום. כל היום חשבתי על זה, לא ידעתי אם כן או לא וגם בסוף היום לא ידעתי אז אמרתי יש מצב הוא שכח ועליתי למיטה, ופתאום הוא נכנס לחדר וצועק ״אמסלם״ ואני כולי קופץ שואל מה והוא אומר לי מה התשובה שלי ואז אמרתי בלחש ״כן״ ואז הוא אומר לי שלא באמת אפשר את המסלול הזה אבל שעכשיו אני יודע את התשובה שלי. בשבילי שומינוב היה המפקד הכי טוב ומשמעותי שהיה לי, הוא ידע לדבר עם כל אחד בשפה שלו, היה לו ידע מטורף על הכל והוא לא וויתר אף פעם לעצמו וזה גרם לי לא לוותר אף פעם. יש עוד מלא מילים להגיד עליו אבל זה כבר ארוך מדי. ממש אהבתי אותו ואני מתקשה בלהאמין שהוא כבר לא איתנו אבל את ההכי טובים לוקחים. זכרונו לברכה. אוהב נתנאל אמסלם

שומינוב ואני היינו באחריי לגבעתיי, בסדרות ובגיבושים שהיינו יחד וגם קצת בטרום טירונות, למדתי להכיר בנאדם צנוע, מצחיק, בעל כושר מנהיגות ואהבה לארץ ישראל ולצהל. שומינוב ידע תמיד להצחיק והקליל על המצב, למשל שהיינו באחריי לגבעתיי בין אם זה היה בניווטים או במשימות כאלו ואחרות שהיו קצת חדשות עבורנו ואולי טיפה מלחיצות הוא ידע להקליל על הסיטואציה, להרגיע ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר שכולם מסיימים יחד. שומינוב ואני לא כל כך היינו בקשר מאז הטרום טירונות, אך תמיד ידעתי וראיתי( בין אם זה בקבוצת וואצאפ של הקבוצה של אחריי לגבעתיי או בחדשות) שהוא עושה חיל בצבא, הייתי גאה מאוד ששמעתי שהוא קצין ולימים מפ. שומינוב אני אזכור אותך תמיד, תודה על מה שעשית בשבילנו ומקווה שהנפילה שלך לא הייתה לשווא... שמור עלינו מלמעלה אחי

את שומינוב הכרתי עוד לפני הגיוס לצה״ל, ודרכנו בצה״ל נפגשו מספר פעמים. ביום הגיוס לצה״ל במהלך הטירונות, בקורס הקצינים ובקורס המ״פים. בעיני שומינוב היה מנהיג שקט, הוא לא היה צריך לעשות יותר מידי על מנת שירגישו בנוכחות שלו ובפיקוד שלו… הערצתי את דרך הפיקוד של שומינוב למדתי ממנו הרבה כמפקד בצבא. אין כל ספק שהיה יכול להגיע רחוק מאוד בצבא ולהיות מפקיד בכיר במערכת.

איך נפלת מפקד הפלוגה? בפעם הראשונה כששמעתי אותך מדבר כבר אז הייתי מופתע והתרשמתי לטובה. איך מפקד פלוגה שכבר למעלה מחמש שנים בצבא, שכל עולמו זה הצבא והנשק, מדבר כל כך הרבה על רוח, על היסטוריה יהודית, על היסטוריה כללית ועל מקומם של היהודים בתוכה?! איך אדם ששקוע עד השעות המאוחרות של הלילה בכל מיני ישיבות, ובמהלך היום מתאמן ומתרגל בלי הפסקה, מוצא זמן ללמוד מסילת ישרים ולקרוא על צ'רצ'יל זבוטינסקי וטרומפלדור? ואז הבנתי דבר מאוד פשוט! אתה משהו מיוחד! טרומפלדור איש הצבא, דווקא הוא אומר משפט מדהים: "לפי השקפתי אינני איש צבא, ולקחת נשק ביד מוכן אני רק בשעה שאין אני רואה לפני שום דרך אחרת". כזה היית מפקד הפלוגה. איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה אלא היית מחויב לעמך לארצך ולמולדתך. במהלך הנסיגה במירון דיברת איתי על יציאה למכים. אני אמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום באמת לצבא גם כי אני לא אוהב את כל עניין הלחימה ואז ממילא כי אני לא לוחם טוב. אתה אמרת לי משהי מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע את זה ממ"פ. "מה אתה חושב שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת למכים או לא, אתה מפספס את הנקודה. אתה לא הסיפור פה בכלל" ואז הבנתי איך כמו טרומפלדור כך אתה. מצביא גדול! שכל הסיבה שהוא עדיין בצבא הייתה עם ישראל! לא אשכח אותך במסעות, כמה נהניתי ללכת איתך שעות על גבי שעות ופשוט ליהנות מהדיבור איתך. ועל מה לא דיברנו? פילוסופיה, אמונה, היסטוריה, פיקוד ועוד הרבה נושאים שבהם לימדת אותי רבות. אתה לימדת אותי שאפשר להיות קצין ומפקד בצבא שהוא ספרא וסייפא כפשוטו. איש ספר, משכיל, רחב אופקים שיודע להלחם, יודע לפקד ודורש מחייליו בדיוק מה שדורש מעצמו. כגדעון כך אתה "ממני תראו וכן תעשו" בהפעלה בחברון שמרנו במשך 8 שעות בעמדה סטטית, אתה באת אחרי 6 שעות ונשארת לדון איתי במשך שעתיים. שאלת מי תרם יותר? דור 67 או הדור שלנו? אני עדיין לא יודע לתת תשובה לשאלה זאת אבל אין ספק שזה שאתה היית בדורנו, ואני זכיתי לקרוא לך מפקד הפלוגה תרם רבות לי ולדור כולו! במסע האחרון שלי איתך, מסע הכומתה, האקט האחרון של הכשרה בת 8 חודשים, שאלתי אותך שאלה אחרונה: "מפקד הפלוגה, עד איזה שלב אתה תהיה בצבא? מתי תפרוש ותעשה את כל מה שאמרת לי שאתה מתכנן? ענית לי כך: מרום תפסיק לי מפקד הפלוגה, תקרא לי שומינוב. ואמרת לי בתשובה פשוטה עד מתי שאבין שעם ישראל לא צריך אותי יותר בצבא, ואני אתרום במקום אחר. אז מפקד הפלוגה, סליחה שאני קורא לך כך כי בשבילי תמיד תהיה המפקד שלי. רציתי להגיד לך שאני מעריך אותך ומצדיע לך! אתה דמות לחיקוי בשבילי! אתה אחת הסיבות המרכזיות שבזכותן יצאתי לקורס קצינים. אני פה עכשיו בקורס קצינים ותאמין לי שהטיפים שנתת לי בתחילת הקורס עוזרים לי רבות וכמה שאתה חסר לי כבר עכשיו. בשיחת טלפון האחרונה שלך אמרתי לך ציטוט שאמרת לחיילים שלך בגדוד: "יש גמרא בעבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות ... ... ואז הגמרא אומרת "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא ישרף. גם אם נחסל את האנשים, האותיות- הרוח תשאר" מפקד הפלוגה שומינוב אתה איתנו! גם אם גופך לא נמצא איתנו, רוחך תישאר אצלי ותלווה אותי בכל צעד שאעשה בצבא ובכללי בשאר חיי. גאווה לשאת את הכומתה שנתת לי. אני מצדיע לך על פעולותיך ועל תרומתך האין סופית למדינה האהובה שלנו. תודה רבה לך מפקד הפלוגה! נוח על משכבך בשלום! אוהב מעריך ומעריץ מרום

שומינוב היה המפ הראשון שלי, והרושם הראשוני שלי בצבא ממפקדים בדרגות גבוהות . אין מילים לתאר איזה מפקד הוא היה, אני זוכר שהתחושה הרווחת בפלוגה הייתה לא משנה מה שומינוב יגיד , מה יחליט , מה הצעד - אנחנו הולכים אחריו , הוא היה מפקד שכולם סמכו עליו מאוד, הוא סחף אחריו את כולם. שומינוב היה מפקד הכי טוב שראיתי, אדם מדהים וטוב, למדתי ממנו הרבה. אני הייתי במחלקת פיקוד של המחזור (מחלקה שמיועדת לחיילים שרואים להם עתיד למפקדים) , במחלקה הייתה 2 אופציות - או לצאת הקצאה 0 לקורס מכים (שזה ישר אחרי ההכשרה) ורוב החיילים יוצאים בהקצאה הזאת או לצאת בהקצאה 1 שזה אחרי 4 חודשים בגדוד ואז לצאת לקורס מכים . אני מאוד רציתי הקצאה 0 אבל שומינוב ראה לנכון להוציא אותי הקצאה 1 ואז ביקשתי שיחה אישית איתו ממש לפני בוף ההכשרה ושם הוא הסביר לי את היתרונות בדבר ובאמת שינה לי את כל הגישה לדבר ואת התפיסה לא רק לתווך הקשר אלא לתווך הארוך . יצאתי הקצאה 1 ועכשיו אני מכ טירונים ואני חושב שזה המסלול הכי טוב בשבילי - שומינוב ידע לגעת בכל החיילים שלו ולאחד אחד ידע מה הכי טוב. שומינוב תודה לך על הכל , הייתה בן אדם , מפקד ודמות הכי משמעותית שלי בצבא עד כה. אני אוהב אותך תשמור עלינו מלמעלה 💜

אייל שומינוב היית המפקד הכי טוב שהכרתי, הייתה לך דוגמא אישית ברמה מאוד מאוד גבוה מלא בחוכמה וענווה. למדתי ממך המון איך ליהיות מקצוען בכל דבר שאני עושה ולא רק בשירות הצבאי אלא בחיים עצמם.. ידעת איך לגעת בנקודות שאף איש לא אצליח לגעת היית האבא של כולנו יודע מתי לחבק ומתי לתת בראש שצריך. אני עדיין לא מעכל שאתה כבר לא איתנו אבל היום אני מבין כמה השפט הזה נכון ״ הוא לוקח את ההכי טובים״ אתה באמת הכי טוב שהכרתי!

מפ מטורף. הגיע אלינו ישר לקו עציון ואחרי זה שכם. המון פעילויות, הפסדים, מעצרים, תמיד ראשון מוביל את האנשים, מקצוען ברמה הכי גבוהה. יש המון סיפורים אבל אני אספר על אחד מהם 10 בבוקר באחד הימים בגוש עציון, מחכים שיירה של רכבים על גבעה בגוש עציון, לפני כניסה למעצר במ.פ בית לחם, נחשב מורכב יחסית למעצרים שבשגרה. שומינוב מדבר איתנו על המשמעות של המעצרים וכמה חשוב שאנחנו פה, ומסתכל לאופק, מראה לנו את הים של תל אביב, אשקלון וחדרה נקודת תצפית שרואים ממנה את חלקים רחבים ממדינת ישראל ומדגיש בפנינו כמה חשוב שאנחנו פה שומרים ומגיעים לכל מקום ביהודה ושומרון כדי שהטרור שם לא יגיע למרכז הארץ, כמה חשוב שאנחנו עושים את המעצרים והפעילויות וכמה המרחק קרוב לערים המרכזיות בארץ וזה רק עוד אחד מהרגעים שבהם הוא הוביל אותנו. איש של הקשבה והבנה, שידע לשמוע לאחרים ולא דבק רק בדעה שלו. אדם ענק שעוד יישמעו עליו הרבה.

באמצע ההכשרה הייתי במשבר והגעתי להחלטה ששאני רוצה לרדת מלוחמה, שומינוב לקח אותי אליו למשרד לשיחה ודיבר איתי לא כמו מפ לחייל אלא כמו חבר שאכפת לו, בסוף הוא שכנע אותי להישאר ויצאתי פיקוד. הלוחם והמפקד שאני היום זה בעיקר בזכותו ואף פעם לא יצא לי להגיד לו על זה תודה. אז תודה שומינוב, היית לוחם מפקד ובן אדם ראוי להערצה ולי אישית גם מודל לחיקוי יהי זכרך ברוך מפ אגדי.

כשהייתי תופס חמל בקווים מבצעיים שומינוב תמיד היה דורש מאיתנו לפעול מעבר למינמום הדרוש בחמ"ל, אם זה לעבד מידע שאנחנו מקבלים ולא לעשות העתק הדבק לכול דבר בלי להבין, תמיד לדעת איפה הכוחות בשטח, ואם זה להקפיד שתמיד יהיה מסודר ונקי, כי הוא אמר תמיד שכמו שנראה החמל כך יראה גם כול המשמרת. גם בבט"ש גם בלחימה תמיד לקח על עצמו ועל הפלוגה מעבר לדרישה ממנו, בהוספת עמדות שנראות לו רלוונטיות יותר, ובליזום התקפות בלי שהורו לו. וזה אחד הדברים מיני רבים שאני למדתי ממנו, תמיד לעשות מעבר להגדרות התפקיד, להגדיל ראש ולחפש רלוונטיות. כשהתלוננתי בפניו על הקושי שלי בלחימה עם המאג הוא לא ביטל אותי, הוא הבין את הקושי שלי, ובמקום להגיד לי שזה המצב ואין מה לעשות דאג להראות לי את החשיבות של המאג ולתת לי לירות בכול מצב שהתאפשר, גם עם לא תמיד היה ערך מבצעי, בנוסף דאג לצלם אותי כמה שיותר כדאי שיהיה לי במה להתגאות, המשפט האחרון שאמר לי יום לפני מותו " תגיד ישעי לא נמאס לך מהמאג המסריח הזה? סתם סתם אתה מכונה" תודה על מי שהיית, תמיד היה מעניין לשמוע אותך, עשית אותי ואת כול הסובבים אותך אנשים טובים יותר.

כמה דחיתי את הרגע הזה, רק לא לסכם את שומינוב. האמת שניסיתי כבר כמה ימים לכתוב, לכתוב כדי לא לשכוח אבל איך בכלל אפשר לסכם בנאדם במילים? ואיך אפשר לסכם את שומינוב האגדי... ואחרי הסיכום זה נגמר? הרי לעולם לא יגמרו הסיפורים והחוויות ובעיקר השיעורים לחיים שלמדתי ממנו. לא נתפס. ובכללי עוד לפני שהתחלתי לכתוב אני בטוח שיש עוד מליון שיחות וחוויות ששכחתי כבר. את שומינוב ראיתי לראשונה כשהייתי טירון צעיר בפלוגת צבר במרץ 20. הוא לא היה המ"מ שלי בטירונות אבל מההתחלה הוא סיקרן אותי ומההתחלה הוא היה ניראלי עצום בגוף שלו ובאישיות שלו. לקראת האימון המתקדם וחלוקת המחלקות מחדש, שומינוב קיבל את מחלקת הפיקוד (היה ברור שזה מה שיקרה). אני הייתי במחלקה אחרת ובאחד הימים הופתעתי ששומינוב ניגש אליי ושאל:"ולך! אתה לא רוצה להיות מפקד? תחשוב על זה." ובאמת שבועיים לפני המסע כומתה עברתי למחלקת הפיקוד ועליתי איתם לגדוד לאימון ברמת הגולן. בצבא מהר מאוד מתחברים ומכירים חברים חדשים אך מהר מאוד הקשר גם יכול להחלש כי עוברים מקום ובטח אצל מפקדים שמחליפים מסגרת כל כמה זמן. משום מה עם שומינוב שמרתי על קשר ממש טוב ובאמת לאורך השירות הוא ייעץ ותמך ובעיקר נתן את התחושה שהוא שם בשבילי לכל מה שאצטרך. עוד כשהיינו בגדוד שומינוב די חייב אותי לצאת לקורס נמ"ר ולמרות שפחדתי מאוד מהנמ"ר פחדתי יותר ששומינוב יעשה לי משהו. אם הברירה היא להתעסק עם שומינוב או עם הנמ"ר עדיף את המכונת מלחמה הזאת ולא את שומינוב (שגם הוא מכונת מלחמה לא קטנה). וגם אחרי קורס מ"כים תמך בי מאוד לצאת לקורס קצינים. קשה, קשה לסכם במילים בנאדם של מעשים גדולים. כשאני עוצם עיניים ומנסה להיזכר בבנאדם עולות בי הרבה חוויות איתו. אני נזכר איך באימון המתקדם הוא תפס אותי כותב לעצמי אחרי השעת ט"ש והבהיל אותי: "ולך! מה אתה עושה?" ואז בנועם אמר לי ללכת לישון. ובתרג"ד באימון בגדוד שאג עליי להזיז את הנמ"ר אחורה ואח"כ אמר לי "ולך אל תתרגש ככה זה. המח"ט צועק על המ"גד, המג"ד על המ"פ המ"פ צועק עליי... אז אני נכנסתי לזה גם. אל תתרגש ". הוא התגאה שלעולם הוא לא נפל פצוע בתרגילים וגם שקצינים בכירים ניסו להפיל אותו פצוע הוא סירב להם בפנים. יומיים אח''כ כשהיינו בבית בהגנה באל פוראן, כשראה שלא קורה כלום עם התרגיל רצה לתרגל קצת את החיילים שלו ואמר לי או יותר נכון פקד עליי "ולך! פול פצוע!" ואני כמו חכמולוג מצטט אותו "שומינוב, בחיים לא תפיל אותי." מפה לשם אחרי שרצתי כמו מטורף איזה חצי דקה הוא הפיל אותי לרצפה, עלה עליי וחבש אותי וכמובן לא שכח לעלות בקשר ולפרט שאני ספציפית נפצעתי כמו שהוא דרש וכמובן שהוא היה מבסוט ואיים עלי שזה פעם אחרונה בחיים שלי שאני חושב בכלל לסרב לו פקודה. פייר? פחדתי פחד מוות. לעולם לא אסרב לך יותר. תמיד הפתיע אותי מחדש כמות הידע שיש לו בכל דבר. כשהיינו בנמ"ר איתו בעוד נסיעה לעוד תרגיל הוא הסתכל עלינו (היינו שם איזה 4-5 דוסים בוגרי ישיבות) כנראה הוא חיכה שנהיה בעומק התרג"ד שכולם עייפים ורעבים ושאל אותנו בעדינות שאפיינה אותו: "סמרטוטים!! מה הדף היומי היום?" כמובן שהייתה דממה כי לאף אחד לא היה מושג. אז הוא חייך ואמר:" היום זה פסחים נב!" ואז עצר רגע, חישב משהו "לא! היום פסחים נג!" ואז הסביר על הסוגיה שם והקשה ותירץ וכמובן שהשאיר אותנו עם פה פעור וטעם של עוד. רק תתן לנו עוד קצת מהידע שלך והרצון שלך. שומינוב הקפיד להכניס בנו ערכים ולמרות הקורונה והאתגרים הוא לא וויתר ועשה לנו יום ניווט וגם יום שבו שיפצנו מחדש תצפית לזכר נופלים והוא גם הביא לשם את ההורים של הנופלים והיה באמת מרגש. כיאה לחיילים של שומינוב הוא דרש ממנו תמיד יותר וכשראה אותי הולך לשירותים בקלע כשהייתי בלי הנשק עליי הוא עוד רגע ותלה אותי. בכלל בקלע הוא היה מרביץ לנו לעיתים. לא לא, לא בקטע עדין. הוא היה תופס חייל ומעיף אותו מהמיטה ואומר לו "סמרטוט מה עשית היום? איך התכוננת למלחמה היום? במה אתה טוב יותר היום מאתמול?" ככלל אני ראיתי איך דרך המכות הוא היה אומר לנו מתחת לכל הפסון של הקצין הקטלני שבו "אני אוהב אותכם. אתם הילדים שלי!". כשדרכינו נפרדו בסוף האימון הוא עשה למחלקה ערב פרידה ונתן לנו פתק עם דברים שכתב יוני נתניהו על אחריות (מתוך הספר מכתבי יוני, דברים שאמר כשעזב את גדוד השריון עליו פיקד). כשהייתי מ"כ בקורס מ"כים שומינוב היה בביסל"ח כחלק מקורס מפים ולא וויתר על ההזדמנות לתפוס את כל הצברניקים ולתת לנו מוסר שלא נהיה בינוניים וסיפר מה הגדוד עושה ומה האתגרים. תמיד אהבתי לשמוע אותו מדבר. כשהייתי מ''מ בבא"ח והוא היה מ"פ בהר קרן זכיתי פעם אחת לנסוע איתו מהצפון עד לבא"ח. הוא סיפר לי איך היה שׂם בכל יום ראשון לנהג שלו את השיר "מצווה גדולה להיות בשמחה" כשהנהג שלו היה מגיע עם פרצוף יום ראשון... וזכיתי לראות אותו בעוד ח' פלוגתית שעשה לחיילים שלו ביום חינוך במוזיאון כשלהו (האמת, כבר לא זוכר). דיבר בלהט על ציונות ועל המלחמה ועל זה שאסור לנו להיות בינוניים ולהאמין בעצמנו ובאיום. כמו תמיד. אני בטוח שיש עוד המון חוויות ודברים שאמר שכבר שכחתי וכל כך כואב לי שלא הייתי איתו עוד קצת באותה מסגרת. כנער, תמיד הפתיע אותי איך כשחיילים נהרגים מספרים כמה הם היו מושלמים. בתוך תוכי חשבתי שאולי זה כדי שהזיכרון מהם יהיה טוב ואולי כי זה לא הזמן להזכיר את הנפילות שיש לכל אחד. שומינוב באמת היה מושלם. שומינוב זה מכונה (כמו שהיה נוהג להגיד כדי להחמיא לחייל או כדי לתת לו מוטיבציה). שומינוב זה מכונה של ניצול זמן. כל הזמן קורא, כל הזמן חוזר על משהו שלמד, כל הזמן מדבר על ערכים, ציונות, הסטוריה. כל הזמן מזכיר לנו להיות טובים יותר למלחמה ולחיים. לא לבזבז את הזמן, להיות משמעותיים. כל הזמן ללמוד. שומינוב בשבילי זה חכמה אינסופית בכל נושא כל שהוא. הוא ידע הכל! ככה חווינו אותו! ודרך זה הוא ידע לדבר ולגשת לכל חייל וחייל דרך העולם שלו אם זה סוגיה ברמב״ם או פילוסופיה ואפילו לדבר על איזה מועדון יותר טוב ממועדון אחר ולמה. שומינוב זה זיכרון פנומנלי. פשוט זכר הכל. שומינוב זה אמונה גדולה בצדקת הדרך. אמונה גדולה שאנחנו צודקים! שמה שאנחנו עושים עכשיו זה הכי טוב לעם ישראל! שומינוב זה ציונות חיה ובועטת. הוא היה ציוני אמיתי. זה בער בו. שומינוב זה לחיות למען עם ישראל (וגם למות למען עם ישראל). שומינוב זה מנהיג ברמ"ח אבריו. מנהיג שידע לדרוש ולחבק. ידע להעניש עונשים כואבים כדי ללמד וידע לתמוך, להרגיע וללמד. ממש כמו אבא. קשה מאוד לא להתאהב בו ולא ללכת אחרי שומינוב. שומינוב זה אמת. הלך אחרי האמת שלו עד הסוף גם אם זה אומר לצעוק על המח"ט או ללכת נגד כולם. כששומינוב היה אומר משהו כולם ידעו שזו אמת. שומינוב לא חשש להגיד את דעתו. תמיד. שומינוב בשבילי זה כמו אח גדול שתמיד מייעץ ועוזר ומציל את הסיטואציה. (אולי בגלל זה בדרך להלוויה שלו מכל השירים ששמעתי גם עצובים וגם סתם שירים מה שהכי ריגש אותי והציף אותי זה דווקא השיר "אחשלי" שיר מצחיק שפתאום דקר אותי בלב כל כך חזק). שומינוב זה מודל לחיקוי אבל על אמת. כולנו ידענו שאין דבר בעולם שיכול לפגוע בך. כולנו לא האמנו שראינו את השם שלך בחדשות ואני מאמין שיש עוד כמוני שעד עכשיו לא כל כך מאמינים ומחכים שתצוץ מתישו ותגיד שזה ממש הזוי כל הזמן שאנחנו מבזבזים כדי לבכות עליך ושיכלנו בזמן הזה לקרוא ולהחכים. שומינוב יקירי אנחנו מתגעגעים מאוד. זכיתי שאדם גדול כמוך בא לשמוח איתנו כשהתחתנו אישתי ואני. כששמעתי את הבשורה המרה אמרתי לעצמי שכל מה שייכתבו עליך וכל הכתבות והסרטים שצריך לעשות עליך לא יספיקו לתאר את האישיות האדירה שלך. יחיד בדור. ואני לא מגזים. בדרך לשבעה,לניחום אבלים שוב שמעתי שירים בדרך ושוב המחשבות צפות. ופתאום אני קולט שהשיר מדבר עליך. השיר הוא פסוק מתהילים: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים" (פרק מ"ב פסוק ב') ופתאום נופל לי האסימון. כאייל. אייל שכולו צימאון למים, לידע, לעזור, להציל, להיות חלק בשביל העם. צימאון אינסופי לטוב. אייל שומינוב הי"ד. שומינוב אחי היקר, אני מתגעגע כל כך והייתי רוצה כל כך לדבר איתך ולהתייעץ איתך איך מרפאים את הכאב כי לאחרונה איבדתי חבר אהוב, אח בלב ואני מרגיש ששיחה איתך הייתה מרגיעה אותי מאוד. רציתי לספר לך שכבר חודש אני אבא, ליהודה בננו היקר. רציתי לספר לך שאני לא רגוע ומקווה שאתה לא כועס עליי מכל סיבה כל שהיא. אוהב אותך מאוד, היה מליץ יושר בעד עם ישראל ואני בטוח שאתה נמצא כל כך קרוב לכיסא הכבוד עכשיו אז תתפלל עלינו. יש משפט של הרב קוק זצ"ל שיכול לתאר את שומינוב: "האנשים הגדולים באים להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות" (מתוך אורות הקודש ח"ב עמ' שע"ז). כלומר מי שגדל באמת ניגש לכל דבר בגדלות. גם לדבר שנראה "קטן". כזה היה. ניגש לכל דבר לכל משימה בכובד ראש וביחס רציני. ניגש בגדלות לכל דבר בחיים. ת.נ.צ.ב.ה. יהי זכרו ברוך. נ.ב אני בטוח שכבר הספקת לתפוס שם את כל הגדולים ולהתפלפל איתם באלף ואחד דברים. מתגעגע ואוהב אביב ולך

רוצה רק להגיד ששומינוב היה כמו אח גדול בשבילנו, פשוט בכל מקום שהייתי איתו הייתי רגוע, אני זוכר שהייתי איתו בתוך מחנה פליטים בשכם והיינו בתוך הדוד, התחילו לזרוק עלינו אבנים והתחיל להיות בלאגן ואנחנו התחלנו לירות עליהם אמלחים ונכנס אלינו לתוך הדוד גז מדמיע וארבעתינו התחלנו להיחנק ולדמוע ולא הצלחנו לתפקד חוץ משומינוב שפיקד על האירוע והצליח להוציא אותנו מזה ושם הבנתי שהוא לא אנושי ושהוא הבן אדם שהייתי רוצה שיהיה איתי בסיטואציה כזאת, ללא ספק המ״פ הכי טוב שהיה לי והכי טוב שאפשר לבקש, תמיד ידע להקשיב ולהבין את החיילים שלו, אוהב אותך לנצח, יהי זכרו ברוך🥀

אדם משכמו ומעלה שלא נתן לתפקיד להבדיל אותו מאחרים תוך נתינת דוגמא אישית למופת תוך דחיפה ועזרה להעלות חיילים אחרים מסביבו

דבר קטן שלמדתי ממנו זה ההשקעה והמצוינות שלו , כמו גם הרצינות וההצלחה שהוא השיג בכל מקצוע בזכות אותה גישה.

למדתי ממנו מה זה דרך ארץ ענווה צניעות לעשות דברים גדולים בשקט

*אמר הזאב* ביתר מגב ריקבון ועפר בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר.. *אייל* "בן איש חיל רב פעלים" , בכרמו - של אל גדלתה, ואשכולתיך שורק . "הוּא הִכָּה" ,הכה מכה רבה, הכה בדעת ובכל מלאכה , גיבור ברוחו ולוכד עיר . "מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה"- עזה כמוות - האהבה, האהבה לארצנו הנעלה, איש אשר רוח בו , איש אמת , ובאמונה דרכו, מפקד מחנך מקצוען וידען. אמרתה ודאי ישנה תכלית ודעתך ביררה תמיד, נשמתך מכסא כבוד חוצבה ולשם ודאי היא שבה, עכשיו שנתבקשתה הותר הספק ודעתך וודאי שקטה. לא לשב חצבתה - אלא עבור בניין חדש, רגלך בארץ וראשך מגיע השמימה, ציוני נלהב - ברמ"ח ושס"ה איש ספרא וסייפא. ואחר שבמעט שיבחו סיפרנו גמר הזאב: *"למות או לכבוש את ההר יודפת מצדה ביתר "* את הרישא קיימתה אתה, ועלינו מוטלת הסיפא ואומר אני - למענך ארצנו *"גם אם נמות נכבוש את ההר ,יודפת ,עזה, מצדה , ביתר".*

היה בן אדם דגול ושאוהב ללמוד וללמד את חייליו הרבה דברי חוכמה ולאו דווקא דברים צבאיים היה לוחם ענק ומבחינתו החיילים בהכשרה הוא היה האיש הכי גדול ומשמעותי בשבילנו…כל מילה שזרק אלינו החיילים הפשוטים הייתה מעלה לנו את המורל עד השמיים אוהבים אותך שומינוב היקר שמור עלינו שם למעלה!💜

״מחר מלחמה״

שומינוב לימד אותי על החשיבות של השגרה שלי ושל הלוחמים שלי לימד אותי על החשיבות של השכלה בדברים שמעבר לצבא

אתחיל בזה שאומר ששומינוב היה אחד האנשים ששינו אותי ללא ספק מהקצה לקצה. למדתי ממנו כל כך הרבה שכבר לא ניתן לכתוב. אני זוכר כשרק נכנסתי לתפקיד שלי כמשקש, שומינוב הושיב את כל הסגל לשיחה ועיקר השיחה הייתה לזה שהוא מצפה מאיתנו להיות "משימתיים" בכל משימה שתפגוש אותנו. לא כל כך הבנתי למה התכוון אך בהמשך תפקידי הרגשתי את זה על בשרי. שומינוב היה דורש שהכל יעמוד במדוייק! לא ימינה ולא שמאלה ממה שצריך להיות. בזה שהוא דרש ממנו להיות משימתיים הוא ידע למה כל אחד ואחד בסגל מסוגל ואם היה טיפה של רשלנות הוא היה כועס עלינו ומפציר בנו להשתדל יותר. בתפקידי כמשקש זה התבטא בכשירות המבצעית של הפלוגה בכל תחום הקשר. הוא דרש ממני שהכל יעבוד ושאדע כמה שיותר על התחום שלי. ולמרות שהוכחתי את עצמי בתפקידי הוא לעולם לא הטיל עליי את האחריות בלי לוודא ולעמוד על זה שהכל יעבוד. שומינוב היה איש שיחה אמיתי וידע הכל על כמעט כל דבר.הרגשתי כל הזמן שהוא כמו מן דמות שאני שואף להיות כמוה וכל החיים אזכור אותו. בתור קשר שלו יצא לי להיות איתו בעשרות מעצרים ויזומות. היה לו תשוקה לעבודה וקור רוח כשהוא מבצע משימה. הוא היה בזמנו הפנוי לומד את מפות הכפרים הערסים וזוכר אותם בעל פה כשמנווט אותנו בהם בזמן שזורקים עלינו מטענים. פעם אחת הגיעו אלינו כמה ליילים שמיועדים לצאת קצונה וחברו אלינו למעצר. שומינוב העביר להם שיחה קצרה על למה חשוב להיות קצין. בסוף השיחה הוא דיבר איתי ואמר לי: " פסי לר ידעתי מה למכור להם. אמרתי להם שלצאת קצונה ייתן לכם ניסיון בחיים בלנהל אנשים, אבל את האמת שאם רתה יודע לנהל אתה לא באמת צריך לצאת קצונה". אז שאלתי אותו למה בעצם הוא עשה את כל המסלול הזה וככה ממשיך לאהוב את מה שהוא עושה? הוא ענה לי: " כל מה שאני עושה זה רק מהאהבה שלי לאזרחים". הוא אמר אז זה בכל כך אמת שלא פקפקתי בזה לרגע. יש לי הרבה חוויות איתך בין אם טובות ובין עם רעות. אבל מה שבטוח לעולם לא אעכל את זה שהכלת ותמיד תישאר אצלי בזיכרון. תודה רבה על כל מה שלימדת אותי. " קודקוד כאן כספיתון רות עבור"

סיפור: יש הרב סיפורים לספר על אייל שהרבה חברים שלי שותפים בהם לכן אספר דווקא משהו שתפס אותי מהצד עם פתיחת המחזור של מרץ 22 עשינו בוחן כשירות שכלל גם בחמ"ס עכשיו כולנו יודעים שלאייל יש ני פריצי דיסק אבל זה לא עצר אותו מלגשת ולבצע את הבוחן התחלנו כל הסגל לרוץ שומינוב יצא לפני, אני רץ ואז אני רואה את אייל ונראה שהוא לא מוותר לעצמו אבל שזה לא פשוט לו ובאמת יצא והוא סיים את הבוחן בתוצאה לא כזו טובה. עכשיו למה אני מספר את זה אייל היה טוב בהכל ממש הכל גם בריצות לפני הפציעה בגב. עברו הימים והפלוגה התחילה להתאמן בבחמ"ס אני עומד מהצד ואני מתרשם ממי שאני רואה עומד הראשון לרוץ לא אחר ממפקד הפלוגה הראשון לרוץ (בדגש שזה בכלל לא היה נדרש ממנו זה נטו לחיילים ואני לדוגמא בהכשרה שלי בחיים לא ראיתי את המפ עושה בחמ"ס) שם אמרתי לעצמי וואו דבר שלמדתי ממנו: וזה ממשיך את הסיפור שם הייתי עם עצמי ואמרתי מרשים הוא מודע לזה שזה לא הצד הכי טוב שלו ושכל הפלוגה תראה אותו אבל זה לא עניין אותו הוא אמר לעצמו אני עושה מה שהחיילים שלי עושים. הוא דרש מעצמו מה שדרש מהלוחמים שלו ולא משנה מה זה דורש . אייל היה המפקד הכי ראוי למשפט " ממני תיראו וכן תעשו" והלוואי שהיינו מצליחים לעשות מעט מכל מה שהוא עשה. דברי פרידה: אייל יחסר לנו, לציבור ולכלל החברה שהפסידה אדם שהיה יכול להוביל לשינוי אדם מלא בטוב ונתינה עכשיו הוא חסר אבל כל הנתינה שלו תישאר לעד כל האנשים שהוא נכנס להם ללב שהשפיע להם על החיים יזכרו אותו ויוקירו לו טובה לעד יהי זכרו ברוך

דאג לחיילים כמו אבא ואמא ולא ויתר על אף אחד! חיילים היו הולכים אחריו בעיניים עצומות, היה מקצועי מאוד וחכם מאוד

בפעם הראשונה שהגעתי לגדוד, שומינוב עזר לי עם טרמפ מהמרכז עד לאל פורן, וגם בחזור וזה היה הכל עבורי. כשהגעתי הלכנו לאכול רק שנינו, המבורגר מגעיל כל כך אבל השיחה הייתה כל כך טובה וכיפית שנהנו כל כך בארוחה. בזמן התרפ״ל, החברתי אליו מתעד מבצעי ובגלל שהייתי במעקב על המתעד כל יום דיברנו וחלקנו חוויות, אז במשך כמה ימים ידעתי שכל יום נגמר בשיחה מצחיקה עם שומינוב.

היינו תחת פיקודו מאז הכניסה לעזה. עברנו דרך ארוכה יחד כיבוש בתי ספר המסגד הגדול והדגל שהונף בכיכר פלסטין (כפי שכונתה אצל החברה כיכר ישראל). היינו איתו שם בהדלקת נירות מרגשת של חנוכה המילים שלו נתנו משמעות אחרת לאוירה נתנו אור של חנוכה בכל אחד מאיתנו. עמדנו באחת הפעמים בשיחה איתו ב"מלק" (ציר איפיון) הוא ציין את משמעות כיבוש יעדי העומק שביצענו התחיל לרדת גשם עמדנו יחד כולם בגשם שרנו את התקווה מול הים הסוער. אדם מדהים מנהיג דגול עלתה בידי הזכות להכיר אותו.

כל המלחמה עד האירוע שומינוב הוביל את הצקפ ועשה זאת במקצועיות,דאגה לביטחון החיילים, חתירה למגע והדרך היחודית והשנונה שהוא היה עולה בקשר בה. אני תפסתי ממנו כמו איזה סוג של גנרל, כבוד היה להיות תחתיו.

מתוך 60 אנשים בקורס, זכור לי שאייל היה הכי בולט, תמיד ״צחקנו״ איתו כמה שהוא ״צהוב״ ואיך הוא עומד להיות קצין, שרנו עליו שירים פארודיים: ״כשאנחנו נהיה בסין,שומינוב יהיה קצין כשאנחנו נעשן באנגים במזרח, שומינוב יהיה אזרח ״ תמיד זכרתי אותו מחייך את החיוך הרחב שלו כששרנו לו את זה, הוא תמיד רצה להוכיח את עצמו בקורס, תמיד היה הראשון לעזור לכולם ותמיד היה שם בשביל כולם.

אייל היה הכי משקיע, הכי חרוץ, הכי רציני, הכי תותח. מספר 1!

בקורס חובשים לא היה לי קל עם האנשים. הייתי בן גרעין אחרי שנת שירות, גדול מכולם בשנה וסוחב תחושת אחריות. לא הבנתי למה כל כך הרבה מהחיילים בקורס לא חושבים על טובת הכלל, לא עומדים בזמנים, ולא הצלחתי לגרום להם להקשיב לי. אבל בשביל זה היה את שומינוב. ברגעים שהיה צריך לרתום את כולם, הייתי מחפש במבט שלי את שומינוב, כי הוא היה גם וגם: חבר ומנהיג, עושה צחוקים עם כולם ורציני כשצריך. אנשים הקשיבו לו, אבל גם הוא הקשיב לאנשים. לא היה לנו הרבה במשותף על פניו, אבל הייתה לנו הבנה בשתיקה, וידעתי שיש בן אדם אחד, דומיננטי ומצחיק, ששותף לראיית עולם שלי. היינו ביחד בחדר וביחד בכיתה, מה שאומר שבילינו ביחד כל היום, וגם בלילה. לא היה בן אדם שהערכתי יותר בכל הקורס, ולראות שיש אנשים כמו שומינוב באמת נתן לי תקווה- צריך רק עוד כמה אנשים כמוהו, חשבתי, ואנחנו בידיים טובות. זו תקווה שאני מנסה לאחוז בה גם היום, שיש עוד אנשים כמו שומינוב, שיש אנשים ששונים ממני אבל מלאים בטוב. אנשים שהם בו זמנית בני אדם של אנשים ושל ספרים. אנשים שהם אנשי ערכים וגם אנשי חיי יום יום. זה מה ששומינוב היה בשבילי, וגם חבר

שומינוב ז"ל היה דוגמא ומופת עבורנו לערכים ומוסר מלחמה. אתחיל ואספר דווקא מהתקופות שהיינו באיו"ש, קו בעציון וקו בשכם. בשתי התקופות הללו, בתחומי אחריותו של שומינוב היו אירועים של פגיעה בפלסטינאים שנעו בצירים. ושומוינוב דרש מעצמו ומאיתנו למנוע כמה שאפשר אירועים כאלה. וכך הוא אמר: "לא יעלה על הדעת שיולדת מ'עוורתא' לא תוכל להגיע לחדר לידה". שלא תבינו לא נכון, שומינוב היה המפקד הכי יוזם והכי התקפי שניתן לדמיין. בשכם ובכפרים מסביב הוא היה מכניס אותנו לפטרולים רכובים ורגליים בכדי להראות להם מי בעל הבית ולהרחיב את 'מרחב האבטחה' אל תוך הכפרים עצמם ולא על גדרות היישובים היהודים. בעציון הוא העמיד אותנו לילה אחר לילה במארב עד שנתפוס את הערבים שהיו מנסים לשרוף עצים במטעי הדובדבנים שעל יד ח'ירבת סאפא. הרבש"צ אמר שבכל שנה סופגים מעט נזקים אבל שומינוב היה נחוש לעצור את זה. גם במלחמה הוא שוחח איתנו רבות על עניינים אלה. אנחנו נילחם ונישאר בני אדם, אמר. ושאף אחד לא יעיז לקחת לעצמו כלום מהעזתים, אנחנו לא צריכים מהם כלום. כשראה מישהו שלקח לעצמו 'איירפודס' הוא הוציא אותו חזרה ארצה, אמר שמעל בתפקידו. לאחר אחד הסבבים בו רבים מחברי הפלוגה חיסלו אויב, שומינוב כינס אותנו ודרש להוציא מהשיח את המושג 'איקסים': "אנחנו זוכים לקחת חלק במלחמה שאין צודקת ממנה ועיקר המלחמה היא להרוג את האויב, אבל אם מישהו הרג אדם וזה לא מזיז בו משהו, הוא צריך לעשות חשבון נפש. 'אין לך איקס', הסיפור פה הוא לא אתה ולהרוג זה לא הישג אישי, אלא הצלחת לעמוד במשימתך להכות באויב בעוצמה..."