אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. הספדים הספד לשנה עדן מרואלי - גדוד צבר קרא עוד "בערב זיכרון בישיבת "איתמר גדוד צבר - רום בוסקילה קרא עוד הספד מרום כץ - גדוד צבר קרא עוד איילי עדן שומינוב - אחות של אייל קרא עוד אייל אחי היקר יצחק תורג'מן - ממ תחת אייל קרא עוד הספד אזכרה פלורה - אמא של אייל קרא עוד הספד לוויה פלורה - אמא של אייל קרא עוד הספד לשבע פלורה - אמא של אייל קרא עוד גדוד צבר יובל סמואל קרא עוד הספד לשנה שי כהן - גדוד שקד קרא עוד הספד לוויה עמית סגל קרא עוד אייל שלנו עמרי משיח - מג"ד שקד לשעבר קרא עוד הספד לשומינוב יותם כוח - קצין אג"ם גדוד שקד קרא עוד הספד ל-30 פלורה - אמא של אייל קרא עוד אזכרה 11 חודש פלורה - אמא של אייל קרא עוד

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. אמרות אייל אחרי אירוע של שמחת תורה אייל אמר: "לא החייל ב"ש.ג", לא המודיעין ולא הפיקוד הבחיר, כל מי שהוא בעל דרגות נושא חלק מאחריות למחדל הנורא. אנחנו אשמים בתרבות הארגונית שקיימת. בכניסה לעזה, אייל פנה לפלוגה ואמר: "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! לנו יש משימה הכי חשובה לנצח את האויב, אין זכות גדולה יותר מלהביא נחת ורווחה לעם שלנו. זה ייקח חודש, חודשיים, שנתיים, כמה שצריך, מכאן נצא חזקים יותר גם אנחנו וגם העם כולו. זאת שליחות לאומית, ואנחנו נכנסים לדפי ההיסטוריה, זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. כשקשה, תחשבו למי קשה יותר, שמפחיד, לאטום את הלב, אנחנו יותר חזקים מהם! זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים וילדים שצריכים לחזור הביתה." "איזה מן חיים אלה שהכול אצלך שגרתי תמיד. אין זמנים שאתה נלחם עבור איזה משהו, גם אם לא נלחם בקרב, אבל נלחם בעבור איזה ערך בדרך כלשהי.." "מתכוננים, כאילו יש מחר מלחמה! - השגרה היא תבנית של חירום" "אנחנו צריכים תקשורת טובה בין החוליות, שיש תקשורת בעיות נפתרות, גם בזוגיות וגם בקרב!" נהג לחלק ספרים לפקודיו על מנהיגות, ארץ ישראל, ושואה כולל הדגשה: ,תלמד ותלמד את זכר השואה, זה חובה לאומית ומוסרית". "הגמול להרגל טוב זה בעתיד, הגמול להרגל רע זה בהווה" "אנשים לא צריכים כלום, חוץ מהערכה!" "אם יש כישלון – הוא עליי, אם יש הצלחה – זה בזכות הלוחמים!" יש גמרה על עבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות... בה נאמר "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא יישרף. גם אם אנשים ימותו, האותיות – הרוח תישאר.. ששאלו אותו, מה שלומך? ענה: "שלומי כשלום עמי!" "אין יותר אייל שומינוב! אייל שומינוב - עם כל החשבונות הפרטיים שלו - לא קיים עכשיו! אני עכשיו חלק מהעם שלי, העם כולו נמצא במצב חירום, והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה להילחם עבור העם שלי! רק עם סוף הלחימה, לאחר הניצחון בקרב, 'אייל שומינוב' יחזור." אייל היה אמור להשתחרר בינואר 24, האריך את שירותו עקב המלחמה מתוך תפיסה ש: "כל עוד צריך אותי, אני פה!" "אנחנו נלחם ונשאר בני אדם" "פלוגה שלא יודעת לעמוד בזמן לח' בוקר – לא תדעה להתייצב ביום הפקודה" להשקיע את מיטב זמני בלימוד, "כל מה שאני לומד – ליישם, כל מה שאני מיישם בשמחה!" "אני סומך עליכם ולא בודק אתכם, יחס גורר יחס – זה עובד גם בכיוון החיובי" "חייל דורש כבוד – שייתן כבוד. חייל דורש רעות שיהיה חבר" "השינוי מתחיל אצלי – זה תהליך אישי ולא משפחתי או חברתי, לחנך רק את עצמי" "יתגבר כארי" – הגדרת קבוצת הוואצאפ שלו עם עצמו "דע מה אתה שווה ואל תיפול להבלים שלא מקדמים אותך" "חתירה לידע - להתעניין, להתייעץ, לחפש מידע, ללמוד מאנשים לא רק מספרים" "אם אתה מרגיש מספר אחד - תשנה סביבה" ״הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ". וכן אמרו: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כו ז): "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה". להשקיע את מיטב זמני בלימוד, כל מה שאני לומד- ליישם, כל מה שאני מיישם- בשמחה! ממכתבו האישי: "אני מאוד גאה ליפול על המדינה האהובה שלנו, אם אין ערך על מה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך!" "נלחמים על הבית! למות או לכבוש את ההר!" "אנחנו הדור שיבנה מחדש את המדינה ויבטיח שנשוב להיות עם חופשי בארצנו באמת!" במגינים שחילק לחייליו נהג לברך :"תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענווה!" "יום מותו של האדם נקבע ביום היוולדו, לא חשוב מה הוא אורך החיים, חשוב התוכן בחיים" "להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים, זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה!" "מנהיגות מעצבים, מנהיג מעצב הוא בעל חזון. השיח שלו הוא חיובי 'הכול זה אנחנו" כאשר חייל שאל את אייל: "מ"פ מה דעתך על דיונים ציבוריים על המחיר שיש לשלם עבור עסקת החטופים?" שומינוב, טען: "אנחנו צריכים לצאת לעסקה, גם אם היא מרחיקת לכת, מכיוון שמבחינתנו האיום על מדינת ישראל הוא לא רק המחבלים שישחררו או המצב בעזה שאולי יאפשר להם התחמשות מחדש. החשש הגדול הוא הפרת החוזה הכי בסיסי בין מדינה לאזרחיה. אם אנחנו לא נוודא לעמוד בדרישות הכי פשוטות שמבטיחות ביטחון ודאגה לחייהם של האזרחים, זה עלול לפרק את החברה מבפנים, במחבלים נוכל לטפל אחרי זה. בעיצומם של הקרבות בעזה, אייל הדליק נר ראשון של חנוכה בכיכר פלסטין ואמר: "זו זכות שלנו להיות אלה שמרימים את הכבוד והגאווה הלאומית . למכבים לקח 30 שנה למרד, ואנחנו רק 60 יום בפנים. כשמדברים על "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" – כדאי להסתכל בראייה היסטורית – שבמשך 2000 שנה מדליקים חנוכיות והרוח ממשיכה לפעום, אנחנו לא הסיפור כאן. "גיבור זה לא אחד ששום דבר לא קשה לו, לכולם קשה, גם לי קשה, גם למג"ד קשה. כל אחד קשה לא משהו אחר. גיבור הוא אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד!" "המדרון, במיוחד באיתות מלחמה, חלקלק מאוד. התפקיד של מפקדים להגן על חיילים מפני עצמם, המחויבות העליונה שלכם היא להחזיר את הבנים הביתה" "אני לא מאמין בדוגמא אישית אלה באישיות לדוגמא" "להיות אדם שמח ואדם שמרין אור" "תסמכו על חיילים שלהם, תנו להם תחושה שאתם מאמנים בהם – זה עובד" "מאחורי כל חייל קשוח למראה, מסתתר ילד שצריך שיראו אותו" "עכשיו - הוא הזמן היקר והחשוב ביותר בחייך" "פחד גרוע מכישלון - אם תחשוב שתיפול כבר נפלת" "יש לך את כל הכלים להצליח, עכשיו תתחיל לעבוד" "להבחין מתי אני ב-Doing ומתי אני ב-Being" "מה הורס? אגו, חוסרה ערכה, אנשים שרוצים להיות צודקים תמיד. מה בונה? אינטליגנציה, שיתוף ברגש, משוחרר שכייף באמת" עשרת הדברות של אייל: צניעות ודרך ארץ להיות ממוקד מטרה להיות יציב, איתן וקר רוח להאמין בדרך שלך, גם כשיש המלעיגים נתינה והשפעה לאחרים להימנע משיפוטיות וביקורתיות לדעת למחול הקשבה והתעניינות באחרים לדבר פחות ולעשות הרבה אהבת חינם, לפרגן להיות מוסיף והולך להיות מהנעלבים ואינם עולבים להתפתח,ללמוד, לקראו, לכתוב יתגבר כארי

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. אלבום סרטונים הקמת פינה חמה לחיילים - הר ברכה אייל מעניק כומתה לחייל מצטיין ערב פלוגה קו עציון - הדבר הכי משמעותי שתעשו בגיל 20 זה להיות פה! אייל מקבל כומתה ממפקד גלוחוב הקלטה של אייל מ07.10 ראיון בערוץ 12, על פעילות ביהודה ושומרון הנאום בחנוכה - נר ראשון - רימאל מהי גבורה - ערב פלוגה בהפוגה מלחימה הקצין שפיקד על חיסול המחבלים שיחה עם שר הבטחון יואב גלנט נאום הכניסה לעזה שידור ישיר מעזה על השמדת פירים עם אמל״ח האלוף דדו בר כליפא מצטט את דברי אייל בצורה מרגשת ומקריא חלק מנאומו בעצרת זיכרון של חטיבת גבעתי💜 הדלקת חנוכייה בכיכר הפלסטין הצבא נתן לי יותר

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל אייל היה מפקד ולוחם, שנשא בליבו ובמעשיו את רוח צה”ל ואת ערכיו עד יומו האחרון. בדרכו השקטה, בענווה ובאחריות, גילם אייל את ערכי צה"ל כלוחם, לא כסיסמה, אלא כאורח חיים. הוא נשא בגאווה את האהבה למדינה ולעם ישראל, ואת הנכונות להקריב למען הכלל. הוא פעל מתוך דבקות במשימה ונחישות, גם ברגעים שבהם הדרך נראתה בלתי אפשרית. הוא הוכיח משמעת עצמית ואחריות אישית בכל מעשה, תוך הבנה שכל החלטה שלו משפיעה על חיי אחרים. הוא יזם פעולות הצטיין בדוגמה אישית, היה ראשון לצאת וראשון לשוב. אייל דרבן את חבריו וחייליו ברוחו ולא רק במילים. הוא התנהל תמיד בחברות ורעות אמיצה, ידע לראות את האחר, להרים את מי שרוחו נפלה, ולהיות כתף תומכת לכל אדם. בכל משימה פעל במקצועיות, במצוינות וחתר לשיפור מתמיד, לצד אומץ לב אל מול סכנה וקושי. לאייל היה חשוב לשמור על טוהר הנשק וכבוד האדם, מתוך ערכיות ואמונה עמוקה שישראל צריכה להגן על עצמה, אך גם לשמור על אנושיותה. ברוח זו, ובנאמנות גדולה, פעל אייל לאורך כל שנות שירותו כלוחם, כמפקד, כחבר וכאח. סיפורי הגבורה שלו אינם רק עדות לרגעים בשדה הקרב, הם עדות לאישיות גדולה, שהקריבה הכול כדי שחבריו יישובו הביתה. אייל פעל באומץ לב יוצא דופן, תוך גילוי תושייה ורעות תחת אש, ובמעשיו האחרונים הציל חיים של אחרים. כך חי וכך נפל – מפקד שנשם את ערכי צה”ל, ולוחם שכתב בגופו את פרק הגבורה הבא של העם הזה. חנוכה 2023 כניסה לעזה מאמר ״דור הטיקטוק״ פעולת מבצעית 2018 פעילות מבצעית 2021 פעילות מבצעית 2023 שבת 7.10 ״האני מאמין״ כמפקד שבת 7.10 פעולותיו של אייל בשבת 7.10.2023 עם פרוץ המלחמה ביום שבת ה-7 לאוקטובר, אייל שהה בבית ההורים בכרמיאל, עם היוודע האסון בדרום הוא הוקפץ לבסיס. המג"ד הורה לאייל ולמ"פ נוסף, להגיע לבסיס 'טלמונים', שם שהה הגדוד, והנחה אותם לארגן את כל פלוגות הגדוד למוכנות למלחמה. המג"ד עצמו, יחד עם החפ"ק שלו ועם שני מ"פ נוספים נסעו ישירות לדרום. תחילה עברו למרחב מסיבת 'הנובה' ליד קיבוץ רעים, משם המשיכו לקיבוץ כיסופים. עם הגיעם לכיסופים מצאו שהקיבוץ כבר טוהר ממחבלים על ידי כוח אגוז, שהספיק להגיע לפניהם. הם התבקשו לבצע סריקות חוזרות ולעזור עם פינוי תושבים. לרשותם עמדו 5 ג'יפים, הם עברו מבית לבית, חילצו תושבים ופינו אותם לנקודת איסוף של האוטובוס, אשר הסיע אותם משם למלונות ים המלח. תוך כדי הפינוי הם נתקלו במחבלים, בקרב היריות מולם הרכבים ניזוקו, קשר המג"ד ושני מ"פ נפצעו. אייל התקשה לעסוק במשימות מנהלתיות מרחוק ולא לקחת חלק בלחימה בפועל. הוא צלצל למג"ד מספר פעמים, עד אשר שכנע אותו לאשר הצטרפותו לצוות הלחימה בכיסופים. המג"ד הנחה אותו לוודא שמישהו מקבל אחריות על הכנת הגדוד ללחימה וביקש שבדרך ידאג להביא צמיגים לג'יפים שהתפנצ'רו מהירי. לבסיס טלמונים כבר הספיקו להגיע כוחות מילואים של החטיבה. אייל קיבל כוח מילואים, הטיל עליו את משימת ההערכות של הגדוד ללחימה ולאחר שתידרך אותו נסע לכיסופים. בדרך הוא ניפגש עם אחד המ"פ בעיר שדרות, שם הם סייעו לטהר כמה בתים. פנו לחפש צמיגים לג'יפים וכשמצאו את הנדרש המשיכו דרומה. עם הגעתם לכיסופים, אייל היה חדור מטרה, מתוך אחריות גדולה לאזרחים, הוא התעקש לסייע בפינוי התושבים במהרה. הוא הצטרף למ"פ האחרים ולאנשי כיתות הכוננות והמשיך לפנות תושבים כל הלילה. הם סרקו בית בין שתי קומות, בעודם בקומה הראשונה, מחבל ששהה בקומה השנייה פתח עליהם באש מלמעלה. אייל והמ"פ שאיתו קפצו לצדדים, האחד למטבח והשני לסלון. המחבל זרק רימון ומהרסיסים אייל נפצע ברגלו והמ"פ השני בידו. אייל התקדם לכיוון המחבל במדרגות, שם המחבל פותח ביריות מטווח אפס, קליע חדר לכף ידו של אייל, החייל שהיה עם אייל ירה במחבל פצע את המחבל, אך ולא הצליח לנטרל אותו. אייל חבש את עצמו והמשיך בקרב. הכוח של אייל יצא החוצה ועל הבית הופעל ירי פגזים, שגרם לו לעלות באש. כתוצאה מכך המחבל נפצע, אך הצליח להסתתר מאחורי הבית והמשיך להילחם עד שנורה ונהרג. בתום האירוע, למעשה ארבעת המ"פ היו פצעים. אייל נפצע מקליע בידו ומרסיסי רימון ברגלו, רסיס נוסף פגע במכשיר הקשר שאחז ובנס נמנעה ממנו פציעה גם בבטן. בשעת ערב רס"ר הגדוד פינה את כל המ"פ לבית חולים סורוקה, הם קיבלו טיפול רפואי וסרבו להתאשפז. בדרך לעוטף אייל הקליט בקול נסער הודעה לחיילי הפלוגה: פלחוד, אני פונה אליכם ככה, כי הפלוגה שלנו מפוצלת עכשיו לארבעה מוקדים ואני לא יכול לתפוס את כולכם, כי אני פה גם בנהלי קרב, אבל אני אהיה איתכם בכותרות: תראו, אנחנו במצב מלחמה קיצוני מאוד. אנחנו בערך עם 1,000-1,200 הרוגים, יישובים שלמים שנכבשו, משפחות, אלפי משפחות שפורקו לגמרי, מפקדים מרמת תת-אלוף עד אחרון החיילים, שנחטפו, שנהרגו, גדודים שלמים שיצאו מכשירות ללחימה בכלל, כי שחטו את הלוחמים שלהם בעזה. עכשיו, תראו, אנחנו במצב שמי שהיה אתמול בדרום ראה את זה. אין אף אחד אחר שיעשה. כל אחד חותר למגע . אתה רואה תת-אלוף, מסתער עם חייל. אתה רואה, אלוף בצבא, מסתער עם שוטר. אין אף אחד אחר שיעשה את זה. עכשיו, מה שאנחנו צריכים זה כל אחד פה לשים את האישי בצד, לשים את הלאומי במרכז . המדינה שלנו תחת מלחמה, זו יכולה להיות נקודת שבר שמשם המדינה תלך לאבדון וזו יכולה להיות נקודה שתבנה אותנו וזה תלוי רק בצבא. אין מה להתעסק במה שהיה עד עכשיו. עכשיו עם ישראל צריך צבא של לוחמים אריות, שלא רואים בעיניים חוץ מדבר אחד, להרוג את כל 'החמאסניקים' בעזה. זה מה שאנחנו צריכים לראות בעיניים. אתמול היו לנו כמה היתקלויות, נפצענו, כל ארבעת המ"פים נפצעו וחבשנו את עצמנו, פינינו את עצמנו, חזרנו והכול טוב, ארבעתנו ברחנו מבתי חולים ואנחנו בסדר גמור. יריות מטווח של מטר, שחלק שהיו איתי ושנפצעו מרסיסים ורימונים והכול בסדר. מה שחשוב, שממשיכים להילחם. עכשיו אני אומר לכולם פה , אני צריך אתכם איתי והמדינה צריכה את הפלוגה שלנו והיא צריכה את הצבא חזק עכשיו ... זה ייקח אולי יום, זה ייקח יומיים, זה לא משנה. המשימה שלנו היא אחת. אנחנו נכנסים לעזה ואנחנו הורגים את כולם, לא משאירים כלום מהארגון הזה, כלום! זה ייקח יום, זה ייקח יומיים, זה ייקח חודש, אחרי זה נצא הביתה, נצא לרגילה. מתי שמסיימים את זה, מסיימים את זה. עכשיו אני צריך אתכם איתי, אני צריך שאתם תרצו את זה, אני צריך שנהייה ביחד ואנחנו ננצח אותם . אם מישהו צריך לדבר, מישהו צריך איזה משהו, אני זמין בהודעות, גם אם לוקח עליי קצת זמן לענות. וזהו , סומך על כולם! . *במאי 2025, התקיים טקס התייחדות לזכר נופלי חטיבת גבעתי לדורותיהם. במהלך הטקס, נציג המטה הכללי, ראש אגף כוח האדם בצה"ל, האלוף דדו בר כליפא נשא דברים ובחר לצטט חלקים ניכרים מהנאום לעיל. האלוף בר כליפא, ציין את אייל כדוגמא ומופת לרוח מפקדים שהובילו את הקרבות במלחמה בעזה ושלאורם יש להמשיך את הדרך. "אין יותר אייל שומינוב! אייל שומינוב - עם כל החשבונות הפרטיים שלו לא קיים עכשיו! אני עכשיו חלק מהעם שלי, העם כולו נמצא במצב חירום, והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה להילחם עבור העם שלי! רק עם סוף הלחימה, לאחר הניצחון בקרב, 'אייל שומינוב' יחזור." כניסה לעזה כניסה לעזה - תחילת התמרון במלחמת חרבות ברזל 27.10.2023 אחרי האירועים הטרגיים ב7.10 בעוטף עזה, צה"ל נערך למלחמה כוללת בגזרות השונות של המדינה, כשהמוקד העיקרי היה, לחימה עצימה בתוך עזה. צה"ל נכנס לתמרון משמעותי ומאתגר, כשחטיבת גבעתי הייתה מהכוחות המובילים שלו. אייל היה אז מ"פ חוד בגדוד 'שקד'. בתאריך 27.10.2023 רגע לפני שהפלוגה עלתה על הכלים והתמסרה למשימות הלחימה, אייל כינס את חיילי הפלוגה שלו, נשא נאום ספונטני, בו הוא ביקש לתאר להם את התמונה המבצעית ולהחדיר בהם רוח לחימה. נאום הכניסה של אייל לעזה: "אנחנו ארבע גדודים, אני רוצה שתבינו את התמונה הגדולה. אנחנו 4 גדודים, גדוד 52 זה גדוד שריון, הוא כבר בפנים, הוא כבר נמצא ק"מ וחצי פנימה. הגדוד השני זה אנחנו בסדר תנועה, אנחנו בגלל זה עוד רבע שעה צריכים לצאת כבר. אחרינו נכנס גדוד צבר ואז גדוד טנקים של 46. אנחנו מגיעים למתחם מאוד מאוד חשוב, לנטרל אותו להשמיד אותו. קצת אני רוצה לעשות פה שניה סדר. אנחנו היום כבר ב- 27 לאוקטובר, לפני 20 יום, בשבעה באוקטובר התחילה כבר כל 'הסבטוחה' הזאת. נכנסו הברברים האלה, שגרים פה לא רחוק, קילומטר אווירי, נכנסו ליישובים שלנו בעוטף, התחילו לרצוח, לאנוס, לבזוז. קיבלנו את זה בבלת"ם, אני באתי מהבית, חצי פלוגה באה מהבית, חצי היו בבסיס, המציאות השתנתה. ראינו כולנו איך ביום אחד מציאות של מדינה שלמה משתנה. לא הרגשנו את זה אף פעם בחיים לפני, פתאום הבנו מה זה. העם שלנו אחוז פאניקה, אתם צריכים להבין את זה. המשפחות שלנו, החברים שלנו. החבר'ה שבפנים, כולם בפאניקה גדולה מאוד וחוסר ודאות, לא יודעים מה יקרה, לא יודעים על מי לסמוך כבר, והדבר היחיד שנשאר במדינה שסומכים עליו זה החבורה הזאת, שיש בה את כל הגוונים של החברה הישראלית, והם מצפים שנביא תוצאה. ואנחנו צריכים להיכנס בכיף, ככה שיש קצת אדרנלין, בזמנים קצרים זה טוב, זה עדיף מאשר ל'הימרח', אנחנו צריכים להיכנס מהר, חזק, עוצמתי. המפקדים פה סגורים על הכל, סגורים על העקרונות. אבטחה, חתירה למגע , אני אומר לכם אנחנו קיבלנו את המשימה הכי חשובה! היום בלילה, כל האנושות הולכת לפתוח ולשמוע שצבא הגנה לישראל נכנס לרצועת עזה. הולכים לשמוע שבני השטן האלה נכנסו לפה בשביל להרוס חיים, בשביל להשמיד, בשביל להכניס את כל מה שרע בעולם הזה למקום אחד והם הצליחו בזה. עכשיו העם היקר שלנו, שחי כל כך הרבה שנים פה, והעולם כולו מחכה לראות, מחכה שתהיה איזו אנחת רווחה, כדי שמחר בבוקר ההורים שלי יקומו ויפתחו את החדשות בוקר והם ישמעו שצה"ל נכנס, והוא דורס יעדים של החמס, ומשמיד שם מחבלים, ומנהרות, ואנחנו נשמיד הכל עוד הלילה. בסדר?!... כשהוא ישמע את זה, תהיה איזה אנחת רווחה, עם הרבה דאגה, עם לב שהוא חצוי לשניים אבל תהיה אנחת רווחה. ועוד יום, ועוד יום, ועוד יום עד שאנחנו נכתוש אותם וכל העם שלנו יהיה רגוע יותר. ואנחנו נצא מפה, יכול להיות שייקח שבועיים, יכול להיות שייקח חודשיים, אבל כשנצא מפה אנחנו נצא חזקים יותר! גם אנחנו, גם העם כולו יש לנו פה שליחות לאומית. לא יודע כמה פעמים קורה לבן אדם שהוא נמצא תחת כנפי ההיסטוריה, וזה עכשיו אנחנו, הדור הזה, שידברו עליו עוד שנים קדימה, על דור 2023. ואני אומר פה לכולם, כל אחד מאיתנו צריך להתעלות. קשה לך, תעזור לחבר. אתה קצת שומע ומפחד, לא לפחד, לאטום את הלב! זה מה שצריך עכשיו, לא לחשוש מכלום. אנחנו יותר חזקים מהם, אנחנו כבר שלושה שבועות כותשים אותם, הם כלום ושום דבר. ויותר מזה, הדבר הכי חשוב במלחמה זה להילחם בשביל משהו צודק . כשאתה נלחם בשביל רצח ואונס, לא משנה מה, אתה תפסיד בסוף. לא משנה מי אתה. כשאתה נלחם בשביל אמת , בשביל חיים, בשביל ילדים קטנים שצריכים לחזור הבית, אז אתה מנצח . תזכרו את הדבר הזה, כשקשה לכם, שיש לנו שם 50 ילדים, יש לנו 230 משפחות ואנשים שבתוך הרצועה עכשיו וכולם מחכים עכשיו לזה שאנחנו נביא ונעשה את הדבר הנכון. ואני אומר לכם זה יהיה קשה להיות בתוך נמר צפוף ולהיות בלחץ ולעשן פעם ב.., והרבה דברים, אנחנו צריכים להתעלות כולנו ולהיות חזקים. אחד עם השני, איפה שרואים שאפשר לעזור-לעזור . איפה שלמישהו קשה, תמיד להקריב , תמיד לפגוע בעצמי, אם זה באוכל, אם זה בשעות שינה, אם זה בשמירות, כל אחד עוזר לחבר שלו ואנחנו ניכנס עכשיו למלאכה, שנעבור אותה ביחד. אנחנו ביחד כל הגדוד , כל העוצמה הזאת, כל החטיבה ביחד, ואנחנו נסיים את זה, ואנחנו נגמור אותם. אנחנו נחזור לפה לעולם טוב יותר, למדינה טובה יותר, ואנחנו נבנה אותה, ואנחנו נהיה הדור שבנה אותה. ואני אומר לכם שאני סומך עליכם בעיניים עצומות! אתם עשיתם תהליך הכנה מדהים. המלחמה הזו באה לנו הכי טוב שיש, אנחנו אחרי האימונים הכי טובים שיש. שברנו את עצמנו במוכנות.. אנחנו צריכים להחליט שאנחנו מנצחים ואנחנו מנצחים! ואנחנו נשבור אותם ואף אחד לא ישבור את העם הזה. אנחנו נעביר את המסר לכולם, ואף אחד לא ישבור את העם הזה. העם היהודי, בכל דור ודור באים עלינו לכלותינו ואנחנו עכשיו בדור שלנו גם באים לנסות אותנו. הם ינסו אותנו ועכשיו הם יראו מה זה לנסות אותנו. אנחנו נטפל בהם. אנחנו לא נשאיר מהם כלום. ואני אומר לכם - אתם תמיד תחייכו. אין זכות גדולה מזו. אין דבר בעולם עכשיו שהוא יותר ראוי לעשות ממה שאנחנו עושים, החבורה שנמצאת פה. אתם לא יודעים כמה דורות אחורה, קדימה, וכמה אנשים עכשיו מכל היהודים בעולם מקנאים בכם שיש לכם את הזכות להיכנס ולעשות את זה, וזו הזכות הכי גדולה שיש לנו ואני סומך עליכם. לשמור על אווירה טובה, בנמרים לשמור על רוח טובה, גם כשקשה, גם כשיש קצת לחץ, רוח טובה, רוגע, חיוך, אווירה טובה, בסדר?! אנחנו ביחד, עד הסוף , סומך עליכם! היידה פלחו"ד!" "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! אין זכות גדולה יותר מלהביא נחת ורווחה לעם שלנו. זאת שליחות לאומית, ואנחנו נכנסים לדפי ההיסטוריה, זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים וילדים שצריכים לחזור הביתה." חנוכה 2023 חנוכה דצמבר 2023 בעיצומם של הקרבות בעזה, צוות הקרב של חטיבה 401 עצר בכיכר פלסטין שנמצאת במרכז העיר, נבחרה הכיכר שמהווה סמל של חמאס ושל עזה כולה, להדליק נר ראשון של חנוכה. את החנוכייה הדליקו אייל, שהיה מ"פ חוד בגדוד שקד, יחד עם שני מ"פ נוספים, אשר שלושתם נפצעו בקרבות, לא ויתרו וחזרו ללחימה. הם נבחרו למעמד מרגש זה כהוקרה על הדוגמה האישית שנתנו לכוחות הלוחמים. לאחר הדלקת הנרות בכיכר פלסטין, אייל פנה לקיים מצוות הדלקת נר ראשון של חנוכה יחד עם חיילי הפלוגה שלו. את המפגש החל בנאום לחייליו: "המלחמה של המכבים מתחילת המרד כמה זמן היא נמשכה? מי זוכר? אנחנו כבר 60 יום מהמלחמה, 42 מתחילת התמרון ... מתחילת המרד לקח להם 30 שנה. אני מקווה שפה לא ייקח 30 שנה, אבל צריך להגיד שאצלם זה היה מעטים נגד רבים, היה כל הסיפור הזה. הזיכרון הזה של חנוכה צריך מאוד לחזק, בסוף, התקופה המאוד שחורה שהייתה לפני המרד וכל מה שקרה גם אחרי זה. בסוף 2000 שנה הדליקו חנוכייה והיום תראו באיזה מצב 180 מעלות אנחנו נמצאים, אז צריך להסתכל לטווח ארוך, מה שנקרא – 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. אז באמת ככה, לא לפחד מדרך ארוכה ולא להסתכל שבוע קדימה. עכשיו זו תקופה קשה, משברית, בחוץ אני אומר לכם, מה שקורה זה משבר נפשי גדול מאוד. זה עם שייקח הרבה מאוד זמן לבנות אותו, לא ייקח הרבה זמן כדי שהסכסוכים הפוליטיים יחזרו, וכל השטויות שהיו לפני ה-7 באוקטובר יחזרו, ואני אומר לכם – לנו יש אחריות, בדור שלנו הצעיר , לחבר'ה של בני ה 20, 22, 30, מי שבצבא עכשיו, מי שלקראת שחרור – יש פה אחריות מנהיגותית מאוד גדולה להמשך של המדינה. אני אקריא לכם קטע ואומר לכם בסוף מי אמר אותו ומתי.... "אנחנו ומצווים ומצויים בשלב ראשוני של אחד מהקרבות הגדולים בהיסטוריה. אנו נתונים בפעולה בחזיתות רבות, קרבות האויר נמשכים והרבה הבנות צריכים להיעשות כאן בבית. הייתי אומר לבית הנבחרים כמו שאמרתי לאלה שהצטרפו לממשלה: לא אוכל להציע יותר אלא דם, עמל, דמעות ויזע. ניצב בפנינו מבחן מעשי קשה ביותר, עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל. אתם שואלים מהי מדיניותנו? אשיב לכם: היא להילחם בים, ביבשה, באוויר, בכל כוחנו, בכל העוצמה שהאל יכול להעניק לנו. לצאת לקרב נגד עריצות מפלצתית, שלא הייתה איומה ממנה ברשימות האפלות האיומות של פשעי האנושות. זוהי מדיניותנו. אתם שואלים מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון ! ניצחון בכל מחיר, ניצחון חרף כל האימה; ניצחון ולא משנה כמה ארוכה וקשה תהה הדרך, שכן ללא ניצחון אין קיום. אנו נוכיח כי אנו יכולים לשאת בסערת המלחמה, לשרוד ממול רוע עריצות, אם נידרש אפילו במשך שנים. על כולנו ירד לילה חשוך של ברבריות, שאפילו כוכב אחד של תקווה לא זורח בו, אלא אם כן ננצח, ואנחנו ננצח. לא נהסס, אנחנו נמשיך עד הסוף, נלחם בכל החזיתות, אנחנו לעולם לא ניכנע, לא ניכנע לשיעבוד והשפלה יהיו המחיר והסבל אשר יהיו. זו אחת התקופות הנוראיות בהיסטוריה שלנו, אך ללא ספק אחת התקופות הנשגבות בתולדותינו. לפני מאות שנים נכתבו מילים, שיהיו לנו לסיסמת הקרב והקריאה לדגל של כל לוחמי האמת והצדק. " ויאמר יהודה: התאזרו והיו בני חייל והיו נכונים לבוקר וכאשר יהיה הרצון בשמים כן נעשה "(ווינסטון צ'רצ'יל מאי 1940) את זה אמר צ'רציל לפני המלחמה הגדולה בתקופה אחרת במקום אחר והוא מתאים גם בעת הזו גם למלחמה הזאת. אז חשוב רגע שבזמנים האלה כשלכל אחד קשה , אחד, האתגר שלו שקשה לו עם החבר בנמר, אחד לא יכול כבר לאכול טונה ואחד כואב לו הכיסא והוא כבר לא יודע מה לעשות; אבל חשוב שנדע להסתכל על הדברים בפרספקטיבה גדולה. אז אני אומר לכולם: זכות גדולה להילחם איתכם . אתם תהנו כאן מהחמש דקות שנשארו לכם להיות כאן בכמות כזו עוד מעט נחזור ל'כל פעם חוליה יוצאת ... אני סומך על כולם! אוהב אתכם מאוד. *כעבור שנה קיבלה המשפחה הזמנה ממח"ט השריון 401, אל"מ בני אהרוני, להגיע למעמד מרגש. בני המשפחה נתבקשו להדליק נרות חנוכה, באותה חנוכייה שהודלקה על ידי אייל בכיכר פלסטין בעזה, אשר הועברה ל'היכל הזיכרון' בהר הרצל בירושלים. למכבים לקח 30 שנה למרד, ואנחנו רק 60 יום בפנים. כשמדברים על 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' – כדאי להסתכל בראייה היסטורית – שבמשך 2000 שנה מדליקים חנוכיות והרוח ממשיכה לפעום, אנחנו לא הסיפור כאן." פעולת מבצעית 2018 פעילות מבצעית בקו עזה - אוקטובר 2018 באוקטובר 2018 ביצע גדוד 'צבר' פעילות מבצעית בגבול עזה. הפלוגה בה שרת אייל, אז כחייל זוטר, התמודדה עם הפרעות סדר על הגבול מצד תושבי עזה. חמאס נהג לשלוח המוני תושבים עזתים אל הגדר, עודד אותם להבעיר צמיגים, להשליך בקבוקי תבערה לעבר החיילים, ולהתקרב ככל האפשר למוצבים, מתוך כוונה לפגוע בכוחות צה"ל באמצעות ירי או מטענים. לוחמי צה"ל בתקופה ההיא הונחו לצאת מהעמדות במוצבים לשטח, כדי לבלום את ההפגנות ולמנוע חדירת מחבלים לשטח ישראל.באחד הימים נתקל הסמ"פ בבעיית כוח אדם לא מתוכננת. המ"פ יחד עם סגל הפלוגה יצא בשעת בוקר למפגש בבסיס בצפון והם התעכבו שם מעבר למתוכנן. הסמ"פ שנשאר והיה אמון על הפעילות המבצעית פרש את סד"כ (סדר כוחות) הפלוגה ומצא שאחת הנקודות החמות בקו נותרה ללא מפקד. הוא החליט להטיל את המשימה על אייל, קרא לו ואמר: "נשארתי בלי מפקד לנקודה בקו. אתה אוטוטו יוצא למ"כים, ואני יודע שעליך אפשר לסמוך. מבחינתי אתה עכשיו מפקד הכוח – יהיו לך שישה חיילים מהמחלקה שלך, ואתה תנהל את האירוע בנקודה".אייל השיב בביטחון: "אין בעיה, המפקד. אף מחבל לא יתקרב".ההתפרעויות החלו, ההמון העזתי החל להתקרב לגדר, המפגינים הבעירו צמיגים, השליכו לעבר הלוחמים חפצים, בקבוקי תבערה ומכל הבא ליד. אייל זיהה, שמתוך ההמון מתקדמות שש דמויות לעבר הגבול. הוא הבין מיד שאלה אינם מפגינים רגילים, אלא חוליה מאורגנת עם כוונה לפגוע בכוחות צה"ל. ודיווח בקשר:"שישה מחבלים. עברו קו אדום. זיהינו עליהם אמצעים, קיבלנו אישור מהחמ"ל – ופתחנו באש". הכוח פגע בשלושה מהם, השלושה הנותרים כרעו על ברכיהם, השליכו את תיקיהם והרימו ידיים. בתיקים נמצאו מטעני חבלה רבי עוצמה נגד רכב קרבי משוריין, שיועדו לפגוע באחד מכלי הרכב הצבאיים שעשויים היו להתקרב לגדר. בדיעבד נמנע אסון גדול. רגע אחרי אנחת הרווחה, הסמ"פ ניגש לאייל: "אתה יכול להסביר לי מה קרה פה?" אייל ענה לו: "כשגענו לנקודה וניתחתי את השטח, הבנתי שאם אתקל בחוליית מחבלים – הם יוכלו לאגף אותי מדרום. לכן פיצלתי את הכוח כך שכל כוח שייתקל במחבלים 'יוביל' אותם לידיים של הכוח השכן. בדיוק מה שקרה בפועל".הסמ"פ נותר ללא מילים. הוא סמך על אייל, אבל לא דמיין שיבצע בשטח מהלך טקטי כזה. "אין לך מושג כמה אני גאה בך, שומינוב!" בסוף הקו קיבל אייל מצטיין תעסוקה מבצעית בעזה על אומץ הלב והאחריות שגילה, על הדבקות במשימה והחתירה לניצחון. "תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענווה!" פעילות מבצעית 2021 פעילות מבצעית בגבול סוריה - אביב 2021 באביב 2021 גדוד 'צבר' תפס קו בצפון רמת הגולן. אייל, אז בתפקיד מפקד מחלקה יחד עם חייליו קיבל אחריות על מוצב "ישראלי" אשר על גבול סוריה. משימתם הייתה להגן על הנקודה מפני חדירה. המוצב נמצא על נקודה גבוהה בחרמון שבחלק ניכר מימות השנה מכוסה בשלג, קו הגבול עם סוריה בגזרה זו אינו פיזי אלא מיוצג בשני קווים, אחד אדום ואחד כחול, המסומנים על חביות לציון הגבול הבינלאומי. באחד הימים התצפיתניות דיווחו על זיהוי שני אנשים חשודים הנעים מכיוון סוריה לעבר נקודת הגבול. אייל החליט להתחיל לצמצם לכיוונם. הוא הבין שהליכה ישירה של הכוח מנקודת המוצא בה שהה עלולה לחשוף אותו ולגרום לכך שהחשודים יברחו. הוא תידרך את החיילים לבצע איגוף מצד אחד ומארב מהצד השני. לאחר מכן עלה בקשר ודיווח שזאת תוכנית הפעולה שלו. בתגובה המג"ד השיב שאין אישור לחצות קו כחול. אייל הבין שללא חציית קו כחול לא יצליחו לתפוס אותם. הוא עלה שוב בקשר לדרוש אישור לפעולה, אבל המג"ד עמד על שלו ולא אישר את הדרישה לחציית קו. בינתיים החשודים ממש התקרבו לגבול. אייל הבין שלא נותר לרשותם זמן והחליט לממש את תוכנית הפעולה שלו ,כי העריך שרק כך יוכלו לתפוס אותם. חלק מהכוח יצא לאיגוף בזמן שחיילים אחרים משכו את תשומת ליבם וכך הפתיעו אותם מאחור. הם תפסו אותם פיזית בידיים, ריתקו אותם לקרקע ולאחר חיפוש מצאו עליהם שני אקדחים, רימונים ותחמושת רבה. סביר להניח שלכידתם מנעה פיגוע או פלישה למוצב. החשודים נלקחו לבידוק וחקירה בישראל. עם חזרת הכוח מהשטח לבסיס, אייל נקרא מיידית למג"ד שזעם עליו על כי העז לפעול על דעת עצמו ולהיכנס למדינת אויב בניגוד להנחיה שקיבל. אקט שיכול היה להוביל לתקרית בין-לאומית ולסבך את מדינת ישראל. גם המח"ט נזף בו על שביצע פעולה שאינה בסמכותו, פעולה שדרוש עבורה אישור מגבוה, והודיע לו כי צפוי להתקיים תחקיר מקיף על אופן התנהלות המחלקה. אייל יצא מהפגישה מאוכזב. הוא ציפה להערכה על נחישותו לחתור למגע כדי לתפוס את המחבלים, פעולה שמנעה פיגוע ובמקום זה קיבל נזיפה. אייל קיבל החלטה פיקודית לא לספר לחייליו שננזף, כדי לא להפיל את רוחם ובכדי לא לפגוע באמון שלהם בפיקוד הבכיר. הוא שיבח אותם על התפקוד והמקצועיות שהפגינו ושמר לעצמו את תחושת התסכול והידיעה על התחקיר הצפוי. לאחר מספר שבועות סיים הגדוד את התעסוקה המבצעית בצפון הגולן וירד לאימון בבסיס 'נבי מוסא', הסמוך למעלה אדומים. באחד מימי האימון ניקרא אייל למח"ט גבעתי, אל"מ אליעד מואטי שחיכה לו ברכב. אייל הגיע למח"ט אשר אמר לו: "תעלה על א', אנחנו נוסעים". אייל לא ידע במה מדובר ומהו היעד. כשהגיעו לבסיס הם נכנסו לאולם גדול מלא מפה לפה, בין הנוכחים היו הוריו, ועל הבמה התנוסס שלט גדול ועליו כתוב באותיות קידוש לבנה "טקס מצטיינים של אוגדת הבשן". בדיעבד, התברר שהתחקיר הועלה למפקד האוגדה, תת אלוף רומן גופמן, אשר החליט כי זהו אירוע שראוי להוקרה ולא לנזיפה. אייל קיבל תעודת הצטיינות על "נחישות ועמידה במשימות מיגור הטרור, במרחב גבול רמת הגולן והחרמון" ״אם יש כישלון – הוא עליי, אם יש הצלחה – זה בזכות הלוחמים!" פעילות מבצעית 2023 פעילות מבצעית באיו"ש - יולי 2023 ביולי 2023, פלוגת החוד של גדוד שקד בפיקודו של אייל תפסה גזרה בשומרון והייתה אחראית על הישוב הר ברכה. משימתם הייתה לאפשר שגרת חיים תקינה ובטחון לתושבי הישוב. בתאריך 25.7.2023 חברה תחת פיקודו של אייל מחלקת הנדסה והפלוגה כולה נדרשה לאייש מוצב על 'הר גריזים', כדי לשלוט על התנועה בשכם. בנוסף, נדרשה הפלוגה לתפוס נתיב חדירה מרכזי בשכונת השומרונים, מרחב שהוגדר כרגיש, מאחר שכשבועיים קודם היה שם פיגוע ירי על ניידת משטרה ישראלית. ההנחיה המבצעית של מח"ט הגזרה הייתה, לקיים בידוק לרכבים במקום, לנהוג במשנה זהירות, אך לא לפרוס מחסום, כדי לא לפגוע בשגרת חיי התושבים. לאחר הערכת מצב שקיים אייל הוא חשב, כי ישנה סבירות גבוהה שמשכונת השומרונים יכולים לצאת מפגעים. מתוך אחריות הוא הנחה להחמיר עם הפקודות. הוא הציב מארבים של לוחמים בנקודות אסטרטגיות והחליט בכל זאת להקים מחסום ביציאה משכונת השומרונים. מחלקת ההנדסה (כוח חביר ולא אורגני) הופקד על המעבר. אייל הוריד לכוח פקודה מבצעית מקצועית והנחה לבצע לכל רכב אשר מגיע מהשכונה בידוק בהתאם לנוהל קרב מדוקדק שתורגל ורק לאחר בידוק רציני, להתיר מעבר רכבים למרחב. זאת, כדי למנוע ממחבלים להגיע לישוב הר ברכה. בשש ועשרה בבוקר, הגיע רכב עם מחבלים למחסום בשכונת השומרונים. המחבלים זיהו את היערכותם המבצעית העצימה של החיילים ונמלטו מהמקום. לאחר כחמישים מטרים נעצרו ופתחו באש כלפי הכוח. חיילי הפלוגה בפיקודו של אייל הגיבו באש, התפתח קרב ירי מאסיבי, החיילים חתרו למגע ואחרי לחימה עזה שנמשכה מספר דקות, שלושת המחבלים חוסלו ללא נפגעים לכוחותינו. בדיעבד, החלטתו של אייל, להקים בכל זאת מחסום במקום גרמה להרתעת המחבלים ונמנע אסון גדול. כאשר שאלו את פקודיו, מה גרם להצלחת הפעילות, אמרו החיילים: "תרגלנו מספר פעמים את התרחיש של שומינוב" *הצלחת הפעילות המבצעית בפיקודו של אייל סוקרה בתקשורת והוא אף רואיין לערוצי טלוויזיה שונים על האירוע. "מתכוננים, כאילו יש מחר מלחמה! - השגרה היא תבנית של חירום" מאמר ״דור הטיקטוק״ מאמר "דור הטיקטוק" –02.2022 אייל ניסח לעצמו בצורה מדויקת מה הסיפור שהוא מגיש לטירונים החדשים שיפגוש בקרוב מאוד, כדי לרתום אותם ולתת את כל עולמם עבור ההכשרה כלוחמים. הוא גם העמיק באתגר הזה – מה מאפיין את הדור הזה ואיך נכון לדבר איתו. מתוך המחשבות האלה, כתב אייל מאמר שמנסה לתת ממד מעמיק ומורכב יותר, על "דור הטיקטוק" המושמץ שימלא את שורות פלוגתו: רוח דור תש"ח מול רוח דור תשפ"ב בחודשים האחרונים לא מרפה ממני העיסוק בשאלה על הנוער שעתיד להתגייס לפלוגה שלי במרץ הקרוב, האם הוא אכן פחות טוב ממה שהיה כשאבי התגייס לצבא או כשסבי התגייס. האם פלוגה היום היא פחות טובה מפלוגה ב-1948 ובמלחמות שלאחר מכן כפי שאנחנו אוהבים לומר לעצמנו. אחד מהחברים מהגדוד אמר לי השבוע שאם תשווה בין פלוגה אז והיום, היתרון של הפלוגה השנייה הוא בציוד, בנשק ובאיכות האימונים בלבד. והנוער? שאלתי אותו. "הנוער מפונק, לא אכפת לו מכלום מלבד פז"מ, סמים, אינסטגרם וטיקטוק". ואני שאלתי את עצמי השבוע, האמנם? מדובר הרבה על נושא הנוער, ויש גישה אחרת שטוענת שהנוער של תשפ"ב איכותי לאין ערוך מהנוער של תש"ח. כך אומרים כל המפקדים הבכירים שדיברו איתנו, כך אומרים מפקדי הצוותים בקורס, כך אמר אפילו לוחם הפלמ"ח שדיבר איתנו השבוע, מי שהיה מפקד פלוגה בתש"ח. האם העניין הוא רק הניסיון הצבאי? הרי גם דור תש"ח לא לחם בחירבת אחזעה, בבינת ג'ביל או ברצועת הביטחון. האם העניין הוא ידיעת הארץ והמורשת? אני לא בטוח שיוצאי מחנות ההשמדה שלחמו בתש"ח בכלל ידעו איפה הם בארץ ומה קרה בקרב בגמלא. מסקנתי הישירה הייתה שעבדו עלינו. מה שבונה רוח הוא לא אופן הדקדוק שלך במפת ארץ ישראל, הוא לא הניסיון הקרבי שלך, בין אם מדובר על לחימה בלוד או בעייתא א-שעב. כל אלה הם בגדר גורמים תורמים בעיניי. עוד אדבר על שאלת הרוח, אבל אחזור כעת לשבוע שעברנו. בסוף השבוע ביקרנו בירושלים, כשעמדתי בעמדת התצפית על הכותל המערבי יצא לי לחשוב על העיר הזאת ולשאול האם יש באמת הבדל בין ירושלים של 1948 לירושלים של 2022. אם נוריד את כמות היהודים ואת התכסית הרבה שמכסה את העיר נמצא שלא הרבה השתנה. העיר הזאת, עיר הקודש, העיר שחוברה לה יחדיו, ונמצאת היום בשיא פריחתה ושגשוגה, מבטאת לדעתי באופן הטוב ביותר את המתרחש כאן ב-120 השנים האחרונות. גם היום, כאז, האויב טרם השלים עם קיומנו כאן ועם זכותנו לחיים בארצנו. עניין זה התחזק לי בסיור שביצענו בעיר לוד, בו הוסבר לי שהפרעות שקרו בעיר במהלך מבצע שומר החומות קרו בכלל בגלל תשתיות. אל מול מראות הוונדליזם והאלימות שאלתי את עצמי מה מניע אותם להרוס רקמת חיים משותפת? מה מניע אותם לשרוף, לרצוח, להחריב? אחרי שעברנו את שלב התירוצים וההאשמות אל עבר ממשלות ישראל, התשתיות והגרעין התורני, נשארתי עם המון סימני שאלה, ואלו התגברו אף יותר כשדיברה איתנו שירין. מנהלת בית הספר, אישה מרשימה ואינטלקטואלית שהמפגש איתה שהיה מלא בהערכה ואמפתיה מצד אחד אך גם כעס ותסכול מהצד השני. בסוף הביקור התברר לי העניין הידוע - הבעיה הייתה ועודנה, בעיית 1948 ולא בעיית 1967. עם ההבנה הזאת אחזור לשאלת הרוח. בתשפ"ב כבתש"ח להיות יהודי בארץ ישראל זה מסוכן, גם היום לא מכיר האויב בזכותנו לחיים כאן, גם היום מסוכן ללכת ברחוב, ללכת לישיבה, מסוכן גם להישאר בבית, שמא תיפול עליו רקטה באופן פתאומי. אם כן מה השתנה? בעיניי השתנתה המשוואה. לפני קצת יותר ממאה שנים קמו בארץ הגדודים העבריים שהיו הכוח היהודי הלוחם הראשון בארץ ישראל מימי המכבים. לאחר מאה שנות מאבק בארץ הזאת, מאה שנים בהן קמו מחתרות ואז מדינה, ולמדינה קם צבא והצבא הגיע לנס שאנחנו עדים לו היום. הצליחו היהודים לשנות את המשוואה, ממיעוט נרדף, חלש, שתלוי בכל, לעם חזק, העומד ברשות עצמו, עם הצבא החזק באזור. ההצלחה המטאורית הזאת היא גם הבעיה הגדולה ביותר של רוח תשפ"ב. ככל שאתה חזק יותר אתה שאנן יותר. בתש"ח נלחמו מתוך ההבנה שאין ברירה אחרת. יוצא מחנות ההשמדה אולי לא הכיר את הארץ ואולי היה חלש מאוד ובלי ניסיון צבאי, אבל במוחו ידע דבר אחד ברור, אין לאן לחזור ואם לא נהיה חופשיים בארצנו, לא נהיה בכלל. את זה הוא למד על בשרו. בזה בעיניי שונה דור תש"ח מדור תשפ"ב - בהבנת עניין הברירה - אין ברירה אחרת לעם היהודי מלהיות חופשי בארצו. היום לנוער יש במידה רבה תחושה שיש ברירה אחרת. האיום האירני? טוב זה רחוק, והאנטישמיות? בסדר זה כבר עבר מהעולם, ארגוני הטרור שמקיפים אותנו? אנחנו יותר חזקים אין מה לדאוג, והאם בכלל כדאי לחיות בארץ? לא בטוח, תראה את הפקקים ואי אפשר לקנות דירה, שלא לדבר על מחירי הקוטג'. אך מיותר יהיה לציין שכל אלה הם אשליות שווא והיעדר הבנת המציאות. אז מה עושים? ראשית, יש לחנך לעניין הברירה. חייל שלא יבין שהוא נלחם על הבית לא ילחם. שנית, עלינו להיות גורם משלים למערכת החינוך (שכושלת בעניין) ולצקת זהות לנוער, על ידי הכרת הארץ ואהבתה, הכרת סיפורי התנ"ך וסיפורי תש"ח, הכרת הארץ ברגליים. עלינו ליצוק לחיילינו תחושת שייכות, ליצור אמונה בצדקת הדרך אבל לפני כן בכלל להסביר - מהי אותה דרך, דרכו של עם ישראל, דרכו של עם חפץ חיים שאין לו מקום אחר לחיים תקינים אלא בארצו. אייל ראה את השאננות שיצרה את העיוורון השערורייתי, הוא ראה את הרוח שנפלה, אבל עוד הוא גם העמיק לראות את הכוח האדיר הטמון בחייליו בני "דור הטיקטוק", מה שרבים אחרים טעו בו. הבעיה לא בהם, הבעיה טמונה בנרטיב שאנחנו מספרים להם. דור תש"ח היה נחוש בגלל שהבין על בשרו שאין ברירה מלבד ארץ ישראל, לדור שלנו צריך להסביר את זה באריכות. "אנחנו הדור שיבנה מחדש את המדינה ויבטיח שנשוב להיות עם חופשי בארצנו באמת!" ״האני מאמין״ כמפקד "האני מאמין" של אייל כמפקד - 08.2019 מסמך שכתב אייל עת נדרש לגולל את תפיסת עולמו כמפקד בתחילת קורס הקצינים בבה"ד 1 "אני כמפקד" אייל שומינוב / הדס / פלוגה ה׳ / צוות 20 ישנם מספר גורמים שמניעים אותי להוביל אנשים ולפקד. ראשית, רצון להשפעה על חיילים. עוד מתקופתי כחייל, כשראיתי את מפקדיי ואת יכולת ההשפעה שלהם על חבריי למחלקה ועליי, מהדברים הקטנים ביותר ועד לדברים המהותיים יותר, הבנתי שאני רוצה להמשיך ולפקד וכך להרחיב את תחומי ההשפעה שלי. בתפקיד שביצעתי, כמ״כ טירונים, הרגשתי שאני מביא לידי ביטוי את הרצון שלי להשפיע. השפעתי על חיילים באופן יומיומי, זה בא לידי ביטוי בביקורי בית, בשיחות אישיות, שיחות חניכה ועד לעצות בנושאים אישיים של חיילים שהיו צריכים מישהו עם עצה בשבילם. ההשפעה שלי באה לידי ביטוי גם בנושאים מקצועיים וערכיים בהתאם לערכים בהם אני מאמין ואותם הטמעתי לחיילי. יכולת ההשפעה הרבה שהייתה לי גרמה לי לרצות ולהמשיך בצבא ולהגדיל את מעגל ההשפעה שלי כקצין. מניע נוסף שלי להוביל אחרים הוא הרצון להתפתח ברמה האישית, ללמוד על עצמי ולאתגר את עצמי ועל ידי כך ללמוד ולהתפתח. הפיקוד לימד אותי המון על עצמי וגרם לי לרצות להמשיך ולהתפתח ברמה האישית. כמפקד פיתחתי ושכללתי יכולות רבות וקיבלתי כלים רבים כמו קור רוח, משימתיות, מנהיגות, ראייה מרחבית, אחריות ועצמאות, ואלה רק חלק קטן מהכלים שצברתי לעצמי ואני מאמין שכקצין אני רק אפתח ואשכלל אותם יותר ויותר. מניע נוסף ומרכזי עבורי לרצות להוביל אחרים ולפקד הוא הרצון לקחת אחריות. התחושה שמה שלא אעשה פשוט לא יקרה גרמה לי להרחיב את תחומי האחריות שלי. בכל תפקיד שביצעתי, כמעט בכל תחום, תמיד עשיתי מעבר לתחום האחריות שלי. לא אהבתי להישאר רק ב"נישה" שלי, הרחבתי את האחריות, יזמתי ועשיתי מעבר. אני לא אוהב לעמוד מן הצד, להסתכל ורק לתת ביקורת. אני אוהב לקחת את המושכות לידיים ולנווט לדרך שאני מאמין בה. ביציאה לקצונה יש חלק גדול מאוד בעניין הרחבת האחריות, דבר זה גורם לי לרצות ולהמשיך בדרך הזו. במהלך השירות הצבאי שלי היו לי מפקדים רבים שהושפעתי מהם, אפילו מפקדים שהיו לעיתים מנוגדים לחלוטין בתפיסותיהם הפיקודיות ולמדתי מהם המון. האדם המרכזי שהיווה עבורי מודל לחיקוי היה הסמ״פ שלי בהכשרה, שבהמשך היה מ״פ שלי כשהייתי מ״כ. הוא תמיד פעל באופן שהרצון לעשייה ולהתפתחות בער בו, הוא היה מלא במוטיבציה וכך גם החדיר מוטיבציה בי ובשאר חבריי, תמיד רצה להשפיע לעבוד וחיפש איפה אפשר לשפר ולהשתפר. גם כשהיה בדרגת מ״פ הוא היה מקפיד לדבר בארבע עיניים עם כמה שיותר חיילים, בין אם בשיחה פורמאלית אבל בעיקר באופן לא פורמאלי, בחדרים ובפינת העישון כדי להרגיש באמת את האנשים שלו. הרבה ערכים שראיתי בו עיצבו לי את תפיסת הפיקוד שפיתחתי ואני עדיין מפתח ומעצב. הרצון שלי לגעת באנשים, להשפיע, לשנות עבורם ולקחת חלק בעיצוב האישי שלהם ובעיצוב הערכי והמקצועי שלהם, הושפע הרבה מהלמידה שלי ממנו על פיקוד ועל עבודה עם אנשים. הדבר המרכזי שתרם להתפתחות הפיקודית שלי היה התפקיד שביצעתי כמ״כ טירונים, בו חנכתי, חינכתי ופיקדתי על חיילים מהבוקר ועד הערב, יומיומית, למדתי איך להוביל חיילים מהדבר הכי קטן כמו משבר אישי, קושי או בעיה אישית של חייל ועד לעניינים מקצועיים מורכבים. בתפקיד הבנתי עד כמה אני יכול להשפיע ולהכניס את עצמי ואת ה"אני מאמין" שלי בכל דבר כמעט, לחנך על בסיס הערכים שאני מאמין בהם, כתוצאה מכך התפתחתי המון כמפקד. כשהייתי מפקד הבנתי שחשוב לא רק שיהיה מפקד אלא חשובה גם הזהות שלו ואופי המפקד משפיע באופן ישיר על התוצאות בקצה. דבר זה גרם לי לרצות ולהמשיך בצבא כקצין, ולקחת חלק במשהו גדול יותר, שלא אני במרכז בו אלא יש דרך ומטרה גדולה ממני ואני רוצה לקחת בזה חלק, כדי להשפיע ולהוביל למקום טוב יותר. הערך המוסף המרכזי שאני מביא איתי כמפקד הוא יכולת הלמידה והלימוד שלי. אני אוהב מאוד ללמוד, מאמין בלמידה מתמדת, בין אם זה בתחומי העניין שלי ובין אם זה בנושאים מקצועיים. עד כה לכל אורך שירותי הערך המוסף הזה תרם לי הרבה, גם בתפקיד. תמיד הגעתי מוכן לחיילים, העברתי להם ידע רב והקפדתי להרחיב להם מעבר לידע הנדרש. אני מאמין שמפקד בכלל וקצין בפרט חייב להיות בעל ידע ולהעביר את הידע הזה לחייליו, חייב לרצות ללמוד וללמד. כמפקד דאגתי תמיד שחיילי ידעו, ישאלו שאלות, יתעניינו, גם בנושאים מקצועיים, שאפתי תמיד להתמצאות מקצועית נרחבת ולא בסיסית בלבד של חיילי. השקעתי גם בנושאי הכרת העם ומורשתו וידיעת הארץ שמהווים לדעתי בסיס לרצון להתפתח מקצועית ולהשתפר. ערך מוסף נוסף שאני מביא איתי הוא נושא המשימתיות וההשקעה, בכל תפקיד שביצעתי תמיד עבדתי "מסביב לשעון", בצורה משימתית והישגית. אני אוהב להשקיע בדברים ולא להתפשר על הרמה בהם הם יבוצעו ודבר זה יבוא לידי ביטוי בכל תפקיד שאבצע. סגנון הפיקוד שלי עדיין מתעצב ומתפתח. לאור התפקיד שביצעתי והערכים בהם אני מאמין אני חושב שסגנון הפיקוד שלי יהיה מצד אחד נוקשה ובלתי מתפשר בכל הקשור לסטנדרטים ולמקצועיות החיילים, אבל מהצד השני הוא יהיה גם בגובה העיניים מול החיילים כשיש להם צורך מסוים או כל בעיה שהיא. כפי שאמרתי, אחת הסיבות שלי ליציאה לפיקוד היא הרצון לגעת באנשים וזה יבוא לידי ביטוי בהתנהלות שלי מולם, אך, דבר זה לא יבוא על חשבון המקצועיות ומוכנות המסגרת שלי ללחימה ולמשימות השונות. אני מאמין שהאיזון הזה בין הנוקשות וחוסר הפשרות מצד אחד לבין גובה העיניים והבנת האנשים מצד שני, הוא אלו שיביאו את ההערכה, הכימיה והכבוד ביני לבין חיילי. ...נקודות החולשה העיקריות שלי הן לעיתים לחץ מיותר שאני מפגין, שנובע מהרצון להצליח ולהימנע מכל טעות אפשרית. הרצון לא להיכשל לפעמים בא לידי ביטוי בלחץ מיותר אצלי. אני מודע לנקודת חולשה זו, עובד על מנת להשתפר ומפתח קור רוח לאורך זמן. נקודה נוספת היא שלעיתים אני מגיע ביהירות מסוימת למשימות שאני מבצע. ...הערכים שיובילו את המחלקה שלי הם מקצועיות ורצון להשתפר, אמינות כלפיי וכלפיי החברים למחלקה, אחריות אישית ומחלקתית, משמעת, כבוד האדם וכבוד לחברים ואהבת המולדת והמדינה. הקווים האדומים במחלקה שלי הם פגיעה באמינות, רשלנות בכל הקשור לבטיחות, כבוד האדם וחיי אדם. יש ויהיו הרבה בעיות שעם כולן אפשר לעבוד אך אלו הם קווים אדומים שמבחינתי הם בגדר "ייהרג ובל יעבור". הצלחה בתפקיד מבחינתי היא ראשית הצלחה פרקטית, כלומר עמידה במשימות שיוטלו על המסגרת שלי, ושנית, מעבר להצלחה הפרקטית, הצלחה היא השפעה על חיילים ככל הניתן, התפתחות ערכית ומקצועית שלי ושל חיילי, טיפול בפרט מהנושא הקטן ביותר ועד הגדול ביותר, הטמעת תחושת שליחות אמיתית בפקודיי תוך הבנת האחריות שלהם על גורל העם והארץ ואחרון בסדר אך ראשון במעלה, שמירה על חייהם של פקודי כלומר, להחזיר את כולם הביתה בשלום. ישנן סיבות רבות שמגבשות יחד את ההחלטה שלי לצאת לקצונה, אבל אם הייתי צריך לסכם לשתי מילים את המניעים לי לרצות להיות קצין, הייתי אומר: "כי צריך". שתי מילים אלו מכילות בתוכן ומנמקות את כל הגורמים עליהם כתבתי ובהם אני מאמין. "אני לא מאמין בדוגמא אישית אלה באישיות לדוגמא"

הספדים < חזור פלורה - אמא של אייל הספד אזכרה איילי שלי...הינה עברה שנה מאז שבת הארורה, בו נכנסו בנחישות שלושה קצינים לבשורות המרות, מה לעזאזל הם עושים פה? הרי רק דיברנו אתמול ומוקדם בבוקר קיבלנו עדכון ממך: "נכון לשעה 9 הכול בסדר, כל החיילים בטוב, בריאים ושלמים!" זה כל מה שרצינו לשמוע, התמסרתי בנאמנות נחרצת לכל התפילות, הכול מסתבר היה לחינם.. אמרתה: "אמא, לא עושים עסקים אתו, לא מתפללים בתמורה, התפילות הם מעומק הלב ולמען השם... אל תדאגי אמא, יום מותו של האדם נקבע ביום היוולדו", כלומר הכול כתוב ולא ניתן לשנות דבר. חשבתי, ביקשתי, התחננתי ולא עזר לי כלום ורק מכתב נשאר ממך... ללא כול חרטה אתה חוזר ואומר, אני גאה מאוד ליפול על מדינה האהובה שלנו, " אם אין ערך למה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך" שאלתי את הרבנים החכמים, היכן נמצאת הנשמה שלך? כתוב בזוהר הקדוש בפרשת פיקודי, שיש כמה היכלות בגן עדן, בהיכלות הגבוהים ביותר נמצאים כל הגיבורים שנהרגו על קידוש השם, על עצם האובדה שהם יהודים. נשמות אלו נמצאים במקום מלא אור ומלא אהבה, טוב להם שם, הכי טוב שאפשר והם מתפללים עלינו. היום יותר מתמיד אני משוכנעת, שהנשמה היא נצחית והגוף הוא רק לבוש. סיימת את פרק בחיים החומריים והמשכת הלא לחיי הנצח. אני מרגישה אותך בכל פינה, אני שומעת אותך, אני מדברת איתך, אני אף פעם לא נפרדת ממך, אלא מחכה שנפגש. ילד שהוא חלום, נחוש, ערכי, דעתן וחרוץ, שקודם כל דורש מעצמו ולא מתפשר. לא קיבלת להיות בינוני, אמרתה: "איזה מן חיים אלה שהכול אצלך שגרתי תמיד ואין זמנים שאתה נלחם עבור איזה משהו, גם אם לא נלחם בקרב, אבל נלחם בעבור איזה ערך... בדרך כלשהי..." לא חיפשת אושר בחיים הקלים, חיפשת משמעות וערך בכל דבר, כך גם חינכת את פקודיך - להיות משמעותיים, אמרת: "להסתכל על הכול בגדול! ולהבין שאתם משמעותיים גם בדברים הקטנים. זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה!" הורים וחיילים קראו לך אבא, כולם סמכו עליך, לא רק אמרת גם דאגת שאף חייל שלך לא ייהרג. הייתה ההרוג הראשון בפלוגה, כולנו קיוונו שתהיה הראשון והאחרון...ואז: ראובן אסולין, עידו טסטה, דניאל טואף, איתי פאריזנט, יאיר חנניה. תמשיך להיות האבא ללוחמים הגיבורים שלך, שהלכו אחריך. זוכרים אותך כאן כגיבור מלחמה, כמפקד פלוגה אגדי, אהוב ונערץ של חטיבת גבעתי. הסיפורים עליך לא נגמרים, קצין מקצועי, נחוש וקר רוח שמאמין בדרכו, מלא בנתינה, הקשבה ועזרה לזולת. ברור לי לגמרה, שאם היה אפשר להחזיר את הזמן אחורה, היית חוזר על אותם ערכים ואותם עקרונות, היית נלחם עבור המולדת ונותן את כול כולך למען עתידנו. בכניסה לעזה, פנית לפלוגה ואמרת: "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים שצריכים לחזור הביתה." איילי שלי... המלחמה עוד לא הסתיימה, מאות חיילים נפלו לפניך ומאות חיילים נפלו אחריך, החטופים עוד לא חזרו, הלוחמים ממשיכים במשימה. מחפשים נחמה ומתחבקים בחומר שהשארת: היומנים שלך, הספרים שקראת, המכתבים שכתבת. קראתי את היומן הקרב שלך מספר פעמים, וכל פעם מחדש כולי בצמרמורת שעוד רגע ויקרה לך משהו... ועוד נ"ט ועוד מחבל ועוד פיצוץ... כולי עטופה בפחד, עוצרת נשימה ופתאום מבינה שהגרוע ביותר כבר קרה! קראו לך "כמעט שומינוב", שכל רגע בקרב זה כמעט קרא, עד שזה קרה באמת... זאת זכות גדולה להיות אמא שלך ואבא שלך! זה מטורף כמה הספקת! ניצלת כל רגע בחייך, תמיד עם ספר ביד, בכל מקום. ספרי קריאה וספרי לימוד של פילוסופיה, היסטוריה, מורשת, ציונות, כלכלה, משפטים, תורה וגמרה. למדת ולימדת, נגעת והשפעת, אמרת: "לא חשוב האורך בחיים, חשוב התוכן בחיים". השארת אחריך מורשת לחיילים, למפקדים, למשפחה, לחברים, שממשיכים ללמוד וליישם את דבריך ובכך לשמור על רוחך חייה ביננו! לימדת אותנו "שקשה", אמרתה שלכולם קשה, כל אחד קשה לו משהו אחר וגיבור בעינך זה אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד עם זה. איילי...כנירה שאני אף פעם לא יהיה הגיבורה שלך, כי כל כך קשה לי בלעדיך ואני לא יודעת להתמודד עם זה. מאז שהגעת לעולם, הבאת איתך אור שאין לו תחליף. החיוך שלך, הצחוק שלך, המבט שלך ואהבה שלך, אלו רגעי אושר שנלקחו מאיתנו מהר מידי! אבל את האהבה שלנו אליך אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו! אנחנו נושאים אותך עמוק בליבנו ונמשיך לשאת את שמך בגאווה, ולספר עליך, ולזכור אותך בכל פעימה של חיינו. אתה חי דרכינו, תמיד איתנו בכל מקום ובכל עת. לא נפרד ממך עד שנפגש שוב, במקום שבו אין כאב ורק אהבה. נוח בשלום ילד אהוב שלי ,מקווה שנהיה ראויים לך. הבא הקודם

הספדים < חזור מרום כץ - גדוד צבר הספד איך נפלת מפקד הפלוגה? בפעם הראשונה כששמעתי אותך מדבר כבר אז הייתי מופתע והתרשמתי לטובה. איך מפקד פלוגה שכבר למעלה מחמש שנים בצבא, שכל עולמו זה הצבא והנשק, מדבר כל כך הרבה על רוח, על היסטוריה יהודית, על היסטוריה כללית ועל מקומם של היהודים בתוכה?! איך אדם ששקוע עד השעות המאוחרות של הלילה בכל מיני ישיבות, ובמהלך היום מתאמן ומתרגל בלי הפסקה, מוצא זמן ללמוד מסילת ישרים ולקרוא על צ'רצ'יל זבוטינסקי וטרומפלדור? ואז הבנתי דבר מאוד פשוט! אתה משהו מיוחד! טרומפלדור איש הצבא, דווקא הוא אומר משפט מדהים: "לפי השקפתי אינני איש צבא, ולקחת נשק ביד מוכן אני רק בשעה שאין אני רואה לפני שום דרך אחרת". כזה היית מפקד הפלוגה. איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה אלא היית מחויב לעמך לארצך ולמולדתך. במהלך הנסיגה במירון דיברת איתי על יציאה למכים. אני אמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום באמת לצבא גם כי אני לא אוהב את כל עניין הלחימה ואז ממילא כי אני לא לוחם טוב. אתה אמרת לי משהי מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע את זה ממ"פ. "מה אתה חושב שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת למכים או לא, אתה מפספס את הנקודה. אתה לא הסיפור פה בכלל" ואז הבנתי איך כמו טרומפלדור כך אתה. מצביא גדול! שכל הסיבה שהוא עדיין בצבא הייתה עם ישראל! לא אשכח אותך במסעות, כמה נהניתי ללכת איתך שעות על גבי שעות ופשוט ליהנות מהדיבור איתך. ועל מה לא דיברנו? פילוסופיה, אמונה, היסטוריה, פיקוד ועוד הרבה נושאים שבהם לימדת אותי רבות. אתה לימדת אותי שאפשר להיות קצין ומפקד בצבא שהוא ספרא וסייפא כפשוטו. איש ספר, משכיל, רחב אופקים שיודע להילחם, יודע לפקד ודורש מחייליו בדיוק מה שדורש מעצמו. כגדעון כך אתה "ממני תראו וכן תעשו" בהפעלה בחברון שמרנו במשך 8 שעות בעמדה סטטית, אתה באת אחרי 6 שעות ונשארת לדון איתי במשך שעתיים. שאלת מי תרם יותר? דור 67 או הדור שלנו? אני עדיין לא יודע לתת תשובה לשאלה זאת אבל אין ספק שזה שאתה היית בדורנו, ואני זכיתי לקרוא לך מפקד הפלוגה תרם רבות לי ולדור כולו! במסע האחרון שלי איתך, מסע הכומתה, האקט האחרון של הכשרה בת 8 חודשים, שאלתי אותך שאלה אחרונה: "מפקד הפלוגה, עד איזה שלב אתה תהיה בצבא? מתי תפרוש ותעשה את כל מה שאמרת לי שאתה מתכנן? ענית לי כך: מרום תפסיק לקראו לי מפקד הפלוגה, תקרא לי שומינוב. ואמרת לי בתשובה פשוטה עד מתי שאבין שעם ישראל לא צריך אותי יותר בצבא, ואני אתרום במקום אחר. אז מפקד הפלוגה, סליחה שאני קורא לך כך כי בשבילי תמיד תהיה המפקד שלי. רציתי להגיד לך שאני מעריך אותך ומצדיע לך! אתה דמות לחיקוי בשבילי! אתה אחת הסיבות המרכזיות שבזכותן יצאתי לקורס קצינים. אני פה עכשיו בקורס קצינים ותאמין לי שהטיפים שנתת לי בתחילת הקורס עוזרים לי רבות וכמה שאתה חסר לי כבר עכשיו. בשיחת טלפון האחרונה שלך אמרתי לך ציטוט שאמרת לחיילים שלך בגדוד: "יש גמרא בעבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות ... ... ואז הגמרא אומרת "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא ישרף. גם אם נחסל את האנשים, האותיות- הרוח תשאר" מפקד הפלוגה שומינוב אתה איתנו! גם אם גופך לא נמצא איתנו, רוחך תישאר אצלי ותלווה אותי בכל צעד שאעשה בצבא ובכללי בשאר חיי. גאווה לשאת את הכומתה שנתת לי. אני מצדיע לך על פעולותיך ועל תרומתך האין סופית למדינה האהובה שלנו. תודה רבה לך מפקד הפלוגה! נוח על משכבך בשלום! אוהב מעריך ומעריץ מרום. הבא הקודם

הספדים < חזור עמית סגל הספד לוויה שומי שלנו, מתחילת המלחמה לפתוח את ״הותר לפרסום״ הפך קשה מדי.. כל פעם רק רצינו לקרוא את השמות, לוודא שזה לא השם שלך ולנשום לרווחה. חבר, לוחם, חובש, מפקד, קצין, ועוד כל כך הרבה מילים שיוכלו לתאר את הגבר שהיית. הכי חכם בחבורה, הכי חתיך, הכי צהוב וגם פוליטיקאי.. שומי שלנו היית מלא שמחת חיים ורצון להתקדם ולהתפתח במסלול שהקדשת לו מהחיים שלך פרק אחד גדול אי שם מנוב׳ 2017. תמיד ראינו את האור שבעיניים שלך כשדיברת על החוויות שאתה חווה בצבא ורצינו תמיד לשמוע עוד ועוד כאילו אנחנו חווים אותם דרכך. סיפרת לנו על הקרבות שלך ואנחנו יושבים המומים אבל עם חיוך מלא גאווה כי מי יכול עליך? אמרת לנו שאתה מעריץ מילואימניקים שעוזבים הכל ביום פקודה ואנחנו מהצד מצחקקים ואומרים שזה כלום לעומת מה שאתה עושה. התרגשנו בשבילך בכל שלב שהתקדמת בו וצחקנו בכל פעם שאמרת דיי זו החתימה האחרונה שלי, ההארכה האחרונה למרות שבעומק הלב לא האמנו שבאמת תשתחרר מהצבא, הרי תפקיד הרמטכ״ל בעוד איזה 2 עשורים היה צריך להיות שלך. מי היה מאמין שנספיד אותך חבר שלנו שומי? מי דמיין שנצטרך לראות את עצמנו בסיטואציה הזאת? קוברים חבר ילדות? שומי שלנו, חבר שלנו איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? אלוהים שמר לך מקום בגן עדן אבל למה דווקא עכשיו? זה לא הזמן בכלל אנחנו צריכים אותך פה איתנו. מלח הארץ שלנו זו לא קלישאה, זו ההגדרה לך. כמה אנחנו אוהבים אותך. תמיד היית ממלא את עצמך בעשייה, מחשבות על העתיד, לימודים שרצית ללמוד, תפקידים שרצית להגיע אליהם, טיולים. עכשיו אין כלום, חלל ריק שישאר ריק, מי ימלא אותו? המילים לא יוצאות לנו מהפה ואנחנו עדיין מרגישים בסוג של סיוט מתמשך. בכל פעם שהיית חוזר הביתה היית מספר לנו כמה אתה אוהב את התפקיד שלך וכמה המדינה חשובה לך ואת התפקידים הגדולים שמציעים לך, כמה כיף היה לראות אותך מאושר ככה, צנוע, עניו אבל עם כריזמה סוחפת. אנחנו יודעים שהערכים שעליהם גדלת מושרשים חזק חזק בחיילים שלך וכמובן גם בנו. תמיד שמרת על החיילים שלך, כמו על החברים שלך מהבית, תמיד נתת מעצמך. איכשהו דחקת את עצמך תמיד הצידה, קודם הסובבים ורק בסוף הרשימה כתבת את עצמך. אהוב שלנו ילדים בני 24 לא צריכים לכתוב הספדים והנה קיבלנו את הכבוד המפוקפק ביותר שיכולנו לבקש. לא מצליחים לחשוב, לא מצליחים לעכל, הכל קורה מהר מידי גיבור שלנו, שום תיאור לא יצליח לשרטט את האישיות המדהימה שלך- חכם, מצחיק, מוכשר, חזק - עמוד האש ההולך לפני המחנה תודה על 20 שנים של חברות מדהימה, תודה על הזכות להיות חברים שלך. תודה שלימדת אותנו מה זה להיות חזק. תודה שהראת לנו מה זה דרך ארץ ומה זה צדק כי אתה שונה ומיוחד. תודה על כל החוויות שחווינו איתך. כל החברים הגיעו מכל קצוות הארץ, כולם פה, חוץ ממך.. זה דפוק שאנחנו רואים את כולם בנסיבות כאלה. אתה הכי מיוחד שיש. לא הגיוני שלא תהייה פה יותר. כולנו זכינו לגדול איתך וללמוד ממך ומהאדם המיוחד שאתה. השארת בכל אחד מאיתנו חלק. אם ינפצו מראה עכשיו על הרצפה יהיה יותר קל לאסוף את הזכוכיות מאשר אותנו. אין שם לחומר שקורצת ממנו. אין תיאור שיעשה חסד לאדם שאתה. אתה אחד ויחיד, הטוב שבטובים, עם ראייה ברורה וחדה, ערכי ומוסרי, נבון אצילי ויפה תואר, עם גוף חסון וכתפיים רחבות שנכונות לשאת את הנטל בראש מורם. אדם יוצא מגדר הרגיל ובלב שלם נלחמת על מה שאתה האמנת. תודה על הדוגמה והמופת, תודה על הנחת, תודה על הגאווה ותודה על החברות. ״לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע״ הבא הקודם

הספדים < חזור עדן שומינוב - אחות של אייל איילי איילי, הגיע הרגע שניסיתי לברוח ממנו כל כך..הספד לאחי...מאיפה מתחילים? איך בכלל אפשר לרשום הספד על אדם שמבחינתי עוד איתנו, למרות שעברה שנה מאז שנעלמת לי. איך מדברים עליך בלשון עבר שבראש אתה עדיין פה, ועוד שניה נכנס בדלת של הבית כמו שרק אתה יודע. כל פעם חושבת מה אני אגיד לך שתכנס, איזה שיחה צפופה הולכת להיות לנו על כל התקופה הזו. היית האדם הבלתי מנוצח. האח הבלתי מנוצח, החבר הבלתי מנוצח, המפקד הבלתי מנוצח ואיך הגיוני שהבלתי מנוצח כבר לא מנוצח? אני מבקשת ממך סליחה, סליחה שלא הצלחתי לשמור עלייך מהעולם הזה, סליחה שהיית צריך להגן עלינו, סליחה ששילמת במחיר של החיים שלך. וסליחה שברגע אחד כל החלומות שלך נגדעו בגלל ורק בגלל המצב פה והיותנו יהודים. ותודה אחת ענקית ששמרת עלינו, ועל כל עם ישראל. תודה על הזכות להיות אחותך ולגדול לצידך... כמו תאומים היינו למרות שאני הגדולה ממך, היית אח הגדול בשבילי... הייתה יותר מאח, היית חבר, המנטור שהערצתי ועוד מבוגר אחרי בשבילי. לא אשכח את השיחות הנפש שלנו, שתמיד דאגת להדגיש שיש לנו אחלה משפחה, יש לנו את אמא ואבא הכי טובים ושזה לא ברור מאליו. תמיד היית לך הערכה להורים, לאחים ולמשפחה. ומה עכשיו? שינית לנו את המציאות, חושך על פני תהום בכל מובן המילה. חלל ענק בלב, חלל עצום שנהיה בחיינו ועוצמות של כאב שלא חשבתי שקיימים. כל מי שהכיר אותך ידע כמה גדולה היית נשמתך, כל כך הרבה אנשים מראים לי שיחות ותכתובות שהיו לכם, מדברים על כמה שהעריצו אותך ומי היית בשבילם. אומרים לי שזה פספוס ענק למדינה, לצבא, שהיית מנהיג שאכפת לו, ושיכולת לעשות פה היסטוריה מטורפת... שזה לא רק האובדן האישי שלנו, זה אובדן לאומי... ‏איך מתחילים לחיות חיים חדשים בלעדייך? איך זה אפשרי בכלל ללמוד לחיות מחדש עכשיו? לא רציתי אח גיבור, רציתי אח שיהיה שלי ושיישאר שלי. הגעגועים חונקים אותי... כל מקום בבית מזכיר אותך, אני עדיין עם מבט לדלת כניסה שעוד רגע ותכנס, מנסה לחשוב שאתה בחו"ל עם כרטיס לכוון אחד, אפשר לדבר איתך, אפשר לסמס לך, אפשר להתווכח איתך ... רק אי אפשר לגעת בך... בטוחה שאתה במקום של שקט ושלווה, מלא אור ומלא אהבה מחכה לנו שם, שנסיים את השיעורים ואת התיקונים שלנו נוח בשלום אח אהוב ויקר שלי הבא הקודם

הספדים < חזור יצחק תורג'מן - ממ תחת אייל אייל אחי היקר "אייל אחי היקר איך אפשר לעמוד ולדבר על אדם ענק שכמוך? ענק שבענקים, ענק במידות וענק במעשים. יושבים היינו לחשכת הלילה לומדים ודנים יחד, היית פושט בפניי סוגיות שלמות , רמב"ם , הרמח"ל , תלמוד ומדרשים , אריסטו ,דקארט ושפינוזה הכל היה בהיר בעניך. באחד הלילות בבית בהגנה שעשינו בלב עזה קראת לי מהחדר השני - 'בוא בוא תורגמן כאן אין מושב ליצים' . חככתי בדעתי לשם מה הדחיפות, בטח עוד משימה שיורדת, מהר מאוד מצאתי עצמי מתפלפל איתך באחד ממאמריו של זבוטינסקי. כל רגע אצלך היה מוקדש למשימה ולפלוגה, התעסקת במשמעת , ובנראות הפלוגה , ידעת ליזום ולתחבל מחוץ לג.ג שהגדירו לך , העיקר שזה מה שישרת את המטרה. לנצח. לא לקחת לעצמך כלום, כשפירגנו לך הצטנעת ואמרת שזה לא ממך , שמת את עצמך בצד . היית חוזר ואומר תדיר 'עכשיו אין אייל שומינוב, כשתיגמר המלחמה יחזור אייל שומינוב'. כמה דבקת במטרה , כמה הרמת לנו את הרוח , בחנוכה האחרון החלטת לכנס את כל הפלוגה באחד הבתים בלב עזה אף על פי שמאוד חששת , ולשאלתי אמרת 'עשיתי ניהול סיכונים ועכשיו הפלוגה צריכה שנרים את הרוח'. וזה מה שעשית . דיברת על גבורת המכבים בימים ההם ועל הגבורה שלנו בזמן הזה , על הזכות שלנו לחיות בדור שכותב את ההיסטוריה . על הזכות שלנו להיות אלה שמרימים את הכבוד והגאווה הלאומית. אמרת שלמכבים לקח 30 שנה למרד , ואנחנו רק 60 יום בפנים , וכשמדברים על 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' - כדאי להסתכל בראייה היסטורית - כשבמשך 2000 שנה מדליקים חנוכיות והרוח ממשיכה לפעום אנחנו לא הסיפור כאן. אין יום שלא דיברת על השליחות שלנו. אין יום שלא הזכרת את החטופים . כשדיברנו על השחרור אמרת לי 'אחי זה מאוד פשוט, צריך אותי אז אני פה'. באחד הימים תפסת אותי ושאלת אותי על הגמרא במסכת עבודה זרה - שמספרים על רבי חנינא בן תרדיון מעשרת הרוגי מלכות. שמצאוהו הרומאים יושב ועוסק בתורה, כרכוהו בספר תורה והציתו, אמר : "אילמלא אני נשרפתי לבדי , היה הדבר קשה לי , ועכשיו שאני נשרף וספר תורה עימי - מי שמבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני"- שאלת לכוונה ולא ידעתי תשובה בפי ועכשיו אומר אני : 'אייל אחי אתה שמסרת את גופך בחבליה של ארץ ישראל על כבודה שנרמס, תדע שהיא זו שתבקש את עלבונך. אנחנו נמשיך ונבקש את עלבונך. בהמשך שאלו אותו תלמידיו לרבי חנינא : רבי מה אתה רואה? אמר להם גוילין נשרפין ואותיות פורחות' . ושאלת אותי 'מה תורגי, באמת היו אותיות שפרחו באוויר? - 'לא לא' אמרת , 'הכוונה היא שהגויל יכול להישרף אבל הרעיון ישאר לנצח' הרעיון ישאר לנצח. אני בטוח שאתה ורבי חנינא ממשיכים להתפלפל שם למעלה בסוגיות שאהבת. תדע לך אחי שהרוח והרעיון שלך ישארו פועמים בנו לנצח. ביום שישי האחרון התקשרת אליי לבית החולים 5 דק לפני שבת. 'היה חשוב לי שנדבר לפני שנכנסת שבת' אמרת לי - הרגעת אותי שאתם בטוב , שלא אהיה חלילה מוטרד ממה שקורה איתכם. כמה היה חשוב לך להגיד לי שפעלנו טוב באירוע שלא אחזיק ברגשות אשם. הרמת לי את הרוח, וכמו תמיד הרגשתי שיש לי מפקד גדול שמבין אותי . תיהיה מליץ יושר עלינו ועל כל עם ישראל. עם ישראל חי לנצח ת.נ.צ.ב.ה" הבא הקודם

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. אלבום תמונות אל עטאונה במהלך שבוע שדאות של כלל פלוגת צבר מחזור מרץ 22 אייל ביחד עם הסמפ שלו טל ברזל מבצעים לנגד כלל החיילים הכנה וחיזוק המאהל של המפלג והפלוגה. 08.07.23 - מערת המכפלה במהלך משימה של בפלוגה בחברון ״ ציר המתפללים ״ אייל עובר בין כלל החיילים בעיקר בנקודות הרגישות יותר ופשוט נוכח עם כל לוחם ולוחם בדרך אלעד חדד: בתמונה רואים את אייל , לומד איתנו ספרוני הלכה שהוא ראה שאני מחלק לחבר'ה , הוא התעניין וביקש לקבל אחד וללמוד איתנו ביחד. לדעתי זאת היא הפשטות הטהורה ביותר , שלמרות היותו קצין עם שלושה ארונות , הוא מוצא את הזמן והפניות הנפשית והשכלית לשבת עם חייליו וללמוד כאחד האדם , בלי ארונות בלי מעמדות פשוט ללמוד... אייל עם שר הבטחון יואב גלנט 21.07.23 ביסלח 17 במהלך קורס נמרים למספר מצומצם מאוד של חיילים (8-6) אייל עוזב את הבסיס הקבע בבאח גבעתי ומגיע עד לביסלח 17 בשביל לקיים שיחת חיזוק עם החיילים ולוודא שכולם עוברים את הקורס בצורה הטובה ביותר גבול עזה 2018 תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענבה! (על מגן של צבר): אייל עם הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי

הספדים < חזור עדן מרואלי - גדוד צבר הספד לשנה קלע חי״ר פברואר 2021 ואי אפשר לפספס את הקור של רמת הגולן אנחנו בשבוע הגנת מחנה והחיילים בעמדות בגשם כבד- יאללה מרואלי כל שעה עגולה, פעם אני ופעם אתה ואני מנסה להבין מה עכשיו אתה מעולל לנו ושואל אותך מה לעשות כל שעה ואתה משיב ״סבב תה״ ובאמת כך נהגנו בכל פעם שהיה גשום לראות את החיילים, לדבר איתם. ואתם יודעים מה היופי הנסתר בסיפור הזה? זה שכמה שעות לפני הפקודה שאייל נתן לי, אמיר קלנגר, אחיו של גוחא ז״ל העלה פוסט עם סיפור זהה לזה תראה מה זה שומי, תראה איך בין השורות לימדת את כולנו שהגדולה האמיתית היא לשאוף וללמוד להיות תמיד אדם טוב יותר ממה שאתה היום וזה דוגמה לשיעור אחד, סיפור מתוך תקופה של שיעורים ורגעים בהם ידעת לתת תשובה לכל ואם לא ידעת- הלכת ללמוד משהו חדש. ״מחברת משבצות מרואלי רק ככה עובדים מסודר אבל לא סתם אחת מחולקת לנושאים, ספירלה, קטנה עט שחור, כל שורה מסודרת וכל אות במשבצת משלה. מדויק, אין מקום לטעויות אחי, כמו שהייתה בחיים. כל יום מחדש באותה השעה- 10 בבוקר, אותה התראה קבוע בטלפון ״מחר מלחמה״, לא אפשרת לעצמך רגע לנוח- רצית שנהיה מוכנים תמיד. או כמו שאז שאלת ״משנה למה אתה עדיין ער?״ אותה שאלה קבועה ששאלת אותי כל לילה מחדש החיילים ישנים, הפלוגה דוממת, הסגל ישן, ורק החייל ששומר על הפלןגה ער וגם זה בקושי, אני, ואתה עם הקצינים בישיבה. ואני משיב כל לילה מחדש ״אם אתה ער- אני ער אחי, מחכה שתסיים עם השטויות של הקצינים״ אז עכשיו תיתן לי רגע יש לנו עוד כל כך הרבה ללמוד אחי, עוד סיפורים ושיחות לצבור לאוסף. דיברנו בלי סוף שנה שלמה כתף לצד כתף, בפיקוד מיוחד שהיה שמור רק לנו. והיום, היום מה, היום אני נלחם לא לשכוח. השיככה הפכה להיות הפחד הגדול ביותר שלי והזמן ששיקרו לנו כל הזמן שיעזור, הוא רק מעמיק את המרחק מאז דיברנו בפעם אחרונה. ״אני מבקש לתקן״ אומר המג״ד ואני משתתק. מתכווצת לי הבטן. ״נהרג בגדוד שקד מ״פ לא מ״מ״ אני מסתובב עם עצמי ונותן אגרוף לקיר ובמקביל כמו מכת חשמל אני מרגיש אותך עוזב ״אני יודע״ אני אומר לאחד המ״מ שלי בפלוגה כמה מאות מטרים מאיפה שלחמת ונפלת ״אל תגיד את זה, אני יודע״ ובתוכי תפילה לאל שזה לא אתה אבל אני יודע שכן. אחי היקר אני לא יודע מה קשה יותר בין לאבד אותך לבין העולם הטוב שיכלת ליצור כאן אם הייתה ממשיך בדרך שלך. עם כמה שלמדתי ממך, אני כואב איך העם המיוחד שלנו לא ידע גם שומי יקר אני כותב את השורות האלה ולא תופס מה קורה כאן מילה אחרי מילים משפט פה ועוד שורה שבהן אני מנסה להבין איך ממשיכים מכאן אני מרואלי הסמל של שומי שנה שלמה רצופה בסגרים של קורונה זיכו אותנו להכיר לעומק וללמוד אחד מהשני ואפילו לקפוץ ממטוס יחד אומנם לא בדם, אבל ללא ספק בנפש, איבדתי לפני שנה אח תודה על כל מה שהיית עבורי, תודה על האוזן שהייתה, העצה, המילים הקשות שלפעמים הייתי צריך לשמוע, תודה שתמיד האמנת המילים האחרונות שלך אליי במפגש האחרון שלנו בעזה נחקקו בליבי לעד המשפטים האחרונים שכתבת לי כשהיינו עוד מ״מ וסמל אז לפני שנתיים הפכו למשימת חיי שלך לנצח, באהבה וגעגוע אין סופי או כמו שהיינו מסכמים בקשר ״3 כאן משנה 3, רות סוף.״ הבא הקודם

הספדים < חזור גדוד צבר - רום בוסקילה "בערב זיכרון בישיבת "איתמר "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר." (שו"ע א, א)" הדרך שבה אדם קם בבוקר משנתו, מצביעה במידה רבה על מצבו הנפשי הכללי, ומשפיעה על תיפקודו במשך היום כולו. אדם שיש לו יעוד בחיים, קם בחשק ובזריזות לקראת היום החדש. והוא קם בדרך כלל מוקדם בבוקר, כדי שיוכל להספיק יותר במשך היום. אבל אדם שאיבד את ערכיו ויעודו, איבד גם את הטעם שבחייו, ואין לו אתגר שלמענו שווה לקום בבוקר. לכן הוא חש בבקרים עייפות ומועקה, ורק כשאין לו יותר ברירה, הוא קם מאוחר ובכבדות אל עוד יום אפרורי וקודר. אבל אם יתחזק באמונה ויקום בזריזות, תתעורר בנפשו חיוניות ושמחה, ויוכל להתחיל את יומו במרץ. זכיתי להיות חייל של אייל בהכשרת הטירונים בבא"ח גבעתי, כאשר הגענו כטירונים צעירים שעוסקים בעיקר בלשרוד את הימים, אוהבים להתלונן ולקטר – היה מולנו אדם פשוט מדבק בהארה שלו – ראו עליו שזה אדם עם מטרה, עם תכלית, עם רצונות מאוד גבוהים ועם ציפיות מאוד גבוהות מהחיילים, היינו מבחינתו סיירת לכל דבר. ראו עליו שהוא האמין במה שהוא עשה, שיש לו מטרה, שיש עליו המון התלהבות ושיקול דעת, רואים שהוא חי 'לכתחילה', סיפור קטן שיש כמעט לכל אחד מאיתנו בהכשרה – שהיינו נמצאים בעמדת 'מאזין' שמירה על הפלוגה והיינו סתם בוהים באוויר בימי הקיץ החמים, היה אייל המפקד הדגול עובר בסערה ושואל חצי בצחוק חצי ברצינות – למה אתה בלי איזה ספר ביד? למה אתה לא קורא משהו תוך כדי? הוא ממש סבל שהוא ראה בזבוז זמן, ממש אהב את המטרה, האמין בה, ולשמה ראו עליו שהוא חי והוא פשוט הדביק אותנו, ומה שיותר מטורף זה שזה היה נראה ממש רגיל בשבילו, כאילו הוא באמת כזה. אנחנו בתור הבני ישיבה בחבורת המתגייסים חשבנו שאנחנו הולכים לעבור דבר קל, שאנחנו כבר מכירים את העסק, ש'קטן' עלינו, ואייל פשוט עשה לנו בית ספר, ברצינות, במטרה הברורה, בשאיפות, בעמידה האיתנה, כל ח' שלו אתה מרגיש כאילו שראש הממשלה מדבר. נראה מתוך נק' מבט של חייל שהוא באמת שאף לגודל מהסוג הזה. נדבקנו בגודל, כל אחד מגדול לקטן. ולמה הקדמתי במילים הללו 'יתגבר כארי'? כבר יובהר בקלות. מצרף כאן דברים שאמר אייל בעניין 'הגבורה' רגע לפני שנכנס עם חייליו לעזה – "אנחנו שומעים על כל אותם חיילים גיבורים שנלחמים, ומדמיינים את המעשים ההירואים ויוצאי הדופן שהם בטח עושים אבל בואו אספר לכם מהי גבורה בעיניי. מי יודע איך נפתח ספר ההלכה החשוב ביותר שנקרא ה'שולחן ערוך'? ההלכה הראשונה פותחת ברגע הראשון ביום 'יתגבר כארי לעבודת בוראו', על העניין הפשוט הזה של קימה בבוקר נאמר לנו בלשון זאת של גבורה. גיבור זה לא אחד ששום דבר לא קשה לו, לכולם קשה, גם למג"ד קשה, כל אחד קשה לו משהו אחר. גיבור זה אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד עם זה, הוא לא נשבר כי קשה לו, הוא מתמודד עם הקושי, קשה לו אז מה הוא עושה? ניגש לעזור לחבר שיותר קשה לו. ובהקשר הזה אם זו אכן גבורה - כולכם גיבורים בעיניי, היו לנו עשרות סיפורי גבורה, התגברתם על קשיים מבלי שמישהו ידע שקשה לכם. כולכם גיבורים בעיניי! כל אחד בדרך שלו!" נסיים בדבר מפליא – לקבוצה של אייל עם עצמו בווצאפ, איפה שכולנו רושמים תזכורות ומשימות לעצמנו הוא קרא בשם הזה ממש 'יתגבר כארי'. שנכמה מדהים זה שמה שבן אדם עצמו, כך הוא דוגמה לחייליו ולכל הסובבים אותו, אדם שחי את המילים שהוא מדבר. שנזכה ללכת לאורו ולהתגבר כארי, לכל המשימות העומדות לרשותנו, ונחיה כמוהו – חיים מלאי משמעות ותוכן. הבא הקודם