הספדים

איילי,

הגיע הרגע שניסיתי לברוח ממנו כל כך..הספד לאחי...מאיפה מתחילים? איך בכלל אפשר לרשום הספד על אדם שמבחינתי עוד איתנו, למרות שעברה שנה מאז שנעלמת לי. איך מדברים עליך בלשון עבר שבראש אתה עדיין פה, ועוד שניה נכנס בדלת של הבית כמו שרק אתה יודע. כל פעם חושבת מה אני אגיד לך שתכנס, איזה שיחה צפופה הולכת להיות לנו על כל התקופה הזו.

היית האדם הבלתי מנוצח. האח הבלתי מנוצח, החבר הבלתי מנוצח, המפקד הבלתי מנוצח ואיך הגיוני שהבלתי מנוצח כבר לא מנוצח?

אני מבקשת ממך סליחה, סליחה שלא הצלחתי לשמור עלייך מהעולם הזה, סליחה שהיית צריך להגן עלינו, סליחה ששילמת במחיר של החיים שלך. וסליחה שברגע אחד כל החלומות שלך נגדעו בגלל ורק בגלל המצב פה והיותנו יהודים. ותודה אחת ענקית ששמרת עלינו, ועל כל עם ישראל.

תודה על הזכות להיות אחותך ולגדול לצידך... כמו תאומים היינו למרות שאני הגדולה ממך, היית אח הגדול בשבילי... הייתה יותר מאח, היית חבר, המנטור שהערצתי ועוד מבוגר אחרי בשבילי. לא אשכח את השיחות הנפש שלנו, שתמיד דאגת להדגיש שיש לנו אחלה משפחה, יש לנו את אמא ואבא הכי טובים ושזה לא ברור מעליו. תמיד היית לך הערכה להורים, לאחים ולמשפחה. ומה עכשיו? שינית לנו את המציות, חושך על פני תהום בכל מובן המילה. חלל ענק בלב, חלל עצום שנהיה בחיינו ועוצמות של כאב שלא חשבתי שקיימים.

כל מי שהכיר אותך ידע כמה גדולה היית נשמתך, כל כך הרבה אנשים מראים לי שיחות ותכתובות שהיו לכם, מדברים על כמה שהעריצו אותך ומי היית בשבילם. אומרים לי שזה פספוס ענק למדינה, לצבא, שהיית מנהיג שאכפת לו, ושיכולת לעשות פה היסטוריה מטורפת... שזה לא רק האובדן האישי שלנו, זה אובדן לאומי...

‏איך מתחילים לחיות חיים חדשים בלעדייך? איך זה אפשרי בכלל ללמוד לחיות מחדש עכשיו? לא רציתי אח גיבור, רציתי אח שיהיה שלי ושיישאר שלי. הגעגועים חונקים אותי... כל מקום בבית מזכיר אותך, אני עדיין עם מבט לדלת כניסה שעוד רגע ותכנס, מנסה לחשוב שאתה בחו"ל עם כרטיס לכוון אחד, אפשר לדבר איתך, אפשר לסמס לך, אפשר להתווכח איתך ... רק אי אפשר לגעת בך...

בטוחה שאתה במקום של שקט ושלווה, מלא אור ומלא אהבה

מחכה לנו שם, שנסיים את השיעורים ואת התיקונים שלנו

נוח בשלום אח אהוב ויקר שלי