הספדים

אז מי זה בעצם שומינוב?
חיפשתי את המילה המדויקת לתאר מי הוא היה , ולא מצאתי מסיבה שהגעתי אליה.
המילים שהגעתי אליהם הם שהוא היה פשוט ״גם וגם״.
הוא היה גם מפקד וגם חבר, גם מקשיב וגם מיעץ, גם ציני וגם רציני, גם נוקשה וגם רך מתי שצריך.
הוא היה יודע לאזן , מצד אחד הוא נתן לך לעשות מה שאתה יודע, ומצד שני גם ידע לדרוש ולדאוג שתעשה את זה הכי טוב .
הוא ידע לעשות לעשות את הדברים בשקט , בצניעות, באכפתיות וברמה הכי גבוהה שיש כי זה מה שהוא דרש מהחיילים שלו וזה מה שהביא אותו להיות בן אדם ומפקד כזה מוצלח ואהוב.

שומינוב
כתבתי גם כמה דברים ממני אליך.
הרגע הראשון שהייתה חסר לי זה באותו לילה שנפלת והגיע קצין אחר לפקד על הפלוגה. עד אותו לילה כל פעם שהיינו ישנים באיתור היינו נכנסים אתה ישר הייתה מתיישב ,מתנתק לכמה רגעים ופותח את הספר של ז׳בוטינסקי שלך , אני באותו הזמן הייתי מסדר לנו מקום לישון אחד ליד השני ומכין לנו לאכול ואז יושבים ביחד אוכלים ומדברים על היום שעבר עלינו.
ובאותו היום כלום מזה לא קרה , אותו הקצין הלך לישון ואני יושב על המזרון שלי ומחכה שתשב איתי ונאכל ונדבר.
ומשם זה פוגש אותי יום יום , אם זה ההתייעצויות איתך , אם זה הבדיחות השנונות שלך ואם זה סתם השיחות ביניים איתך.
למדתי ממך המון, למדתי ממך אכפתיות , מקצועיות , חברות , לעשות את הדברים הכי טוב שאני יכול . ואחרי התקופה שלי כקשר שלך אני יכול להגיד שאני יותר טוב בדברים האלה בזכותך, ואני בטוח שגם אם כל זה לא היה קורה והייתה איתנו היום הייתי ממשיך להתכתב להתקשר ולהתייעץ איתך כי ידעת לשפר אנשים ולעשות אותם טובים יותר.
כל פעם שאני מדבר עלייך עם אנשים אני מספר כמה טוב היית וכמה השפעת עליי ועל עוד המון אנשים שעבדו לצידך .
להיות קשר שלך הייתה זכות כפולה, זכות להיות קרוב לבן אדם מדהים וזכות להיות צמד של לוחם מדהים.

נזכור אותך תמיד קודקוד שלנו ,בליבנו ננצור לנצח