הספדים

שומי שלנו, מתחילת המלחמה לפתוח את ״הותר לפרסום״ הפך קשה מדי.. כל פעם רק רצינו לקרוא את השמות, לוודא שזה לא השם שלך ולנשום לרווחה. חבר, לוחם, חובש, מפקד, קצין, ועוד כל כך הרבה מילים שיוכלו לתאר את הגבר שהיית. הכי חכם בחבורה, הכי חתיך, הכי צהוב וגם פוליטיקאי.. שומי שלנו היית מלא שמחת חיים ורצון להתקדם ולהתפתח במסלול שהקדשת לו מהחיים שלך פרק אחד גדול אי שם מנוב׳ 2017. תמיד ראינו את האור שבעיניים שלך כשדיברת על החוויות שאתה חווה בצבא ורצינו תמיד לשמוע עוד ועוד כאילו אנחנו חווים אותם דרכך. סיפרת לנו על הקרבות שלך ואנחנו יושבים המומים אבל עם חיוך מלא גאווה כי מי יכול עליך? אמרת לנו שאתה מעריץ מילואימניקים שעוזבים הכל ביום פקודה ואנחנו מהצד מצחקקים ואומרים שזה כלום לעומת מה שאתה עושה. התרגשנו בשבילך בכל שלב שהתקדמת בו וצחקנו בכל פעם שאמרת דיי זו החתימה האחרונה שלי, ההארכה האחרונה למרות שבעומק הלב לא האמנו שבאמת תשתחרר מהצבא, הרי תפקיד הרמטכ״ל בעוד איזה 2 עשורים היה צריך להיות שלך. מי היה מאמין שנספיד אותך חבר שלנו שומי? מי דמיין שנצטרך לראות את עצמנו בסיטואציה הזאת? קוברים חבר ילדות? שומי שלנו, חבר שלנו איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? אלוהים שמר לך מקום בגן עדן אבל למה דווקא עכשיו? זה לא הזמן בכלל אנחנו צריכים אותך פה איתנו. מלח הארץ שלנו זו לא קלישאה, זו ההגדרה לך. כמה אנחנו אוהבים אותך. תמיד היית ממלא את עצמך בעשייה, מחשבות על העתיד, לימודים שרצית ללמוד, תפקידים שרצית להגיע אליהם, טיולים. עכשיו אין כלום, חלל ריק שישאר ריק, מי ימלא אותו? המילים לא יוצאות לנו מהפה ואנחנו עדיין מרגישים בסוג של סיוט מתמשך. בכל פעם שהיית חוזר הביתה היית מספר לנו כמה אתה אוהב את התפקיד שלך וכמה המדינה חשובה לך ואת התפקידים הגדולים שמציעים לך, כמה כיף היה לראות אותך מאושר ככה, צנוע, עניו אבל עם כריזמה סוחפת. אנחנו יודעים שהערכים שעליהם גדלת מושרשים חזק חזק בחיילים שלך וכמובן גם בנו. תמיד שמרת על החיילים שלך, כמו על החברים שלך מהבית, תמיד נתת מעצמך. איכשהו דחקת את עצמך תמיד הצידה, קודם הסובבים ורק בסוף הרשימה כתבת את עצמך. אהוב שלנו ילדים בני 24 לא צריכים לכתוב הספדים והנה קיבלנו את הכבוד המפוקפק ביותר שיכולנו לבקש. לא מצליחים לחשוב, לא מצליחים לעכל, הכל קורה מהר מידי גיבור שלנו, שום תיאור לא יצליח לשרטט את האישיות המדהימה שלך- חכם, מצחיק, מוכשר, חזק - עמוד האש ההולך לפני המחנה תודה על 20 שנים של חברות מדהימה, תודה על הזכות להיות חברים שלך. תודה שלימדת אותנו מה זה להיות חזק. תודה שהראת לנו מה זה דרך ארץ ומה זה צדק כי אתה שונה ומיוחד. תודה על כל החוויות שחווינו איתך. כל החברים הגיעו מכל קצוות הארץ, כולם פה, חוץ ממך.. זה דפוק שאנחנו רואים את כולם בנסיבות כאלה. אתה הכי מיוחד שיש. לא הגיוני שלא תהייה פה יותר. כולנו זכינו לגדול איתך וללמוד ממך ומהאדם המיוחד שאתה. השארת בכל אחד מאיתנו חלק. אם ינפצו מראה עכשיו על הרצפה יהיה יותר קל לאסוף את הזכוכיות מאשר אותנו. אין שם לחומר שקורצת ממנו. אין תיאור שיעשה חסד לאדם שאתה. אתה אחד ויחיד, הטוב שבטובים, עם ראייה ברורה וחדה, ערכי ומוסרי, נבון אצילי ויפה תואר, עם גוף חסון וכתפיים רחבות שנכונות לשאת את הנטל בראש מורם. אדם יוצא מגדר הרגיל ובלב שלם נלחמת על מה שאתה האמנת. תודה על הדוגמה והמופת, תודה על הנחת, תודה על הגאווה ותודה על החברות. ״לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע״