חיפוש

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. רס"ן אייל שומינוב ז"ל מפקד פלוגת החוד בגדוד שקד, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה בט"ו באדר א' התשפ"ד (24.2.2024), בן 24 בנופלו. משתפים וזוכרים עוד על אייל "!כל עוד צריך אותי, אני פה! זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז" אייל בנם של פלורה ואשר. נולד ביום ט"ז בתמוז תשנ"ט (30.6.1999) בכרמיאל. אח לעדן, הבכורה, ולניב, הצעיר ממנו. אייל גדל והתחנך בכרמיאל. למד בבית הספר היסודי "האיריסים" ובבית הספר התיכון "אורט פסגות", במגמת שיווק. תלמיד מצטיין, שהתאפיין באינטליגנציה גבוהה, כושר ניתוח והפשטה, ורצון עז לצבור ידע ולהרחיב אופקים. התבלט ביכולת הובלה והנהגה, ובהקפדה על סדר וארגון. בזכות הישגיו בלימודים נבחר ל"מצטיין פריפריה", הוקרה המקנה מלגת שכר לימוד באוניברסיטה. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר הורים, אחות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. על אייל לסיפור המלא הספרייה של אייל לכל הספרים מאמר על המתודה רנה דקארט יסודות המשפט יורם דינשטיין הכוזרי ר׳ יהודה הלוי הזהו אדם פרימו לוי חץ מפקד ברוח צהל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו.

הספדים < חזור גדוד צבר - רום בוסקילה "בערב זיכרון בישיבת "איתמר "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר." (שו"ע א, א)" הדרך שבה אדם קם בבוקר משנתו, מצביעה במידה רבה על מצבו הנפשי הכללי, ומשפיעה על תיפקודו במשך היום כולו. אדם שיש לו יעוד בחיים, קם בחשק ובזריזות לקראת היום החדש. והוא קם בדרך כלל מוקדם בבוקר, כדי שיוכל להספיק יותר במשך היום. אבל אדם שאיבד את ערכיו ויעודו, איבד גם את הטעם שבחייו, ואין לו אתגר שלמענו שווה לקום בבוקר. לכן הוא חש בבקרים עייפות ומועקה, ורק כשאין לו יותר ברירה, הוא קם מאוחר ובכבדות אל עוד יום אפרורי וקודר. אבל אם יתחזק באמונה ויקום בזריזות, תתעורר בנפשו חיוניות ושמחה, ויוכל להתחיל את יומו במרץ. זכיתי להיות חייל של אייל בהכשרת הטירונים בבא"ח גבעתי, כאשר הגענו כטירונים צעירים שעוסקים בעיקר בלשרוד את הימים, אוהבים להתלונן ולקטר – היה מולנו אדם פשוט מדבק בהארה שלו – ראו עליו שזה אדם עם מטרה, עם תכלית, עם רצונות מאוד גבוהים ועם ציפיות מאוד גבוהות מהחיילים, היינו מבחינתו סיירת לכל דבר. ראו עליו שהוא האמין במה שהוא עשה, שיש לו מטרה, שיש עליו המון התלהבות ושיקול דעת, רואים שהוא חי 'לכתחילה', סיפור קטן שיש כמעט לכל אחד מאיתנו בהכשרה – שהיינו נמצאים בעמדת 'מאזין' שמירה על הפלוגה והיינו סתם בוהים באוויר בימי הקיץ החמים, היה אייל המפקד הדגול עובר בסערה ושואל חצי בצחוק חצי ברצינות – למה אתה בלי איזה ספר ביד? למה אתה לא קורא משהו תוך כדי? הוא ממש סבל שהוא ראה בזבוז זמן, ממש אהב את המטרה, האמין בה, ולשמה ראו עליו שהוא חי והוא פשוט הדביק אותנו, ומה שיותר מטורף זה שזה היה נראה ממש רגיל בשבילו, כאילו הוא באמת כזה. אנחנו בתור הבני ישיבה בחבורת המתגייסים חשבנו שאנחנו הולכים לעבור דבר קל, שאנחנו כבר מכירים את העסק, ש'קטן' עלינו, ואייל פשוט עשה לנו בית ספר, ברצינות, במטרה הברורה, בשאיפות, בעמידה האיתנה, כל ח' שלו אתה מרגיש כאילו שראש הממשלה מדבר. נראה מתוך נק' מבט של חייל שהוא באמת שאף לגודל מהסוג הזה. נדבקנו בגודל, כל אחד מגדול לקטן. ולמה הקדמתי במילים הללו 'יתגבר כארי'? כבר יובהר בקלות. מצרף כאן דברים שאמר אייל בעניין 'הגבורה' רגע לפני שנכנס עם חייליו לעזה – "אנחנו שומעים על כל אותם חיילים גיבורים שנלחמים, ומדמיינים את המעשים ההירואים ויוצאי הדופן שהם בטח עושים אבל בואו אספר לכם מהי גבורה בעיניי. מי יודע איך נפתח ספר ההלכה החשוב ביותר שנקרא ה'שולחן ערוך'? ההלכה הראשונה פותחת ברגע הראשון ביום 'יתגבר כארי לעבודת בוראו', על העניין הפשוט הזה של קימה בבוקר נאמר לנו בלשון זאת של גבורה. גיבור זה לא אחד ששום דבר לא קשה לו, לכולם קשה, גם למג"ד קשה, כל אחד קשה לו משהו אחר. גיבור זה אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד עם זה, הוא לא נשבר כי קשה לו, הוא מתמודד עם הקושי, קשה לו אז מה הוא עושה? ניגש לעזור לחבר שיותר קשה לו. ובהקשר הזה אם זו אכן גבורה - כולכם גיבורים בעיניי, היו לנו עשרות סיפורי גבורה, התגברתם על קשיים מבלי שמישהו ידע שקשה לכם. כולכם גיבורים בעיניי! כל אחד בדרך שלו!" נסיים בדבר מפליא – לקבוצה של אייל עם עצמו בווצאפ, איפה שכולנו רושמים תזכורות ומשימות לעצמנו הוא קרא בשם הזה ממש 'יתגבר כארי'. שנכמה מדהים זה שמה שבן אדם עצמו, כך הוא דוגמה לחייליו ולכל הסובבים אותו, אדם שחי את המילים שהוא מדבר. שנזכה ללכת לאורו ולהתגבר כארי, לכל המשימות העומדות לרשותנו, ונחיה כמוהו – חיים מלאי משמעות ותוכן. הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור משמעת פרק ח' החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו על פי הפקודות ועל פי רוחן. החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי חוקיות בעליל. (מתוך רוח צה"ל) "משמעת בשגרה היא מה שבונה יכולת של מסגרת בחירום." – אייל שומינוב משמעת היא היסוד שמאפשר ליחידה לתפקד בזמן אמת. אין קיצורי דרך. אייל היה מפקד תובעני, אפילו קשוח. הוא לא התבייש לדרוש מחייליו יותר ממה שהם חשבו שהם יכולים לתת. הוא ידע שזה יוצר לפעמים מרמור – אבל האמין שזו הדרך היחידה להפוך אותם ללוחמים מוכנים. הוא היה אומר: "קשה באימונים – קל בקרב" זו לא קלישאה, זו הדרך לבנות חייל טוב. סיפור מהשטח: בתעסוקה מבצעית ארוכה באיו"ש הקפיד אייל על חיתוך בוקר מסודר – כולל בדיקת גילוח, ציוד נקי ונעליים מצוחצחות. הוא לא ויתר לאף אחד. אבל כשהפלוגה עלתה לאימון ברמת הגולן – הוא ארגן להם יום כיף בקיאקים בירדן. באמצע היום קיבל טלפון על פיגוע חמור בציר 60 – הפלוגה הוקפצה. תוך פחות משעתיים יצאו מהמים, התארגנו, עלו על ציוד לחימה ועלו לאוטובוסים בדרך דרומה. המהירות והיכולת לעבור מיום כיף להקפצה – זו תוצאה ישירה של משמעת יומיומית בשגרה. עקרונות למפקד • שגרה מוקפדת: כי חירום הוא תמיד הפתעה. • דרישה יומיומית: אל תוותר על הדברים הקטנים – הם בונים את הגדולים. • שקיפות בהסבר: להסביר לחיילים למה זה חשוב. • דוגמה אישית: מפקד שמזלזל – מייצר חיילים שמזלזלים. • שימור המוטיבציה: לא לשבור אלא לבנות. "פלוגה שלא יודעת לעמוד בזמן לח' בוקר – לא תדע להתייצב ביום פקודה." – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים 1. חיתוך בוקר מוקפד: הקפדה על הופעה וציוד. 2. תרגולת פקודה: כל תרגיל – כאילו אמיתי. 3. הכנות מוקדמות: לא להסתמך על "נזרום". 4. סטנדרט אחיד: לכולם – גם למפקדים. 5. חינוך להבנה: להסביר את הקשר בין השגרה לחירום. לקח מרכזי למפקדים: משמעת היא האחריות שלך כמפקד. דרוש אותה בחוכמה ובעקביות – והסבר תמיד למה. כי ביום פקודה – זו תהיה ההבדל בין הצלחה לכישלון. נקודות למחשבה: • משמעת לא נועדה לעצבן – היא מצילה חיים. • לא תבנה הרגלי חירום ביום הפקודה – זה קורה כל יום. • חייל שמבין למה – יעשה את זה טוב יותר. • מפקד לא יכול לדרוש משהו שהוא לא מקיים בעצמו. הבא הקודם

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו. קובץ להדפסה < חזור שליחות פרק י' "החייל יראה בשירותו הצבאי שליחות; יהיה נכון לתרום כל שביכולתו להגנת המדינה, אזרחיה ותושביה. זאת בהיותו נציג של צה"ל הפועל מתוקף ובמסגרת הסמכויות שניתנו לו על פי פקודות הצבא". (מתוך רוח צה"ל) "נלחמים על הבית! למות או לכבוש את ההר!" – אייל שומינוב שליחות היא הדלק של כל מפקד וכל לוחם. זו ההבנה שאנחנו לא עושים את זה בשביל עצמנו – אלא בשביל משהו גדול מאיתנו. אייל הסביר לחייליו בצורה פשוטה וישירה: אם אין ערך על מה לתת את החיים – אז גם לחיים עצמם אין ערך. במהלך הלחימה בעזה הוא דיבר בגלוי – על החברים שנפלו, על הבחירה לשים את הרצונות האישיים בצד, על החובה לנצח בשביל העם שלנו. עקרונות למפקד • הצבת מטרה גדולה: להסביר לחיילים למה הם כאן. • חיבור לאתוס הלאומי: להראות את המשמעות ההיסטורית של השירות. • אישית וקבוצתית: כל חייל חייב להבין את חלקו בתמונה הגדולה. • השראה אישית: מפקד משדר שליחות – החיילים לוקחים ממנו דוגמה. • שימור המוטיבציה: גם בשגרה המתישה וגם בעומס הקרב. "צריך ליצור שיח של שליחות 'ציונות בעידן ציני'. בדיוק כמו שתודעת המלחמה נוצרת באימונים. גם תודעת השליחות צריכה להיווצר בשיח יומיומי." – אייל שומינוב כלים פרקטיים למפקדים 1. שיח יומיומי על משמעות: להזכיר כל הזמן למה אנחנו פה. 2. קישור לאירועים אקטואליים: להשתמש במציאות כחומר גלם לשיחות. 3. נתינת הקשר לכל אימון: להסביר איך זה מכין ליום פקודה. 4. הובלת דוגמה אישית: מפקד שמוותר על נוחות אישית למען המשימה. 5. שיח היסטורי ומורשתי: לחבר את החיילים לסיפור של העם והמדינה. "אנחנו הדור שיבנה מחדש את המדינה ויבטיח שנשוב להיות עם חופשי בארצנו – באמת." – אייל שומינוב לקח מרכזי למפקדים: שליחות היא הרבה יותר ממוטיבציה – היא זהות. כמפקדים, תנו לחיילים שלכם להבין שהם חלק משרשרת ארוכה של מגיני העם והארץ. הזכירו להם כל יום את הערך והמשמעות של מה שהם עושים. נקודות למחשבה: שליחות היא הבחירה לראות את השירות הצבאי כייעוד – לא כמטלה. כשקשה – זה הזמן להזכיר למה אנחנו עושים את זה. החיילים שלך צריכים להרגיש חלק מסיפור גדול מהם. שליחות לא רק מניעה לפעולה – היא נותנת משמעות ומחזיקה ברגעי משבר. הבא הקודם

הספדים < חזור יותם כוח - קצין אג"ם גדוד שקד הספד לשומינוב המציאות בה אנחנו חיים במדינת ישראל רווית המלחמות הביאה להשוות רבים מאנשיה לגדולה. למפקדים רבים מקום בהיכל התהילה. מפקדים עם גבורה עילאית שהין יוצאי דופן בחייהם וברגעיהם האחרונים. אך, כפי שאני אורה את זה, אין מפקד אחד, מ"פ אחד, שהיה כה איכותי ומוערך על ידי החיילים עליהם פיקד, ועל ידי הצבא בן שירת, כמו אייל שומינוב, שמו עצמו הוא השראה לליבם של רבים מחייליו, התנהגותו היא דוגמא ומופת, וכל אשר עשה, עשה הכי טוב שהיה אפשר. שומינוב, היית מ"פ אדיר וטוב לב, גאון ושקדן, כישרוני וחרוץ, איש אשכולות ואיש שטח, והכי חשוב היית אמיתי ונאמן לעצמך. כל הפעולות שעשית, עשית הכי טובת במסירות אין קץ ושום דבר לא היה יכול להסיט אותך מהמטרה. ב – 7 לאוקטובר ירדת כחלק מכוח מצומצם של הגדוד בשעה 06:30 בבוקר לדרום, כבר בדרך כתבת לי הודעה שיש פה משהו אחר שאי אפשר לתפוס. נלחמת ביחד עם החפ"ק שלך בנובה ואח"כ המשכת ליישוב כיסופים שם תחת אש חילצת אזרחים. במהלך הקרבות חטפת כדור ביד, פינו אותך לבי"ח, שלחת לכולנו תמונה של היד עם החור וכתבת "אני בדרך חזרה". כשהרופאים אמרו לך שאתה צריך להישאר ולהחלים, החלטת שזה לא מתאים לך, שיש לך פלוגה ופשוט הלכת משם. פתאום הופעת במשרד המג"ד וכולנו היינו בהלם לראות אותך. "אנו מצויים בשךב ראשוני של אחד מהקרבות הגדולים בהיסטוריה [...]"ץ אני זוכר ששמעתי אותך אומר מילים אלו, מתוך נאומו של צ'רצ'יל במעמד הצטרפות בריטניה למלחמת העולם השניה, לפלוגה שלך ב – 27 לאוקטובר יום שישי, ערב הכניסה הראשונה של הגדוד לרצועה. רק אתה יכולת לקשר בין הדברים. זה ממש הזכיר לי את היום מ"פים מצטיינים בו ביקרנו אצל נועם לניר בתל אביב, וכל שאלה שהוא שאל ידעת לענות עליה, ולי היה פרצוף של "מאיפה למען השם אתה יודע את זה". הידע הרב שלך, אהבתך ללמוד, היכולת שלך לחשוב ולהסיק מסקנות, הפכו אותך להיות מ"פ כל כך טוב. הכי טוב. כקצין אג"ם של הגדוד היית עושה לנו לא מעט פעמים חיים קשים. תמיד היית מאתגר בשאלות שלך ושואל למה? תמיד היית אומר דעתך ומשגע אותנו, אייך היית אומר? "אני רק אומר את דעתי אבל תעשו בסוף מה שאתם רוצים ...". ואחרי שהיינו עושים מה שאנחנו רוצים, היית ממשיך לשגע אותנו. זה היה מטריף אותי. פלוגה היא המקום הראשון בו המפקד משרה מרוחו על חייליו, ובאופן מוחשי קובע את רוח הפלוגה. לפלחוד היה את הרוח שלך. יכולת לראות לפי מה החייל עושה שזה החייל שלך. פלוגה משימתית, מקצועית ואחראית. משימתית כשם שאתה היית עם ברק בעיניים וצועק "אחריי!". בכל מקום היית ראשון במעשים ולא בדיבורים. מקצועית כמו שאתה אהבת את המקצוע והיית מחויב ללמוד כמו שהיית מחויב לנשום. לא אשכח את הוויכוחים המקצועיים שלך בלחימה, ואת הבדיחות על תצוגת הטנקים עם אטיאס מ"פ השריון. ואחראית. אחראית כמו המחויבות שלך לאנשים. היית מפקד קרבי שקודם כל אוהב את פקודיו. תוך כדי הלחימה היו לנו שיחות רבות על החיים. תמיד נהניתי לדבר איתך, ולהקשיב לך. תמיד השיחות איתך היו עמוקות ובעלות משמעות. אף פעם לא דיברת על משהו סתמי. תמיד אלה היו שיחות רציניות. אני זוכר שכל הזמן דיברת על החלום שלך לצאת החוצה וללמוד פיסיקה. אבל כל פעם אמרת שהוא יכול לחכות כי צריך אותך עכשיו, ואתה הארכת את השירות שוב ושוב. שומינוב, אני פה להיפרד ולהגיד לך שלום אחרון. שלום לחבר אמת. חבר חכם ושנון. חבר שתמיד יגיד לך רק את האמת. חבר עם חוש הומור לא בדיוק מפותח, אבל עם בדיחות שנונות וכה ציניות שאי אפשר היה שלא לצחוק מהן. מבעד לחזית הרצינית שלך היית בחור רגיש עם לב זהב. אוהבים וכבר מתגעגעים, החברים ומשפחת גדוד שקד הבא הקודם

הספדים < חזור יצחק תורג'מן - ממ תחת אייל אייל אחי היקר "אייל אחי היקר איך אפשר לעמוד ולדבר על אדם ענק שכמוך? ענק שבענקים, ענק במידות וענק במעשים. יושבים היינו לחשכת הלילה לומדים ודנים יחד, היית פושט בפניי סוגיות שלמות , רמב"ם , הרמח"ל , תלמוד ומדרשים , אריסטו ,דקארט ושפינוזה הכל היה בהיר בעניך. באחד הלילות בבית בהגנה שעשינו בלב עזה קראת לי מהחדר השני - 'בוא בוא תורגמן כאן אין מושב ליצים' . חככתי בדעתי לשם מה הדחיפות, בטח עוד משימה שיורדת, מהר מאוד מצאתי עצמי מתפלפל איתך באחד ממאמריו של זבוטינסקי. כל רגע אצלך היה מוקדש למשימה ולפלוגה, התעסקת במשמעת , ובנראות הפלוגה , ידעת ליזום ולתחבל מחוץ לג.ג שהגדירו לך , העיקר שזה מה שישרת את המטרה. לנצח. לא לקחת לעצמך כלום, כשפירגנו לך הצטנעת ואמרת שזה לא ממך , שמת את עצמך בצד . היית חוזר ואומר תדיר 'עכשיו אין אייל שומינוב, כשתיגמר המלחמה יחזור אייל שומינוב'. כמה דבקת במטרה , כמה הרמת לנו את הרוח , בחנוכה האחרון החלטת לכנס את כל הפלוגה באחד הבתים בלב עזה אף על פי שמאוד חששת , ולשאלתי אמרת 'עשיתי ניהול סיכונים ועכשיו הפלוגה צריכה שנרים את הרוח'. וזה מה שעשית . דיברת על גבורת המכבים בימים ההם ועל הגבורה שלנו בזמן הזה , על הזכות שלנו לחיות בדור שכותב את ההיסטוריה . על הזכות שלנו להיות אלה שמרימים את הכבוד והגאווה הלאומית. אמרת שלמכבים לקח 30 שנה למרד , ואנחנו רק 60 יום בפנים , וכשמדברים על 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' - כדאי להסתכל בראייה היסטורית - כשבמשך 2000 שנה מדליקים חנוכיות והרוח ממשיכה לפעום אנחנו לא הסיפור כאן. אין יום שלא דיברת על השליחות שלנו. אין יום שלא הזכרת את החטופים . כשדיברנו על השחרור אמרת לי 'אחי זה מאוד פשוט, צריך אותי אז אני פה'. באחד הימים תפסת אותי ושאלת אותי על הגמרא במסכת עבודה זרה - שמספרים על רבי חנינא בן תרדיון מעשרת הרוגי מלכות. שמצאוהו הרומאים יושב ועוסק בתורה, כרכוהו בספר תורה והציתו, אמר : "אילמלא אני נשרפתי לבדי , היה הדבר קשה לי , ועכשיו שאני נשרף וספר תורה עימי - מי שמבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני"- שאלת לכוונה ולא ידעתי תשובה בפי ועכשיו אומר אני : 'אייל אחי אתה שמסרת את גופך בחבליה של ארץ ישראל על כבודה שנרמס, תדע שהיא זו שתבקש את עלבונך. אנחנו נמשיך ונבקש את עלבונך. בהמשך שאלו אותו תלמידיו לרבי חנינא : רבי מה אתה רואה? אמר להם גוילין נשרפין ואותיות פורחות' . ושאלת אותי 'מה תורגי, באמת היו אותיות שפרחו באוויר? - 'לא לא' אמרת , 'הכוונה היא שהגויל יכול להישרף אבל הרעיון ישאר לנצח' הרעיון ישאר לנצח. אני בטוח שאתה ורבי חנינא ממשיכים להתפלפל שם למעלה בסוגיות שאהבת. תדע לך אחי שהרוח והרעיון שלך ישארו פועמים בנו לנצח. ביום שישי האחרון התקשרת אליי לבית החולים 5 דק לפני שבת. 'היה חשוב לי שנדבר לפני שנכנסת שבת' אמרת לי - הרגעת אותי שאתם בטוב , שלא אהיה חלילה מוטרד ממה שקורה איתכם. כמה היה חשוב לך להגיד לי שפעלנו טוב באירוע שלא אחזיק ברגשות אשם. הרמת לי את הרוח, וכמו תמיד הרגשתי שיש לי מפקד גדול שמבין אותי . תיהיה מליץ יושר עלינו ועל כל עם ישראל. עם ישראל חי לנצח ת.נ.צ.ב.ה" הבא הקודם

הספדים < חזור עדן שומינוב - אחות של אייל איילי איילי, הגיע הרגע שניסיתי לברוח ממנו כל כך..הספד לאחי...מאיפה מתחילים? איך בכלל אפשר לרשום הספד על אדם שמבחינתי עוד איתנו, למרות שעברה שנה מאז שנעלמת לי. איך מדברים עליך בלשון עבר שבראש אתה עדיין פה, ועוד שניה נכנס בדלת של הבית כמו שרק אתה יודע. כל פעם חושבת מה אני אגיד לך שתכנס, איזה שיחה צפופה הולכת להיות לנו על כל התקופה הזו. היית האדם הבלתי מנוצח. האח הבלתי מנוצח, החבר הבלתי מנוצח, המפקד הבלתי מנוצח ואיך הגיוני שהבלתי מנוצח כבר לא מנוצח? אני מבקשת ממך סליחה, סליחה שלא הצלחתי לשמור עלייך מהעולם הזה, סליחה שהיית צריך להגן עלינו, סליחה ששילמת במחיר של החיים שלך. וסליחה שברגע אחד כל החלומות שלך נגדעו בגלל ורק בגלל המצב פה והיותנו יהודים. ותודה אחת ענקית ששמרת עלינו, ועל כל עם ישראל. תודה על הזכות להיות אחותך ולגדול לצידך... כמו תאומים היינו למרות שאני הגדולה ממך, היית אח הגדול בשבילי... הייתה יותר מאח, היית חבר, המנטור שהערצתי ועוד מבוגר אחרי בשבילי. לא אשכח את השיחות הנפש שלנו, שתמיד דאגת להדגיש שיש לנו אחלה משפחה, יש לנו את אמא ואבא הכי טובים ושזה לא ברור מעליו. תמיד היית לך הערכה להורים, לאחים ולמשפחה. ומה עכשיו? שינית לנו את המציות, חושך על פני תהום בכל מובן המילה. חלל ענק בלב, חלל עצום שנהיה בחיינו ועוצמות של כאב שלא חשבתי שקיימים. כל מי שהכיר אותך ידע כמה גדולה היית נשמתך, כל כך הרבה אנשים מראים לי שיחות ותכתובות שהיו לכם, מדברים על כמה שהעריצו אותך ומי היית בשבילם. אומרים לי שזה פספוס ענק למדינה, לצבא, שהיית מנהיג שאכפת לו, ושיכולת לעשות פה היסטוריה מטורפת... שזה לא רק האובדן האישי שלנו, זה אובדן לאומי... ‏איך מתחילים לחיות חיים חדשים בלעדייך? איך זה אפשרי בכלל ללמוד לחיות מחדש עכשיו? לא רציתי אח גיבור, רציתי אח שיהיה שלי ושיישאר שלי. הגעגועים חונקים אותי... כל מקום בבית מזכיר אותך, אני עדיין עם מבט לדלת כניסה שעוד רגע ותכנס, מנסה לחשוב שאתה בחו"ל עם כרטיס לכוון אחד, אפשר לדבר איתך, אפשר לסמס לך, אפשר להתווכח איתך ... רק אי אפשר לגעת בך... בטוחה שאתה במקום של שקט ושלווה, מלא אור ומלא אהבה מחכה לנו שם, שנסיים את השיעורים ואת התיקונים שלנו נוח בשלום אח אהוב ויקר שלי הבא הקודם

הספדים < חזור עדן מרואלי - גדוד צבר הספד לשנה קלע חי״ר פברואר 2021 ואי אפשר לפספס את הקור של רמת הגולן אנחנו בשבוע הגנת מחנה והחיילים בעמדות בגשם כבד- יאללה מרואלי כל שעה עגולה, פעם אני ופעם אתה ואני מנסה להבין מה עכשיו אתה מעולל לנו ושואל אותך מה לעשות כל שעה ואתה משיב ״סבב תה״ ובאמת כך נהגנו בכל פעם שהיה גשום לראות את החיילים, לדבר איתם. ואתם יודעים מה היופי הנסתר בסיפור הזה? זה שכמה שעות לפני הפקודה שאייל נתן לי, אמיר קלנגר, אחיו של גוחא ז״ל העלה פוסט עם סיפור זהה לזה תראה מה זה שומי, תראה איך בין השורות לימדת את כולנו שהגדולה האמיתית היא לשאוף וללמוד להיות תמיד אדם טוב יותר ממה שאתה היום וזה דוגמה לשיעור אחד, סיפור מתוך תקופה של שיעורים ורגעים בהם ידעת לתת תשובה לכל ואם לא ידעת- הלכת ללמוד משהו חדש. ״מחברת משבצות מרואלי רק ככה עובדים מסודר אבל לא סתם אחת מחולקת לנושאים, ספירלה, קטנה עט שחור, כל שורה מסודרת וכל אות במשבצת משלה. מדויק, אין מקום לטעויות אחי, כמו שהייתה בחיים. כל יום מחדש באותה השעה- 10 בבוקר, אותה התראה קבוע בטלפון ״מחר מלחמה״, לא אפשרת לעצמך רגע לנוח- רצית שנהיה מוכנים תמיד. או כמו שאז שאלת ״משנה למה אתה עדיין ער?״ אותה שאלה קבועה ששאלת אותי כל לילה מחדש החיילים ישנים, הפלוגה דוממת, הסגל ישן, ורק החייל ששומר על הפלןגה ער וגם זה בקושי, אני, ואתה עם הקצינים בישיבה. ואני משיב כל לילה מחדש ״אם אתה ער- אני ער אחי, מחכה שתסיים עם השטויות של הקצינים״ אז עכשיו תיתן לי רגע יש לנו עוד כל כך הרבה ללמוד אחי, עוד סיפורים ושיחות לצבור לאוסף. דיברנו בלי סוף שנה שלמה כתף לצד כתף, בפיקוד מיוחד שהיה שמור רק לנו. והיום, היום מה, היום אני נלחם לא לשכוח. השיככה הפכה להיות הפחד הגדול ביותר שלי והזמן ששיקרו לנו כל הזמן שיעזור, הוא רק מעמיק את המרחק מאז דיברנו בפעם אחרונה. ״אני מבקש לתקן״ אומר המג״ד ואני משתתק. מתכווצת לי הבטן. ״נהרג בגדוד שקד מ״פ לא מ״מ״ אני מסתובב עם עצמי ונותן אגרוף לקיר ובמקביל כמו מכת חשמל אני מרגיש אותך עוזב ״אני יודע״ אני אומר לאחד המ״מ שלי בפלוגה כמה מאות מטרים מאיפה שלחמת ונפלת ״אל תגיד את זה, אני יודע״ ובתוכי תפילה לאל שזה לא אתה אבל אני יודע שכן. אחי היקר אני לא יודע מה קשה יותר בין לאבד אותך לבין העולם הטוב שיכלת ליצור כאן אם הייתה ממשיך בדרך שלך. עם כמה שלמדתי ממך, אני כואב איך העם המיוחד שלנו לא ידע גם שומי יקר אני כותב את השורות האלה ולא תופס מה קורה כאן מילה אחרי מילים משפט פה ועוד שורה שבהן אני מנסה להבין איך ממשיכים מכאן אני מרואלי הסמל של שומי שנה שלמה רצופה בסגרים של קורונה זיכו אותנו להכיר לעומק וללמוד אחד מהשני ואפילו לקפוץ ממטוס יחד אומנם לא בדם, אבל ללא ספק בנפש, איבדתי לפני שנה אח תודה על כל מה שהיית עבורי, תודה על האוזן שהייתה, העצה, המילים הקשות שלפעמים הייתי צריך לשמוע, תודה שתמיד האמנת המילים האחרונות שלך אליי במפגש האחרון שלנו בעזה נחקקו בליבי לעד המשפטים האחרונים שכתבת לי כשהיינו עוד מ״מ וסמל אז לפני שנתיים הפכו למשימת חיי שלך לנצח, באהבה וגעגוע אין סופי או כמו שהיינו מסכמים בקשר ״3 כאן משנה 3, רות סוף.״ הבא הקודם

הספדים < חזור שי כהן - גדוד שקד הספד לשנה אז מי זה בעצם שומינוב? חיפשתי את המילה המדויקת לתאר מי הוא היה , ולא מצאתי מסיבה שהגעתי אליה. המילים שהגעתי אליהם הם שהוא היה פשוט ״גם וגם״. הוא היה גם מפקד וגם חבר, גם מקשיב וגם מיעץ, גם ציני וגם רציני, גם נוקשה וגם רך מתי שצריך. הוא היה יודע לאזן , מצד אחד הוא נתן לך לעשות מה שאתה יודע, ומצד שני גם ידע לדרוש ולדאוג שתעשה את זה הכי טוב . הוא ידע לעשות לעשות את הדברים בשקט , בצניעות, באכפתיות וברמה הכי גבוהה שיש כי זה מה שהוא דרש מהחיילים שלו וזה מה שהביא אותו להיות בן אדם ומפקד כזה מוצלח ואהוב. שומינוב כתבתי גם כמה דברים ממני אליך. הרגע הראשון שהייתה חסר לי זה באותו לילה שנפלת והגיע קצין אחר לפקד על הפלוגה. עד אותו לילה כל פעם שהיינו ישנים באיתור היינו נכנסים אתה ישר הייתה מתיישב ,מתנתק לכמה רגעים ופותח את הספר של ז׳בוטינסקי שלך , אני באותו הזמן הייתי מסדר לנו מקום לישון אחד ליד השני ומכין לנו לאכול ואז יושבים ביחד אוכלים ומדברים על היום שעבר עלינו. ובאותו היום כלום מזה לא קרה , אותו הקצין הלך לישון ואני יושב על המזרון שלי ומחכה שתשב איתי ונאכל ונדבר. ומשם זה פוגש אותי יום יום , אם זה ההתייעצויות איתך , אם זה הבדיחות השנונות שלך ואם זה סתם השיחות ביניים איתך. למדתי ממך המון, למדתי ממך אכפתיות , מקצועיות , חברות , לעשות את הדברים הכי טוב שאני יכול . ואחרי התקופה שלי כקשר שלך אני יכול להגיד שאני יותר טוב בדברים האלה בזכותך, ואני בטוח שגם אם כל זה לא היה קורה והייתה איתנו היום הייתי ממשיך להתכתב להתקשר ולהתייעץ איתך כי ידעת לשפר אנשים ולעשות אותם טובים יותר. כל פעם שאני מדבר עלייך עם אנשים אני מספר כמה טוב היית וכמה השפעת עליי ועל עוד המון אנשים שעבדו לצידך . להיות קשר שלך הייתה זכות כפולה, זכות להיות קרוב לבן אדם מדהים וזכות להיות צמד של לוחם מדהים. נזכור אותך תמיד קודקוד שלנו ,בליבנו ננצור לנצח הבא הקודם

הספדים < חזור מרום כץ - גדוד צבר הספד איך נפלת מפקד הפלוגה? בפעם הראשונה כששמעתי אותך מדבר כבר אז הייתי מופתע והתרשמתי לטובה. איך מפקד פלוגה שכבר למעלה מחמש שנים בצבא, שכל עולמו זה הצבא והנשק, מדבר כל כך הרבה על רוח, על היסטוריה יהודית, על היסטוריה כללית ועל מקומם של היהודים בתוכה?! איך אדם ששקוע עד השעות המאוחרות של הלילה בכל מיני ישיבות, ובמהלך היום מתאמן ומתרגל בלי הפסקה, מוצא זמן ללמוד מסילת ישרים ולקרוא על צ'רצ'יל זבוטינסקי וטרומפלדור? ואז הבנתי דבר מאוד פשוט! אתה משהו מיוחד! טרומפלדור איש הצבא, דווקא הוא אומר משפט מדהים: "לפי השקפתי אינני איש צבא, ולקחת נשק ביד מוכן אני רק בשעה שאין אני רואה לפני שום דרך אחרת". כזה היית מפקד הפלוגה. איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה אלא היית מחויב לעמך לארצך ולמולדתך. במהלך הנסיגה במירון דיברת איתי על יציאה למכים. אני אמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום באמת לצבא גם כי אני לא אוהב את כל עניין הלחימה ואז ממילא כי אני לא לוחם טוב. אתה אמרת לי משהי מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע את זה ממ"פ. "מה אתה חושב שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת למכים או לא, אתה מפספס את הנקודה. אתה לא הסיפור פה בכלל" ואז הבנתי איך כמו טרומפלדור כך אתה. מצביא גדול! שכל הסיבה שהוא עדיין בצבא הייתה עם ישראל! לא אשכח אותך במסעות, כמה נהניתי ללכת איתך שעות על גבי שעות ופשוט ליהנות מהדיבור איתך. ועל מה לא דיברנו? פילוסופיה, אמונה, היסטוריה, פיקוד ועוד הרבה נושאים שבהם לימדת אותי רבות. אתה לימדת אותי שאפשר להיות קצין ומפקד בצבא שהוא ספרא וסייפא כפשוטו. איש ספר, משכיל, רחב אופקים שיודע להילחם, יודע לפקד ודורש מחייליו בדיוק מה שדורש מעצמו. כגדעון כך אתה "ממני תראו וכן תעשו" בהפעלה בחברון שמרנו במשך 8 שעות בעמדה סטטית, אתה באת אחרי 6 שעות ונשארת לדון איתי במשך שעתיים. שאלת מי תרם יותר? דור 67 או הדור שלנו? אני עדיין לא יודע לתת תשובה לשאלה זאת אבל אין ספק שזה שאתה היית בדורנו, ואני זכיתי לקרוא לך מפקד הפלוגה תרם רבות לי ולדור כולו! במסע האחרון שלי איתך, מסע הכומתה, האקט האחרון של הכשרה בת 8 חודשים, שאלתי אותך שאלה אחרונה: "מפקד הפלוגה, עד איזה שלב אתה תהיה בצבא? מתי תפרוש ותעשה את כל מה שאמרת לי שאתה מתכנן? ענית לי כך: מרום תפסיק לקראו לי מפקד הפלוגה, תקרא לי שומינוב. ואמרת לי בתשובה פשוטה עד מתי שאבין שעם ישראל לא צריך אותי יותר בצבא, ואני אתרום במקום אחר. אז מפקד הפלוגה, סליחה שאני קורא לך כך כי בשבילי תמיד תהיה המפקד שלי. רציתי להגיד לך שאני מעריך אותך ומצדיע לך! אתה דמות לחיקוי בשבילי! אתה אחת הסיבות המרכזיות שבזכותן יצאתי לקורס קצינים. אני פה עכשיו בקורס קצינים ותאמין לי שהטיפים שנתת לי בתחילת הקורס עוזרים לי רבות וכמה שאתה חסר לי כבר עכשיו. בשיחת טלפון האחרונה שלך אמרתי לך ציטוט שאמרת לחיילים שלך בגדוד: "יש גמרא בעבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות ... ... ואז הגמרא אומרת "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא ישרף. גם אם נחסל את האנשים, האותיות- הרוח תשאר" מפקד הפלוגה שומינוב אתה איתנו! גם אם גופך לא נמצא איתנו, רוחך תישאר אצלי ותלווה אותי בכל צעד שאעשה בצבא ובכללי בשאר חיי. גאווה לשאת את הכומתה שנתת לי. אני מצדיע לך על פעולותיך ועל תרומתך האין סופית למדינה האהובה שלנו. תודה רבה לך מפקד הפלוגה! נוח על משכבך בשלום! אוהב מעריך ומעריץ מרום. הבא הקודם

הספדים < חזור פלורה - אמא של אייל הספד אזכרה איילי שלי...הינה עברה שנה מאז שבת הארורה, בו נכנסו בנחישות שלושה קצינים לבשורות המרות, מה לעזאזל הם עושים פה? הרי רק דיברנו אתמול ומוקדם בבוקר קיבלנו עדכון ממך: "נכון לשעה 9 הכול בסדר, כל החיילים בטוב, בריאים ושלמים!" זה כל מה שרצינו לשמוע, התמסרתי בנאמנות נחרצת לכל התפילות, הכול מסתבר היה לחינם.. אמרתה: "אמא, לא עושים עסקים אתו, לא מתפללים בתמורה, התפילות הם מעומק הלב ולמען השם... אל תדאגי אמא, יום מותו של האדם נקבע ביום היוולדו", כלומר הכול כתוב ולא ניתן לשנות דבר. חשבתי, ביקשתי, התחננתי ולא עזר לי כלום ורק מכתב נשאר ממך... ללא כול חרטה אתה חוזר ואומר, אני גאה מאוד ליפול על מדינה האהובה שלנו, " אם אין ערך למה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך" שאלתי את הרבנים החכמים, היכן נמצאת הנשמה שלך? כתוב בזוהר הקדוש בפרשת פיקודי, שיש כמה היכלות בגן עדן, בהיכלות הגבוהים ביותר נמצאים כל הגיבורים שנהרגו על קידוש השם, על עצם האובדה שהם יהודים. נשמות אלו נמצאים במקום מלא אור ומלא אהבה, טוב להם שם, הכי טוב שאפשר והם מתפללים עלינו. היום יותר מתמיד אני משוכנעת, שהנשמה היא נצחית והגוף הוא רק לבוש. סיימת את פרק בחיים החומריים והמשכת הלא לחיי הנצח. אני מרגישה אותך בכל פינה, אני שומעת אותך, אני מדברת איתך, אני אף פעם לא נפרדת ממך, אלא מחכה שנפגש. ילד שהוא חלום, נחוש, ערכי, דעתן וחרוץ, שקודם כל דורש מעצמו ולא מתפשר. לא קיבלת להיות בינוני, אמרתה: "איזה מן חיים אלה שהכול אצלך שגרתי תמיד ואין זמנים שאתה נלחם עבור איזה משהו, גם אם לא נלחם בקרב, אבל נלחם בעבור איזה ערך... בדרך כלשהי..." לא חיפשת אושר בחיים הקלים, חיפשת משמעות וערך בכל דבר, כך גם חינכת את פקודיך - להיות משמעותיים, אמרת: "להסתכל על הכול בגדול! ולהבין שאתם משמעותיים גם בדברים הקטנים. זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה!" הורים וחיילים קראו לך אבא, כולם סמכו עליך, לא רק אמרת גם דאגת שאף חייל שלך לא ייהרג. הייתה ההרוג הראשון בפלוגה, כולנו קיוונו שתהיה הראשון והאחרון...ואז: ראובן אסולין, עידו טסטה, דניאל טואף, איתי פאריזנט, יאיר חנניה. תמשיך להיות האבא ללוחמים הגיבורים שלך, שהלכו אחריך. זוכרים אותך כאן כגיבור מלחמה, כמפקד פלוגה אגדי, אהוב ונערץ של חטיבת גבעתי. הסיפורים עליך לא נגמרים, קצין מקצועי, נחוש וקר רוח שמאמין בדרכו, מלא בנתינה, הקשבה ועזרה לזולת. ברור לי לגמרה, שאם היה אפשר להחזיר את הזמן אחורה, היית חוזר על אותם ערכים ואותם עקרונות, היית נלחם עבור המולדת ונותן את כול כולך למען עתידנו. בכניסה לעזה, פנית לפלוגה ואמרת: "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים שצריכים לחזור הביתה." איילי שלי... המלחמה עוד לא הסתיימה, מאות חיילים נפלו לפניך ומאות חיילים נפלו אחריך, החטופים עוד לא חזרו, הלוחמים ממשיכים במשימה. מחפשים נחמה ומתחבקים בחומר שהשארת: היומנים שלך, הספרים שקראת, המכתבים שכתבת. קראתי את היומן הקרב שלך מספר פעמים, וכל פעם מחדש כולי בצמרמורת שעוד רגע ויקרה לך משהו... ועוד נ"ט ועוד מחבל ועוד פיצוץ... כולי עטופה בפחד, עוצרת נשימה ופתאום מבינה שהגרוע ביותר כבר קרה! קראו לך "כמעט שומינוב", שכל רגע בקרב זה כמעט קרא, עד שזה קרה באמת... זאת זכות גדולה להיות אמא שלך ואבא שלך! זה מטורף כמה הספקת! ניצלת כל רגע בחייך, תמיד עם ספר ביד, בכל מקום. ספרי קריאה וספרי לימוד של פילוסופיה, היסטוריה, מורשת, ציונות, כלכלה, משפטים, תורה וגמרה. למדת ולימדת, נגעת והשפעת, אמרת: "לא חשוב האורך בחיים, חשוב התוכן בחיים". השארת אחריך מורשת לחיילים, למפקדים, למשפחה, לחברים, שממשיכים ללמוד וליישם את דבריך ובכך לשמור על רוחך חייה ביננו! לימדת אותנו "שקשה", אמרתה שלכולם קשה, כל אחד קשה לו משהו אחר וגיבור בעינך זה אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד עם זה. איילי...כנירה שאני אף פעם לא יהיה הגיבורה שלך, כי כל כך קשה לי בלעדיך ואני לא יודעת להתמודד עם זה. מאז שהגעת לעולם, הבאת איתך אור שאין לו תחליף. החיוך שלך, הצחוק שלך, המבט שלך ואהבה שלך, אלו רגעי אושר שנלקחו מאיתנו מהר מידי! אבל את האהבה שלנו אליך אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו! אנחנו נושאים אותך עמוק בליבנו ונמשיך לשאת את שמך בגאווה, ולספר עליך, ולזכור אותך בכל פעימה של חיינו. אתה חי דרכינו, תמיד איתנו בכל מקום ובכל עת. לא נפרד ממך עד שנפגש שוב, במקום שבו אין כאב ורק אהבה. נוח בשלום ילד אהוב שלי ,מקווה שנהיה ראויים לך. הבא הקודם

הספדים < חזור עמרי משיח - מג"ד שקד לשעבר אייל שלנו אייל שלנו, התאריך, ,20.6.23 אני קורא לך לשיחת סיכום מספר ימים לפני שאני מסיים למעלה משנתיים של פיקוד על גדוד שקד, השיחה איתך שומינוב, כהרגלך, עמוקה, מחכימה, קולחת, התחושה שלי היא לא תחושה של שיחה עם פקוד, אלא תחושה של שיחה עם קולגה. בשיחה הזו אני כמובן מנצל את ההזדמנות להביע את ההערכה האדירה שיש לי אליך ומבקש ממך שתשאיר סימן שאלה קטן על כוונות השחרור שלך בסוף התפקיד למרות הפסגות הגבוהות שאותן אתה מתכנן לכבוש ברגע שתשתחרר, ואתה, מחייך חיוך נונשלנטי, מיישיר מבט ועונה במשפט קצר ועמוק – "המג"ד, אני אעשה עבור עם ישראל כל חיי, כאן או במקומות חשובים אחרים". חז"ל , שגם מהם ידעת ואהבת לצטט, אמרו ש- "הקדוש ברוך הוא מלקט צדיקים דור דור כמלקט שושנים מבין החוחים". כששרתת תחתי אייל, נפעמתי משיעור קומתך, מעומק המחשבה ומרוחב הידיעות, מהמידות הטובות, מהשילוב הנדיר שבין כושר ניתוח וחשיבה של מצביא מלומד ובכיר לבין יכולת ביצוע והוצאה אל הפועל של מפקד קרבי ואיש שטח חד כמו תער. כך אמנת את חיילך אימונים מורכבים וקשים כשאתה בראשם וכך יצקת בהם מידי יום ערכים ומשמעות שיהוו עבורם מנוע ושלדה להתמודדות עם אכזריותה של המלחמה. ללמוד את מסלול חייך, את כובד הראש שבו נהגת בעצמך, את האנרגיה הלא פרופורציונאלית לגילך שהשקעת בלימוד עצמי, בהרחבת אופקים, בהכנה אישית לשעת צורך, המחשבה על אלו מעלה את התהייה על שאולי הרגשת שעוד נעמוד, שעוד אתה תעמוד, במבחן העליון הגבוה ביותר שהעמידה ההיסטוריה בפני מדינתנו. מבחן המלחמה הארוכה בתולדותינו, מבחן המלחמה האכזרית ביותר על עצם ועל מהות קיומנו. יהיה קשה עד בלתי אפשרי להסביר למי שעיניו לא ראו, אפו לא הריח, גרונו לא התייבש ומוחו הקדחתני והמוטרד מעולם לא מנע מגופו התשוש להקל על עצמו במנוחה קצרה, את ההתמודדות והתעצומות שנדרשו ממך יום יום, שעה שעה, משא כבד של אחריות שאלוהים לא ברא גדולה ממנה בעולם הזה. ההישגים הגדולים במלחמה הם סך הניצחונות שלך ושל יחידי הסגולה שהקבילו אליך בקרבות השונים, כמות המחבלים שחוסלו וחיי החיילים שנחסכו, נחסכו בזכות חכמתך המבצעית, בזכות מה שבנית עד המלחמה וההחלטות שקבלת במהלכה, למרות העייפות, הלחץ והמתח התמידי. אשרי העם שאלו מפקדיו. משפחת שומינוב היקרה, אשר, פלורה , עדן וניב, גורלכם נקשר עם גדוד שקד ועם חטיבת גבעתי, בשם מפקד החטיבה שעסוק כרגע בהכנות קדחתניות להמשך הלחימה, ובשם מאות חבריו לקרב של אייל אני מאחל לכם שלא תדעו עוד צער ומתפלל שהאור של אייל יאיר את דרככם הקשה מנשוא. אלתרמן אמר ש- "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". המפגש אתכם פלורה ואשר הוא הזדמנות טרגית גם עבורנו, הורים צעירים, לשאוב וללמוד מכם על חינוך, על הורות מעצימה, על איך ללטש יהלומים כך ששוויים הערכי בעולם יהיה גבוה כגובהם של מלאכים. אייל, נעשה הכל שזיכרונך לא יהיה רק זיכרון של מה שהיה, אלא גם ציווי ואחריות גדולה למה שעתיד להיות. בחייך למדת אותנו איך לחיות חיים מלאי משמעות ועשייה ובמותך ציוות עלינו להמשיך ולחיות, בדרכך. יהיה זכרך ברוך, בהצדעה גדולה. משיח. הבא הקודם