חיפוש

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. הספרייה של אייל סימנייה להדפסה אינטלקטואל - על למדן שצמח להיות מנהיג, שכולם הלכו אחריו מתוך השראה אייל לא ראה בלמידה תחביב – אלא דרך חיים. הסקרנות האינסופית לידע והרצון להבין לעומק את העולם ואת האדם עיצבו את דרכו מגיל צעיר. מתוך מחויבות מוסרית וזהות ציונית עמוקה, הוא בחר ללמוד את התחומים שעיצבו את העם והמדינה: ציונות, יהדות, שואה, היסטוריה, כלכלה, מנהיגות, תורה, משפט, חינוך ועוד. אייל בחר לישון ארבע שעות בלילה כדי להספיק יותר. ביומניו אפשר למצוא רשימות ארוכות של נושאים שרצה ללמוד: פילוסופיה, היסטוריה, פיזיקה, חשמל, משפטים, כלכלה, רפואה, דיפלומטיה, קרימינולוגיה ועוד. הוא הוריד חומרים אקדמיים, חקר, סיכם, הדגיש, הפנים ויישם. אייל בנה לעצמו חזון של ידע רחב ומעשי ככלי להשפעה ולהנהגה. יכולת הלמידה שלו, חדות שכלו, והזיכרון הפנומנלי הפכו אותו לדמות מעוררת השראה – אדם שיודע בכל מצב להאיר את הנקודה המדויקת. הספרייה האישית של אייל – מפת דרכו לעולמו הפנימי, מוצגת כאן כצוהר לנשמתו הגדולה. אנגלית ביוגרפיות האוניברסיטה המשודרת היסטוריה ועיון חינוך ישעיהו ליבוביץ׳ כלכלה מדעים מוטיבציה, עסקים, קאוצ׳ינג, רטוריקה, לימוד מנהיגות וצבא משפט ספר ילדים ערבית פילוסופיה ורעיונות פרוזה ציונות שואה תורה מאמר על המתודה רנה דקארט לחשוף את הפוסט מודרניזם סטיבן היקס פגם פורמלי פרימו לוי הרצל ומשפחתו – הקונגרס הציוני הראשון לא ידוע האימפריה המונגולית ג׳ינג׳יס חאן מבוא לכלכלה מיקרו אורן-מארק מפתח כוכב פרימו לוי גוף ונפש ‑ הבעיה הפסיכו‑פיזית ישעיהו ליבוביץ׳ תומר דבורה הרמ״ק (ר׳ משה קורדובירו) פילוסופיה של המשפט פרידריך הגל חמישה חומשי תורה צ׳רצ׳יל ומלחמה ג׳פרי בסט אורחות צדיקים לא ידוע תחי ישראל מגדי עלאם אוריינטליזם אדוארד סעיד פרשת תל-חי מרדכי נאור (עורך עוד ניצחון כזה... על רוח הלחימה במלחמת לבנון השנייה אלישיב שמשי עולמושלם קן ספירו אמונתו של ישעיהו ליבוביץ נעמי כשר האדם מחפש משמעות ויקטור פרנקל מצב האומה א׳ זאב ז׳בוטינסקי תורה ומצוות בזמן הזה ישעיהו ליבוביץ׳ האמנה החברתית / עקרונות המשפט המדיני ז׳אן ז׳ק רוסו החברה הפתוחה ואויביה קרל פופר המתריע – שיחות עם עמוס גלעד שמעון שיפר יסודות המשפט יורם דינשטיין להט הפיקוד קולונל בריאן פי' מק'קוי האדם שבטנק על ציר המפלים איציק רונן ראיונות ושיחות פרימו לוי להרוג את רומל סטיבן פרספילד משנה תורה רמב״ם מי באש ומי במים מיכאל גולדמן גלעד הבורסה למתחילים שלמה סימנובסקי אושוויץ ובעלות הברית מרטין גילברט הנסיך ניקולא מקיאוולי שני ירחים שרון קריץ' גלגל המנוף של ההיסטוריה אורי מילשטיין הקדמות הרמב״ם למשנה רמב״ם (ביאור: י. שילת) ספר החינוך לא ידוע (נהוג לייחס לר׳ אהרן הלוי) עם במלחמה מרדכי בר-און, מאיר חזן מדרגת האדם הסבא מנובהארדוק חי במלחמה רון בן ישי מרד של תקווה – סיפורים ישראליים מעוררי השראה חילי טרופר, יהודה שוחט הייתי חבלן (סיפורו של חבלן במלחמת תש"ח) עודד נגבי כולם זוכים (I WIN YOU WIN) קרל ליונס הסוד טמון באנשים מורטון ל. מנדל, ג׳ון א. ברן חלומו של הכוזרי מיכה גודמן איגרת תימן רמב״ם קץ ההיסטוריה והאדם האחרון פרנסיס פוקוימה שלום לקנאים עמוס עוז הכוזרי ר׳ יהודה הלוי בודהיזם – היסטוריה, הגות ותרגול רופרט גתין הקריטריון לאמת ולמוסר הרב קלנר טיפוס עצמאי מסע בשיטת מיכא״ל לא ידוע קב הישר ר׳ צבי הירש קאיידנובר כוחו של הרגל צ׳ארלס דאהיג אלברט איינשטיין וחזיתות הפיסיקה ג'רמי ברנסטיין תרבות ואימפריאליזם אדוארד סעיד לא נרדם בלילות גיורא איילנד מסייעין אותו הרב אברהם אבא לעזער הזר אלבר קאמי המדריך לניהול נכון קייט קינן סיפורי מעשיות ר׳ נחמן מברסלב 1939 ריצ׳רד אוברי אין גבול ספי רכלבסקי הארנק והחרב דניאל פרידמן גוף ונפש ‑ הבעיה הפסיכו‑פיזית ישעיהו ליבוביץ׳ הנאורות החדשה יוסף אגסי ספר היראה רבנו יונה How democracies lose small wars Gil Merom חדל אש, צה"ל, צה"ל – ירי כוחותינו על כוחותינו בועז עמידרור אריק - חיים של אריאל שרון דוד לנדאו מקצועות של אנשים אחרים פרימו לוי הכלי יקר ר׳ שלמה אפרים מלונצ׳יץ כך היה אושוויץ פרימו לוי הזהו אדם פרימו לוי התשה - המלחמה שנשכחה יואב גלבר מסע תענוגות בארץ הקודש מארק טווין וקראתם דרור רונית לוינשטיין-מלץ מסילת ישרים רמח״ל מהפכות ששינו את העולם - האוניברסיטה המשודרת עורכים שונים שיחות על מסילת ישרים לרמח״ל ישעיהו ליבוביץ׳ תדרכי נפשי עוז (על תעוזה בשדה הקרב) אלישיב שמשי זמן שאול פרימו לוי דיני עשיית עושר ולא במשפט דניאל פרידמן ויכוח ברצלונה הרמב״ן על שוטרים וגנבים - סוגיות בקרימינולוגיה אברהם נ. טננבוים אנשי פאנפילוב אלכסנדר בק מורה נבוכים רמב״ם המון ומנהיגות ברומא צבי יעבץ חמישה ספרי אמונה ישעיהו ליבוביץ׳ הרצחת וגם ירשת דניאל פרידמן לפני המהפכה דניאל פרידמן קפיטליזם האידיאל איין ראנד ספר המצוות לרמב״ם רמב״ם הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו והילדים שלכם ישמחו שקראתם פיליפה פרי כל גבולות ישראל שאול אריאלי יצחק רבין איתמר רבינוביץ׳ המדריכה למהפכה רחל עזריה משפט לחימה ואתיקה צבאית עידן ירון

מפקד ברוח צה"ל ערכי צה"ל אייל היה מפקד ולוחם, שנשא בליבו ובמעשיו את רוח צה”ל ואת ערכיו עד יומו האחרון. בדרכו השקטה, בענווה ובאחריות, גילם אייל את ערכי צה"ל כלוחם, לא כסיסמה, אלא כאורח חיים. הוא נשא בגאווה את האהבה למדינה ולעם ישראל, ואת הנכונות להקריב למען הכלל. הוא פעל מתוך דבקות במשימה ונחישות, גם ברגעים שבהם הדרך נראתה בלתי אפשרית. הוא הוכיח משמעת עצמית ואחריות אישית בכל מעשה, תוך הבנה שכל החלטה שלו משפיעה על חיי אחרים. הוא יזם פעולות הצטיין בדוגמה אישית, היה ראשון לצאת וראשון לשוב. אייל דרבן את חבריו וחייליו ברוחו ולא רק במילים. הוא התנהל תמיד בחברות ורעות אמיצה, ידע לראות את האחר, להרים את מי שרוחו נפלה, ולהיות כתף תומכת לכל אדם. בכל משימה פעל במקצועיות, במצוינות וחתר לשיפור מתמיד, לצד אומץ לב אל מול סכנה וקושי. לאייל היה חשוב לשמור על טוהר הנשק וכבוד האדם, מתוך ערכיות ואמונה עמוקה שישראל צריכה להגן על עצמה, אך גם לשמור על אנושיותה. ברוח זו, ובנאמנות גדולה, פעל אייל לאורך כל שנות שירותו כלוחם, כמפקד, כחבר וכאח. סיפורי הגבורה שלו אינם רק עדות לרגעים בשדה הקרב, הם עדות לאישיות גדולה, שהקריבה הכול כדי שחבריו יישובו הביתה. אייל פעל באומץ לב יוצא דופן, תוך גילוי תושייה ורעות תחת אש, ובמעשיו האחרונים הציל חיים של אחרים. כך חי וכך נפל – מפקד שנשם את ערכי צה”ל, ולוחם שכתב בגופו את פרק הגבורה הבא של העם הזה. חנוכה 2023 כניסה לעזה מאמר ״דור הטיקטוק״ פעולת מבצעית 2018 פעילות מבצעית 2021 פעילות מבצעית 2023 שבת 7.10 ״האני מאמין״ כמפקד שבת 7.10 פעולותיו של אייל בשבת 7.10.2023 עם פרוץ המלחמה ביום שבת ה-7 לאוקטובר, אייל שהה בבית ההורים בכרמיאל, עם היוודע האסון בדרום הוא הוקפץ לבסיס. המג"ד הורה לאייל ולמ"פ נוסף, להגיע לבסיס 'טלמונים', שם שהה הגדוד, והנחה אותם לארגן את כל פלוגות הגדוד למוכנות למלחמה. המג"ד עצמו, יחד עם החפ"ק שלו ועם שני מ"פ נוספים נסעו ישירות לדרום. תחילה עברו למרחב מסיבת 'הנובה' ליד קיבוץ רעים, משם המשיכו לקיבוץ כיסופים. עם הגיעם לכיסופים מצאו שהקיבוץ כבר טוהר ממחבלים על ידי כוח אגוז, שהספיק להגיע לפניהם. הם התבקשו לבצע סריקות חוזרות ולעזור עם פינוי תושבים. לרשותם עמדו 5 ג'יפים, הם עברו מבית לבית, חילצו תושבים ופינו אותם לנקודת איסוף של האוטובוס, אשר הסיע אותם משם למלונות ים המלח. תוך כדי הפינוי הם נתקלו במחבלים, בקרב היריות מולם הרכבים ניזוקו, קשר המג"ד ושני מ"פ נפצעו. אייל התקשה לעסוק במשימות מנהלתיות מרחוק ולא לקחת חלק בלחימה בפועל. הוא צלצל למג"ד מספר פעמים, עד אשר שכנע אותו לאשר הצטרפותו לצוות הלחימה בכיסופים. המג"ד הנחה אותו לוודא שמישהו מקבל אחריות על הכנת הגדוד ללחימה וביקש שבדרך ידאג להביא צמיגים לג'יפים שהתפנצ'רו מהירי. לבסיס טלמונים כבר הספיקו להגיע כוחות מילואים של החטיבה. אייל קיבל כוח מילואים, הטיל עליו את משימת ההערכות של הגדוד ללחימה ולאחר שתידרך אותו נסע לכיסופים. בדרך הוא ניפגש עם אחד המ"פ בעיר שדרות, שם הם סייעו לטהר כמה בתים. פנו לחפש צמיגים לג'יפים וכשמצאו את הנדרש המשיכו דרומה. עם הגעתם לכיסופים בערך בשעה 19:30 אייל היה חדור מטרה, מתוך אחריות גדולה לאזרחים, הוא התעקש לסייע בפינוי התושבים במהרה. הוא הצטרף למ"פ האחרים ולאנשי כיתות הכוננות והמשיך לפנות תושבים כל הלילה. הם סרקו בית בין שתי קומות, בעודם בקומה הראשונה, מחבל ששהה בקומה השנייה פתח עליהם באש מלמעלה. אייל והמ"פ שאיתו קפצו לצדדים, האחד למטבח והשני לסלון. המחבל זרק רימון ומהרסיסים אייל נפצע ברגלו והמ"פ השני בידו. אייל התקדם לכיוון המחבל במדרגות, שם המחבל פותח ביריות מטווח אפס, קליע חדר לכף ידו של אייל, החייל שהיה עם אייל ירה במחבל פצע את המחבל, אך ולא הצליח לנטרל אותו. אייל חבש את עצמו והמשיך בקרב. הכוח של אייל יצא החוצה ועל הבית הופעל ירי פגזים, שגרם לו לעלות באש. כתוצאה מכך המחבל נפצע, אך הצליח להסתתר מאחורי הבית והמשיך להילחם עד שנורה ונהרג. בתום האירוע, למעשה ארבעת המ"פ היו פצעים. אייל נפצע מקליע בידו ומרסיסי רימון ברגלו, רסיס נוסף פגע במכשיר הקשר שאחז ובנס נמנעה ממנו פציעה גם בבטן. בשעת ערב רס"ר הגדוד פינה את כל המ"פ לבית חולים סורוקה, הם קיבלו טיפול רפואי וסרבו להתאשפז. בדרך לעוטף אייל הקליט בקול נסער הודעה לחיילי הפלוגה: פלחוד, אני פונה אליכם ככה, כי הפלוגה שלנו מפוצלת עכשיו לארבעה מוקדים ואני לא צריך לתפוס את כולכם, כי אני פה גם בנהלי קרב, אבל אני אהיה איתכם בכותרות: תראו, אנחנו במצב מלחמה קיצוני מאוד. אנחנו בערך עם 1,000-1,200 הרוגים, יישובים שלמים שנכבשו, משפחות, אלפי משפחות שפורקו לגמרי, מפקדים מרמת תת-אלוף עד אחרון החיילים, שנחטפו, שנהרגו, גדודים שלמים שיצאו מכשירות ללחימה בכלל, כי שחטו את הלוחמים שלהם בעזה. עכשיו, תראו, אנחנו במצב שמי שהיה אתמול בדרום ראה את זה. אין אף אחד אחר שיעשה. כל אחד חותר למגע . אתה רואה תת-אלוף, מסתער עם חייל. אתה רואה, אלוף בצבא, מסתער עם שוטר. אין אף אחד אחר שיעשה את זה. עכשיו, מה שאנחנו צריכים זה כל אחד פה לשים את האישי בצד, לשים את הלאומי במרכז . המדינה שלנו תחת מלחמה, זו יכולה להיות נקודת שבר שמשם המדינה תלך לאבדון וזו יכולה להיות נקודה שתבנה אותנו וזה תלוי רק בצבא. אין מה להתעסק במה שהיה עד עכשיו. עכשיו עם ישראל צריך צבא של לוחמים אריות, שלא רואים בעיניים חוץ מדבר אחד, להרוג את כל 'החמאסניקים' בעזה. זה מה שאנחנו צריכים לראות בעיניים. אתמול היו לנו כמה היתקלויות, נפצענו, כל ארבעת המ"פים נפצעו וחבשנו את עצמנו, פינינו את עצמנו, חזרנו והכול טוב, ארבעתנו ברחנו מבתי חולים ואנחנו בסדר גמור. יריות מטווח של מטר, שחלק שהיו איתי ושנפצעו מרסיסים ורימונים והכול בסדר. מה שחשוב, שממשיכים להילחם. עכשיו אני אומר לכולם פה , אני צריך אתכם איתי והמדינה צריכה את הפלוגה שלנו והיא צריכה את הצבא חזק עכשיו ... זה ייקח אולי יום, זה ייקח יומיים, זה לא משנה. המשימה שלנו היא אחת. אנחנו נכנסים לעזה ואנחנו הורגים את כולם, לא משאירים כלום מהארגון הזה, כלום! זה ייקח יום, זה ייקח יומיים, זה ייקח חודש, אחרי זה נצא הביתה, נצא לרגילה. מתי שמסיימים את זה, מסיימים את זה. עכשיו אני צריך אתכם איתי, אני צריך שאתם תרצו את זה, אני צריך שנהייה ביחד ואנחנו ננצח אותם . אם מישהו צריך לדבר, מישהו צריך איזה משהו, אני זמין בהודעות, גם אם לוקח עליי קצת זמן לענות. וזהו , סומך על כולם! . *במאי 2025, התקיים טקס התייחדות לזכר נופלי חטיבת גבעתי לדורותיהם. במהלך הטקס, נציג המטה הכללי, ראש אגף כוח האדם בצה"ל, האלוף דדו בר כליפא נשא דברים ובחר לצטט חלקים ניכרים מהנאום לעיל. האלוף בר כליפא, ציין את אייל כדוגמא ומופת לרוח מפקדים שהובילו את הקרבות במלחמה בעזה ושלאורם יש להמשיך את הדרך. "אין יותר אייל שומינוב! אייל שומינוב - עם כל החשבונות הפרטיים שלו לא קיים עכשיו! אני עכשיו חלק מהעם שלי, העם כולו נמצא במצב חירום, והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה להילחם עבור העם שלי! רק עם סוף הלחימה, לאחר הניצחון בקרב, 'אייל שומינוב' יחזור." כניסה לעזה כניסה לעזה תחילת התמרון במלחמת חרבות ברזל 27.10.2023 אחרי האירועים הטרגיים ב7.10 בעוטף עזה, צה"ל נערך למלחמה כוללת בגזרות השונות של המדינה, כשהמוקד העיקרי היה, לחימה עצימה בתוך עזה. צה"ל נכנס לתמרון משמעותי ומאתגר, כשחטיבת גבעתי הייתה מהכוחות המובילים שלו. אייל היה אז מ"פ חוד בגדוד 'שקד'. בתאריך 27.10.2023 רגע לפני שהפלוגה עלתה על הכלים והתמסרה למשימות הלחימה, אייל כינס את חיילי הפלוגה שלו, נשא נאום ספונטני, בו הוא ביקש לתאר להם את התמונה המבצעית ולהחדיר בהם רוח. נאום הכניסה של אייל לעזה: "אנחנו ארבע גדודים, אני רוצה שתבינו את התמונה הגדולה. אנחנו 4 גדודים, גדוד 52 זה גדוד שריון, הוא כבר בפנים, הוא כבר נמצא ק"מ וחצי פנימה. הגדוד השני זה אנחנו בסדר תנועה, אנחנו בגלל זה עוד רבע שעה צריכים לצאת כבר. אחרינו נכנס גדוד צבר ואז גדוד טנקים של 46. אנחנו מגיעים למתחם מאוד מאוד חשוב, לנטרל אותו להשמיד אותו. קצת אני רוצה לעשות פה שניה סדר. אנחנו היום כבר ב- 27 לאוקטובר, לפני 20 יום, בשבעה באוקטובר התחילה כבר כל 'הסבטוחה' הזאת. נכנסו הברברים האלה, שגרים פה לא רחוק, קילומטר אווירי, נכנסו ליישובים שלנו בעוטף, התחילו לרצוח, לאנוס, לבזוז. קיבלנו את זה בבלת"ם, אני באתי מהבית, חצי פלוגה באה מהבית, חצי היו בבסיס, המציאות השתנתה. ראינו כולנו איך ביום אחד מציאות של מדינה שלמה משתנה. לא הרגשנו את זה אף פעם בחיים לפני, פתאום הבנו מה זה. העם שלנו אחוז פאניקה, אתם צריכים להבין את זה. המשפחות שלנו, החברים שלנו. החבר'ה שבפנים, כולם בפאניקה גדולה מאוד וחוסר ודאות, לא יודעים מה יקרה, לא יודעים על מי לסמוך כבר, והדבר היחיד שנשאר במדינה שסומכים עליו זה החבורה הזאת, שיש בה את כל הגוונים של החברה הישראלית, והם מצפים שנביא תוצאה. ואנחנו צריכים להיכנס בכיף, ככה שיש קצת אדרנלין, בזמנים קצרים זה טוב, זה עדיף מאשר ל'הימרח', אנחנו צריכים להיכנס מהר, חזק, עוצמתי. המפקדים פה סגורים על הכל, סגורים על העקרונות. אבטחה, חתירה למגע , אני אומר לכם אנחנו קיבלנו את המשימה הכי חשובה! היום בלילה, כל האנושות הולכת לפתוח ולשמוע שצבא הגנה לישראל נכנס לרצועת עזה. הולכים לשמוע שבני השטן האלה נכנסו לפה בשביל להרוס חיים, בשביל להשמיד, בשביל להכניס את כל מה שרע בעולם הזה למקום אחד והם הצליחו בזה. עכשיו העם היקר שלנו, שחי כל כך הרבה שנים פה, והעולם כולו מחכה לראות, מחכה שתהיה איזו אנחת רווחה, כדי שמחר בבוקר ההורים שלי יקומו ויפתחו את החדשות בוקר והם ישמעו שצה"ל נכנס, והוא דורס יעדים של החמס, ומשמיד שם מחבלים, ומנהרות, ואנחנו נשמיד הכל עוד הלילה. בסדר?!... כשהוא ישמע את זה, תהיה איזה אנחת רווחה, עם הרבה דאגה, עם לב שהוא חצוי לשניים אבל תהיה אנחת רווחה. ועוד יום, ועוד יום, ועוד יום עד שאנחנו נכתוש אותם וכל העם שלנו יהיה רגוע יותר. ואנחנו נצא מפה, יכול להיות שייקח שבועיים, יכול להיות שייקח חודשיים, אבל כשנצא מפה אנחנו נצא חזקים יותר! גם אנחנו, גם העם כולו יש לנו פה שליחות לאומית. לא יודע כמה פעמים קורה לבן אדם שהוא נמצא תחת כנפי ההיסטוריה, וזה עכשיו אנחנו, הדור הזה, שידברו עליו עוד שנים קדימה, על דור 2023. ואני אומר פה לכולם, כל אחד מאיתנו צריך להתעלות. קשה לך, תעזור לחבר. אתה קצת שומע ומפחד, לא לפחד, לאטום את הלב! זה מה שצריך עכשיו, לא לחשוש מכלום. אנחנו יותר חזקים מהם, אנחנו כבר שלושה שבועות כותשים אותם, הם כלום ושום דבר. ויותר מזה, הדבר הכי חשוב במלחמה זה להילחם בשביל משהו צודק . כשאתה נלחם בשביל רצח ואונס, לא משנה מה, אתה תפסיד בסוף. לא משנה מי אתה. כשאתה נלחם בשביל אמת , בשביל חיים, בשביל ילדים קטנים שצריכים לחזור הבית, אז אתה מנצח . תזכרו את הדבר הזה, כשקשה לכם, שיש לנו שם 50 ילדים, יש לנו 230 משפחות ואנשים שבתוך הרצועה עכשיו וכולם מחכים עכשיו לזה שאנחנו נביא ונעשה את הדבר הנכון. ואני אומר לכם זה יהיה קשה להיות בתוך נמר צפוף ולהיות בלחץ ולעשן פעם ב.., והרבה דברים, אנחנו צריכים להתעלות כולנו ולהיות חזקים. אחד עם השני, איפה שרואים שאפשר לעזור-לעזור . איפה שלמישהו קשה, תמיד להקריב , תמיד לפגוע בעצמי, אם זה באוכל, אם זה בשעות שינה, אם זה בשמירות, כל אחד עוזר לחבר שלו ואנחנו ניכנס עכשיו למלאכה, שנעבור אותה ביחד. אנחנו ביחד כל הגדוד , כל העוצמה הזאת, כל החטיבה ביחד, ואנחנו נסיים את זה, ואנחנו נגמור אותם. אנחנו נחזור לפה לעולם טוב יותר, למדינה טובה יותר, ואנחנו נבנה אותה, ואנחנו נהיה הדור שבנה אותה. ואני אומר לכם שאני סומך עליכם בעיניים עצומות! אתם עשיתם תהליך הכנה מדהים. המלחמה הזו באה לנו הכי טוב שיש, אנחנו אחרי האימונים הכי טובים שיש. שברנו את עצמנו במוכנות.. אנחנו צריכים להחליט שאנחנו מנצחים ואנחנו מנצחים! ואנחנו נשבור אותם ואף אחד לא ישבור את העם הזה. אנחנו נעביר את המסר לכולם, ואף אחד לא ישבור את העם הזה. העם היהודי, בכל דור ודור באים עלינו לכלותינו ואנחנו עכשיו בדור שלנו גם באים לנסות אותנו. הם ינסו אותנו ועכשיו הם יראו מה זה לנסות אותנו. אנחנו נטפל בהם. אנחנו לא נשאיר מהם כלום. ואני אומר לכם - אתם תמיד תחייכו. אין זכות גדולה מזו. אין דבר בעולם עכשיו שהוא יותר ראוי לעשות ממה שאנחנו עושים, החבורה שנמצאת פה. אתם לא יודעים כמה דורות אחורה, קדימה, וכמה אנשים עכשיו מכל היהודים בעולם מקנאים בכם שיש לכם את הזכות להיכנס ולעשות את זה, וזו הזכות הכי גדולה שיש לנו ואני סומך עליכם. לשמור על אווירה טובה, בנמרים לשמור על רוח טובה, גם כשקשה, גם כשיש קצת לחץ, רוח טובה, רוגע, חיוך, אווירה טובה, בסדר?! אנחנו ביחד, עד הסוף , סומך עליכם! היידה פלחו"ד!" "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! אין זכות גדולה יותר מלהביא נחת ורווחה לעם שלנו. זאת שליחות לאומית, ואנחנו נכנסים לדפי ההיסטוריה, זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים וילדים שצריכים לחזור הביתה." חנוכה 2023 חנוכה דצמבר 2023 בעיצומם של הקרבות בעזה, צוות הקרב של חטיבה 401 עצר בכיכר פלסטין שנמצאת במרכז העיר, נבחרה הכיכר שמהווה סמל של חמאס ושל עזה כולה, להדליק נר ראשון של חנוכה. את החנוכייה הדליקו אייל, שהיה מ"פ חוד בגדוד שקד, יחד עם שני מ"פ נוספים, אשר שלושתם נפצעו בקרבות, לא ויתרו וחזרו ללחימה. הם נבחרו למעמד מרגש זה כהוקרה על הדוגמה האישית שנתנו לכוחות הלוחמים. לאחר הדלקת הנרות בכיכר פלסטין, אייל פנה לקיים מצוות הדלקת נר ראשון של חנוכה יחד עם חיילי הפלוגה שלו. את המפגש החל בנאום לחייליו: "המלחמה של המכבים מתחילת המרד כמה זמן היא נמשכה? מי זוכר? אנחנו כבר 60 יום מהמלחמה, 42 מתחילת התמרון ... מתחילת המרד לקח להם 30 שנה. אני מקווה שפה לא ייקח 30 שנה, אבל צריך להגיד שאצלם זה היה מעטים נגד רבים, היה כל הסיפור הזה. הזיכרון הזה של חנוכה צריך מאוד לחזק, בסוף, התקופה המאוד שחורה שהייתה לפני המרד וכל מה שקרה גם אחרי זה. בסוף 2000 שנה הדליקו חנוכייה והיום תראו באיזה מצב 180 מעלות אנחנו נמצאים, אז צריך להסתכל לטווח ארוך, מה שנקרא – 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. אז באמת ככה, לא לפחד מדרך ארוכה ולא להסתכל שבוע קדימה. עכשיו זו תקופה קשה, משברית, בחוץ אני אומר לכם, מה שקורה זה משבר נפשי גדול מאוד. זה עם שייקח הרבה מאוד זמן לבנות אותו, לא ייקח הרבה זמן כדי שהסכסוכים הפוליטיים יחזרו, וכל השטויות שהיו לפני ה-7 באוקטובר יחזרו, ואני אומר לכם – לנו יש אחריות, בדור שלנו הצעיר , לחבר'ה של בני ה 20, 22, 30, מי שבצבא עכשיו, מי שלקראת שחרור – יש פה אחריות מנהיגותית מאוד גדולה להמשך של המדינה. אני אקריא לכם קטע ואומר לכם בסוף מי אמר אותו ומתי.... "אנחנו ומצווים ומצויים בשלב ראשוני של אחד מהקרבות הגדולים בהיסטוריה. אנו נתונים בפעולה בחזיתות רבות, קרבות האויר נמשכים והרבה הבנות צריכים להיעשות כאן בבית. הייתי אומר לבית הנבחרים כמו שאמרתי לאלה שהצטרפו לממשלה: לא אוכל להציע יותר אלא דם, עמל, דמעות ויזע. ניצב בפנינו מבחן מעשי קשה ביותר, עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל. אתם שואלים מהי מדיניותנו? אשיב לכם: היא להילחם בים, ביבשה, באוויר, בכל כוחנו, בכל העוצמה שהאל יכול להעניק לנו. לצאת לקרב נגד עריצות מפלצתית, שלא הייתה איומה ממנה ברשימות האפלות האיומות של פשעי האנושות. זוהי מדיניותנו. אתם שואלים מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון ! ניצחון בכל מחיר, ניצחון חרף כל האימה; ניצחון ולא משנה כמה ארוכה וקשה תהה הדרך, שכן ללא ניצחון אין קיום. אנו נוכיח כי אנו יכולים לשאת בסערת המלחמה, לשרוד ממול רוע עריצות, אם נידרש אפילו במשך שנים. על כולנו ירד לילה חשוך של ברבריות, שאפילו כוכב אחד של תקווה לא זורח בו, אלא אם כן ננצח, ואנחנו ננצח. לא נהסס, אנחנו נמשיך עד הסוף, נלחם בכל החזיתות, אנחנו לעולם לא ניכנע, לא ניכנע לשיעבוד והשפלה יהיו המחיר והסבל אשר יהיו. זו אחת התקופות הנוראיות בהיסטוריה שלנו, אך ללא ספק אחת התקופות הנשגבות בתולדותינו. לפני מאות שנים נכתבו מילים, שיהיו לנו לסיסמת הקרב והקריאה לדגל של כל לוחמי האמת והצדק. " ויאמר יהודה: התאזרו והיו בני חייל והיו נכונים לבוקר וכאשר יהיה הרצון בשמים כן נעשה "(ווינסטון צ'רצ'יל מאי 1940) את זה אמר צ'רציל לפני המלחמה הגדולה בתקופה אחרת במקום אחר והוא מתאים גם בעת הזו גם למלחמה אחרת. אז חשוב רגע שבזמנים האלה כשלכל אחד קשה , אחד, האתגר שלו שקשה לו עם החבר בנמר, אחד לא יכול כבר לאכול טונה ואחד כואב לו הכיסא והוא כבר לא יודע מה לעשות; אבל חשוב שנדע להסתכל על הדברים בפרספקטיבה גדולה. אז אני אומר לכולם: זכות גדולה להילחם איתכם . אתם תהנו כאן מהחמש דקות שנשארו לכם להיות כאן בכמות כזו עוד מעט נחזור ל'כל פעם חוליה יוצאת ... אני סומך על כולם! אוהב אתכם מאוד. *כעבור שנה קיבלה המשפחה הזמנה ממח"ט השריון 401, אל"מ בני אהרוני, להגיע למעמד מרגש. בני המשפחה נתבקשו להדליק נרות חנוכה, באותה חנוכייה שהודלקה על ידי אייל בכיכר פלסטין בעזה, אשר הועברה ל'היכל הזיכרון' בהר הרצל בירושלים. למכבים לקח 30 שנה למרד, ואנחנו רק 60 יום בפנים. כשמדברים על 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' – כדאי להסתכל בראייה היסטורית – שבמשך 2000 שנה מדליקים חנוכיות והרוח ממשיכה לפעום, אנחנו לא הסיפור כאן." פעולת מבצעית 2018 פעילות מבצעית בעזה אוקטובר 2018 באוקטובר 2018 ביצע גדוד 'צבר' פעילות מבצעית בגבול עזה. הפלוגה בה שרת אייל, אז כחייל זוטר, התמודדה עם הפרעות סדר על הגבול מצד תושבי עזה. חמאס נהג לשלוח המוני תושבים עזתים אל הגדר, עודד אותם להבעיר צמיגים, להשליך בקבוקי תבערה לעבר החיילים, ולהתקרב ככל האפשר למוצבים, מתוך כוונה לפגוע בכוחות צה"ל באמצעות ירי או מטענים. לוחמי צה"ל בתקופה ההיא הונחו לצאת מהעמדות במוצבים לשטח, כדי לבלום את ההפגנות ולמנוע חדירת מחבלים לשטח ישראל.באחד הימים נתקל הסמ"פ בבעיית כוח אדם לא מתוכננת. המ"פ יחד עם סגל הפלוגה יצא בשעת בוקר למפגש בבסיס בצפון והם התעכבו שם מעבר למתוכנן. הסמ"פ שנשאר והיה אמון על הפעילות המבצעית פרש את סד"כ (סדר כוחות) הפלוגה ומצא שאחת הנקודות החמות בקו נותרה ללא מפקד. הוא החליט להטיל את המשימה על אייל, קרא לו ואמר: "נשארתי בלי מפקד לנקודה בקו. אתה אוטוטו יוצא למ"כים, ואני יודע שעליך אפשר לסמוך. מבחינתי אתה עכשיו מפקד הכוח – יהיו לך שישה חיילים מהמחלקה שלך, ואתה תנהל את האירוע בנקודה".אייל השיב בביטחון: "אין בעיה, המפקד. אף מחבל לא יתקרב".ההתפרעויות החלו, ההמון העזתי החל להתקרב לגדר, המפגינים הבעירו צמיגים, השליכו לעבר הלוחמים חפצים, בקבוקי תבערה ומכל הבא ליד. אייל זיהה, שמתוך ההמון מתקדמות שש דמויות לעבר הגבול. הוא הבין מיד שאלה אינם מפגינים רגילים, אלא חוליה מאורגנת עם כוונה לפגוע בכוחות צה"ל. ודיווח בקשר:"שישה מחבלים. עברו קו אדום. זיהינו עליהם אמצעים, קיבלנו אישור מהחמ"ל – ופתחנו באש". הכוח פגע בשלושה מהם, השלושה הנותרים כרעו על ברכיהם, השליכו את תיקיהם והרימו ידיים. בתיקים נמצאו מטעני חבלה רבי עוצמה נגד רכב קרבי משוריין, שיועדו לפגוע באחד מכלי הרכב הצבאיים שעשויים היו להתקרב לגדר. בדיעבד נמנע אסון גדול. רגע אחרי אנחת הרווחה, הסמ"פ ניגש לאייל: "אתה יכול להסביר לי מה קרה פה?" אייל ענה לו: "כשגענו לנקודה וניתחתי את השטח, הבנתי שאם אתקל בחוליית מחבלים – הם יוכלו לאגף אותי מדרום. לכן פיצלתי את הכוח כך שכל כוח שייתקל במחבלים 'יוביל' אותם לידיים של הכוח השכן. בדיוק מה שקרה בפועל".הסמ"פ נותר ללא מילים. הוא סמך על אייל, אבל לא דמיין שיבצע בשטח מהלך טקטי כזה. "אין לך מושג כמה אני גאה בך, שומינוב!" בסוף הקו קיבל אייל מצטיין תעסוקה מבצעית בעזה על אומץ הלב והאחריות שגילה, על הדבקות במשימה והחתירה לניצחון. "תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענווה!" פעילות מבצעית 2021 "האני מאמין" של אייל כמפקד מסמך שכתב אייל עת נדרש לגולל את תפיסת עולמו כמפקד בתחילת קורס הקצינים בבה"ד 1 "אני כמפקד" אייל שומינוב / הדס / פלוגה ה׳ / צוות 20 ישנם מספר גורמים שמניעים אותי להוביל אנשים ולפקד. ראשית, רצון להשפעה על חיילים. עוד מתקופתי כחייל, כשראיתי את מפקדיי ואת יכולת ההשפעה שלהם על חבריי למחלקה ועליי, מהדברים הקטנים ביותר ועד לדברים המהותיים יותר, הבנתי שאני רוצה להמשיך ולפקד וכך להרחיב את תחומי ההשפעה שלי. בתפקיד שביצעתי, כמ״כ טירונים, הרגשתי שאני מביא לידי ביטוי את הרצון שלי להשפיע. השפעתי על חיילים באופן יומיומי, זה בא לידי ביטוי בביקורי בית, בשיחות אישיות, שיחות חניכה ועד לעצות בנושאים אישיים של חיילים שהיו צריכים מישהו עם עצה בשבילם. ההשפעה שלי באה לידי ביטוי גם בנושאים מקצועיים וערכיים בהתאם לערכים בהם אני מאמין ואותם הטמעתי לחיילי. יכולת ההשפעה הרבה שהייתה לי גרמה לי לרצות ולהמשיך בצבא ולהגדיל את מעגל ההשפעה שלי כקצין. מניע נוסף שלי להוביל אחרים הוא הרצון להתפתח ברמה האישית, ללמוד על עצמי ולאתגר את עצמי ועל ידי כך ללמוד ולהתפתח. הפיקוד לימד אותי המון על עצמי וגרם לי לרצות להמשיך ולהתפתח ברמה האישית. כמפקד פיתחתי ושכללתי יכולות רבות וקיבלתי כלים רבים כמו קור רוח, משימתיות, מנהיגות, ראייה מרחבית, אחריות ועצמאות, ואלה רק חלק קטן מהכלים שצברתי לעצמי ואני מאמין שכקצין אני רק אפתח ואשכלל אותם יותר ויותר. מניע נוסף ומרכזי עבורי לרצות להוביל אחרים ולפקד הוא הרצון לקחת אחריות. התחושה שמה שלא אעשה פשוט לא יקרה גרמה לי להרחיב את תחומי האחריות שלי. בכל תפקיד שביצעתי, כמעט בכל תחום, תמיד עשיתי מעבר לתחום האחריות שלי. לא אהבתי להישאר רק ב"נישה" שלי, הרחבתי את האחריות, יזמתי ועשיתי מעבר. אני לא אוהב לעמוד מן הצד, להסתכל ורק לתת ביקורת. אני אוהב לקחת את המושכות לידיים ולנווט לדרך שאני מאמין בה. ביציאה לקצונה יש חלק גדול מאוד בעניין הרחבת האחריות, דבר זה גורם לי לרצות ולהמשיך בדרך הזו. במהלך השירות הצבאי שלי היו לי מפקדים רבים שהושפעתי מהם, אפילו מפקדים שהיו לעיתים מנוגדים לחלוטין בתפיסותיהם הפיקודיות ולמדתי מהם המון. האדם המרכזי שהיווה עבורי מודל לחיקוי היה הסמ״פ שלי בהכשרה, שבהמשך היה מ״פ שלי כשהייתי מ״כ. הוא תמיד פעל באופן שהרצון לעשייה ולהתפתחות בער בו, הוא היה מלא במוטיבציה וכך גם החדיר מוטיבציה בי ובשאר חבריי, תמיד רצה להשפיע לעבוד וחיפש איפה אפשר לשפר ולהשתפר. גם כשהיה בדרגת מ״פ הוא היה מקפיד לדבר בארבע עיניים עם כמה שיותר חיילים, בין אם בשיחה פורמאלית אבל בעיקר באופן לא פורמאלי, בחדרים ובפינת העישון כדי להרגיש באמת את האנשים שלו. הרבה ערכים שראיתי בו עיצבו לי את תפיסת הפיקוד שפיתחתי ואני עדיין מפתח ומעצב. הרצון שלי לגעת באנשים, להשפיע, לשנות עבורם ולקחת חלק בעיצוב האישי שלהם ובעיצוב הערכי והמקצועי שלהם, הושפע הרבה מהלמידה שלי ממנו על פיקוד ועל עבודה עם אנשים. הדבר המרכזי שתרם להתפתחות הפיקודית שלי היה התפקיד שביצעתי כמ״כ טירונים, בו חנכתי, חינכתי ופיקדתי על חיילים מהבוקר ועד הערב, יומיומית, למדתי איך להוביל חיילים מהדבר הכי קטן כמו משבר אישי, קושי או בעיה אישית של חייל ועד לעניינים מקצועיים מורכבים. בתפקיד הבנתי עד כמה אני יכול להשפיע ולהכניס את עצמי ואת ה"אני מאמין" שלי בכל דבר כמעט, לחנך על בסיס הערכים שאני מאמין בהם, כתוצאה מכך התפתחתי המון כמפקד. כשהייתי מפקד הבנתי שחשוב לא רק שיהיה מפקד אלא חשובה גם הזהות שלו ואופי המפקד משפיע באופן ישיר על התוצאות בקצה. דבר זה גרם לי לרצות ולהמשיך בצבא כקצין, ולקחת חלק במשהו גדול יותר, שלא אני במרכז בו אלא יש דרך ומטרה גדולה ממני ואני רוצה לקחת בזה חלק, כדי להשפיע ולהוביל למקום טוב יותר. הערך המוסף המרכזי שאני מביא איתי כמפקד הוא יכולת הלמידה והלימוד שלי. אני אוהב מאוד ללמוד, מאמין בלמידה מתמדת, בין אם זה בתחומי העניין שלי ובין אם זה בנושאים מקצועיים. עד כה לכל אורך שירותי הערך המוסף הזה תרם לי הרבה, גם בתפקיד. תמיד הגעתי מוכן לחיילים, העברתי להם ידע רב והקפדתי להרחיב להם מעבר לידע הנדרש. אני מאמין שמפקד בכלל וקצין בפרט חייב להיות בעל ידע ולהעביר את הידע הזה לחייליו, חייב לרצות ללמוד וללמד. כמפקד דאגתי תמיד שחיילי ידעו, ישאלו שאלות, יתעניינו, גם בנושאים מקצועיים, שאפתי תמיד להתמצאות מקצועית נרחבת ולא בסיסית בלבד של חיילי. השקעתי גם בנושאי הכרת העם ומורשתו וידיעת הארץ שמהווים לדעתי בסיס לרצון להתפתח מקצועית ולהשתפר. ערך מוסף נוסף שאני מביא איתי הוא נושא המשימתיות וההשקעה, בכל תפקיד שביצעתי תמיד עבדתי "מסביב לשעון", בצורה משימתית והישגית. אני אוהב להשקיע בדברים ולא להתפשר על הרמה בהם הם יבוצעו ודבר זה יבוא לידי ביטוי בכל תפקיד שאבצע. סגנון הפיקוד שלי עדיין מתעצב ומתפתח. לאור התפקיד שביצעתי והערכים בהם אני מאמין אני חושב שסגנון הפיקוד שלי יהיה מצד אחד נוקשה ובלתי מתפשר בכל הקשור לסטנדרטים ולמקצועיות החיילים, אבל מהצד השני הוא יהיה גם בגובה העיניים מול החיילים כשיש להם צורך מסוים או כל בעיה שהיא. כפי שאמרתי, אחת הסיבות שלי ליציאה לפיקוד היא הרצון לגעת באנשים וזה יבוא לידי ביטוי בהתנהלות שלי מולם, אך, דבר זה לא יבוא על חשבון המקצועיות ומוכנות המסגרת שלי ללחימה ולמשימות השונות. אני מאמין שהאיזון הזה בין הנוקשות וחוסר הפשרות מצד אחד לבין גובה העיניים והבנת האנשים מצד שני, הוא אלו שיביאו את ההערכה, הכימיה והכבוד ביני לבין חיילי. ...נקודות החולשה העיקריות שלי הן לעיתים לחץ מיותר שאני מפגין, שנובע מהרצון להצליח ולהימנע מכל טעות אפשרית. הרצון לא להיכשל לפעמים בא לידי ביטוי בלחץ מיותר אצלי. אני מודע לנקודת חולשה זו, עובד על מנת להשתפר ומפתח קור רוח לאורך זמן. נקודה נוספת היא שלעיתים אני מגיע ביהירות מסוימת למשימות שאני מבצע. ...הערכים שיובילו את המחלקה שלי הם מקצועיות ורצון להשתפר, אמינות כלפיי וכלפיי החברים למחלקה, אחריות אישית ומחלקתית, משמעת, כבוד האדם וכבוד לחברים ואהבת המולדת והמדינה. הקווים האדומים במחלקה שלי הם פגיעה באמינות, רשלנות בכל הקשור לבטיחות, כבוד האדם וחיי אדם. יש ויהיו הרבה בעיות שעם כולן אפשר לעבוד אך אלו הם קווים אדומים שמבחינתי הם בגדר "ייהרג ובל יעבור". הצלחה בתפקיד מבחינתי היא ראשית הצלחה פרקטית, כלומר עמידה במשימות שיוטלו על המסגרת שלי, ושנית, מעבר להצלחה הפרקטית, הצלחה היא השפעה על חיילים ככל הניתן, התפתחות ערכית ומקצועית שלי ושל חיילי, טיפול בפרט מהנושא הקטן ביותר ועד הגדול ביותר, הטמעת תחושת שליחות אמיתית בפקודיי תוך הבנת האחריות שלהם על גורל העם והארץ ואחרון בסדר אך ראשון במעלה, שמירה על חייהם של פקודי כלומר, להחזיר את כולם הביתה בשלום. ישנן סיבות רבות שמגבשות יחד את ההחלטה שלי לצאת לקצונה, אבל אם הייתי צריך לסכם לשתי מילים את המניעים לי לרצות להיות קצין, הייתי אומר: "כי צריך". שתי מילים אלו מכילות בתוכן ומנמקות את כל הגורמים עליהם כתבתי ובהם אני מאמין. ״אם יש כישלון – הוא עליי, אם יש הצלחה – זה בזכות הלוחמים!" פעילות מבצעית 2023 פעילות מבצעית באיו"ש יולי 2023 ביולי 2023, פלוגת החוד של גדוד שקד בפיקודו של אייל תפסה גזרה בשומרון והייתה אחראית על הישוב הר ברכה. משימתם הייתה לאפשר שגרת חיים תקינה ובטחון לתושבי הישוב. בתאריך 25.7.2023 חברה תחת פיקודו של אייל מחלקת הנדסה והפלוגה כולה נדרשה לאייש מוצב על 'הר גריזים', כדי לשלוט על התנועה בשכם. בנוסף, נדרשה הפלוגה לתפוס נתיב חדירה מרכזי בשכונת השומרונים, מרחב שהוגדר כרגיש, מאחר שכשבועיים קודם היה שם פיגוע ירי על ניידת משטרה ישראלית. ההנחיה המבצעית של מח"ט הגזרה הייתה, לקיים בידוק לרכבים במקום, לנהוג במשנה זהירות, אך לא לפרוס מחסום, כדי לא לפגוע בשגרת חיי התושבים. לאחר הערכת מצב שקיים אייל הוא חשב, כי ישנה סבירות גבוהה שמשכונת השומרונים יכולים לצאת מפגעים. מתוך אחריות הוא הנחה להחמיר עם הפקודות. הוא הציב מארבים של לוחמים בנקודות אסטרטגיות והחליט בכל זאת להקים מחסום ביציאה משכונת השומרונים. מחלקת ההנדסה (כוח חביר ולא אורגני) הופקד על המעבר. אייל הוריד לכוח פקודה מבצעית מקצועית והנחה לבצע לכל רכב אשר מגיע מהשכונה בידוק בהתאם לנוהל קרב מדוקדק שתורגל ורק לאחר בידוק רציני, להתיר מעבר רכבים למרחב. זאת, כדי למנוע ממחבלים להגיע לישוב הר ברכה. בשש ועשרה בבוקר, הגיע רכב עם מחבלים למחסום בשכונת השומרונים. המחבלים זיהו את היערכותם המבצעית העצימה של החיילים ונמלטו מהמקום. לאחר כחמישים מטרים נעצרו ופתחו באש כלפי הכוח. חיילי הפלוגה בפיקודו של אייל הגיבו באש, התפתח קרב ירי מאסיבי, החיילים חתרו למגע ואחרי לחימה עזה שנמשכה מספר דקות, שלושת המחבלים חוסלו ללא נפגעים לכוחותינו. בדיעבד, החלטתו של אייל, להקים בכל זאת מחסום במקום גרמה להרתעת המחבלים ונמנע אסון גדול. כאשר שאלו את פקודיו, מה גרם להצלחת הפעילות, אמרו החיילים: "תרגלנו מספר פעמים את התרחיש של שומינוב" *הצלחת הפעילות המבצעית בפיקודו של אייל סוקרה בתקשורת והוא אף רואיין לערוצי טלוויזיה שונים על האירוע. "מתכוננים, כאילו יש מחר מלחמה! - השגרה היא תבנית של חירום" מאמר ״דור הטיקטוק״ מאמר "דור הטיקטוק" –02.2022 אייל ניסח לעצמו בצורה מדויקת מה הסיפור שהוא מגיש לטירונים החדשים שיפגוש בקרוב מאוד, כדי לרתום אותם ולתת את כל עולמם עבור ההכשרה כלוחמים. הוא גם העמיק באתגר הזה – מה מאפיין את הדור הזה ואיך נכון לדבר איתו. מתוך המחשבות האלה, כתב אייל מאמר שמנסה לתת ממד מעמיק ומורכב יותר, על "דור הטיקטוק" המושמץ שימלא את שורות פלוגתו: רוח דור תש"ח מול רוח דור תשפ"ב בחודשים האחרונים לא מרפה ממני העיסוק בשאלה על הנוער שעתיד להתגייס לפלוגה שלי במרץ הקרוב, האם הוא אכן פחות טוב ממה שהיה כשאבי התגייס לצבא או כשסבי התגייס. האם פלוגה היום היא פחות טובה מפלוגה ב-1948 ובמלחמות שלאחר מכן כפי שאנחנו אוהבים לומר לעצמנו. אחד מהחברים מהגדוד אמר לי השבוע שאם תשווה בין פלוגה אז והיום, היתרון של הפלוגה השנייה הוא בציוד, בנשק ובאיכות האימונים בלבד. והנוער? שאלתי אותו. "הנוער מפונק, לא אכפת לו מכלום מלבד פז"מ, סמים, אינסטגרם וטיקטוק". ואני שאלתי את עצמי השבוע, האמנם? מדובר הרבה על נושא הנוער, ויש גישה אחרת שטוענת שהנוער של תשפ"ב איכותי לאין ערוך מהנוער של תש"ח. כך אומרים כל המפקדים הבכירים שדיברו איתנו, כך אומרים מפקדי הצוותים בקורס, כך אמר אפילו לוחם הפלמ"ח שדיבר איתנו השבוע, מי שהיה מפקד פלוגה בתש"ח. האם העניין הוא רק הניסיון הצבאי? הרי גם דור תש"ח לא לחם בחירבת אחזעה, בבינת ג'ביל או ברצועת הביטחון. האם העניין הוא ידיעת הארץ והמורשת? אני לא בטוח שיוצאי מחנות ההשמדה שלחמו בתש"ח בכלל ידעו איפה הם בארץ ומה קרה בקרב בגמלא. מסקנתי הישירה הייתה שעבדו עלינו. מה שבונה רוח הוא לא אופן הדקדוק שלך במפת ארץ ישראל, הוא לא הניסיון הקרבי שלך, בין אם מדובר על לחימה בלוד או בעייתא א-שעב. כל אלה הם בגדר גורמים תורמים בעיניי. עוד אדבר על שאלת הרוח, אבל אחזור כעת לשבוע שעברנו. בסוף השבוע ביקרנו בירושלים, כשעמדתי בעמדת התצפית על הכותל המערבי יצא לי לחשוב על העיר הזאת ולשאול האם יש באמת הבדל בין ירושלים של 1948 לירושלים של 2022. אם נוריד את כמות היהודים ואת התכסית הרבה שמכסה את העיר נמצא שלא הרבה השתנה. העיר הזאת, עיר הקודש, העיר שחוברה לה יחדיו, ונמצאת היום בשיא פריחתה ושגשוגה, מבטאת לדעתי באופן הטוב ביותר את המתרחש כאן ב-120 השנים האחרונות. גם היום, כאז, האויב טרם השלים עם קיומנו כאן ועם זכותנו לחיים בארצנו. עניין זה התחזק לי בסיור שביצענו בעיר לוד, בו הוסבר לי שהפרעות שקרו בעיר במהלך מבצע שומר החומות קרו בכלל בגלל תשתיות. אל מול מראות הוונדליזם והאלימות שאלתי את עצמי מה מניע אותם להרוס רקמת חיים משותפת? מה מניע אותם לשרוף, לרצוח, להחריב? אחרי שעברנו את שלב התירוצים וההאשמות אל עבר ממשלות ישראל, התשתיות והגרעין התורני, נשארתי עם המון סימני שאלה, ואלו התגברו אף יותר כשדיברה איתנו שירין. מנהלת בית הספר, אישה מרשימה ואינטלקטואלית שהמפגש איתה שהיה מלא בהערכה ואמפתיה מצד אחד אך גם כעס ותסכול מהצד השני. בסוף הביקור התברר לי העניין הידוע - הבעיה הייתה ועודנה, בעיית 1948 ולא בעיית 1967. עם ההבנה הזאת אחזור לשאלת הרוח. בתשפ"ב כבתש"ח להיות יהודי בארץ ישראל זה מסוכן, גם היום לא מכיר האויב בזכותנו לחיים כאן, גם היום מסוכן ללכת ברחוב, ללכת לישיבה, מסוכן גם להישאר בבית, שמא תיפול עליו רקטה באופן פתאומי. אם כן מה השתנה? בעיניי השתנתה המשוואה. לפני קצת יותר ממאה שנים קמו בארץ הגדודים העבריים שהיו הכוח היהודי הלוחם הראשון בארץ ישראל מימי המכבים. לאחר מאה שנות מאבק בארץ הזאת, מאה שנים בהן קמו מחתרות ואז מדינה, ולמדינה קם צבא והצבא הגיע לנס שאנחנו עדים לו היום. הצליחו היהודים לשנות את המשוואה, ממיעוט נרדף, חלש, שתלוי בכל, לעם חזק, העומד ברשות עצמו, עם הצבא החזק באזור. ההצלחה המטאורית הזאת היא גם הבעיה הגדולה ביותר של רוח תשפ"ב. ככל שאתה חזק יותר אתה שאנן יותר. בתש"ח נלחמו מתוך ההבנה שאין ברירה אחרת. יוצא מחנות ההשמדה אולי לא הכיר את הארץ ואולי היה חלש מאוד ובלי ניסיון צבאי, אבל במוחו ידע דבר אחד ברור, אין לאן לחזור ואם לא נהיה חופשיים בארצנו, לא נהיה בכלל. את זה הוא למד על בשרו. בזה בעיניי שונה דור תש"ח מדור תשפ"ב - בהבנת עניין הברירה - אין ברירה אחרת לעם היהודי מלהיות חופשי בארצו. היום לנוער יש במידה רבה תחושה שיש ברירה אחרת. האיום האירני? טוב זה רחוק, והאנטישמיות? בסדר זה כבר עבר מהעולם, ארגוני הטרור שמקיפים אותנו? אנחנו יותר חזקים אין מה לדאוג, והאם בכלל כדאי לחיות בארץ? לא בטוח, תראה את הפקקים ואי אפשר לקנות דירה, שלא לדבר על מחירי הקוטג'. אך מיותר יהיה לציין שכל אלה הם אשליות שווא והיעדר הבנת המציאות. אז מה עושים? ראשית, יש לחנך לעניין הברירה. חייל שלא יבין שהוא נלחם על הבית לא ילחם. שנית, עלינו להיות גורם משלים למערכת החינוך (שכושלת בעניין) ולצקת זהות לנוער, על ידי הכרת הארץ ואהבתה, הכרת סיפורי התנ"ך וסיפורי תש"ח, הכרת הארץ ברגליים. עלינו ליצוק לחיילינו תחושת שייכות, ליצור אמונה בצדקת הדרך אבל לפני כן בכלל להסביר - מהי אותה דרך, דרכו של עם ישראל, דרכו של עם חפץ חיים שאין לו מקום אחר לחיים תקינים אלא בארצו. אייל ראה את השאננות שיצרה את העיוורון השערורייתי, הוא ראה את הרוח שנפלה, אבל עוד הוא גם העמיק לראות את הכוח האדיר הטמון בחייליו בני "דור הטיקטוק", מה שרבים אחרים טעו בו. הבעיה לא בהם, הבעיה טמונה בנרטיב שאנחנו מספרים להם. דור תש"ח היה נחוש בגלל שהבין על בשרו שאין ברירה מלבד ארץ ישראל, לדור שלנו צריך להסביר את זה באריכות. "אנחנו הדור שיבנה מחדש את המדינה ויבטיח שנשוב להיות עם חופשי בארצנו באמת!" ״האני מאמין״ כמפקד "האני מאמין" של אייל כמפקד מסמך שכתב אייל עת נדרש לגולל את תפיסת עולמו כמפקד בתחילת קורס הקצינים בבה"ד 1 "אני כמפקד" אייל שומינוב / הדס / פלוגה ה׳ / צוות 20 ישנם מספר גורמים שמניעים אותי להוביל אנשים ולפקד. ראשית, רצון להשפעה על חיילים. עוד מתקופתי כחייל, כשראיתי את מפקדיי ואת יכולת ההשפעה שלהם על חבריי למחלקה ועליי, מהדברים הקטנים ביותר ועד לדברים המהותיים יותר, הבנתי שאני רוצה להמשיך ולפקד וכך להרחיב את תחומי ההשפעה שלי. בתפקיד שביצעתי, כמ״כ טירונים, הרגשתי שאני מביא לידי ביטוי את הרצון שלי להשפיע. השפעתי על חיילים באופן יומיומי, זה בא לידי ביטוי בביקורי בית, בשיחות אישיות, שיחות חניכה ועד לעצות בנושאים אישיים של חיילים שהיו צריכים מישהו עם עצה בשבילם. ההשפעה שלי באה לידי ביטוי גם בנושאים מקצועיים וערכיים בהתאם לערכים בהם אני מאמין ואותם הטמעתי לחיילי. יכולת ההשפעה הרבה שהייתה לי גרמה לי לרצות ולהמשיך בצבא ולהגדיל את מעגל ההשפעה שלי כקצין. מניע נוסף שלי להוביל אחרים הוא הרצון להתפתח ברמה האישית, ללמוד על עצמי ולאתגר את עצמי ועל ידי כך ללמוד ולהתפתח. הפיקוד לימד אותי המון על עצמי וגרם לי לרצות להמשיך ולהתפתח ברמה האישית. כמפקד פיתחתי ושכללתי יכולות רבות וקיבלתי כלים רבים כמו קור רוח, משימתיות, מנהיגות, ראייה מרחבית, אחריות ועצמאות, ואלה רק חלק קטן מהכלים שצברתי לעצמי ואני מאמין שכקצין אני רק אפתח ואשכלל אותם יותר ויותר. מניע נוסף ומרכזי עבורי לרצות להוביל אחרים ולפקד הוא הרצון לקחת אחריות. התחושה שמה שלא אעשה פשוט לא יקרה גרמה לי להרחיב את תחומי האחריות שלי. בכל תפקיד שביצעתי, כמעט בכל תחום, תמיד עשיתי מעבר לתחום האחריות שלי. לא אהבתי להישאר רק ב"נישה" שלי, הרחבתי את האחריות, יזמתי ועשיתי מעבר. אני לא אוהב לעמוד מן הצד, להסתכל ורק לתת ביקורת. אני אוהב לקחת את המושכות לידיים ולנווט לדרך שאני מאמין בה. ביציאה לקצונה יש חלק גדול מאוד בעניין הרחבת האחריות, דבר זה גורם לי לרצות ולהמשיך בדרך הזו. במהלך השירות הצבאי שלי היו לי מפקדים רבים שהושפעתי מהם, אפילו מפקדים שהיו לעיתים מנוגדים לחלוטין בתפיסותיהם הפיקודיות ולמדתי מהם המון. האדם המרכזי שהיווה עבורי מודל לחיקוי היה הסמ״פ שלי בהכשרה, שבהמשך היה מ״פ שלי כשהייתי מ״כ. הוא תמיד פעל באופן שהרצון לעשייה ולהתפתחות בער בו, הוא היה מלא במוטיבציה וכך גם החדיר מוטיבציה בי ובשאר חבריי, תמיד רצה להשפיע לעבוד וחיפש איפה אפשר לשפר ולהשתפר. גם כשהיה בדרגת מ״פ הוא היה מקפיד לדבר בארבע עיניים עם כמה שיותר חיילים, בין אם בשיחה פורמאלית אבל בעיקר באופן לא פורמאלי, בחדרים ובפינת העישון כדי להרגיש באמת את האנשים שלו. הרבה ערכים שראיתי בו עיצבו לי את תפיסת הפיקוד שפיתחתי ואני עדיין מפתח ומעצב. הרצון שלי לגעת באנשים, להשפיע, לשנות עבורם ולקחת חלק בעיצוב האישי שלהם ובעיצוב הערכי והמקצועי שלהם, הושפע הרבה מהלמידה שלי ממנו על פיקוד ועל עבודה עם אנשים. הדבר המרכזי שתרם להתפתחות הפיקודית שלי היה התפקיד שביצעתי כמ״כ טירונים, בו חנכתי, חינכתי ופיקדתי על חיילים מהבוקר ועד הערב, יומיומית, למדתי איך להוביל חיילים מהדבר הכי קטן כמו משבר אישי, קושי או בעיה אישית של חייל ועד לעניינים מקצועיים מורכבים. בתפקיד הבנתי עד כמה אני יכול להשפיע ולהכניס את עצמי ואת ה"אני מאמין" שלי בכל דבר כמעט, לחנך על בסיס הערכים שאני מאמין בהם, כתוצאה מכך התפתחתי המון כמפקד. כשהייתי מפקד הבנתי שחשוב לא רק שיהיה מפקד אלא חשובה גם הזהות שלו ואופי המפקד משפיע באופן ישיר על התוצאות בקצה. דבר זה גרם לי לרצות ולהמשיך בצבא כקצין, ולקחת חלק במשהו גדול יותר, שלא אני במרכז בו אלא יש דרך ומטרה גדולה ממני ואני רוצה לקחת בזה חלק, כדי להשפיע ולהוביל למקום טוב יותר. הערך המוסף המרכזי שאני מביא איתי כמפקד הוא יכולת הלמידה והלימוד שלי. אני אוהב מאוד ללמוד, מאמין בלמידה מתמדת, בין אם זה בתחומי העניין שלי ובין אם זה בנושאים מקצועיים. עד כה לכל אורך שירותי הערך המוסף הזה תרם לי הרבה, גם בתפקיד. תמיד הגעתי מוכן לחיילים, העברתי להם ידע רב והקפדתי להרחיב להם מעבר לידע הנדרש. אני מאמין שמפקד בכלל וקצין בפרט חייב להיות בעל ידע ולהעביר את הידע הזה לחייליו, חייב לרצות ללמוד וללמד. כמפקד דאגתי תמיד שחיילי ידעו, ישאלו שאלות, יתעניינו, גם בנושאים מקצועיים, שאפתי תמיד להתמצאות מקצועית נרחבת ולא בסיסית בלבד של חיילי. השקעתי גם בנושאי הכרת העם ומורשתו וידיעת הארץ שמהווים לדעתי בסיס לרצון להתפתח מקצועית ולהשתפר. ערך מוסף נוסף שאני מביא איתי הוא נושא המשימתיות וההשקעה, בכל תפקיד שביצעתי תמיד עבדתי "מסביב לשעון", בצורה משימתית והישגית. אני אוהב להשקיע בדברים ולא להתפשר על הרמה בהם הם יבוצעו ודבר זה יבוא לידי ביטוי בכל תפקיד שאבצע. סגנון הפיקוד שלי עדיין מתעצב ומתפתח. לאור התפקיד שביצעתי והערכים בהם אני מאמין אני חושב שסגנון הפיקוד שלי יהיה מצד אחד נוקשה ובלתי מתפשר בכל הקשור לסטנדרטים ולמקצועיות החיילים, אבל מהצד השני הוא יהיה גם בגובה העיניים מול החיילים כשיש להם צורך מסוים או כל בעיה שהיא. כפי שאמרתי, אחת הסיבות שלי ליציאה לפיקוד היא הרצון לגעת באנשים וזה יבוא לידי ביטוי בהתנהלות שלי מולם, אך, דבר זה לא יבוא על חשבון המקצועיות ומוכנות המסגרת שלי ללחימה ולמשימות השונות. אני מאמין שהאיזון הזה בין הנוקשות וחוסר הפשרות מצד אחד לבין גובה העיניים והבנת האנשים מצד שני, הוא אלו שיביאו את ההערכה, הכימיה והכבוד ביני לבין חיילי. ...נקודות החולשה העיקריות שלי הן לעיתים לחץ מיותר שאני מפגין, שנובע מהרצון להצליח ולהימנע מכל טעות אפשרית. הרצון לא להיכשל לפעמים בא לידי ביטוי בלחץ מיותר אצלי. אני מודע לנקודת חולשה זו, עובד על מנת להשתפר ומפתח קור רוח לאורך זמן. נקודה נוספת היא שלעיתים אני מגיע ביהירות מסוימת למשימות שאני מבצע. ...הערכים שיובילו את המחלקה שלי הם מקצועיות ורצון להשתפר, אמינות כלפיי וכלפיי החברים למחלקה, אחריות אישית ומחלקתית, משמעת, כבוד האדם וכבוד לחברים ואהבת המולדת והמדינה. הקווים האדומים במחלקה שלי הם פגיעה באמינות, רשלנות בכל הקשור לבטיחות, כבוד האדם וחיי אדם. יש ויהיו הרבה בעיות שעם כולן אפשר לעבוד אך אלו הם קווים אדומים שמבחינתי הם בגדר "ייהרג ובל יעבור". הצלחה בתפקיד מבחינתי היא ראשית הצלחה פרקטית, כלומר עמידה במשימות שיוטלו על המסגרת שלי, ושנית, מעבר להצלחה הפרקטית, הצלחה היא השפעה על חיילים ככל הניתן, התפתחות ערכית ומקצועית שלי ושל חיילי, טיפול בפרט מהנושא הקטן ביותר ועד הגדול ביותר, הטמעת תחושת שליחות אמיתית בפקודיי תוך הבנת האחריות שלהם על גורל העם והארץ ואחרון בסדר אך ראשון במעלה, שמירה על חייהם של פקודי כלומר, להחזיר את כולם הביתה בשלום. ישנן סיבות רבות שמגבשות יחד את ההחלטה שלי לצאת לקצונה, אבל אם הייתי צריך לסכם לשתי מילים את המניעים לי לרצות להיות קצין, הייתי אומר: "כי צריך". שתי מילים אלו מכילות בתוכן ומנמקות את כל הגורמים עליהם כתבתי ובהם אני מאמין. "אני לא מאמין בדוגמא אישית אלה באישיות לדוגמא"

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. רס"ן אייל שומינוב ז"ל מפקד פלוגת החוד בגדוד שקד, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה בט"ו באדר א' התשפ"ד (24.2.2024), בן 24 בנופלו. משתפים וזוכרים עוד על אייל "!כל עוד צריך אותי, אני פה! זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז" אייל בנם של פלורה ואשר. נולד ביום ט"ז בתמוז תשנ"ט (30.6.1999) בכרמיאל. אח לעדן, הבכורה, ולניב, הצעיר ממנו. אייל גדל והתחנך בכרמיאל. למד בבית הספר היסודי "האיריסים" ובבית הספר התיכון "אורט פסגות", במגמת שיווק. תלמיד מצטיין, שהתאפיין באינטליגנציה גבוהה, כושר ניתוח והפשטה, ורצון עז לצבור ידע ולהרחיב אופקים. התבלט ביכולת הובלה והנהגה, ובהקפדה על סדר וארגון. בזכות הישגיו בלימודים נבחר ל"מצטיין פריפריה", הוקרה המקנה מלגת שכר לימוד באוניברסיטה. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר הורים, אחות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. על אייל לסיפור המלא הספרייה של אייל לכל הספרים מאמר על המתודה רנה דקארט יסודות המשפט יורם דינשטיין הכוזרי ר׳ יהודה הלוי הזהו אדם פרימו לוי חץ מפקד ברוח צהל ערכי צה"ל ברוח רב סרן אייל שומינוב הי"ד שנפל על הגנת הארץ שאותה אהב בכל נימי נפשו ושורשי נשמתו.

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. הספדים הספד לשנה עדן מרואלי - גדוד צבר קרא עוד "בערב זיכרון בישיבת "איתמר גדוד צבר - רום בוסקילה קרא עוד הספד מרום כץ - גדוד צבר קרא עוד איילי עדן שומינוב - אחות של אייל קרא עוד אייל אחי היקר יצחק תורג'מן - ממ תחת אייל קרא עוד הספד אזכרה פלורה - אמא של אייל קרא עוד הספד לוויה פלורה - אמא של אייל קרא עוד הספד לשבע פלורה - אמא של אייל קרא עוד גדוד צבר יובל סמואל קרא עוד הספד לשנה שי כהן - גדוד שקד קרא עוד הספד לוויה עמית סגל קרא עוד אייל שלנו עמרי משיח - מג"ד שקד לשעבר קרא עוד הספד לשומינוב יותם כוח - קצין אג"ם גדוד שקד קרא עוד הספד ל-30 פלורה - אמא של אייל קרא עוד אזכרה 11 חודש פלורה - אמא של אייל קרא עוד

הספדים < חזור עדן מרואלי - גדוד צבר הספד לשנה קלע חי״ר פברואר 2021 ואי אפשר לפספס את הקור של רמת הגולן אנחנו בשבוע הגנת מחנה והחיילים בעמדות בגשם כבד- יאללה מרואלי כל שעה עגולה, פעם אני ופעם אתה ואני מנסה להבין מה עכשיו אתה מעולל לנו ושואל אותך מה לעשות כל שעה ואתה משיב ״סבב תה״ ובאמת כך נהגנו בכל פעם שהיה גשום לראות את החיילים, לדבר איתם. ואתם יודעים מה היופי הנסתר בסיפור הזה? זה שכמה שעות לפני הפקודה שאייל נתן לי, אמיר קלנגר, אחיו של גוחא ז״ל העלה פוסט עם סיפור זהה לזה תראה מה זה שומי, תראה איך בין השורות לימדת את כולנו שהגדולה האמיתית היא לשאוף וללמוד להיות תמיד אדם טוב יותר ממה שאתה היום וזה דוגמה לשיעור אחד, סיפור מתוך תקופה של שיעורים ורגעים בהם ידעת לתת תשובה לכל ואם לא ידעת- הלכת ללמוד משהו חדש. ״מחברת משבצות מרואלי רק ככה עובדים מסודר אבל לא סתם אחת מחולקת לנושאים, ספירלה, קטנה עט שחור, כל שורה מסודרת וכל אות במשבצת משלה. מדויק, אין מקום לטעויות אחי, כמו שהייתה בחיים. כל יום מחדש באותה השעה- 10 בבוקר, אותה התראה קבוע בטלפון ״מחר מלחמה״, לא אפשרת לעצמך רגע לנוח- רצית שנהיה מוכנים תמיד. או כמו שאז שאלת ״משנה למה אתה עדיין ער?״ אותה שאלה קבועה ששאלת אותי כל לילה מחדש החיילים ישנים, הפלוגה דוממת, הסגל ישן, ורק החייל ששומר על הפלןגה ער וגם זה בקושי, אני, ואתה עם הקצינים בישיבה. ואני משיב כל לילה מחדש ״אם אתה ער- אני ער אחי, מחכה שתסיים עם השטויות של הקצינים״ אז עכשיו תיתן לי רגע יש לנו עוד כל כך הרבה ללמוד אחי, עוד סיפורים ושיחות לצבור לאוסף. דיברנו בלי סוף שנה שלמה כתף לצד כתף, בפיקוד מיוחד שהיה שמור רק לנו. והיום, היום מה, היום אני נלחם לא לשכוח. השיככה הפכה להיות הפחד הגדול ביותר שלי והזמן ששיקרו לנו כל הזמן שיעזור, הוא רק מעמיק את המרחק מאז דיברנו בפעם אחרונה. ״אני מבקש לתקן״ אומר המג״ד ואני משתתק. מתכווצת לי הבטן. ״נהרג בגדוד שקד מ״פ לא מ״מ״ אני מסתובב עם עצמי ונותן אגרוף לקיר ובמקביל כמו מכת חשמל אני מרגיש אותך עוזב ״אני יודע״ אני אומר לאחד המ״מ שלי בפלוגה כמה מאות מטרים מאיפה שלחמת ונפלת ״אל תגיד את זה, אני יודע״ ובתוכי תפילה לאל שזה לא אתה אבל אני יודע שכן. אחי היקר אני לא יודע מה קשה יותר בין לאבד אותך לבין העולם הטוב שיכלת ליצור כאן אם הייתה ממשיך בדרך שלך. עם כמה שלמדתי ממך, אני כואב איך העם המיוחד שלנו לא ידע גם שומי יקר אני כותב את השורות האלה ולא תופס מה קורה כאן מילה אחרי מילים משפט פה ועוד שורה שבהן אני מנסה להבין איך ממשיכים מכאן אני מרואלי הסמל של שומי שנה שלמה רצופה בסגרים של קורונה זיכו אותנו להכיר לעומק וללמוד אחד מהשני ואפילו לקפוץ ממטוס יחד אומנם לא בדם, אבל ללא ספק בנפש, איבדתי לפני שנה אח תודה על כל מה שהיית עבורי, תודה על האוזן שהייתה, העצה, המילים הקשות שלפעמים הייתי צריך לשמוע, תודה שתמיד האמנת המילים האחרונות שלך אליי במפגש האחרון שלנו בעזה נחקקו בליבי לעד המשפטים האחרונים שכתבת לי כשהיינו עוד מ״מ וסמל אז לפני שנתיים הפכו למשימת חיי שלך לנצח, באהבה וגעגוע אין סופי או כמו שהיינו מסכמים בקשר ״3 כאן משנה 3, רות סוף.״ הבא הקודם

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. סיפור חייו של אייל שומינוב אייל בנם של פלורה ואשר. נולד ביום ט"ז בתמוז תשנ"ט (30.6.1999) בכרמיאל. אח לעדן, הבכורה, ולניב, הצעיר ממנו. אייל גדל והתחנך בכרמיאל. למד בבית הספר היסודי "האיריסים" ובבית הספר התיכון "אורט פסגות", במגמת שיווק. תלמיד מצטיין, שהתאפיין באינטליגנציה גבוהה, כושר ניתוח והפשטה, ורצון עז לצבור ידע ולהרחיב אופקים. התבלט ביכולת הובלה והנהגה, ובהקפדה על סדר וארגון. בזכות הישגיו בלימודים נבחר ל"מצטיין פריפריה", הוקרה המקנה מלגת שכר לימוד באוניברסיטה. היה נער ערכי, בעל עקרונות מוסר וחשיבה מעמיקה. בכיתה י"ב השתתף במסע לפולין, שהותיר בו חותם. כך כתב ביומן המסע: "שואלים תמיד איפה היה אלוהים בשואה, ואני שאלתי, איפה היה האדם?" קשריו של אייל עם שני אחיו היו חמים וקרובים, והוא נהג לתכנן ולרשום בלוחות הזמנים השבועיים שלו "זמן איכות עם האחים". הם אהבו לבלות יחד בבאולינג, במשחקיות ובמסעדות. קבוצה של חברים טובים ליוו אותו מימי בית הספר היסודי, ושמרו איתו על קשר הדוק לאורך השנים. הם ציינו לטובה את חוש ההומור המיוחד שלו, הזיכרון הנדיר, הסקרנות האינסופית ואהבתו לקריאת ספרים. "תמיד היה עם ספר ביד", ציינו. אייל ניגן בגיטרה ואהב מאוד שירים ישראליים. בנסיעות האזין לשיריהם של יהורם גאון, שלמה ארצי, אביב גפן ועידן רייכל. עם סיום לימודיו בתיכון הצטרף לעמותת "אחריי!" בכרמיאל כדי להכין את עצמו לשירות קרבי בצה"ל, תוך פיתוח מנהיגות, שיפור הכושר הגופני ואימונים בשטח. ביום 21.11.2017 התגייס לצה"ל. התנדב לחטיבת הצנחנים בעקבות אביו ששירת בחטיבה זו, בהמשך התגייס כלוחם לחטיבת "גבעתי". עבר קורס מפקדי כיתות (מ"כים), שבמהלכו נבחר ל"מצטיין מחלקתי" ובסיומו ל"מצטיין פלוגתי". בד בבד עבר קורס חובשים וסיים אותו בהצטיינות. שירת כמפקד כיתת טירונים, והמשיך לקורס קצינים. סיים בהצטיינות את שלב ההכשרה, ובשלב השני של הקורס מעד ונפל מגובה של ארבעה מטרים, נפצע בגב התחתון, והוכרז "לא כשיר לאף תפקיד בצה"ל". למרות הפציעה הקשה אייל המשיך במסלול בנחישות, ללא הקלות רפואיות, וסיים אותו בהצלחה. אייל שירת כמפקד מחלקה בשלב האימון המתקדם, שהתקיים בבסיס אימון חטיבתי (בא"ח) "הר קרן" בצפון-מערב הנגב. הועבר לשרת כמפקד מחלקה בפלוגה המבצעית בגדוד "צבר" (432), והתקדם לתפקיד סגן מפקד הפלוגה. אחרי שסיים בהצטיינות קורס מפקדי פלוגה, שירת כמפקד פלוגת טירונים בגדוד "צבר", ואחר כך כמפקד פלוגת חוד בגדוד "שקד" (424). זכה להערכה רבה ממפקדיו לאורך שירותו הצבאי, בגזרות השונות. כששירת בגבול עזה, נבחר ל"מצטיין תעסוקה מבצעית". במהלך שירותו ברמת הגולן, כשהגדוד ביצע תעסוקה מבצעית בחרמון, קיבל "תעודת הוקרה על הובלת הפעילות המבצעית במרחב הגזרה". בתקופת שירותו בגזרת יהודה ושומרון מנע פיגוע משמעותי שתכננו מחבלים, וסיפר בתקשורת על פעילות הגדוד באזור שכם. "צריך לזכור את כל הפיגועים שלא קרו, וזה בזכות פעילות צה"ל בשטח", אמר אז. "כל לילה אנחנו עושים פעילות התקפית ומסכלים הרבה מאוד מחבלים, וזה מה שאמור להביא את הביטחון". אייל שילב סייפא וספרא בהיותו לוחם, מפקד ערכי ואיש רוח. גילה עניין בפילוסופיה, מורשת, ציונות, היסטוריה ובייחוד השואה, משפטים, כלכלה, תורה וגמרא ועוד, וביומניו האישיים נמצאה רשימה של מעל מאתיים ספרים בתחומים אלה, שקרא בהתמדה במסגרת הצבאית העמוסה. הוא ציין לעצמו דגשים מרכזיים בכל ספר כדי לבנות את עולמות התוכן שלו, כתב תקצירים מכל מה שלמד, ואף חזר וקרא בתקצירים כדי להפנים אותם. הגדיר לעצמו ארבע שעות שינה כדי להספיק לקרוא וללמוד. השקיע רבות כדי להיות "הגרסה המשופרת של עצמו", כדבריו. נהג לחלק ספרים לפקודיו על מנהיגות, על ארץ ישראל ועל השואה כולל הדגשה: "תלמד ותלמד את זכר השואה, זו חובה לאומית ומוסרית". גם להוריו אמר, "תקראו ספרים ותהיו גרסה טובה יותר של עצמכם כל יום מחדש". הידע הרב שרכש, והכלים שאימץ ופיתח, תרמו לו בקבלת החלטות מקצועיות ואישיות, ואף סייעו לו להשפיע לטובה על חיילים בפלוגה שעמדו בצומת דרכים ושיתפו אותו בהתלבטויות. הוא שימש להם מורה דרך, דחף, קידם ועודד. כפי שהתגבר בעצמו על קשיים מבלי להתלונן, כך גם חינך את פקודיו. נהג לעודד את חייליו כשהתקשו, ואמר: "לכולם קשה, גם למג"ד קשה, כל אחד קשה לו משהו אחר. גיבור הוא אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד!" הוא היה מנהיג שהקפיד לתת דוגמה אישית ולטפח את המוטיבציה של חייליו. נהג גם לספר להם על פציעתו וכיצד התמודד איתה. כתב אחד מפקודיו: "שימשת עבורי ועבור כל החברים אוזן קשבת, כתף תומכת, והכי חשוב – דמות אבהית מכילה ואוהבת". אייל היטיב להעביר מסרים במילים ולומר דברי משמעות. לאחר נפילתו בקרב נמצאו בכתביו, ומסיפורי פקודיו אמירות מעוררות השראה. להלן לקט של 'אמרות כנף' שאמר: "איזה מן חיים אלה שהכול אצלך שגרתי תמיד. אין זמנים שאתה נלחם עבור איזה משהו, גם אם לא נלחם בקרב, אבל נלחם בעבור איזה ערך בדרך כלשהי." ; "נלחמים על הבית!" ; "מתכוננים, כאילו יש מחר מלחמה!" ; "השגרה היא תבנית של חירום." ; "אנחנו צריכים תקשורת טובה בין החוליות, כשיש תקשורת בעיות נפתרות, גם בזוגיות וגם בקרב!" ; "לא חשוב מה הוא אורך החיים, חשוב התוכן בחיים." ; "הגמול להרגל טוב זה בעתיד, הגמול להרגל רע זה בהווה." ; "להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים." ; "אנשים לא צריכים כלום, חוץ מהערכה!" ; "יש גמרא על עבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות... בה נאמר 'גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר'. כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא יישרף. גם אם אנשים ימותו, האותיות – הרוח תישאר." הוא נהג לחלק ספרים לפקודיו על מנהיגות, ארץ ישראל והשואה, כולל הדגשה: "תלמד ותלמד את זכר השואה, זה חובה לאומית ומוסרית." במגינים שחילק לחייליו נהג לברך: "תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענווה!" בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותו בוקר, עם תחילת ההתקפה החליט אייל לנסוע מביתו שבכרמיאל לעוטף עזה, למרות שהיה אחראי על גזרת טלמונים ליד רמלה, כשהגיע ניהל קרב פנים אל פנים עם מחבלים בקיבוץ כיסופים, ונפצע מקליע בידו ומרסיסי רימון ברגלו. חבש את עצמו והמשיך בקרב. כשפינה את חבריו הפצועים לבית החולים, קיבל שם טיפול רפואי אך סירב להתאשפז. הוא נסע שוב דרומה כדי להמשיך בקרב. בסוף אוקטובר 2023, לפני הכניסה הקרקעית לעזה, אמר לחיילי הפלוגה שעליה פיקד: "העם נמצא במצב חירום. זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! לנו יש משימה הכי חשובה – לנצח את האויב. אין זכות גדולה יותר מלהביא נחת ורווחה לעם שלנו. מכאן נצא חזקים יותר, גם אנחנו וגם העם כולו. זאת שליחות לאומית, ואנחנו נכנסים לדפי ההיסטוריה. זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. כשקשה, תחשבו למי קשה יותר. כשמפחיד, לאטום את הלב. אנחנו יותר חזקים מהם! זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים וילדים שצריכים לחזור הביתה. להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים. זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה!" בדצמבר 2023, בעיצומם של הקרבות, הדליק אייל נר ראשון של חנוכה בכיכר פלסטין בעיר עזה, ואמר לפלוגה: "זו זכות להיות אלה שמרימים את הכבוד והגאווה הלאומית. למכבים לקח שלושים שנה למרד, ואנחנו רק שישים יום בפנים. כשמדברים על 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה', כדאי להסתכל בראייה היסטורית – שבמשך אלפיים שנה מדליקים חנוכיות, והרוח ממשיכה לפעום. אנחנו לא הסיפור כאן". כששאלו אותו על שלומו במלחמה, ענה: 'שלומי כשלום עמי!" כן אמר: "אין יותר אייל שומינוב! אייל שומינוב - עם כל החשבונות הפרטיים שלו - לא קיים עכשיו! אני עכשיו חלק מהעם שלי, העם כולו נמצא במצב חירום, והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה להילחם עבור העם שלי! רק עם סוף הלחימה, לאחר הניצחון בקרב, 'אייל שומינוב' יחזור." במכתב שהשאיר למשפחתו כתב: "אני מאוד גאה ליפול בעד המדינה האהובה שלנו, אם אין ערך על מה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך!" בארבעת החודשים שבהם לחם במחבלי חמאס בתוך רצועת עזה, כמו בכל תקופת שירותו כמפקד, אייל פיקד על חייליו בנחישות, באחריות וביוזמה, תוך חשיבה אסטרטגית ושמירה קפדנית על נוהלי בטיחות, אשר הצילה את חיי פקודיו פעמים רבות. היה מפקד נערץ, חכם ומקצועי, שהוביל את פלוגתו בעוז, בגבורה, בשקט ובענווה. אייל היה אמור להשתחרר מצה"ל בינואר 2024, אך האריך את השירות עקב המלחמה. לקראת סוף פברואר 2024, במהלך פשיטה על שכונת זייתון שבעיר עזה, בצפון הרצועה, נהרג ממטען חבלה שהניחו מחבלים. סרן אייל שומינוב נפל בקרב ביום ט"ו באדר א' תשפ"ד (24.2.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר הורים, אחות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. ספדה אימו: "אייל, ילד יפה שלי, מאור עיניי, כיבית לי את האור. כיבית את כל האורות בבית. ברגע אחד הכנסת אותנו לחושך. זה כמעט נגמר. היית אמור להשתחרר בינואר, ואמרת שזה לא מוסרי להשתחרר עכשיו, לא באמצע מלחמה. אמרת לי, 'כל מפקדי הפלוגות פצועים והצבא צריך אותי, החיילים שלי צריכים אותי. זו המלחמה הכי צודקת שיש. נילחם עד הניצחון ונחזיר את כל השבויים'. בארבעת החודשים האלה לא היה לך אף פצוע. אמרת לי, 'אנחנו מתכננים כל צעד ולומדים ומפיקים לקחים'. הגנת בגופך על חייליך, כי אמרת שאף חייל לא ייהרג. עמדת במשימה שלך, ילד שלי, אף חייל לא נהרג, אתה הראשון מהפלוגה שלך. עמדת בהבטחות שלך. תנוח, ילד שלי. תנוח, אהוב שלי. תנוח, גיבור שלי". ספד לו רוי: "חבר נפש שלי, הימים הולכים ונעשים קשים יותר. כל יום החור בלב הולך וגדל. כמו דקירות בחזה שרק מי שקרוב אליך יבין. אין יום שאתה לא עובר לי בראש. מתגעגע אליך כל כך. הלוואי והיית פה". ספד ניר חברו: "שומינוב, הבחור הכי מיוחד שהכרתי. גבר אמיתי עם ערכים טובים. ציוני שנתן את נשמתו למדינה והגן על חייליו בגופו. שומי היקר, חיית כגיבור ונהרגת כגיבור. למדתי ממך המון. אוהב, מעריך ומודה לך על הכול. נוח שם למעלה". כתב מרום, אחד מפקודיו: "היית איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה. היית מחויב לעמך, לארצך ולמולדתך. דיברת איתי על יציאה לקורס מ"כים, ואמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום, כי אני גם לא אוהב את כל עניין הלחימה. ואז אמרת לי משהו מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע ממ"פ: 'מה אתה חושב, שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת לקורס מ"כים או לא. אתה לא הסיפור פה בכלל'". כתב אוראל, פלוגה "מבצעית", גדוד "צבר": "תמיד אמרנו שאתה מכונה בלתי ניתנת לעצירה, אחד מהאנשים האלה שמוצלחים בכל דבר. היה לכולם ברור שתהיה פוליטיקאי או איזה איש עסקים מצליח אם היית מרשה לעצמך להשתחרר מהמערכת. אבל לא הרשית לעצמך, גם אחרי שנפצעת בסבב הראשון. הבית היה חשוב לך יותר מכול. אוהב אותך ומתגעגע, אח יקר". כתבה מיכל, אם של פקוד: "אין אותיות בשפה העברית שיכולות לחבר את הכאב שיש לי בגוף ובנשמה עכשיו. מפקד הפלוגה העילוי, הנשמה, המקצוען, האבא והאימא של הפלוגה, נהרג. זה פשוט בלתי נתפס. ברוך דיין האמת". ספד לו חיים, מחנכו בתיכון: "אנחנו בהלם. עם ישראל איבד את אחד הלוחמים היקרים שלו. אייל היה אחד שלא מוותר. הייתי מאחל לכל מחנך תלמיד כזה עם ערכים וכבוד. גם כתלמיד תמיד השתדל ועשה כל מאמץ כדי להצליח. ברור שגם בצבא היה כל כולו למען המדינה".

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. משתפים וזוכרים הוספת זיכרון עמית קסוטו חבר ילדות שלי מאז כיתה א׳ רוצה לשתף זיכרון מאוד קרוב לליבי, על חבר שלעולם לא ייעלם מהלב שלי. אייל היה חבר שלי מאז כיתה א'. היינו חבורה קטנה של כמה חברים שתמיד הולכת ביחד לכל מקום. אייל היה אחד כזה שתמיד משאיר חותם באופי, באנרגיה, ובצורה שבה היה מתייחס לדברים. אחד הדברים שאייל תמיד לימד אותנו היה לשאוף למצוינות. הוא היה משקיע בלימודים ברצינות אמיתית, כזו שגורמת לך לרצות להשקיע יותר בעצמך. וכל פעם שהיה חוזר הביתה מהצבא, הוא היה מדבר עליו כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם. כשהוא התחיל לדבר העיניים שלו היו פשוט נוצצות. היה בו שילוב של גאווה, שליחות ואהבה אמיתית למה שעשה. לפני המלחמה, נסענו יחד לחו״ל. שכרנו רכב, ובלי שום תכנון מוקדם הוא אמר לי: ״אנחנו לא עושים תוכנית. נכנסים לגוגל מפות, לוחצים על מקום ונוסעים לשם״. וככה עשינו. בכל פעם שהגענו ליעד חדש, אני שוב הייתי מוצא את עצמי מופתע עד כמה השיטה הזו עובדת. עד כמה החיים לפעמים צריכים פחות שליטה ויותר הרפתקה. אייל, אח שלי בדם בכל יום שעובר אני מתגעגע יותר. תודה על מי שהיית. על מה שלימדת. על הזיכרונות שלא יעזבו לעולם. אוהב אותך, אחי. ציפורה חלפון שפורסמה תמונתך, חטפתי פיק בירכיים. הלב שלי התפוצץ מכאב ונמרח בגופי כמו כספית שהתנפצה. רס"ן אייל שומינוב ז"ל שנהרג הערב בעזה. זה המ"פ הכי שאפשר לרצות שיהיה לבן שלך. זה מסוג האנשים שאתה פוגש ולא שוכח. מסוג האנשים שאתה אומר לעצמך.. מלכה מי שתזכה בו! איילשוק ככה קראתי לך. פגשתי אותך מהיום הראשון שלי. בכל פעילות עם גיבעתי בכל מקום שהגענו! תמיד בענווה. בצניעות. ביראת כבוד, אני והתמונות שלי .. ואייל תמיד זרם, גם בטרם היותו קצין ומ"פ. במסעות כומתה שנפגשנו מעולם לא סרב לי! היום בשעה 9:00 הוא עוד הספיק לתת עדכון להורי הלוחמים שהכל בסדר. ההורים והלוחמים ידעו שאפשר לסמוך עליו. שלמרות שהוא רגע לשחרור. פאקינג עוד שבוע לסיום השירות! תמיד מקצועי, אכפתי, ענייני, מדהים. מדהים. מדהים. אין לי מילים. תודה שנתת לי את הזכות המלאה להכיר אותך בכל אבן דרך שהייתה לי במסגרת הפעילות של האגודה למען החייל! תודה בשם הלוחמים ששוחחתי איתם הערב. פגשתי אותם בחמישי האחרון על גדר הגבול שהערב ירד. כולנו המומים. שבורים, הלב שלי מרוסק מכאב נוראי... עד מתי אלוקיי! אין. אין מילים. יהי זכרך חקוק בליבנו לעד. אייל אני אוהבת אותך ותמיד אהיה שגרירה נאמנה שלך. ציפורנ יו"ר מתנדבי האוגדה למען החייל באר שבע. אביב וולך גדוד צבר כשקראתי את פרשת השבוע לא יכולתי שלא לחשוב על אייל. כשקראתי על אהרון הכהן שהיה דמות כל כך מיוחדת על בעם ישראל נזכרתי באייל. בהתמדת אין קיץ ובמסירות נפש לכלל ובגדול כל כך גדולה סחף אחריו רבים. לא יכולת שלא להתאהב באייל. דבר נוסף, אחרי שמסופר על מות אהרון מתואר ש"ותקצר נפש העם בדרך" והם התלוננו והקב"ה הביא מגפה בעם. כדי לעצור את המגיפה משה נצטווה לעשות נחש מנוחשת וכל מי שהביט אל הנחש חי. לא הרבה יודעים אבל הסמל של חיל הרפואה הוא נחש על מטה בגלל הסיפור הזה והסיכה של החובשים היא גם בצורה הזו ושומינוב היה שם את הסיכה תמיד. לכאורה מה למ"פ קטלני כמוהו להמשיך ללבוש את הסיכה הזוטרה הזו אבל אולי זה היה תזכורת בשבילו שהוא אוהב את החיים. אייל לימד אותי לקדש את החיים, לנצל את הזמן להתייחס אל עצמנו כאל אנשים גדולים ולהתייחס לכל דבר כאל דבר גדול. באחת מהצמתים בצבא שנפרדו דרכינו (בסוף הטירונות או לפני שיצאתי לקורס מכים) הכנתי לאייל כספי עם משפט שלדעתי כל כך מסמל אותו. משפט של הרב קוק: "האנשים הגדולים באים גם להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות." - הכוונה אנשים גדולים באמת, כמו אייל, מבחינתם אין בעולם דברים קטנים. הם מתייחסים לכל כאל דבר גדול. וכזה היה אייל ואני כל כך אהבתי שהוא היה אומר בלהט לחייל ששומר בשער הצדדי בקצה נדח אי שם במדבר קציצות השומם אייל היה בא אליו ובהתלהבות ובהתלהטות היה ממש צועק עליו "כל עולמך כרגע זה לשמור על הצד הזה של הבסיס! זו משימת חייך כרגע!" הלוואי ואצליח ליישם גישה זו בחיי. להתייחס אל אישתי כאל כל עולמי. להתייחס לילדיי כאל כל עולמי להתייחס לכל דבר "קטן" כאל הדבר החשוב בעולם. מתגעגע כל כך💔💔 נעמה שלם אמא של חייל והגית בו יומם ולילה, שומינוב אמנם לא היה אדם דתי אבל הוא היה תלמיד חכם גדול, תמיד עם ספר עליו - פעם זה ספר פילוסופי פעם היסטורי, הוגי הציונות או משהו תורני. אותנו הביינישים הוא תמיד היה מאתגר בחידות על פרשת השבוע או באיזה סוגיה שהוא בדיוק נתקל בה. סתם דוגמא שזכורה לי איך סתם באיזה עצירה בתרגיל אחרי הליכה ארוכה הגיע ושאל אותנו: מה מתכוון הרמב"ם בפתיחה למורה כשהביא את הפסוק ממשלי "תַּפּוּחֵי זָהָב, בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף-- דָּבָר, דָּבֻר עַל-אָפְנָיו"? מה הקשר עכשיו? ולמה זה מעסיק אותך? מה עדיף עכשיו סתם להסמרטט על הרצפה עד המשימה הבאה, אמר. של היותי חובש הייתי עולה איתו פעמים רבות לתגב"צ שזה בעצם שש שעות נסיעה ברחבי הגזרה הלוך ושוב, ותמיד היינו מדיינים ובכל פעם הייתי מסיים עם שיעורי בית ממנו מקורות לחזור לקרוא וללמוד, פעם זה סוגיית ייאוש שלא מדעת, פעם תורה סד בליקוטי מוהר"ן ופעם הפילוסופיה של האבסורד של קאמי. בשעות האלה ממש, בכל השבתות שהיינו סגורים בנמר בלחימה האינטיסיבית של כיבוש הרצועה, שומינוב היה מעלה אותי בקשר לתת ד"ת קצר. כשהיה רואה אותנו בבית בהגנה בעזה בזמנים הרגועים שהיינו משחקים משחקי קופסא (כן, אשכרה זה גם קורה שם...) היה מוכיח אותנו תפסיקו לבטל תורה-באיכות היה מדגיש בחיוך, אל תגידו רוצים לחזור לישיבה ללמוד. יש לכם זמן כאן, תלמדו! אפרת גנטק אמא של חייל לזכרו הטוב של שומינוב. כשיש לך ילד בצבא המחשבות לא נותנות מנוח. כשיש לך ילד קרבי המחשבות לא מרפות. כשיש לך ילד במלחמה אתה לא ישן, לא אוכל, לא מתפקד פשוט לא... הילד שלי היה אצל שומינוב. ידענו שאפשר לסמוך עליו ואפשר להיות רגועים. ידענו שאם אנחנו צריכים משהו אפשר לפנות אליו וכשיתאפשר הוא יענה ויתייחס. לפי הגיל אני הייתי יכולה להיות אמא שלו. אבל באמת הוא היה אבא של הבן שלי ואבא שלי. ולא רק של הבן שלי אלא של כולם. היתה לי יראת כבוד אליו כי הבן שלי לא הפסיק לדבר בשבחו. הוא חזר ואמר זה שומינוב תהיו רגועים. הוא יודע מה הוא עושה הוא לא לוקח סיכונים. הוא לקח על עצמו לעדכן את ההורים שלוש פעמים ביום והוא עשה זאת כל פעם שהתאפשר. לפני כמה חודשים כשפניתי אליו באיזו בקשה הוא נתן לי את התחושה הכי טובה בעולם והודה לי כשפניתי אליו ועל הדרך גם חיזק ואמר כמה מילים טובות על הבן שלי. שומינוב. זה שם דבר אצלנו בבית. זו מילה טובה וחיבור לכולם. הילד מכרמיאל שמתנות השחרור כבר היו מוכנות בשבילו. הילד מכרמיאל שפרץ גבולות והיה חדור מטרה. הילד מכרמיאל שהפך למ"פ בפלוגה הכי שווה של צה"ל. הקצין שארבעה חודשים לא היו לו פצועים והרוגים. הקצין שהיה דוגמא ומופת. הקצין שנתן תחושה טובה והעלה מוטיבציה. הקצין שהיה ואיננו. שומינוב. אני מצדיעה לך! על היותך מקצועי, אנושי, אכפתי, מודל לחיקוי ודחיפה קדימה. שומינוב אבא של כולנו. קודקוד אווטאר נדם. ואיננו. למי שלא בקיא, אווטאר הוא כשף האויר האחרון. לא בכדי זה היה כינויו. הוא כינס בתוכו: אש, מים, אדמה ואויר. ואשכרה כזה הוא היה. יהי זכרך ברוך. תודה על מי שהיית לנו ולבנים שלו. תודה עליך! יוני רום גדוד צבר היה לי הזכות לפקד כמ"כ תחת אייל כשהוא היה מפ בצבר. הייתי אצלכם היום בניחום. ביקשתם שאני אכתוב לכם את הסיפור על התהליך הצבאי שלו. אם יורשה לי אשמח לכתוב לכם את הסיפור הזה ועוד חוויה אחת שהייתה לי איתו. אני מרגיש חובה להוציא את הסיפורים האלה החוצה כדי שכל עמ"י יראה איזה אדם גדול היה כאן, ושילמדו להיות גדול כמוהו. הסיפורים האלה הם באמת קצה הקרחון ואין בהם כדי להראות את הגדולה מלאה של אייל, אבל חשוב לתפוס את מה שיש, כי יש כל כך הרבה ללמוד גם מהמעט הזה. מקווה בהמשך להוציא עוד סיפורים. למדתי מאייל את היכולת לתת ביקורת. כל מקום שהוא היה הולך אליו הוא היה חושב איך אפשר לשפר אותו, מה לא טוב במקום הזה ואיך אפשר לטפל בזה. כל שלב שהוא עבר הוא סיים בהצטיינות. בטירונות הוא היה מצטיין, בקורס חובשים הוא היה מצטיין, בקורס מכים הוא היה מצטיין, בקורס קצינים הוא היה מצטיין, הוא מפקד מחלקה מצטיין, ומפ מצטיין. לא סתם מצטיין, מצטיין ממש, ראיתי בעצמי את התעודות האלה בחדר שלו. הוא אמר לי שאחרי כמעט כל קורס הוא שלח מכתב למפקד הקורס. במכתב הזה הוא היה כותב את כל הדברים שלדעתו צריך לשפר בקורס שהוא עבר, את כל הדברים שבעיניו לא פועלים כראוי, איך שהם לא מחנכים מספיק למנהיגות ועוד כל מיני דברים. החדות והחכמה הדרושה כדי לבקר את הקורסים האלה זה חשוב. אבל האומץ והיוזמה לכתוב את הכל על דף ולשלוח למפקד הקורס זה מנהיגות. בתחילת דרכי כמכ צעיר היה לי הרבה לחץ. הייתי רץ ממקום למקום כדי להספיק הכל. באחד הפעמים שומינוב עצר אותי "לאן אתה רץ?" "להגיע בזמן בשביל חיילים שלי" אמרתי תוך כדי שאני מתנשף. "יוני תשמע כלל בפיקוד" אמר ושם את היד עלי. "מפקד צריך להיות עם דופק גבוה וקור רוח" "אל תרוץ לחיילים שלך. אתה שולט במצב, כשאתה הולך אתה שולט. זה לא אומר שאתה לא עסוק, אתה עדיין עם דופק גבוה וזה מעולה. אבל תשמור על קור רוח, זה מפגין שליטה גם כלפי חוץ ובעיקר כלפי פנים" "תזכור את זה, דופק גבוה וקור רוח" דור דהן הייתי הב' קוד שלו במרץ 22 הבן אדם והמפקד הכי ערכי חכם וטוב שפגשתי בחיים שלי דאג לי כמו אח שלו הקטן לימד אותי מלא דברים עם זה על החיים ועם זה על תורה וגמרא בנסיעות שלנו אהבתי אותו כל כך והוא ילך איתי תמיד💔 אוראל ויגמן שומינוב היה הממ שלי בהכשרה וס״מפ בגדוד צבר שומינוב היקר,האדם המוצלח ביותר שפגשתי בחיים שלי. זה עדיין לא ניתן לעיכול ולא נתפס,תמיד אמרנו שאתה מכונה ואתה בלתי מנוצח כשהגעתי לגדוד והייתי מבואס מזה שלא הגעתי לסיירת אתה זה שהגיע עשה לי שיחה והקשיב לכל מה שיש לי להגיד גם כשעשיתי בעיות היית שם להבין מאיפה זה נובע ותמיד ידעת מה להגיד ואיך להתמודד איתי. כל ההכשרה הסתכלנו עלייך בהערצה והיית דמות לחיקוי בשבילנו היית הקצין הכי מקצועי שהכרנו,כששומינוב בשטח כולם יודעים להתכונן היו לך הרבה חלומות על העתיד וכולנו היינו בטוחים שאתה הולך להצליח כי אתה שומינוב וכל מה שאתה עושה אתה מצליח זה היה לנו ברור שאחרי שתשתחרר אתה תהיה רופא,פוליטיקאי או איזה איש עסקים מוצלח שישנה את העולם כי אתה שומינוב ואתה תמיד חושב על האחר אוהב אותך אח יקר ומתגעגע המון בליבי אנצור אותך לעד איתי גרצוביץ חייל שלו בפלחוד והקטלן שלו בנמ"ר למדתי ממנו איך להיות בן אדם טוב יותר, כמו שהוא תמיד שאף להיות- להתפתח, ללמוד דברים חדשים, לשנות גישה בנושאים שונים. תמיד צחקנו עליו בנמ"ר שהוא אהב את לייבוביץ' וג'בוטינסקי ונהגנו לחקות אותו והוא הצטרף וצחק איתנו, אבל הוא לא התחבר לדברי החכמים האלה בשביל איזה פוזה, הוא באמת נהנה ללמוד מהם ולדבר עליהם, הוא ידע מלא על התנך וכמעט על כל נושא אפשרי, אם הייתי לוקח משהו רנדומלי לדבר עליו היה לו מה לומר ואפילו להוסיף, הוא פשוט היה איש אשכולות ולא פחות. לא עבר יום מהרגע שנפלת ואני כבר מתגעגע אליך, המג"ד צדק כשהוא אמר שאלוהים לוקח את הטובים לצידו, אתה היית הכי טוב שיש. אביתר כהן חייל שלו במחלקה 3 מרץ 19 היה אחד המפקדים היחידים שהיה שילוב נדיר של נחישות, עוצמה וחשיבה רציונלית. תמיד דאג לחשוב לפני כל פעולה ולהיות מעבר למפקד שמקבל פקודות. נזכור אותו לעד. ינון אמזלג הייתי ב' קוד יחד איתו שהוא היה מ"מ טירונים במרץ 20 אני זוכר את עצמי עוד טירון רק התגייסתי לצהל ובאותו זמן היה אייל מכ טירונים והייתי ישן אוהל סמוך לאוהל שעליו הוא פיקד וראיתי שהוא היה איתם קשוח ואמרתי לעצמי בלב תודה שאני לא איתו אבל חלפה שנה ונכנסתי לתפקיד ב' קוד במרץ 20 יחד עם שומינוב שהיה מ"מ באותו זמן ואז הבנתי שכל מה שהוא היה קשוח איתם זה מהמסירות שלו לתפקיד ושהוא האמין בכל ליבו כי ככה מגדלים לוחמים מכשלים אותם עוד מהיותם טירונים שלא יודעים כלום. אבל באמת שהיינו יחד בסגל הייתי איתו המון היינו משוחחים על עניינים שלכאורה נראו לי לא קשורים אליו כמו דת תפילות למוד תורה וכו... והוא באמת היה מתעניין ומקשיב למה שהיה לי להגיד והוא היה שואל כי באמת עניין אותו לדעת הוא תמיד חיפש ללמוד ולדעת אבל על דברים שהיו נראים כאילו רחוקים ממנו באותו מוצאי שבת שראיתי בטלפון של אישתי את ההודעה שפרסמו בחדשות על נפילתך היה לי צער ממש גדול כי ידעתי מה הפסדנו, הפסדנו מפקד מדהים ואדם עוד יותר מדהים שיכל לתרום ולתת לצבא המון אני זוכר עוד שהיית סמפ במבצעית לפני שהשתחררתי אמרת זהו אני מסיים את החתימה הזאת ויוצא לאזרחות ללמוד אבל ידעתי שאין לך "אומץ" לעשות את זה כי ראו עלייך כמה שאהבת את הצבא וכמה האמנת במה שעשית שם אתה אולי לא יודע אבל עד עכשיו אתה שמור לי בטלפון בתור "אייל שומינוב הממ החזק בצהל" ולמה קראתי לך ככה גם כי באמת היית כזה וגם כי אתה אמרת לי תשמור אותי ככה והיום אני יודע שהאמת אתה היית הממ והמ"פ הכי חזק בצהל אתה תחסר לי מאוד ולא רק לי אני מאמין שלכל מרץ 19 ומרץ 20 ולכל מי שפיקדת עליו ת.נ.צ.ב.ה גיבור ישראל❤️🩹💔 ליאור קליין שומינוב היה מ״פ שלי במרץ 22 שומינוב לימד לימד אותי דבקות במטרה ומקצועיות ולא לעצור עד שהצלחתי במשימה למרות כל הקשיים נוה עזריאל הייתי חייל בפלוגה שלו כשהוא היה מכ שומינוב היה אחד האנשים היותר חזקים שהכרתי. באותו זמן היה למפקדים דיסטנס והוא היה היחידי שהיה מוצא אמצע בין דיסטנס לבין צחוקים והערות שנונות. הוא היה פקל חובש והחבר הכי טוב שלי גם חובש קרבי וביקשתי ממנו להביא לו טיפים והוא עזר לו בדרך שלו בצורה הכי טובה שיש. עכשיו אותו בחור שהוא נתן לו טיפים הציל את הניצול היחידי שהיה באסון של ה14 נופלים בבית עם הנט. איש חזק מצחיק עם חיוך טהור. מאחל למשפחה רק טוב והם צריכים להיות מאושרים שיצא להם בן כל כך טוב. ישי דמארי היה הקצין שלנו בהכנה למכי"ם ומ"מ של מחלקה מקבילה בהכשרה שומינוב היה מפקד ישיר שלי רק למשך שבועיים בהכנה למכי"ם ועדיין נחרט לי עמוק בזיכרון. אדם מקצוען, שכל מה שהוא עושה הוא עושה על הצד הטוב ביותר שאפשר, היה דורש מאיתנו את ההכי טוב שלנו. עם תודעה גבוהה למוכנות למלחמה כל הזמן, גם בתודעה בראש, גם בכושר וגם בלמידה על מורשת קרב. רחב אופקים, למרות שלא היה אדם דתי הוא היה מאתגר אותנו כל הזמן בשאלות מהעולם הדתי ומהמקורות בשביל לחדד אותנו. אדם שהגיע מעולם חילוני וביחד עם זה עם ערכים רבים ויושר פנימי. מאז שאני זוכר אותו כל תפקיד היה התפקיד האחרון שלו. אני זוכר בתחילת התפקיד שלי כמ"כ דיברתי איתו והוא נתן לי עצה קטנה שהובילה אותי לאורך כל התפקיד הפיקודי שלי. עם ישראל איבד אדם גדול, מקווים שנצליח כולנו להשלים מעט מהחוסר הגדול הזה. נתנאל אמסלם הייתי חייל שלו בתפקיד שלו כמ״מ במרצ 20 אני עליתי מקולומביה והתחלתי את השירות הצבאי שלי במחווה אלון, עכשיו שם זה צבא אבל לא צבא, היו לי מפקדות קשוחות אבל לא באמת והרבה דברים שלא באמת הרגישו לי כמו בצבא, יותר כמו גדנ״ע, אחרי זה לא ידעתי לאן אני באמת מגיע, הגעתי לפלוגת צבר, ושם ראיתי את שומינוב, הוא הראה את הצד הקשה שלו בגלל שזה טירונות וזה מה שעושים, עברנו מלא חוויות בייחד, מלא מסעות קשות מאוד כי שומינוב היה רץ במקום ללכת. תמיד ראיתי את שומינוב בהערצה, כמפקד שיודע בדיוק מה הוא עושה ולמה. בטירונות כרגיל יש דיסטנס אז לא ראינו את הצד הפחות קשוח שלו. אחרי שמונה חודשים איתו עברנו לגדוד, עם המחלקת פיקוד הראשונה שלו, עלינו לקלע חי״ר. שם שומינוב הוריד מלא מהדיסטנס, הוא כל בוקר היה עושה לנו מסדרים ומעמיד אותנו בח׳ לפני הח׳ הפלוגתית בשביל לבדוק אותנו שנגיע כמו שצריך, אחרי זה מסדרים בחדרים וכל בוקר הוא היה בא לחדר דתיים (ככה קראו לנו כי היינו רק דתיים שם) היינו מכינים לו כוס תה והוא היה מדבר איתנו קצת ואז ממשיך לחדרים הבאים. בתקופה הזאת אם היה לנו מפקד אחר לא היינו מצליחים אותה כמו שהצלחנו. הוא עשה לנו קורס מכים משלו, לקח אותנו לניווטים, מלא אימונים, שיעורים ומלא אבל מלא ריצות ולפחות בר אור אחד בשבוע. אני זוכר שפעם אחת הוא אמר לי באחד הבר אורים שאם אני עוקף חבר שתמיד היה לוקח אז הוא יביא לי משהו, אז זה הביא לי מוטיבציה לנצח אותו והצלחתי, ואז הוא הביא לי סוודר שלו מהמחזור שלו, שזה נתן עוד כוחות להמשיך. הוא ממש רצה שאני אצא קצונה ואני לא הייתי סגור על אם אני רוצה בכלל, אז הוא עשה לי קטע שאמר לי שיש לו אפשרות להוציא אותי במסלול כוכבים (מסלול שלעשות קורס מכים וישר קורס קצינים) ושאני יחזיר לו תשובה בסוף היום. כל היום חשבתי על זה, לא ידעתי אם כן או לא וגם בסוף היום לא ידעתי אז אמרתי יש מצב הוא שכח ועליתי למיטה, ופתאום הוא נכנס לחדר וצועק ״אמסלם״ ואני כולי קופץ שואל מה והוא אומר לי מה התשובה שלי ואז אמרתי בלחש ״כן״ ואז הוא אומר לי שלא באמת אפשר את המסלול הזה אבל שעכשיו אני יודע את התשובה שלי. בשבילי שומינוב היה המפקד הכי טוב ומשמעותי שהיה לי, הוא ידע לדבר עם כל אחד בשפה שלו, היה לו ידע מטורף על הכל והוא לא וויתר אף פעם לעצמו וזה גרם לי לא לוותר אף פעם. יש עוד מלא מילים להגיד עליו אבל זה כבר ארוך מדי. ממש אהבתי אותו ואני מתקשה בלהאמין שהוא כבר לא איתנו אבל את ההכי טובים לוקחים. זכרונו לברכה. אוהב נתנאל אמסלם תמיר יהב שומינוב היה בן מחזור שלי, הוא היה איתי באחריי לגבעתיי שומינוב ואני היינו באחריי לגבעתיי, בסדרות ובגיבושים שהיינו יחד וגם קצת בטרום טירונות, למדתי להכיר בנאדם צנוע, מצחיק, בעל כושר מנהיגות ואהבה לארץ ישראל ולצהל. שומינוב ידע תמיד להצחיק והקליל על המצב, למשל שהיינו באחריי לגבעתיי בין אם זה היה בניווטים או במשימות כאלו ואחרות שהיו קצת חדשות עבורנו ואולי טיפה מלחיצות הוא ידע להקליל על הסיטואציה, להרגיע ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר שכולם מסיימים יחד. שומינוב ואני לא כל כך היינו בקשר מאז הטרום טירונות, אך תמיד ידעתי וראיתי( בין אם זה בקבוצת וואצאפ של הקבוצה של אחריי לגבעתיי או בחדשות) שהוא עושה חיל בצבא, הייתי גאה מאוד ששמעתי שהוא קצין ולימים מפ. שומינוב אני אזכור אותך תמיד, תודה על מה שעשית בשבילנו ומקווה שהנפילה שלך לא הייתה לשווא... שמור עלינו מלמעלה אחי ירדן מחלוף שומינוב היה איתי יחד באחריי לגבעתי עוד לפני הגיוס לצה״ל את שומינוב הכרתי עוד לפני הגיוס לצה״ל, ודרכנו בצה״ל נפגשו מספר פעמים. ביום הגיוס לצה״ל במהלך הטירונות, בקורס הקצינים ובקורס המ״פים. בעיני שומינוב היה מנהיג שקט, הוא לא היה צריך לעשות יותר מידי על מנת שירגישו בנוכחות שלו ובפיקוד שלו… הערצתי את דרך הפיקוד של שומינוב למדתי ממנו הרבה כמפקד בצבא. אין כל ספק שהיה יכול להגיע רחוק מאוד בצבא ולהיות מפקיד בכיר במערכת. מרום כץ שומינוב היה המפ שלי ואני הייתי הקשר שלו במרץ 22 איך נפלת מפקד הפלוגה? בפעם הראשונה כששמעתי אותך מדבר כבר אז הייתי מופתע והתרשמתי לטובה. איך מפקד פלוגה שכבר למעלה מחמש שנים בצבא, שכל עולמו זה הצבא והנשק, מדבר כל כך הרבה על רוח, על היסטוריה יהודית, על היסטוריה כללית ועל מקומם של היהודים בתוכה?! איך אדם ששקוע עד השעות המאוחרות של הלילה בכל מיני ישיבות, ובמהלך היום מתאמן ומתרגל בלי הפסקה, מוצא זמן ללמוד מסילת ישרים ולקרוא על צ'רצ'יל זבוטינסקי וטרומפלדור? ואז הבנתי דבר מאוד פשוט! אתה משהו מיוחד! טרומפלדור איש הצבא, דווקא הוא אומר משפט מדהים: "לפי השקפתי אינני איש צבא, ולקחת נשק ביד מוכן אני רק בשעה שאין אני רואה לפני שום דרך אחרת". כזה היית מפקד הפלוגה. איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה אלא היית מחויב לעמך לארצך ולמולדתך. במהלך הנסיגה במירון דיברת איתי על יציאה למכים. אני אמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום באמת לצבא גם כי אני לא אוהב את כל עניין הלחימה ואז ממילא כי אני לא לוחם טוב. אתה אמרת לי משהי מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע את זה ממ"פ. "מה אתה חושב שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת למכים או לא, אתה מפספס את הנקודה. אתה לא הסיפור פה בכלל" ואז הבנתי איך כמו טרומפלדור כך אתה. מצביא גדול! שכל הסיבה שהוא עדיין בצבא הייתה עם ישראל! לא אשכח אותך במסעות, כמה נהניתי ללכת איתך שעות על גבי שעות ופשוט ליהנות מהדיבור איתך. ועל מה לא דיברנו? פילוסופיה, אמונה, היסטוריה, פיקוד ועוד הרבה נושאים שבהם לימדת אותי רבות. אתה לימדת אותי שאפשר להיות קצין ומפקד בצבא שהוא ספרא וסייפא כפשוטו. איש ספר, משכיל, רחב אופקים שיודע להלחם, יודע לפקד ודורש מחייליו בדיוק מה שדורש מעצמו. כגדעון כך אתה "ממני תראו וכן תעשו" בהפעלה בחברון שמרנו במשך 8 שעות בעמדה סטטית, אתה באת אחרי 6 שעות ונשארת לדון איתי במשך שעתיים. שאלת מי תרם יותר? דור 67 או הדור שלנו? אני עדיין לא יודע לתת תשובה לשאלה זאת אבל אין ספק שזה שאתה היית בדורנו, ואני זכיתי לקרוא לך מפקד הפלוגה תרם רבות לי ולדור כולו! במסע האחרון שלי איתך, מסע הכומתה, האקט האחרון של הכשרה בת 8 חודשים, שאלתי אותך שאלה אחרונה: "מפקד הפלוגה, עד איזה שלב אתה תהיה בצבא? מתי תפרוש ותעשה את כל מה שאמרת לי שאתה מתכנן? ענית לי כך: מרום תפסיק לי מפקד הפלוגה, תקרא לי שומינוב. ואמרת לי בתשובה פשוטה עד מתי שאבין שעם ישראל לא צריך אותי יותר בצבא, ואני אתרום במקום אחר. אז מפקד הפלוגה, סליחה שאני קורא לך כך כי בשבילי תמיד תהיה המפקד שלי. רציתי להגיד לך שאני מעריך אותך ומצדיע לך! אתה דמות לחיקוי בשבילי! אתה אחת הסיבות המרכזיות שבזכותן יצאתי לקורס קצינים. אני פה עכשיו בקורס קצינים ותאמין לי שהטיפים שנתת לי בתחילת הקורס עוזרים לי רבות וכמה שאתה חסר לי כבר עכשיו. בשיחת טלפון האחרונה שלך אמרתי לך ציטוט שאמרת לחיילים שלך בגדוד: "יש גמרא בעבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות ... ... ואז הגמרא אומרת "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא ישרף. גם אם נחסל את האנשים, האותיות- הרוח תשאר" מפקד הפלוגה שומינוב אתה איתנו! גם אם גופך לא נמצא איתנו, רוחך תישאר אצלי ותלווה אותי בכל צעד שאעשה בצבא ובכללי בשאר חיי. גאווה לשאת את הכומתה שנתת לי. אני מצדיע לך על פעולותיך ועל תרומתך האין סופית למדינה האהובה שלנו. תודה רבה לך מפקד הפלוגה! נוח על משכבך בשלום! אוהב מעריך ומעריץ מרום ירין ראובן שומינוב היה המ״פ שלי במרץ 22 שומינוב היה המפ הראשון שלי, והרושם הראשוני שלי בצבא ממפקדים בדרגות גבוהות . אין מילים לתאר איזה מפקד הוא היה, אני זוכר שהתחושה הרווחת בפלוגה הייתה לא משנה מה שומינוב יגיד , מה יחליט , מה הצעד - אנחנו הולכים אחריו , הוא היה מפקד שכולם סמכו עליו מאוד, הוא סחף אחריו את כולם. שומינוב היה מפקד הכי טוב שראיתי, אדם מדהים וטוב, למדתי ממנו הרבה. אני הייתי במחלקת פיקוד של המחזור (מחלקה שמיועדת לחיילים שרואים להם עתיד למפקדים) , במחלקה הייתה 2 אופציות - או לצאת הקצאה 0 לקורס מכים (שזה ישר אחרי ההכשרה) ורוב החיילים יוצאים בהקצאה הזאת או לצאת בהקצאה 1 שזה אחרי 4 חודשים בגדוד ואז לצאת לקורס מכים . אני מאוד רציתי הקצאה 0 אבל שומינוב ראה לנכון להוציא אותי הקצאה 1 ואז ביקשתי שיחה אישית איתו ממש לפני בוף ההכשרה ושם הוא הסביר לי את היתרונות בדבר ובאמת שינה לי את כל הגישה לדבר ואת התפיסה לא רק לתווך הקשר אלא לתווך הארוך . יצאתי הקצאה 1 ועכשיו אני מכ טירונים ואני חושב שזה המסלול הכי טוב בשבילי - שומינוב ידע לגעת בכל החיילים שלו ולאחד אחד ידע מה הכי טוב. שומינוב תודה לך על הכל , הייתה בן אדם , מפקד ודמות הכי משמעותית שלי בצבא עד כה. אני אוהב אותך תשמור עלינו מלמעלה 💜 רואי פנחס שומינוב היה ס״מפ בגדוד ומ״פ שלי בפלוגת צבר מרץ 22 הייתי מ״כ שלו בסגל אייל שומינוב היית המפקד הכי טוב שהכרתי, הייתה לך דוגמא אישית ברמה מאוד מאוד גבוה מלא בחוכמה וענווה. למדתי ממך המון איך ליהיות מקצוען בכל דבר שאני עושה ולא רק בשירות הצבאי אלא בחיים עצמם.. ידעת איך לגעת בנקודות שאף איש לא אצליח לגעת היית האבא של כולנו יודע מתי לחבק ומתי לתת בראש שצריך. אני עדיין לא מעכל שאתה כבר לא איתנו אבל היום אני מבין כמה השפט הזה נכון ״ הוא לוקח את ההכי טובים״ אתה באמת הכי טוב שהכרתי! שגיא כהן מחזור נוב 20 פלחוד שקד, שומינוב היה המפ שלי בחצי שנה האחרונה שלי בשירות הסדיר מפ מטורף. הגיע אלינו ישר לקו עציון ואחרי זה שכם. המון פעילויות, הפסדים, מעצרים, תמיד ראשון מוביל את האנשים, מקצוען ברמה הכי גבוהה. יש המון סיפורים אבל אני אספר על אחד מהם 10 בבוקר באחד הימים בגוש עציון, מחכים שיירה של רכבים על גבעה בגוש עציון, לפני כניסה למעצר במ.פ בית לחם, נחשב מורכב יחסית למעצרים שבשגרה. שומינוב מדבר איתנו על המשמעות של המעצרים וכמה חשוב שאנחנו פה, ומסתכל לאופק, מראה לנו את הים של תל אביב, אשקלון וחדרה נקודת תצפית שרואים ממנה את חלקים רחבים ממדינת ישראל ומדגיש בפנינו כמה חשוב שאנחנו פה שומרים ומגיעים לכל מקום ביהודה ושומרון כדי שהטרור שם לא יגיע למרכז הארץ, כמה חשוב שאנחנו עושים את המעצרים והפעילויות וכמה המרחק קרוב לערים המרכזיות בארץ וזה רק עוד אחד מהרגעים שבהם הוא הוביל אותנו. איש של הקשבה והבנה, שידע לשמוע לאחרים ולא דבק רק בדעה שלו. אדם ענק שעוד יישמעו עליו הרבה. עמית רוט שומינוב היה המפ שלי בהכשרה של מרץ 22 באמצע ההכשרה הייתי במשבר והגעתי להחלטה ששאני רוצה לרדת מלוחמה, שומינוב לקח אותי אליו למשרד לשיחה ודיבר איתי לא כמו מפ לחייל אלא כמו חבר שאכפת לו, בסוף הוא שכנע אותי להישאר ויצאתי פיקוד. הלוחם והמפקד שאני היום זה בעיקר בזכותו ואף פעם לא יצא לי להגיד לו על זה תודה. אז תודה שומינוב, היית לוחם מפקד ובן אדם ראוי להערצה ולי אישית גם מודל לחיקוי יהי זכרך ברוך מפ אגדי. ישעי שלם לוחם תחת שומינוב בפלחוד שקד כשהייתי תופס חמל בקווים מבצעיים שומינוב תמיד היה דורש מאיתנו לפעול מעבר למינמום הדרוש בחמ"ל, אם זה לעבד מידע שאנחנו מקבלים ולא לעשות העתק הדבק לכול דבר בלי להבין, תמיד לדעת איפה הכוחות בשטח, ואם זה להקפיד שתמיד יהיה מסודר ונקי, כי הוא אמר תמיד שכמו שנראה החמל כך יראה גם כול המשמרת. גם בבט"ש גם בלחימה תמיד לקח על עצמו ועל הפלוגה מעבר לדרישה ממנו, בהוספת עמדות שנראות לו רלוונטיות יותר, ובליזום התקפות בלי שהורו לו. וזה אחד הדברים מיני רבים שאני למדתי ממנו, תמיד לעשות מעבר להגדרות התפקיד, להגדיל ראש ולחפש רלוונטיות. כשהתלוננתי בפניו על הקושי שלי בלחימה עם המאג הוא לא ביטל אותי, הוא הבין את הקושי שלי, ובמקום להגיד לי שזה המצב ואין מה לעשות דאג להראות לי את החשיבות של המאג ולתת לי לירות בכול מצב שהתאפשר, גם עם לא תמיד היה ערך מבצעי, בנוסף דאג לצלם אותי כמה שיותר כדאי שיהיה לי במה להתגאות, המשפט האחרון שאמר לי יום לפני מותו " תגיד ישעי לא נמאס לך מהמאג המסריח הזה? סתם סתם אתה מכונה" תודה על מי שהיית, תמיד היה מעניין לשמוע אותך, עשית אותי ואת כול הסובבים אותך אנשים טובים יותר. אביב ולך שומינוב היה המ"מ שלי באימון מתקדם ובגדוד באימון כמה דחיתי את הרגע הזה, רק לא לסכם את שומינוב. האמת שניסיתי כבר כמה ימים לכתוב, לכתוב כדי לא לשכוח אבל איך בכלל אפשר לסכם בנאדם במילים? ואיך אפשר לסכם את שומינוב האגדי... ואחרי הסיכום זה נגמר? הרי לעולם לא יגמרו הסיפורים והחוויות ובעיקר השיעורים לחיים שלמדתי ממנו. לא נתפס. ובכללי עוד לפני שהתחלתי לכתוב אני בטוח שיש עוד מליון שיחות וחוויות ששכחתי כבר. את שומינוב ראיתי לראשונה כשהייתי טירון צעיר בפלוגת צבר במרץ 20. הוא לא היה המ"מ שלי בטירונות אבל מההתחלה הוא סיקרן אותי ומההתחלה הוא היה ניראלי עצום בגוף שלו ובאישיות שלו. לקראת האימון המתקדם וחלוקת המחלקות מחדש, שומינוב קיבל את מחלקת הפיקוד (היה ברור שזה מה שיקרה). אני הייתי במחלקה אחרת ובאחד הימים הופתעתי ששומינוב ניגש אליי ושאל:"ולך! אתה לא רוצה להיות מפקד? תחשוב על זה." ובאמת שבועיים לפני המסע כומתה עברתי למחלקת הפיקוד ועליתי איתם לגדוד לאימון ברמת הגולן. בצבא מהר מאוד מתחברים ומכירים חברים חדשים אך מהר מאוד הקשר גם יכול להחלש כי עוברים מקום ובטח אצל מפקדים שמחליפים מסגרת כל כמה זמן. משום מה עם שומינוב שמרתי על קשר ממש טוב ובאמת לאורך השירות הוא ייעץ ותמך ובעיקר נתן את התחושה שהוא שם בשבילי לכל מה שאצטרך. עוד כשהיינו בגדוד שומינוב די חייב אותי לצאת לקורס נמ"ר ולמרות שפחדתי מאוד מהנמ"ר פחדתי יותר ששומינוב יעשה לי משהו. אם הברירה היא להתעסק עם שומינוב או עם הנמ"ר עדיף את המכונת מלחמה הזאת ולא את שומינוב (שגם הוא מכונת מלחמה לא קטנה). וגם אחרי קורס מ"כים תמך בי מאוד לצאת לקורס קצינים. קשה, קשה לסכם במילים בנאדם של מעשים גדולים. כשאני עוצם עיניים ומנסה להיזכר בבנאדם עולות בי הרבה חוויות איתו. אני נזכר איך באימון המתקדם הוא תפס אותי כותב לעצמי אחרי השעת ט"ש והבהיל אותי: "ולך! מה אתה עושה?" ואז בנועם אמר לי ללכת לישון. ובתרג"ד באימון בגדוד שאג עליי להזיז את הנמ"ר אחורה ואח"כ אמר לי "ולך אל תתרגש ככה זה. המח"ט צועק על המ"גד, המג"ד על המ"פ המ"פ צועק עליי... אז אני נכנסתי לזה גם. אל תתרגש ". הוא התגאה שלעולם הוא לא נפל פצוע בתרגילים וגם שקצינים בכירים ניסו להפיל אותו פצוע הוא סירב להם בפנים. יומיים אח''כ כשהיינו בבית בהגנה באל פוראן, כשראה שלא קורה כלום עם התרגיל רצה לתרגל קצת את החיילים שלו ואמר לי או יותר נכון פקד עליי "ולך! פול פצוע!" ואני כמו חכמולוג מצטט אותו "שומינוב, בחיים לא תפיל אותי." מפה לשם אחרי שרצתי כמו מטורף איזה חצי דקה הוא הפיל אותי לרצפה, עלה עליי וחבש אותי וכמובן לא שכח לעלות בקשר ולפרט שאני ספציפית נפצעתי כמו שהוא דרש וכמובן שהוא היה מבסוט ואיים עלי שזה פעם אחרונה בחיים שלי שאני חושב בכלל לסרב לו פקודה. פייר? פחדתי פחד מוות. לעולם לא אסרב לך יותר. תמיד הפתיע אותי מחדש כמות הידע שיש לו בכל דבר. כשהיינו בנמ"ר איתו בעוד נסיעה לעוד תרגיל הוא הסתכל עלינו (היינו שם איזה 4-5 דוסים בוגרי ישיבות) כנראה הוא חיכה שנהיה בעומק התרג"ד שכולם עייפים ורעבים ושאל אותנו בעדינות שאפיינה אותו: "סמרטוטים!! מה הדף היומי היום?" כמובן שהייתה דממה כי לאף אחד לא היה מושג. אז הוא חייך ואמר:" היום זה פסחים נב!" ואז עצר רגע, חישב משהו "לא! היום פסחים נג!" ואז הסביר על הסוגיה שם והקשה ותירץ וכמובן שהשאיר אותנו עם פה פעור וטעם של עוד. רק תתן לנו עוד קצת מהידע שלך והרצון שלך. שומינוב הקפיד להכניס בנו ערכים ולמרות הקורונה והאתגרים הוא לא וויתר ועשה לנו יום ניווט וגם יום שבו שיפצנו מחדש תצפית לזכר נופלים והוא גם הביא לשם את ההורים של הנופלים והיה באמת מרגש. כיאה לחיילים של שומינוב הוא דרש ממנו תמיד יותר וכשראה אותי הולך לשירותים בקלע כשהייתי בלי הנשק עליי הוא עוד רגע ותלה אותי. בכלל בקלע הוא היה מרביץ לנו לעיתים. לא לא, לא בקטע עדין. הוא היה תופס חייל ומעיף אותו מהמיטה ואומר לו "סמרטוט מה עשית היום? איך התכוננת למלחמה היום? במה אתה טוב יותר היום מאתמול?" ככלל אני ראיתי איך דרך המכות הוא היה אומר לנו מתחת לכל הפסון של הקצין הקטלני שבו "אני אוהב אותכם. אתם הילדים שלי!". כשדרכינו נפרדו בסוף האימון הוא עשה למחלקה ערב פרידה ונתן לנו פתק עם דברים שכתב יוני נתניהו על אחריות (מתוך הספר מכתבי יוני, דברים שאמר כשעזב את גדוד השריון עליו פיקד). כשהייתי מ"כ בקורס מ"כים שומינוב היה בביסל"ח כחלק מקורס מפים ולא וויתר על ההזדמנות לתפוס את כל הצברניקים ולתת לנו מוסר שלא נהיה בינוניים וסיפר מה הגדוד עושה ומה האתגרים. תמיד אהבתי לשמוע אותו מדבר. כשהייתי מ''מ בבא"ח והוא היה מ"פ בהר קרן זכיתי פעם אחת לנסוע איתו מהצפון עד לבא"ח. הוא סיפר לי איך היה שׂם בכל יום ראשון לנהג שלו את השיר "מצווה גדולה להיות בשמחה" כשהנהג שלו היה מגיע עם פרצוף יום ראשון... וזכיתי לראות אותו בעוד ח' פלוגתית שעשה לחיילים שלו ביום חינוך במוזיאון כשלהו (האמת, כבר לא זוכר). דיבר בלהט על ציונות ועל המלחמה ועל זה שאסור לנו להיות בינוניים ולהאמין בעצמנו ובאיום. כמו תמיד. אני בטוח שיש עוד המון חוויות ודברים שאמר שכבר שכחתי וכל כך כואב לי שלא הייתי איתו עוד קצת באותה מסגרת. כנער, תמיד הפתיע אותי איך כשחיילים נהרגים מספרים כמה הם היו מושלמים. בתוך תוכי חשבתי שאולי זה כדי שהזיכרון מהם יהיה טוב ואולי כי זה לא הזמן להזכיר את הנפילות שיש לכל אחד. שומינוב באמת היה מושלם. שומינוב זה מכונה (כמו שהיה נוהג להגיד כדי להחמיא לחייל או כדי לתת לו מוטיבציה). שומינוב זה מכונה של ניצול זמן. כל הזמן קורא, כל הזמן חוזר על משהו שלמד, כל הזמן מדבר על ערכים, ציונות, הסטוריה. כל הזמן מזכיר לנו להיות טובים יותר למלחמה ולחיים. לא לבזבז את הזמן, להיות משמעותיים. כל הזמן ללמוד. שומינוב בשבילי זה חכמה אינסופית בכל נושא כל שהוא. הוא ידע הכל! ככה חווינו אותו! ודרך זה הוא ידע לדבר ולגשת לכל חייל וחייל דרך העולם שלו אם זה סוגיה ברמב״ם או פילוסופיה ואפילו לדבר על איזה מועדון יותר טוב ממועדון אחר ולמה. שומינוב זה זיכרון פנומנלי. פשוט זכר הכל. שומינוב זה אמונה גדולה בצדקת הדרך. אמונה גדולה שאנחנו צודקים! שמה שאנחנו עושים עכשיו זה הכי טוב לעם ישראל! שומינוב זה ציונות חיה ובועטת. הוא היה ציוני אמיתי. זה בער בו. שומינוב זה לחיות למען עם ישראל (וגם למות למען עם ישראל). שומינוב זה מנהיג ברמ"ח אבריו. מנהיג שידע לדרוש ולחבק. ידע להעניש עונשים כואבים כדי ללמד וידע לתמוך, להרגיע וללמד. ממש כמו אבא. קשה מאוד לא להתאהב בו ולא ללכת אחרי שומינוב. שומינוב זה אמת. הלך אחרי האמת שלו עד הסוף גם אם זה אומר לצעוק על המח"ט או ללכת נגד כולם. כששומינוב היה אומר משהו כולם ידעו שזו אמת. שומינוב לא חשש להגיד את דעתו. תמיד. שומינוב בשבילי זה כמו אח גדול שתמיד מייעץ ועוזר ומציל את הסיטואציה. (אולי בגלל זה בדרך להלוויה שלו מכל השירים ששמעתי גם עצובים וגם סתם שירים מה שהכי ריגש אותי והציף אותי זה דווקא השיר "אחשלי" שיר מצחיק שפתאום דקר אותי בלב כל כך חזק). שומינוב זה מודל לחיקוי אבל על אמת. כולנו ידענו שאין דבר בעולם שיכול לפגוע בך. כולנו לא האמנו שראינו את השם שלך בחדשות ואני מאמין שיש עוד כמוני שעד עכשיו לא כל כך מאמינים ומחכים שתצוץ מתישו ותגיד שזה ממש הזוי כל הזמן שאנחנו מבזבזים כדי לבכות עליך ושיכלנו בזמן הזה לקרוא ולהחכים. שומינוב יקירי אנחנו מתגעגעים מאוד. זכיתי שאדם גדול כמוך בא לשמוח איתנו כשהתחתנו אישתי ואני. כששמעתי את הבשורה המרה אמרתי לעצמי שכל מה שייכתבו עליך וכל הכתבות והסרטים שצריך לעשות עליך לא יספיקו לתאר את האישיות האדירה שלך. יחיד בדור. ואני לא מגזים. בדרך לשבעה,לניחום אבלים שוב שמעתי שירים בדרך ושוב המחשבות צפות. ופתאום אני קולט שהשיר מדבר עליך. השיר הוא פסוק מתהילים: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים" (פרק מ"ב פסוק ב') ופתאום נופל לי האסימון. כאייל. אייל שכולו צימאון למים, לידע, לעזור, להציל, להיות חלק בשביל העם. צימאון אינסופי לטוב. אייל שומינוב הי"ד. שומינוב אחי היקר, אני מתגעגע כל כך והייתי רוצה כל כך לדבר איתך ולהתייעץ איתך איך מרפאים את הכאב כי לאחרונה איבדתי חבר אהוב, אח בלב ואני מרגיש ששיחה איתך הייתה מרגיעה אותי מאוד. רציתי לספר לך שכבר חודש אני אבא, ליהודה בננו היקר. רציתי לספר לך שאני לא רגוע ומקווה שאתה לא כועס עליי מכל סיבה כל שהיא. אוהב אותך מאוד, היה מליץ יושר בעד עם ישראל ואני בטוח שאתה נמצא כל כך קרוב לכיסא הכבוד עכשיו אז תתפלל עלינו. יש משפט של הרב קוק זצ"ל שיכול לתאר את שומינוב: "האנשים הגדולים באים להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות" (מתוך אורות הקודש ח"ב עמ' שע"ז). כלומר מי שגדל באמת ניגש לכל דבר בגדלות. גם לדבר שנראה "קטן". כזה היה. ניגש לכל דבר לכל משימה בכובד ראש וביחס רציני. ניגש בגדלות לכל דבר בחיים. ת.נ.צ.ב.ה. יהי זכרו ברוך. נ.ב אני בטוח שכבר הספקת לתפוס שם את כל הגדולים ולהתפלפל איתם באלף ואחד דברים. מתגעגע ואוהב אביב ולך טהר חושאי שומינוב היה המ״פ שלי בפלחוד שקד רוצה רק להגיד ששומינוב היה כמו אח גדול בשבילנו, פשוט בכל מקום שהייתי איתו הייתי רגוע, אני זוכר שהייתי איתו בתוך מחנה פליטים בשכם והיינו בתוך הדוד, התחילו לזרוק עלינו אבנים והתחיל להיות בלאגן ואנחנו התחלנו לירות עליהם אמלחים ונכנס אלינו לתוך הדוד גז מדמיע וארבעתינו התחלנו להיחנק ולדמוע ולא הצלחנו לתפקד חוץ משומינוב שפיקד על האירוע והצליח להוציא אותנו מזה ושם הבנתי שהוא לא אנושי ושהוא הבן אדם שהייתי רוצה שיהיה איתי בסיטואציה כזאת, ללא ספק המ״פ הכי טוב שהיה לי והכי טוב שאפשר לבקש, תמיד ידע להקשיב ולהבין את החיילים שלו, אוהב אותך לנצח, יהי זכרו ברוך🥀 עומר יפרח היה סמפ שלי בפלוגה המבצעית בצבר אדם משכמו ומעלה שלא נתן לתפקיד להבדיל אותו מאחרים תוך נתינת דוגמא אישית למופת תוך דחיפה ועזרה להעלות חיילים אחרים מסביבו עדי זהבי שומינוב היה חברי לכיתה במשך כל התיכון, המשפחות שלנו מכירות דבר קטן שלמדתי ממנו זה ההשקעה והמצוינות שלו , כמו גם הרצינות וההצלחה שהוא השיג בכל מקצוע בזכות אותה גישה. בר אביטן קשר במפלג שלו בפלוגה המבצעית למדתי ממנו מה זה דרך ארץ ענווה צניעות לעשות דברים גדולים בשקט שמרי ישראלי אייל היה מ"פ בסגל שלנו כאשר הייתי מ"כ במרץ 22 *אמר הזאב* ביתר מגב ריקבון ועפר בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר.. *אייל* "בן איש חיל רב פעלים" , בכרמו - של אל גדלתה, ואשכולתיך שורק . "הוּא הִכָּה" ,הכה מכה רבה, הכה בדעת ובכל מלאכה , גיבור ברוחו ולוכד עיר . "מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה"- עזה כמוות - האהבה, האהבה לארצנו הנעלה, איש אשר רוח בו , איש אמת , ובאמונה דרכו, מפקד מחנך מקצוען וידען. אמרתה ודאי ישנה תכלית ודעתך ביררה תמיד, נשמתך מכסא כבוד חוצבה ולשם ודאי היא שבה, עכשיו שנתבקשתה הותר הספק ודעתך וודאי שקטה. לא לשב חצבתה - אלא עבור בניין חדש, רגלך בארץ וראשך מגיע השמימה, ציוני נלהב - ברמ"ח ושס"ה איש ספרא וסייפא. ואחר שבמעט שיבחו סיפרנו גמר הזאב: *"למות או לכבוש את ההר יודפת מצדה ביתר "* את הרישא קיימתה אתה, ועלינו מוטלת הסיפא ואומר אני - למענך ארצנו *"גם אם נמות נכבוש את ההר ,יודפת ,עזה, מצדה , ביתר".* רוי ביטון חייל בהכשרה מרץ 23 היה בן אדם דגול ושאוהב ללמוד וללמד את חייליו הרבה דברי חוכמה ולאו דווקא דברים צבאיים היה לוחם ענק ומבחינתו החיילים בהכשרה הוא היה האיש הכי גדול ומשמעותי בשבילנו…כל מילה שזרק אלינו החיילים הפשוטים הייתה מעלה לנו את המורל עד השמיים אוהבים אותך שומינוב היקר שמור עלינו שם למעלה!💜 הדר רנאל שומינוב היה ממ שלי בטירונות ״מחר מלחמה״ דניאל טואף שומינוב היה מ״פ שלי כשהייתי מ״מ הפלחוד במשך 11 חודשים שמתוכם 3 בלחימה שומינוב לימד אותי על החשיבות של השגרה שלי ושל הלוחמים שלי לימד אותי על החשיבות של השכלה בדברים שמעבר לצבא יאיר פסי הייתי הקשר שלו בכל התקופה שלו בגדוד לפני המלחמה אתחיל בזה שאומר ששומינוב היה אחד האנשים ששינו אותי ללא ספק מהקצה לקצה. למדתי ממנו כל כך הרבה שכבר לא ניתן לכתוב. אני זוכר כשרק נכנסתי לתפקיד שלי כמשקש, שומינוב הושיב את כל הסגל לשיחה ועיקר השיחה הייתה לזה שהוא מצפה מאיתנו להיות "משימתיים" בכל משימה שתפגוש אותנו. לא כל כך הבנתי למה התכוון אך בהמשך תפקידי הרגשתי את זה על בשרי. שומינוב היה דורש שהכל יעמוד במדוייק! לא ימינה ולא שמאלה ממה שצריך להיות. בזה שהוא דרש ממנו להיות משימתיים הוא ידע למה כל אחד ואחד בסגל מסוגל ואם היה טיפה של רשלנות הוא היה כועס עלינו ומפציר בנו להשתדל יותר. בתפקידי כמשקש זה התבטא בכשירות המבצעית של הפלוגה בכל תחום הקשר. הוא דרש ממני שהכל יעבוד ושאדע כמה שיותר על התחום שלי. ולמרות שהוכחתי את עצמי בתפקידי הוא לעולם לא הטיל עליי את האחריות בלי לוודא ולעמוד על זה שהכל יעבוד. שומינוב היה איש שיחה אמיתי וידע הכל על כמעט כל דבר.הרגשתי כל הזמן שהוא כמו מן דמות שאני שואף להיות כמוה וכל החיים אזכור אותו. בתור קשר שלו יצא לי להיות איתו בעשרות מעצרים ויזומות. היה לו תשוקה לעבודה וקור רוח כשהוא מבצע משימה. הוא היה בזמנו הפנוי לומד את מפות הכפרים הערסים וזוכר אותם בעל פה כשמנווט אותנו בהם בזמן שזורקים עלינו מטענים. פעם אחת הגיעו אלינו כמה ליילים שמיועדים לצאת קצונה וחברו אלינו למעצר. שומינוב העביר להם שיחה קצרה על למה חשוב להיות קצין. בסוף השיחה הוא דיבר איתי ואמר לי: " פסי לר ידעתי מה למכור להם. אמרתי להם שלצאת קצונה ייתן לכם ניסיון בחיים בלנהל אנשים, אבל את האמת שאם רתה יודע לנהל אתה לא באמת צריך לצאת קצונה". אז שאלתי אותו למה בעצם הוא עשה את כל המסלול הזה וככה ממשיך לאהוב את מה שהוא עושה? הוא ענה לי: " כל מה שאני עושה זה רק מהאהבה שלי לאזרחים". הוא אמר אז זה בכל כך אמת שלא פקפקתי בזה לרגע. יש לי הרבה חוויות איתך בין אם טובות ובין עם רעות. אבל מה שבטוח לעולם לא אעכל את זה שהכלת ותמיד תישאר אצלי בזיכרון. תודה רבה על כל מה שלימדת אותי. " קודקוד כאן כספיתון רות עבור" יהונתן שרון הייתי מ"כ איתו בסגל כשהיה מ"פ הכשרה בצבר מרץ 22 סיפור: יש הרב סיפורים לספר על אייל שהרבה חברים שלי שותפים בהם לכן אספר דווקא משהו שתפס אותי מהצד עם פתיחת המחזור של מרץ 22 עשינו בוחן כשירות שכלל גם בחמ"ס עכשיו כולנו יודעים שלאייל יש ני פריצי דיסק אבל זה לא עצר אותו מלגשת ולבצע את הבוחן התחלנו כל הסגל לרוץ שומינוב יצא לפני, אני רץ ואז אני רואה את אייל ונראה שהוא לא מוותר לעצמו אבל שזה לא פשוט לו ובאמת יצא והוא סיים את הבוחן בתוצאה לא כזו טובה. עכשיו למה אני מספר את זה אייל היה טוב בהכל ממש הכל גם בריצות לפני הפציעה בגב. עברו הימים והפלוגה התחילה להתאמן בבחמ"ס אני עומד מהצד ואני מתרשם ממי שאני רואה עומד הראשון לרוץ לא אחר ממפקד הפלוגה הראשון לרוץ (בדגש שזה בכלל לא היה נדרש ממנו זה נטו לחיילים ואני לדוגמא בהכשרה שלי בחיים לא ראיתי את המפ עושה בחמ"ס) שם אמרתי לעצמי וואו דבר שלמדתי ממנו: וזה ממשיך את הסיפור שם הייתי עם עצמי ואמרתי מרשים הוא מודע לזה שזה לא הצד הכי טוב שלו ושכל הפלוגה תראה אותו אבל זה לא עניין אותו הוא אמר לעצמו אני עושה מה שהחיילים שלי עושים. הוא דרש מעצמו מה שדרש מהלוחמים שלו ולא משנה מה זה דורש . אייל היה המפקד הכי ראוי למשפט " ממני תיראו וכן תעשו" והלוואי שהיינו מצליחים לעשות מעט מכל מה שהוא עשה. דברי פרידה: אייל יחסר לנו, לציבור ולכלל החברה שהפסידה אדם שהיה יכול להוביל לשינוי אדם מלא בטוב ונתינה עכשיו הוא חסר אבל כל הנתינה שלו תישאר לעד כל האנשים שהוא נכנס להם ללב שהשפיע להם על החיים יזכרו אותו ויוקירו לו טובה לעד יהי זכרו ברוך אפראימוב ילנה שומינוב היה מ"פ של בן שלי בנוב' 22 דאג לחיילים כמו אבא ואמא ולא ויתר על אף אחד! חיילים היו הולכים אחריו בעיניים עצומות, היה מקצועי מאוד וחכם מאוד הדס אפטר הייתי דוברת של החטיבה עד דצמבר 23, שומינוב היה המ״פ הראשון שהכרתי בגדוד בפעם הראשונה שהגעתי לגדוד, שומינוב עזר לי עם טרמפ מהמרכז עד לאל פורן, וגם בחזור וזה היה הכל עבורי. כשהגעתי הלכנו לאכול רק שנינו, המבורגר מגעיל כל כך אבל השיחה הייתה כל כך טובה וכיפית שנהנו כל כך בארוחה. בזמן התרפ״ל, החברתי אליו מתעד מבצעי ובגלל שהייתי במעקב על המתעד כל יום דיברנו וחלקנו חוויות, אז במשך כמה ימים ידעתי שכל יום נגמר בשיחה מצחיקה עם שומינוב. אורי ימין סבח חייל בפלוגה בז צקפ אווטר היינו תחת פיקודו מאז הכניסה לעזה. עברנו דרך ארוכה יחד כיבוש בתי ספר המסגד הגדול והדגל שהונף בכיכר פלסטין (כפי שכונתה אצל החברה כיכר ישראל). היינו איתו שם בהדלקת נירות מרגשת של חנוכה המילים שלו נתנו משמעות אחרת לאוירה נתנו אור של חנוכה בכל אחד מאיתנו. עמדנו באחת הפעמים בשיחה איתו ב"מלק" (ציר איפיון) הוא ציין את משמעות כיבוש יעדי העומק שביצענו התחיל לרדת גשם עמדנו יחד כולם בגשם שרנו את התקווה מול הים הסוער. אדם מדהים מנהיג דגול עלתה בידי הזכות להכיר אותו. פלג גן-טל לוחם בהנדסה 601, שומינוב היה הקודקוד שלי 4 חודשים במלחמה בצק״פ אווטאר כל המלחמה עד האירוע שומינוב הוביל את הצקפ ועשה זאת במקצועיות,דאגה לביטחון החיילים, חתירה למגע והדרך היחודית והשנונה שהוא היה עולה בקשר בה. אני תפסתי ממנו כמו איזה סוג של גנרל, כבוד היה להיות תחתיו. נדב זיבת הייתי איתו בקורס חובשים כשהיינו טירונים בדצמבר 17 בערך מתוך 60 אנשים בקורס, זכור לי שאייל היה הכי בולט, תמיד ״צחקנו״ איתו כמה שהוא ״צהוב״ ואיך הוא עומד להיות קצין, שרנו עליו שירים פארודיים: ״כשאנחנו נהיה בסין,שומינוב יהיה קצין כשאנחנו נעשן באנגים במזרח, שומינוב יהיה אזרח ״ תמיד זכרתי אותו מחייך את החיוך הרחב שלו כששרנו לו את זה, הוא תמיד רצה להוכיח את עצמו בקורס, תמיד היה הראשון לעזור לכולם ותמיד היה שם בשביל כולם. עמית עסיס היה איתי בכיתה בקורס חובשים נח״ל - גבעתי של מחזור נוב 17 אייל היה הכי משקיע, הכי חרוץ, הכי רציני, הכי תותח. מספר 1! עודד נאמן שומינוב היה איתי בקורס חובשים בחדר ובכיתה בקורס חובשים לא היה לי קל עם האנשים. הייתי בן גרעין אחרי שנת שירות, גדול מכולם בשנה וסוחב תחושת אחריות. לא הבנתי למה כל כך הרבה מהחיילים בקורס לא חושבים על טובת הכלל, לא עומדים בזמנים, ולא הצלחתי לגרום להם להקשיב לי. אבל בשביל זה היה את שומינוב. ברגעים שהיה צריך לרתום את כולם, הייתי מחפש במבט שלי את שומינוב, כי הוא היה גם וגם: חבר ומנהיג, עושה צחוקים עם כולם ורציני כשצריך. אנשים הקשיבו לו, אבל גם הוא הקשיב לאנשים. לא היה לנו הרבה במשותף על פניו, אבל הייתה לנו הבנה בשתיקה, וידעתי שיש בן אדם אחד, דומיננטי ומצחיק, ששותף לראיית עולם שלי. היינו ביחד בחדר וביחד בכיתה, מה שאומר שבילינו ביחד כל היום, וגם בלילה. לא היה בן אדם שהערכתי יותר בכל הקורס, ולראות שיש אנשים כמו שומינוב באמת נתן לי תקווה- צריך רק עוד כמה אנשים כמוהו, חשבתי, ואנחנו בידיים טובות. זו תקווה שאני מנסה לאחוז בה גם היום, שיש עוד אנשים כמו שומינוב, שיש אנשים ששונים ממני אבל מלאים בטוב. אנשים שהם בו זמנית בני אדם של אנשים ושל ספרים. אנשים שהם אנשי ערכים וגם אנשי חיי יום יום. זה מה ששומינוב היה בשבילי, וגם חבר טוביה רונס חייל של שומינוב בפלחוד שקד שומינוב ז"ל היה דוגמא ומופת עבורנו לערכים ומוסר מלחמה. אתחיל ואספר דווקא מהתקופות שהיינו באיו"ש, קו בעציון וקו בשכם. בשתי התקופות הללו, בתחומי אחריותו של שומינוב היו אירועים של פגיעה בפלסטינאים שנעו בצירים. ושומוינוב דרש מעצמו ומאיתנו למנוע כמה שאפשר אירועים כאלה. וכך הוא אמר: "לא יעלה על הדעת שיולדת מ'עוורתא' לא תוכל להגיע לחדר לידה". שלא תבינו לא נכון, שומינוב היה המפקד הכי יוזם והכי התקפי שניתן לדמיין. בשכם ובכפרים מסביב הוא היה מכניס אותנו לפטרולים רכובים ורגליים בכדי להראות להם מי בעל הבית ולהרחיב את 'מרחב האבטחה' אל תוך הכפרים עצמם ולא על גדרות היישובים היהודים. בעציון הוא העמיד אותנו לילה אחר לילה במארב עד שנתפוס את הערבים שהיו מנסים לשרוף עצים במטעי הדובדבנים שעל יד ח'ירבת סאפא. הרבש"צ אמר שבכל שנה סופגים מעט נזקים אבל שומינוב היה נחוש לעצור את זה. גם במלחמה הוא שוחח איתנו רבות על עניינים אלה. אנחנו נילחם ונישאר בני אדם, אמר. ושאף אחד לא יעיז לקחת לעצמו כלום מהעזתים, אנחנו לא צריכים מהם כלום. כשראה מישהו שלקח לעצמו 'איירפודס' הוא הוציא אותו חזרה ארצה, אמר שמעל בתפקידו. לאחר אחד הסבבים בו רבים מחברי הפלוגה חיסלו אויב, שומינוב כינס אותנו ודרש להוציא מהשיח את המושג 'איקסים': "אנחנו זוכים לקחת חלק במלחמה שאין צודקת ממנה ועיקר המלחמה היא להרוג את האויב, אבל אם מישהו הרג אדם וזה לא מזיז בו משהו, הוא צריך לעשות חשבון נפש. 'אין לך איקס', הסיפור פה הוא לא אתה ולהרוג זה לא הישג אישי, אלא הצלחת לעמוד במשימתך להכות באויב בעוצמה..." ארי שפיץ גדוד צבר אני רוצה לספר על מפקד הפלוגה שלי בהכשרה. המ"פ שלי עם גוף של מתאגרף ונולד עם כיפה שקופה, המ"פ שלי שלמרות כל הדיסטנס בהכשרה היה אם כל כך הרבה השפעה המ"פ שלי שהשאיר בי כזה חותם למרות שעבר כבר מעל שנה המ"פ שלי שיודע תנ"ך יותר טוב מכל אחד בפלוגה המ"פ שלי שבסיור בחברון הסתובב ברכב עם חזון הצמחונות של הרב המ"פ שלי שהייתה לו חברותה קבועה באורחות צדיקים עם קציניו המ"פ שלי שדוגמא אישית הייתה בראש מעיניו המ"פ שלי שידעה את ז'בוטינסקי על כל כתביו המ"פ שלי שבשעה תש ראה אותי מתאמן על מתח ועשה איתי אימון המ"פ שלי שעוסק שראה אחד מהמחלקה עומד במאזין ככה סתם, שאל אותו למה הוא בלי משנה המ"פ שלי שבזכותו יצאתי לפיקוד המ"פ שלי שכל כולו עם ישראל המ"פ שלי שניהל אותי שיחה מעל שעה על משמעות של להיות ישראלי ויהודי המ"פ שלי שלימד אותי מה אידיאליסט, איך להיות לוחם, מפקד ואפילו אזרח המ"פ נהרג במלחמה, איזו אבדה רב סרן אייל שומינוב, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, גיבור ישראל טל ברזל סמ"פ גדוד צבר את אייל פגשתי הרבה לאורך השירות הצבאי אבל רק בשמונת החודשים האחרונים שלי בשירות הכרתי אותו באמת. ישר הופתעתי מכמות החשיבות והמקום שאייל ייחס לי. מהרגע שהתחלנו לבנות את סגל הפלוגה אייל התעניין כל הזמן בדעתי והפך אותי לשותף מלא בבחירת האנשים ובעיצוב הסגל, דבר שכמעט לא קורה בדרך כלל והמ''פ הוא זה שמחליט לבד. לאורך התפקיד עם אייל חווינו אתגרים רבים, כל מפקד ששירת תחת אייל יעיד כי הדבר לא פשוט. אייל דרש מהחיילים שלו המון, אבל מהמפקדים ששירתו תחתיו הוא דרש הרבה יותר. הוא לא הסתפק בטוב או במספיק. הוא דרש מאיתנו תמיד מצוינות וכל מעשה או פקודה היו תמיד תוך חשיבה על החיילים ועל הפלוגה ולא על טובתו האישית של כל מפקד. אנשים רבים מספרים על אייל המוצלח, על תפיסת הפיקוד שלו, על הידע הרב ועל הקריאה הרבה בנושאים שונים. אני זכיתי להכיר גם את אייל בפן אישי וקרוב יותר. בשיחות בחדר דיברנו על הכל, על מפקדים וחיילים שהקשו, על בנות זוג, על העתיד שאחרי הצבא ועל עוד המון נושאים שונים. אני לא אדם שמעריץ הרבה אנשים אבל איכשהו למרות הקרבה בינינו בגיל, בתפקיד ובחברות תמיד הערצתי אותו. היכולת שלו לא רק להיות בעצמו תמיד הכי טוב אלא גם לגרום לסובבים אותו להיות הכי טובים שהם יכולים תמיד הדהימה אותי. שרון מרטין אמא של חייל נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אין מילים לתאר את האדם, אייל. היום לפני שנה... הלב שלנו נגזר, חותם נצרב בלב של כל לוחם ובלבבות הורי הפלחו"ד. חותם של שומינוב. היום לפני שנה .. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ. קודקוד אווטר, איש אשכולות, זן נדיר והכי שונה בנוף. "איש אשר רוח בו" . (רס״ן) אייל שומינוב, מ״פ פלחו״ד שקד. המפקד הכי נערץ, הכי גיבור, מקצועי ואבא ללוחמיו. המפקד שמקצועיות, הקפדה, אנושיות ודוגמא אישית נשקפו לאורך כל פיקדו. המפקד, המנהיג שהפך את כולנו למשפחה. זר לא יבין זאת... אייל נפצע ב 7.10 , אייל הנחוש, הערכי בחר לברוח מבית החולים ולחזור ללוחמיו. מי שהיה אמור להיות אזרח ונשאר להילחם ולפקד, להיות עמוד ענן בראש המחנה. תמיד, תמיד, שמר על כולם שאף אחד לא יפגע. תמיד שוחח וראה כל לוחם בגובה העיינם. איש ספר ורוח, ציוני, מלא אהבת אדם וישראל. כמה אהוב וחסר אתה. אורי מאירוביץ צלם צבאי "אחי, את כולם כבר צילמתי ואותך לא, בוא נעשה גם לך תמונה יפה" זה מה שאמרתי לשומינוב, מ"פ פלח"וד וחבר יקר. אנחנו בפאתי דרג' תופאח, זמן יחסית רגוע, קצת לפני זה הוצאתי את המצלמה מהנמר וצילמתי את החברה, אין כמו להרים לחיילים ולתת להם זיכרונות יפים מהמלחמה. "יודע מה, באמת הגיע הזמן. אבל חכה אני מביא גם את החברה שלי, אין מצב שאני לא עושה גם איתם תמונות." שומינוב ענה. שלחתי אותם לעמוד במקום האידאלי, כזה שיבליט את הסיטואציה ויהיה יותר דרמטי ויפה, צילמתי אותם, גם אותו לבד וגם אותו עם החפק. אחרי כמה דקות סיימנו, הראיתי לו את התמונות והוא התלהב עליהן ישר ואמר - "עכשיו אני יכול למות אחי, יש תמונה טובה לפרסם" כאלה אנחנו, רק בדיחות שחורות. צחקנו בידיעה שהאחרון שיקרה לו משהו זה הוא, הרי זה שומינוב, הקצין הכי מקצוען שיצא לי לפגוש, זה שעוד מזמן שהיה מ"כ ומ"מ אנחנו אומרים עליו שיהיה מגד ומעלה, זה שהיה אמור להשתחרר כבר לפני חודשים והחליט להישאר עם הפלוגה בגלל המלחמה, זה שהחזיק את הפלוגה והגדוד בסטנדרט וברמה הכי גבוהים שיש, זה שהוביל לחלק ענק מההישגים שהגדוד הגיע אליהם במלחמה. אז צחוק לא נשאר לנו מאותה הבדיחה השחורה, בעיקר עצב ודמעות. אבל התמונות היפות פה, תמונות שמספרות על מפקד מדהים, מקצועי ואנושי, כזה שהחיילים שלו היו חשובים לו לא פחות מהמקצוע, כזה שהוביל את הפלוגה ואת הגדוד להצטיינות בלתי מתפשרת. כל אחד מהנופלים הוא עולם ומלואו, אלופים ומדהימים. משתף את זה בעיקר כדי שיבינו כולם מה איבדנו אתמול, איזה אדם מדהים, מוביל וחזק איבדנו אתמול למלחמה הארורה הזו. לזכרו של רס"ן אייל שומינוב, חבר יקר, מפקד טוב והקצין הכי מקצועי שיצא לי לפגוש בחיי תמר מאיר תהיו שומינוב! מחשבות בעקבות פרסום הדו"ח אתמול: אחד הדברים המדהימים שקראתי על סרן אייל שומינוב הי"ד, מ"פ בגבעתי, זה על המקצוענות שלו, וכחלק ממנה, ההקפדה על כל קוץ ותג של נוהל. אף חייל בפלוגה שלו לא נפגע! וזה לגמרי בזכות ההקפדה על נהלים. פקודות שנכתבו בדם. וכל כך קל להגיד לחייל שחייב לשרותים שירד רגע מהנמ"ר. הרי ברור שזה מכוונות טובות. אבל לא. בסוף פגע בשומינוב נ"ט. אסונות יכולים לקרות. אבל כל כך הרבה אסונות יכולים להימנע. זה לא מספיק להיות אדם טוב. צריך מקצועיות, ויושרה, והעדר משוא פנים. אני לא מכירה אותו, ולא את המשפחה, אבל חולמת על מיזם לזכרו, שיעצים את המקצוענות והאחריות אצל מפקדים ומנהיגים. כתבה דוד ברוך הייתי לוחם תחתיו בצק"פ אווטאר אני בתור לוחם הנדסה תחתיך במלחמה, זכיתי לפגוש מפקד מרשים ואחראי היית נחמד אלינו ואכפתי למרות שאנחנו לא באמת חיילים שלך כל כך סמכנו עליך והערכנו אותך כמה כאב לנו לשמוע את הבשורה המצערת מתן זדה שומינוב היה מ״מ בפלוגה שלי בהכשרה בבאח גבעתי מרץ 20 תמיד שאף למעלה, אחד האנשים האיכותיים שהיו לנו שלו עמוס שומינוב היה מ״מ הראשון שלי בהכשרה מרץ 20 מהרבה דברים שאני זוכר ממנו שהוא אמר לכולם תבואו בצד תגידו לי את האמת אני יהפוך בשבילכם את העולם רק תדברו איתי אמת ואני אעשה הכל באחד מהמטווחים הראשונים הוא הסביר כמה חשוב לו וכמה הוא לקח על עצמו את הסמכות בזה שהפך להיות קצין שהוא הבטיח לכל אמא של כל אחד שיחזיר אותנו הביתה בשלום בלי שריטה אי אפשר לתאר כמה היה דואג לנו כמחלקה ואיזה אריה ולוחם חזק הוא היה הבן אדם הכי מטורף שראיתי בחיים היה צריך להיות רמטכ״ל אייל היה מ״כ בפלוגה שלי שהייתי בטירונות בצבר מרץ 19 סגרנו שבת בטירונות עם עוד 5 אנשים מהפלוגה כמה חברה שקיבלנו שבת והמ״כ שהיה אחראי עלינו בשבת היה אייל,דאגנו לאוכל מהבית עשינו קידוש עם אייל אכלנו צחקנו זה היה השבת שאולי אני הכי זוכר מהשירות שלי לטובה ומהחוויות והסיפורים של אייל שבתור טירון אתה שומע אותו ומסתכל עליו בהערצה ממי שהוא ומה כריזמה שיש לו אייל תמיד היה מ״כ מאוד בולט בפלוגה והיה הכי כיף שיש בסוף השירות לראות אותו כשאנחנו כבר לקראת הסוף והוא כבר קצין עם 2 ארונות מ״מ בפלוגה המבצעית יהיה זכרו ברוך גיבור ישראל לנצח ישאר בלב שלי❤️ אברהם גודו שומינוב היה מ״פ שלי בהכשרה שומינוב היה מ״פ שלי הוא בנאדם שאפשר לסמוך עליו אפשר ללמוד ממנו מלא דברים הוא מודל לחיקוי הוא תמיד דחף את הפלוגה קדימה ולא ויתר לנו אף פעם ובזכותו גם לתוצאות שלא ציפינו שנגיע אליו ובזכותו עברנו הכל עשה כל או מעבר אדיר אסולין הייתי חניך בהכנה לקורס מכים ככשומינוב היה המפקצ בנוב 20 שומינוב לימד אותי צניעות, מסירות והקרבה בזכותו יצאתי לקקצ ובלטתי לחיוב בקמכ התייעצתי איתו באותו תקופה על האם להמשיך בצבא בתור ממ כאשר אז בעיניי חשבתי שהצבא לא מתנהל טוב והוא המשיל לי את הפתרון בכך שאם אתה רואה אלונקה נופלת במקום לברוח תכנס תחתה ותדחוף קדימה בכך שתיכנס "לאלונקה" - תצא לפיקוד תוכל להשפיע ולשנות את מה שמפריע ומתנהל בצורה לקויה. שומינוב היה בעיניי דמות הערצה הן באופי בכוח בחיוך באסרטיביות בעיניי הוא היה המפקד המושלם. אזכור אותך לנצח. יותם פרץ שומינוב היה המ״מ שלי בטירונות מרץ 20 שומינוב היה אחד האנשים הערכיים והמקצועיים שהכרתי בחיי, היה חשוב לו שכל טירון יבין את המטרה שאליה הוא התגייס לצבא וירגיש את תחושת השליחות לצד האנושיות והאכפתיות שלו כלפיי החיילים שלו. לא אשכח שבשבוע מטווחים הראשון הרגשתי שאני לא טוב כמו כל השאר והלכתי לדבר על זה עם שומינוב, הוא אמר לי ״אל תדאג נעבוד על זה עד שתצליח״ המשפט הזה העלה לי את הביטחון והבנתי שאני ביידים טובות. שומינוב בין האנשים הבודדים שהצליחו להשפיע עליי כלכך הרבה בתקופה יחסית קצרה וגם לאחר שהוא פיקד עליי הסתכלתי עליו בהערצה מהצד. דן גפן חייך כשהיה מ״פ הכשרה בצבר מרץ 22 לא פגשתי בן אדם כמוהו פשוט סופרמן בכל מובן לקח הכל כל תחום לקצה היה הכי חכם,הכי חזק והכי וסוחף שהכרתי בתור מפקד אבל, קודם כל בתור אדם כל חייל שהיה תחתיו או שירת בחטיבה בכלל ויצא לי להזכיר את שומינוב אמר את אותם הדברים עליו. מלח הארץ במלוא מובן המילה בטוח שהפסדנו אדם שנועד לגדולות אזכור אותו תמיד זכות גדולה הייתה להיות פקוד שלו במשך הכשרה שלמה טום ליכטנשטיין שומינוב היה מ״פ בטירונות שלי מרץ 22 בטרום טירונות הייתי בפלוגת צבר, היה לי שיחת היכרות עם שומינוב והוא שאל אותי לאיזה גדוד אני רוצה ללכת. אז עניתי לו או רותם או שקד כי דודים שלי היו שם, אז הוא אמר לי אני לא אעלב והעביר נושא. אחרי שבועיים שייצא לי להכיר אותו בטרום גיליתי מי זה הבן אדם המטורף הזה ואיזה מפקד הוא, תפסתי אותו לשיחה באיזה הפסקה והסברתי לו כמה שאני מתחרט שאמרתי לו את זה ושאני אני רוצה להשאר בפלוגה שלו, והוא הקשיב לי. תודה לך שומינוב שבזכותך אני צברניק, תודה על כל הערכים שלימדת אותי והכלים שנתת לי, תמיד אזכור אותך. אביב עדיאל הייתי עם אייל בתנועת הנוער אחריי במסגרת פרויקט אחריי לגבעתי הוא היה בחור מקסים, כריזמטי, מכבד, מעודד ומנהיג, נשבר לי הלב כששמעתי שנהרג. יהי זכרו ברוך. דניאל בודרם אייל שומינוב היה בן מחזור שלי התגייסנו ביחד לאותה טירונות באותה חטיבה אייל דומינוס אחד הגדולים שנפל בחלקי לשרת איתו ולצידו אוהב אותך לנצח אח יקר אלון לוי שומינוב היה מ"פ שלי כשהייתי מכ במרץ 22 כל דבר רצה לעשות הכי טוב,בצניעות וענווה,חיילים ומפקדים הלכו אחריו בעיניים עצומות,אחד האנשים הכי מיוחדים שאני ראיתי מימיי. בנימה אישית הערצתי אותו ולא אשכח אותו לתמיד. דולב עטניאל הייתי הרספ שלו והקשר שלו בתור מפ פלחוד שומינוב הוא אחד ומיוחד,אין לי מילים לתאר את האדם שהיה לא סתם עוד אחד שכותבים שהיה מיוחד כדי להנציח אותו,שומינוב היה הכי מיוחד. תמיד ידע להקשיב לעוד דעות ללמוד ואף פעם לא ביטל אף אחד,ידע לכבד גן ברגעים פיקודיים קשים,הערכתי אליו היא עצומה. בלחימה שומינוב חיסל תשתיות טרור ומחבלים אך חשוב מכך הוא הציל חיילים,עשרות סיפורים ומקרים שבלעדיי אייל חיילנו בפלוגת החוד היו נפגעים,הוא היה תחבולן,חכם,משימתי,ואכפתי כלפי כל חייל וחייל. שלמה פרידמן מ"כ תחת שומינוב בפלחו"ד שקד ממרץ 23 הסיפורים על שומינוב הם רבים מיני ים וקשה לבחור משהו ספציפי אז אכתוב כמה סיפורים קצרים שלימדו אותי הרבה! 1. אצל שומינוב היה בולט הרבה מאוד תכונות טובות, ואחת מהן זה 'מפקד בראשה בפעם הראשונה שהתוועדתי לכך זה במעצר בחלחול שהייתי בחפק שלו (אחרי שתחתרתי מאוד כי הוא רצה להשאיר אותי בתור 'מפקד בגזרה' ) בקיצור נכנסו עם הדוד והגענו ליד הבית של המבוקש, הנהג לא הספיק לעצור את הדוד ושומינוב כבר רץ לפתוח בעצמו את הדלת! אני בקושי הדבקתי את הפער אליו.... שם למדתי והתפעלתי כמה הוא תמיד יהיה בראש החיילים בכל מצב... 2. סיפור שני הוא עוסק בהומור המשובח לצד המקצועיות הלא מתפשרת של שומינוב... שומינוב היה ידוע בתור בדרן בקשר הפלוגתי... ויצא לי לתמלל שתי שיחות שלו בקשר שרותי אישית מאוד הצחיקו... אחת מהן הייתה בבוקר בשומרון שהוא יצא לתגבור צירים עם החפק שלו ואני הייתי בעמדה אביא את התמליל כאן - " 40א: מרלה אני מזהה עדר מערבית לחטמר קודוקד: מרלה אם זה ליד הבריכות חמצון זה תקין 40א : זה לא ליד הבריכות חמצון קודוקד: אז תתדקרי לי מהר! קודוקד: מרלה קבל אנחנו בדרכנו לעדר שלא יהיה לי פה חדירה של כבשים לחטמר קודוקד: 40א אכן נראים כמו כבשי חבלה תבדקי אם יש עליהם משהו" שומינוב כמובן שיבר בטון המצחיק שלו כמו תמיד וסיפק לנו בידור על הבוקר... 40א זה תצפיות וקודוקוד זה כמובן שומינוב... בהמשך לשיחה הוא כמובן הלך וטיפל במה שהיה צריך... 3. ביום העצמאות 2023 היינו בתעסוקה בגוש עציון (איפה שאני גר) ובכל עצמאות מגיעים אלי לבית כל המשפחה המורחבת לכל האש. וכו' ממש אירוע לכל דבר ... ואני הייתי בתפקיד ולא יכלתי לצאת... ואז ערב לפני העצמאות דיברתי עם חבר ליד שומינוב ואמרתי לו שאני מנסה ממש להגיע לבית אפילו לכמה דק'.. שומינוב שמע את זה ואמא לי ככה "פרידמן מה הבעיה?! תגיד לי שומינוב אני רוצה להיות בבית ואני אטפל בזה! פרידמן מחר בבוקר אתה עושה כרמל(כיתת כוננות) בבוקר בגזרה' והולך לבית עד הערב..." כל כך שמחתי והודתי לו מאוד... שם למדתי כמה שומינוב היה קשוב לכל אחד! להשתדל לעזור לכל אחד בכל דבר שאפשר... לכל סיפור ומסר שלמדתי ממנו היו עוד רבים ורבים ורבים.... אני לא באמת מצליח להיפרד.. כי באמת באמת לא נפרדים והוא יישאר איתי לנצח, בלב... אני כולי תפילה שאזכה להיות ראוי להקרבה של שומינוב! תאיר קוקבנקר מפ בהכשרה שלי מרץ 22 אייל שומינוב / מפקד הפלוגה הבן אדם הראשון שאתה רואה על מדים ומתגאה ושואף ורוצה גורם לך לכל כך הרבה תחושות לפני שהוא בכלל פותח את הפה . מפקד הפלוגה שלנו בן אדם נערץ אהוב כריזמטי חכם מלומד אכפתי דואג כל מה שרק תחשבו לעצמכם בראש היה למפקד הפלוגה שלי . היה מתהלך במרכז פלוגה כולם נמתחים מסתכלים ושואפים להיות כמוהו ביום מן הימים מפקד הפלוגה שלנו אתה תמיד איתנו ללא ספק עשיתם אותנו חזקים לימדת אותנו המון וממשיכים ללמוד ממך גם אחרי לכתך , מתגעגעים ולא נספיק להלחם כי ככה לימדת אותנו ״למות או לכבוש את ההר״ אין דרך אחרת הארץ שלנו צריכה אותנו אז אנחנו פה עומדים ,חזקים ,מאוחדים ,ביחד עד הסוף עד הנצחון!! אופיר אברהם שומינוב היה המפ שלי בהכשרה בצבר מרץ 22 בתור טירון בהכשרה שומינוב היה המפ הכי טוב שאפשר לבקש- יודע להעמיד סטנדרטים גבוהים,לתת בראש כשצריך, לאתגר ולדחוף אותך תמיד לקצה שלך ומהצד השני תמיד להיות שם בשבילך, לדעת מה להגיד בין אם זה להחמיא לחייל על המתח הראשון שלו, לצחוק עלינו שאנחנו צעירים ובכיינים אבל לצ׳פר בחמשוש אחרי שבוע כיתה כי עבדנו טוב, או להסתלבט על הדבע התורן שעשה תאונה עם האופנוע בסופש בבית. שומינוב היה סופר מקצועי וחכם, ואני לא אשכח משפט שהוא ביקש ממני לישון עליו אחרי שיחה שהייתה לנו באמצע הלילה במאזין בפלוגה- "אני מכיר הרבה שירדו מלוחמה ומתחרטים עד היום שירדו לג'וב, אבל אני לא מכיר אף אחד שעבר מג׳וב ללוחמה ומתחרט". תמיר קוגלר הייתי ת״פ שלו במשך כמה חודשים באחד מהמארבים שביצענו בשטחים עברנו תדריך אצל שומינוב ז״ל , זה היה לקראת סוף השירות שלנו אז קצת זלזלנו בתדריך ואפילו אמרנו לו את המשפט ״אנחנו לא מאמינים באיום לא יקרה פה כלום״ והוא היה עקשן ויתעקש שניתן לו לסיים את התדריך, לאחר חצי שעה שהגענו לנקודת המארב פרק אדם מרכב וירה צרור של חמישה כדורים לעברנו , בגלל שהתעכבנו והתווכחנו עם שומינוב על התדריך פספסנו את ההזדמנות לירות על הבן אדם , מאותו הרגע היינו דרוכים ומכונים הלאה לכל תרחיש , למדתי מהאירוע ומאייל שלא משנה כמה אני בטוח בעצמי אני צריך להיות תמיד מוכן דרוך לכל דבר שעלול לבןא, לא משנה כמה אני בטוח בעצמי. רון לביא היה מפקד הפלוגה שלי בפלוגת החוד שקד, נוב 20 למדתי ממנו הרבה - תשוקה לכל דבר שאני עושה בחיי חדירות למטרה אלחנן סבג אייל שומינוב זכרונו לברכה היה מ״פ הכשרה שלי במרץ 22 מה שלמדתי משומינוב זכרונו לברכה , זה שעם רצון חזק הכל אפשר לעשות ולא לוותר לעצמנו בחיים , אצלנו בפלוגה שומינוב היה מודל לחיקוי מעבר למפקד הוא בן אדם של ערכים, תמיכה ודרך ארץ , אישית למדתי ממך המון לא וויתרת לי בחיים גם כשהיה לי הכי קשה ניסית לעזור ובכל דבר שעשית בשבילנו ראינו את זה בחיוב , כי הבנו שאנחנו צריכים להיות לוחמים ולהכין אותנו למה שאנחנו היום ,והכל קרה בדברים הקטנים אם זה להוסיף את העוד קילומטרים בריצה במסע אלונקות בכדי שנהיה יותר מחוברים ושתמיד נהיה אחד בשביל השני , אם זה לעלות את הצ׳וצ׳ילנה 4 ביום ביום זה מה שנעשה כי ראינו הכל בחיוב , היה לי כיף ללמוד ממך אתה בן אדם מאוד יקר תנוח על משכבך בשלום 💜🥀 אור שרעבי שומינוב היה המ"פ שלי באוג' 22 למדתי ממנו שאין דבר העומד בפני הרצון ושכל משימה שניתנת לנו אפשר לעבור אביב טבנפר שומינוב היה מ״מ שלי בטירונות למשך כל ההכשרה כשאתה נעול על משהו, שום דבר לא יכל להוריד אותך ממנו. אפשר הכל השאלה כמה אתה נעול. הוביל אותנו בדרכו יצאתי לקורס פיקוד ולקחתי ממנו הרבה. היה אדם נדיר ומיוחד. אלעד קורט היה מ״מ שלי כאשר הייתי מ״כ במחלקת הפיקוד של מרץ 20 בגדוד צבר כאשר שירתנו יחד בסגל ההכשרה של מרץ 20, היינו בחדר ביום שישי בערב, וראיתי אותו מארגן שקית רשת עם בגדים לכביסה, תוך שהוא פונה לצאת החוצה וללכת לכבס את בגדיו במכונה בבסיס. לפתע ראיתי אותו חוזר למקומו וחושב. כאשר שאלתי אותו מה קרה, הוא הסביר לי שאינו רוצה לצאת לעשות כביסה כאשר יש במחלקתו חיילים דתיים שעשויים להיפגע מכך שיראו את מפקד מחלקתם בדרך לחלל שבת. הסברתי לו, כחובש כיפה בעצמי, שאין לו מה לדאוג מכך, ושאני בטוח שלאף אדם דתי ממחלקתו זה לא יפריע. אייל התעקש, והחליט בכל זאת לעשות זאת רק מאוחר יותר בערב, כאשר החיילים יהיו בחדריהם. כזה הוא היה, אכפתי ומודע לסביבתו ברמה הגבוהה ביותר, ועם תשומת לב גם לפרטים הקטנים שעשויים להתברר כחשובים לאנשים מסוימים. יהי זכרו ברוך נוי אלון הייתי משקית ת״ש של הפלוגה שלו בצבר מרץ 22 בבא״ח אני תמיד שמעתי על אייל עוד לפני שידעתי שאהיה משקית ת״ש בפלוגה שלו, אני חושבת שאין אחד שלא הכיר אותו, כששמעתי שאני הולכת לעבוד ביחד איתן התרגשתי מאוד , שמעתי כמה הוא יודע וכמה אכפת לו מכל דבר שקשור לת״ש ולחיילים, הוא באמת עשה לי חיים קלים ונתן לי יד חופשית בכל מה שקשור לחיילים ולסגל , היה אכפת לו שאהיה חלק מכל דבר שקשור לפלוגה וזה לא מובן מאליו, למדתי ממנו המון והייתה לי חוויה מדהימה להיות חלק מהפלוגה שלו יניב מיכל שומינוב היה מפ שלי במרץ 22 רק הלשמוע אותו מדבר התוכן ואיך גרם לי להבין שהוא בן אדם שאלך אחריו למלחמה בעיינים עצומות ותמיד הייתי מספר לחברים כל איזה מפ מכונה יש לנו בניהו בלאס היה מפ שלי במרץ 22 צבר מחלקת בייניש במהלך הקורס חובשים הוא בא אלינו מספר פעמים דאג לנו ביקר אותנו סיפרנו לו שלא עשינו נקנש כבר חודש הלך דיבר טיפל בזה הייתה לנו בעיה לצאת עם נשקים דאג שכבר באותו שבוע נצא איתם למדתי ממנו הרבה טל לוי אייל היה מ״פ בגדוד שבו הייתי שלישה (שקד) עבדנו שנה יחד כמקבילים אייל לימד אותי המון, היה בחור אינטיליגנט ומיוחד בנוף. לא אשכח איתו את השיחה שהתלבטתי אם להמשיך לעוד תפקיד בצבא, הוא ענה לי שכל דבר והחלטה שהוא מקבל הוא חושב לפני ״איזה אייל הוא רוצה להיות בגיל 30״ ולא במובן החומרי - לעבוד בהייטק וכו׳ אלא איזה אדם היה רוצה להיות - יותר איש משפחה אז בכל סופש חוזר לבית של ההורים בכרמיאל, פחות ציני .. למדתי מאייל המון על המקצועיות שאפיינה אותו לצד חן שלא משנה כמה עצבן אותי לא יכולתי לומר לו לא זכיתי לשרת שנה לצידו וללמוד אותו וממנו בזמן הזה אזכור ואזכיר בכל הזדמנות ודרך שתהיה לי 💜 עידן סקלרקביץ הייתי קמב״צ שלו שהיה מ״פ טירונים במרץ 22 שומינוב תמיד דאג שתבין את תחושת השליחות בכל דבר מהדברים הכי פשוטים וקטנים שנראים סתמיים ועד לדברים שחשובים באמת, גרם לי להבין את תחושת השליחות שלי בצבא ואני מודה לו על כך. בן שטראובר מ״פ הנדסה מקביל לשומינוב במהלך המלחמה תמיד היית לצידי לאורך כל המלחמה, התייעצנו ביחד על המשך החיים ורבנו מי נפצע יותר פעמים במהלך המלחמה. אתה ניצחת 😞 אביב בטיטו הייתי הקשר שלו למשך חצי שנה לפני המלחמה במהלך תפיסת הקו בצפון חווארה ושכם,החפק נתקל בהמון סיטואציות מורכבות,סיטואציות שלרוב היו מאתגרות כל מפקד שעומד מולם,וזכורה לי בעיקר הגישה ששומינוב היה מגיעה אליהן,תמיד היה רגוע,לפעמים טיפה כועס אבל ידע לשלוט בסיטואציה,בחיילים,כולם ידעו שעם שומינוב אין בעיות,ואם יש,כמה דקות והם יפתרו. סיטואציה שזכורה לי,זה שפעם המסייעת ביקשו עזרה בפינוי של פלסטינים ממחסום ביציאה משכם,אני ושומינוב פרקנו מהדוד למחסום,ובמקום להתחיל לזרוק רימוני הלם ולפנות באגרסיביות,הוא פשוט דיבר עם ההמון,הם לא הפסיקו להתלונן על הסגירה של המחסום,אבל שומינוב ניצל את הערבית המעטה שלו,הרגיעה אותם,הסביר שהוא ייפתח עוד מעט זמן,ומשם הם הסטלבטו לו על הערבית,הוא הסטלבט עליהם גם,והסיטואציה המתוחה שיכלה להסתיים באלף צורות גרועות יותר,נגמרה בשקט ורוגע. לדעתי הסיטואציה הזאת מתארת בדיוק את האדם שהוא היה,עם מצפן מוסרי וערכי חזק,הוא ידע להתנהל מול כל אדם או סיטואציה שיעמודו מולו,אדם חכם סקרן ואהוב,אין חייל שלא סמך עליו בעניים עצומות,גיבור אמיתי,הוא יחסר נעה בולוטין שומינוב היה מ״פ חוד כשהייתי קמב״צית שקד מאפריל 23 ועד פברואר 24 שומינוב אחד האנשים היותר מיוחדים שיצא לי לפגוש במהלך הדרך בשירות הצבאי. מפקד גדול ואיש ענק, יודע להעלות את החיוך הכי גדול, לשאול את השאלות הכי מאתגרות, להתווכח עד שיוכח שהוא צודק, ערכי, מקצוען, אינטליגנט, חכם כל כך. מעטות המילים שיוכלו לתאר את האיש המיוחד שהוא. בראש השנה בבוקר מפקדים שומינוב דיבר בשם המ״פים ואמר שיש משפט שהוא מאמין בו והולך איתו בתקופה ההיא. המשפט היה ״לקום כל בוקר עם שיר חדש בלב״ משפט שמאז מלווה אותי והולך איתי. זכיתי לעבוד יחד עם שומינוב במשך 10 חודשים, זכיתי לראות כמה חשובה לו הדרך, השליחות, העשייה. הפלוגה שהייתה תמיד במרכז עבורו, כמה חשוב לו להיות שם עבור תושבי הגזרה המבצעית עליה פיקד. תודה על הזכות להכיר אותך אייל, על מי שהיית בשבילי לנצח אזכיר אותך ותהיה חלק מהדרך שלי, נעה הקמבצית 🦊 דן ראובן נחמני שומינוב היה המ״פ שלי נוב 22 הוא תמיד ראה אותי. תמיד העריך את מה שעשיתי. הוא גרם לי להרגיש כל כך הרבה יותר מעצמי. מסביבו הרגשתי משמעותי ומוערך. אין מנהיגים כמוהו. הלקחים והדוגמא האישית שהוא הראה ילוו אותי בעתיד. כך רוחו תמיד נשארת איתי. עמית שחל משקית חינוך של גדוד שקד. עבדתי עם שומינוב במשך שנה שלמה, כשהיה מ״פ של פלוגת החוד בגדוד שקד אייל שומינוב זכרונו לברכה תמיד ייזכר אצלי כדמות משמעותית ומובילה בגדוד. מפקד ובן אדם נערץ, אחד כזה שחסין מהכל ויכול על כולם. היה נערץ לא רק על ידי פקודיו, על ידי כל חייל, מפקד ונגד בגדוד. שומינוב היה מפקד שמדבר ופועל בערכיות, תמיד מתוך תחושת שליחות ואהבה למדינה. ראו לו את זה בעיניים. מפקד מהסוג הטוב ביותר, מלח הארץ. מתנה לגדוד ולחטיבה. ים ליברמן שומינוב היה מ"מ שלי במרץ 20 ובגדוד אני מרגיש שהתבגרנו איתו, שהוא היה המבוגר המשמעותי עבורנו בחלק הכי קשה בשירות. לקח זמן לאהוב אותו, כי הוא הציב דרישה למצוינות. המוטו שלו היה "אל תהיו בינוניים". הוא החדיר בנו את המוטו לא רק בנוגע לשירות הצבאי, אלא בנוגע להתנהלות בחיים בכלל, והוא היה בדיוק כזה, 'לא בינוני': מצטיין, מוביל, כמעט אל, האדם שאנחנו רצינו להיות, ולא רק מקצועית אלא גם אישיותית, בהתנהגות, ביחסי האנוש שהתבטאו ביומיום שלנו. למרות ששומינוב היה הקצין שלנו, 100 דרגות מעלינו במושגים של טירון, הוא דיבר איתנו בגובה העיניים גם בשיחות אישיות וגם בבחירה להצטרף אלינו כשישבנו יחד כקבוצה. הוא ידע לגשת לכל אחד מאיתנו בדרך שלו, להתאים את עצמו אלינו כדי למשוך אותנו למעלה, לקדם אותנו. לקח לנו זמן להבין, שלדרוש מאיתנו משמעו לסמוך עלינו, לדאוג לנו, אך כשהבנו את זה לא היה גבול להערצה ולכבוד שרכשנו לו. אף אחד לא אמר לשומינוב 'לא'. כולנו היינו מוכנים ללכת אחריו לכל מקום. כמה לא היה לי נעים להגיד לו, שלא אצא לקצונה. חששתי לומר, כי ידעתי שאאכזב אותו. בדיעבד קצת הצטערתי שלא יצאתי לקצונה. רציתי להיות שומינוב בשביל מחלקה בגבעתי. לשומינוב היה מאוד חשוב שנהיה ראשונים ונהיה מלוכדים. בבר-אור ובבחמ"ס הוא הקפיד לרוץ עם האחרונים ולעזור להם ולא לחכות בקו הסיום. אני זוכר שבבחמ"ס שבו כמעט שברתי את שיא המחלקה והגעתי לסוף באפיסת כוחות, הוא תפס לי את היד ומשך אותי לקו הגמר. נפרדנו כשיצאתי לקורס מ"כים, אבל שמרנו על קשר. השיחה האחרונה בינינו היתה בתחילת המלחמה, שבוע אחרי שהחלה, כשהודעתי לו שביתן נהרג (בשבת 14.10.23). הוא היה בשוק. לא האמין. ואז התעצבן. כעס על העולם. כמה ימים אחר-כך הוא נכנס לעזה ולא דיברנו יותר. שומינוב הוא האדם שהכי השפיע עלי בחיים. עברתי עכשיו ניתוח בעקבות פציעה במילואים. במהלך השיקום, כל פעם שקשה לי, אני שומע אותו בראש אומר לי "אל תהיה בינוני", ואני עושה עוד קצת. היה לי מאוד קשה לא להיות בהלוויה ובשבעה. היה לי חשוב לתת כבוד אחרון. הפרידה היא צלקת בלבי. מאור בוהדנה נוב 17 שירתנו ביחד במחלקה עברנו קורס חובשים ביחד והרבה מהשירות ביחד חבר יקר ואיש מדהים רק מליון געגועיםםם🙏🏽❤️ אייל חבר יקר שלי, עברנו שירות צמוד ביחד עברתי איתך כמעט הכל, למדתי ממך המון כמו שלא קיבלתי מאף חבר אחר, איש מדהים משכמו ומעלה וכן ירבו כמוך חבר יקר שלי מודל להערצה❤️❤️ גיורא מיכאלי הייתי איתו ביחד בטירונות נוב 17 ובקורס חובשים מה שלמדתי ממנו זה לשים לעצמי מטרה ולרוץ לעברה, לא להתייאש ולא לפחד להעז ואף פעם לא להמעיט בעצמי ולמה שאני מסוגל. סיפור 1: אחד הסיפורים שזכורים לי ממש ממנו זה שהיינו בקורס חובשים בבה״ד 10 בעיר הבה״דים ולא זוכר בדיוק מה שומינוב עשה אבל אחד המפקדים של הקורס (המפקד הכי קשוח) הביא לו יום ביציאה . הדבר הזה ממש עיצבן את שומינוב והיה לו תקוע בראש וזה ממש שיגע אותו וישב עליו כי זה ממש לא שומינוב לעשות משהו לא בסדר ועוד לקבל על זה עונש , הוא דיבר איתי על זה הרבה שזה לא בסדר ולא נכון העונש שהוא קיבל. הגיע הלילה נגמר היום ושומינוב עדיין היה תקוע על זה , בתעוזה רבה הלך למפקד (אני מזכיר שזה קורס חובשים קרביים בטירונות והמשמעת קשה מאד ולא נהוג לגשת ככה סתם למפקד באמצע הלילה) ופשוט תפס אותו, עצר אותו לשיחה וממש הסביר לו מה קרה ולמה זה לא מגיע לעונש ואני לא יודע איך אבל שומינוב כמו שרק הוא יודע ברוב חכמתו וחדותו הצליח לשנות את דעתו של המפקד הקשוח ובסוף גם ביקש משומינוב סליחה על העונש הזה. אחרי השיחה שומינוב חזר לחייך והלך לישון ברוגע שהוא ידע שהכל מאחוריו ,ככה הוא היה שואף למצוינות תמיד ! היה מודל לחיקוי . סיפור 2 : אחרי ההכשרה שלנו בבא״ח עלינו לקו עזה ב2018 . היינו פלוגת מסלול ופלוגת מסלול תמיד מקבלים הרבה משימות בגלל הסד״כ הגדול שיש . באחד הפעמים היה מחסור במפקדים והחליטו לשים חייל אחראי מפקד משימה באופן חריג מאד ומי הכי מתאים לדבר הזה אם לא שומינוב . באותה המשימה באחד הימים הגיע סמאו״ג עזה לביקורת על הגבול והתחיל לתרגל כוחות וכך עשה גם כשהגיע למשימה ששומינוב פיקד עליה , הוא תירגל את הכוח של שומינוב עם כל מיני תרחישים קיצוניים ושומינוב עם יכולותיו המדהימות מבצע את התירגול בצורה הטובה ביותר , אח״כ בסיום התרגיל הסמאוג שאל את שומינוב מה התפקיד שלו , מכ /סמל וכשהוא גילה ששומינוב סה״כ היה חייל צעיר שלפני כמה חודשים רק עלה לגדוד היה בהלם ולא האמין , בסוף המ״פ אמר לסמאוג ששומינוב הולך להיות מהמפקדים הטובים של צה״ל ולימים באמת כך היה עדן זילברמן שומינוב ואני היינו באחריי לגבעתי והמשכנו לגבעתי יחד את שומינוב הכרתי באירוע לגבעתי וכבר אז כל החבר׳ה ידעו שהוא יהיה קצין ראינו את זה בעיניים שלו בהמשך השירות אני ושומינוב יצאנו לקורס חובשים וגם שם כולם ידעו שהוא רציני ושהוא מקצועי בכל תחום שרק נגע בו בסוף הקורס כבר כולם אמרו לו שהוא יהיה קצין ואפילו הרימו עליו אוסים

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. הנצחה מתוך האינסטגרם לזכרו של אייל @remember_eyalshuminov Load more עמוד הנצחה- בה"ס פסגות כרמיאל הנצחה באתר גבעתי הנצחה למעשה - אתר למלא את החלל הנצחה באתר יזכור פנקסים עם תקציר על אייל כמזכרת מבת מצווה של שירה ברון מגרת זיכרון לזכר רס"ן אייל שומינוב - יד לבנים כרמיאל ספרי תהילים לעילוי נשמת רס"ן אייל שומינוב חולצות לזכר רס"ן אייל שומינוב 12 .pdf הורידו את PDF • 2.38MB כתיבת מהדורה חדשה לספר "וטהר לבנו כי תשא" לעילוי נשמתו של אייל 16 .pdf הורידו את PDF • 772KB כתיבת אותיות להכנסת ספר תורה לזכר הנופלים כולל רס"ן אייל שומינוב, על ידי פלמ"ר 5398 ויס"ר דרום דף לימוד לשבועות בבית מדרש לזכרו רב סרן אייל שומינוב "למה לנו ללמוד תורה ואיך אנחנו עושים את זה" לאינטרנט אייל שומינוב לשבועות .pdf הורידו את PDF • 1.77MB ערב זיכרון לציון חצי שנה "הכרת האור" לזכרו ועילוי נשמתו של רב סרן אייל שומינוב "כאיל תערוג על אפיקי מים" בבית כנסת בת״א מיזם "אות חיים" לאזכרת 12 חודש של אייל - כתיבת אותיות לספר התורה לזכר נופלי חרבות ברזל הגדה לפסח עם נר נשמה לזכר רב סרן אייל שומינוב, מוגדש לחג פסח נרות נשמה "רוקמים נרות נשמה" לזכר רב סרן אייל שומינוב כרית אותות וסמלים שאייל זכה מתוקף הכשרתו ושירות קרבי בצה"ל ערכות מצלמות מצילת חיים על שם רס"ן אייל שומינוב גמ"ח להנצחת רס"ן אייל שומינוב מיזם "חסד חיים ואמת - אחים לעורף" נרות נשמה לעילוי נשמת רס"ן אייל שומינוב מיזם 'סיפור חיים' - על מנהיגות לפי ערכי צה"ל לדור הפקדים הבא, ברוחו של רס"ן אייל שומינוב 13 .pdf הורידו את PDF • 1.86MB תורת גיבורים – רס"ן אייל שומינוב הי"ד – תורה של מתמידים. התואר הכי מפרגן שחז"ל מקנים ליהודי היא "ספרא וסייפא" – אדם שיודע לשלב את עולם הלימוד עם עולם המעשה. 17 .docx הורידו את DOCX • 46KB כתיבת אותיות ראשונות לספר תורה, לזכרם של אייל שומינוב ומ"מ איתי סייף ומ"פ יפתח שחר מגדוד צבר שנהרגו בקרב במבצע "אייל". קעקוע עם קרני אייל, לזכרו של אייל ע"י חברי ילדות מהעיר כרמיאל ערב זיכרון בישיבת "איתמר" שנערך ע"י רב יואל מנוביץ בחיספין רמת הגולן, לזיכרם של אייל שומינוב, איתי סייף ויפתח שחר - סרט מערב זיכרון נמצא ביוטיוב. שיר עם ציטוט נאומו של אייל לזכר רס"ן אייל שומינוב 34 .mp3 הורידו את MP3 • 8.61MB ספר "בשביל התקווה" עם נאום כניסה של אייל לכבוד שנת עוז 77 לעצמאות ישראל שיר של אמא "אם יכולתי בכלל לדמיין..." מאת :פלורה אמא של אייל ז"ל התקווה שהלכה לי הכנפיים שלא נפרסו חלומות שלא יתגשמו מחשבות...גם הם נגדעו. מנגינה של חיים נעצרה בשיא הפריחה וצלילים מדהימים נעלמו בשיא הצמיחה גם חזק גם חכם גם יפה מכולם ילד פלא של אמא המושלם בעולם. אם יכולתי בכלל לדמיין איך צריך להיות לי הבן? לא יכולתי אפילו לחלום לדמיין שכזה בחלום כל יכול בשמחה, מושיט יד ועוזר כובש כל משימה בצניעות, בגבורה בפשטות, בלי מילה. גם הסוף הוא פסגה לעזוב בגבורה רק קשה קצת לנשום רק תבוא בחלום רק תמשיך לחיות בעולם נשמות. ותשלח לי סימן בשביל מה אני כאן? חיוך של גיבורים, לוח השראה יומי בעקבות חללי מלחמת "חרבות ברזל" וחיוך של אייל, שבחר בחיים של נתינה והגנה על עם ישראל. בית מדרש ישראלי ע"ש רס"ן אייל שומינוב ז"ל בשיתוף בית ברודט ת"א - מיזם הנצחה בדגש ללימודי מדע, פילוסופיה, תנ״ך ותלמוד, ציונות, מנהיגות ונושאים אחרים שמאפיינים את אייל. סטיקרים לזכר רס"ן אייל שומינוב סימניה לספר לזכר רס"ן אייל שומינוב 14 .pdf הורידו את PDF • 208KB מיזם - לוחמים בחזית נושאים את שמות הנופלים, "שנזכור בשביל מי אנחנו נלחמים" דיסקיות זיכרון עם שם של חיילים שנפלו, "כל דיסקית נושאת שם וכל שם נושא סיפור". דיסקיות "לזכר אייל שומינוב - פלוגת ב' עד הניצחון" חולקו בחטיבת 8149 פלוגה ב' (קיבל אוריה פלס אח של ישורון פלס חייל של אייל) לכתבה תכנית אייל - לימוד משותף עם תלמידי ישיבת מיצר ברמת הגולן של חילוניים ודתיים, בדגש של ספרים שאייל קרא, הלימוד הוגדש לעילוי נשמתו של אייל , בהובלה של חייל גדוד צבר נעם דומן ערב זיכרון לזכרם של נופלי נובה וחרבות ברזל והכנת ספר עם סיפורי הנופלים , בהובלת במשטרת ישראל טקס הדלקת נר חנוכה בחנוכייה שהועברה מעזה להיכל הגיבורים בירושלים. אייל הדליק נר ראשון של חנוכה בעזה יחד עם מפקדים שנפצעו וחזרו לקרב. שנה אחרי אבא של אייל מדליק נר חנוכה באותה חנוכייה בירושלים. ביצוע שיר "אור כזה" ע"י חייל של אייל ממח' בני ישיבות פלוגת חוד, גדוד שקד - שילה גנטק, לזכר רב סרן אייל שומינוב אות עוז ותקווה הוענק ל-77 מובילי דרך לתיקון חברתי מתוך נאמנות עמוקה לערכי הציונות, השותפות והערבות הדדית על היכולת לפעול בנחישות ובענווה, גם לנוכח אתגרים מורכבים ותקופת של משבר. משפחת כלל ישראל - ביחד ננצח, STANDING TOGETHER - קרן גיבורים הנופלים - תעודת הוקרה וספר תהילים לזכרו של רב סרן אייל שומינוב הוצאת ספר חמישה חומשי תורה , המאחד את גבורת הנופלים עם נצח התורה. גבורתו של אייל חקוקה בתורה כמו בלבנו - הנצחית טהורה ומאירה. הרצאה בקהילה לכבוד ט׳ באב דגל לזכר רס"ן אייל שומינוב 11 .pdf הורידו את PDF • 1.88MB מרוץ לזכר רב סרן אייל שומינוב: גדוד צבר וגדוד שקד ובית ספר לקצינים ברחבי הארץ ובחו"ל. יצירת תכשיט ייחודי לזכרון נצחי של אייל, התמונה משולבת בתוך צמיד וטבת המשקפת את אורו ונוכחותו דף לימוד לחג השבועות לילדים, מוקדש לזכר רב סרן אייל שומינוב פנקס הסתרים של אייל עם אימרות לימוד. לימוד .pdf הורידו את PDF • 7.30MB מד"א, הקמת עמדה החייאה חכמה (דפיברילטור), הממוקם בשכונת גבעת רם בכרמיאל (שכונת ילדות של אייל סמוך לגן הראשון של אייל) לזכר רב סרן אייל שומינוב מיזם עיריית כרמיאל "כי אדם עץ השדה" לזכר נופלי "חרבות ברזל" בני כרמיאל, עץ זית לזכר של רב סרן אייל שומינוב בית מדרש במונטריאל בקנדה - שיעור לזכו של לרב סרן אייל שומינוב, דגשים על מקצועי ואישי ע"י רב מיכאל ויטמן ניווט מ"כים לזכר רב סרן אייל שומינוב, ע"י דוד ממן סמל פלחוד לשעבר בגדוד שקד וע"י מרום קץ מגדוד צבר. הרצאות ושיעורים ברחבי הארץ ובחו"ל על רב סרן אייל שומינוב בפלטפורמות שונות: מכינות צבאיות, בתי ספר, ישיבות, כנסים, טקסים, קורסים,סדנאות ועוד.

הספדים < חזור גדוד צבר - רום בוסקילה "בערב זיכרון בישיבת "איתמר "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר." (שו"ע א, א)" הדרך שבה אדם קם בבוקר משנתו, מצביעה במידה רבה על מצבו הנפשי הכללי, ומשפיעה על תיפקודו במשך היום כולו. אדם שיש לו יעוד בחיים, קם בחשק ובזריזות לקראת היום החדש. והוא קם בדרך כלל מוקדם בבוקר, כדי שיוכל להספיק יותר במשך היום. אבל אדם שאיבד את ערכיו ויעודו, איבד גם את הטעם שבחייו, ואין לו אתגר שלמענו שווה לקום בבוקר. לכן הוא חש בבקרים עייפות ומועקה, ורק כשאין לו יותר ברירה, הוא קם מאוחר ובכבדות אל עוד יום אפרורי וקודר. אבל אם יתחזק באמונה ויקום בזריזות, תתעורר בנפשו חיוניות ושמחה, ויוכל להתחיל את יומו במרץ. זכיתי להיות חייל של אייל בהכשרת הטירונים בבא"ח גבעתי, כאשר הגענו כטירונים צעירים שעוסקים בעיקר בלשרוד את הימים, אוהבים להתלונן ולקטר – היה מולנו אדם פשוט מדבק בהארה שלו – ראו עליו שזה אדם עם מטרה, עם תכלית, עם רצונות מאוד גבוהים ועם ציפיות מאוד גבוהות מהחיילים, היינו מבחינתו סיירת לכל דבר. ראו עליו שהוא האמין במה שהוא עשה, שיש לו מטרה, שיש עליו המון התלהבות ושיקול דעת, רואים שהוא חי 'לכתחילה', סיפור קטן שיש כמעט לכל אחד מאיתנו בהכשרה – שהיינו נמצאים בעמדת 'מאזין' שמירה על הפלוגה והיינו סתם בוהים באוויר בימי הקיץ החמים, היה אייל המפקד הדגול עובר בסערה ושואל חצי בצחוק חצי ברצינות – למה אתה בלי איזה ספר ביד? למה אתה לא קורא משהו תוך כדי? הוא ממש סבל שהוא ראה בזבוז זמן, ממש אהב את המטרה, האמין בה, ולשמה ראו עליו שהוא חי והוא פשוט הדביק אותנו, ומה שיותר מטורף זה שזה היה נראה ממש רגיל בשבילו, כאילו הוא באמת כזה. אנחנו בתור הבני ישיבה בחבורת המתגייסים חשבנו שאנחנו הולכים לעבור דבר קל, שאנחנו כבר מכירים את העסק, ש'קטן' עלינו, ואייל פשוט עשה לנו בית ספר, ברצינות, במטרה הברורה, בשאיפות, בעמידה האיתנה, כל ח' שלו אתה מרגיש כאילו שראש הממשלה מדבר. נראה מתוך נק' מבט של חייל שהוא באמת שאף לגודל מהסוג הזה. נדבקנו בגודל, כל אחד מגדול לקטן. ולמה הקדמתי במילים הללו 'יתגבר כארי'? כבר יובהר בקלות. מצרף כאן דברים שאמר אייל בעניין 'הגבורה' רגע לפני שנכנס עם חייליו לעזה – "אנחנו שומעים על כל אותם חיילים גיבורים שנלחמים, ומדמיינים את המעשים ההירואים ויוצאי הדופן שהם בטח עושים אבל בואו אספר לכם מהי גבורה בעיניי. מי יודע איך נפתח ספר ההלכה החשוב ביותר שנקרא ה'שולחן ערוך'? ההלכה הראשונה פותחת ברגע הראשון ביום 'יתגבר כארי לעבודת בוראו', על העניין הפשוט הזה של קימה בבוקר נאמר לנו בלשון זאת של גבורה. גיבור זה לא אחד ששום דבר לא קשה לו, לכולם קשה, גם למג"ד קשה, כל אחד קשה לו משהו אחר. גיבור זה אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד עם זה, הוא לא נשבר כי קשה לו, הוא מתמודד עם הקושי, קשה לו אז מה הוא עושה? ניגש לעזור לחבר שיותר קשה לו. ובהקשר הזה אם זו אכן גבורה - כולכם גיבורים בעיניי, היו לנו עשרות סיפורי גבורה, התגברתם על קשיים מבלי שמישהו ידע שקשה לכם. כולכם גיבורים בעיניי! כל אחד בדרך שלו!" נסיים בדבר מפליא – לקבוצה של אייל עם עצמו בווצאפ, איפה שכולנו רושמים תזכורות ומשימות לעצמנו הוא קרא בשם הזה ממש 'יתגבר כארי'. שנכמה מדהים זה שמה שבן אדם עצמו, כך הוא דוגמה לחייליו ולכל הסובבים אותו, אדם שחי את המילים שהוא מדבר. שנזכה ללכת לאורו ולהתגבר כארי, לכל המשימות העומדות לרשותנו, ונחיה כמוהו – חיים מלאי משמעות ותוכן. הבא הקודם

הספדים < חזור פלורה - אמא של אייל הספד אזכרה איילי שלי...הינה עברה שנה מאז שבת הארורה, בו נכנסו בנחישות שלושה קצינים לבשורות המרות, מה לעזאזל הם עושים פה? הרי רק דיברנו אתמול ומוקדם בבוקר קיבלנו עדכון ממך: "נכון לשעה 9 הכול בסדר, כל החיילים בטוב, בריאים ושלמים!" זה כל מה שרצינו לשמוע, התמסרתי בנאמנות נחרצת לכל התפילות, הכול מסתבר היה לחינם.. אמרתה: "אמא, לא עושים עסקים אתו, לא מתפללים בתמורה, התפילות הם מעומק הלב ולמען השם... אל תדאגי אמא, יום מותו של האדם נקבע ביום היוולדו", כלומר הכול כתוב ולא ניתן לשנות דבר. חשבתי, ביקשתי, התחננתי ולא עזר לי כלום ורק מכתב נשאר ממך... ללא כול חרטה אתה חוזר ואומר, אני גאה מאוד ליפול על מדינה האהובה שלנו, " אם אין ערך למה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך" שאלתי את הרבנים החכמים, היכן נמצאת הנשמה שלך? כתוב בזוהר הקדוש בפרשת פיקודי, שיש כמה היכלות בגן עדן, בהיכלות הגבוהים ביותר נמצאים כל הגיבורים שנהרגו על קידוש השם, על עצם האובדה שהם יהודים. נשמות אלו נמצאים במקום מלא אור ומלא אהבה, טוב להם שם, הכי טוב שאפשר והם מתפללים עלינו. היום יותר מתמיד אני משוכנעת, שהנשמה היא נצחית והגוף הוא רק לבוש. סיימת את פרק בחיים החומריים והמשכת הלא לחיי הנצח. אני מרגישה אותך בכל פינה, אני שומעת אותך, אני מדברת איתך, אני אף פעם לא נפרדת ממך, אלא מחכה שנפגש. ילד שהוא חלום, נחוש, ערכי, דעתן וחרוץ, שקודם כל דורש מעצמו ולא מתפשר. לא קיבלת להיות בינוני, אמרתה: "איזה מן חיים אלה שהכול אצלך שגרתי תמיד ואין זמנים שאתה נלחם עבור איזה משהו, גם אם לא נלחם בקרב, אבל נלחם בעבור איזה ערך... בדרך כלשהי..." לא חיפשת אושר בחיים הקלים, חיפשת משמעות וערך בכל דבר, כך גם חינכת את פקודיך - להיות משמעותיים, אמרת: "להסתכל על הכול בגדול! ולהבין שאתם משמעותיים גם בדברים הקטנים. זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה!" הורים וחיילים קראו לך אבא, כולם סמכו עליך, לא רק אמרת גם דאגת שאף חייל שלך לא ייהרג. הייתה ההרוג הראשון בפלוגה, כולנו קיוונו שתהיה הראשון והאחרון...ואז: ראובן אסולין, עידו טסטה, דניאל טואף, איתי פאריזנט, יאיר חנניה. תמשיך להיות האבא ללוחמים הגיבורים שלך, שהלכו אחריך. זוכרים אותך כאן כגיבור מלחמה, כמפקד פלוגה אגדי, אהוב ונערץ של חטיבת גבעתי. הסיפורים עליך לא נגמרים, קצין מקצועי, נחוש וקר רוח שמאמין בדרכו, מלא בנתינה, הקשבה ועזרה לזולת. ברור לי לגמרה, שאם היה אפשר להחזיר את הזמן אחורה, היית חוזר על אותם ערכים ואותם עקרונות, היית נלחם עבור המולדת ונותן את כול כולך למען עתידנו. בכניסה לעזה, פנית לפלוגה ואמרת: "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים שצריכים לחזור הביתה." איילי שלי... המלחמה עוד לא הסתיימה, מאות חיילים נפלו לפניך ומאות חיילים נפלו אחריך, החטופים עוד לא חזרו, הלוחמים ממשיכים במשימה. מחפשים נחמה ומתחבקים בחומר שהשארת: היומנים שלך, הספרים שקראת, המכתבים שכתבת. קראתי את היומן הקרב שלך מספר פעמים, וכל פעם מחדש כולי בצמרמורת שעוד רגע ויקרה לך משהו... ועוד נ"ט ועוד מחבל ועוד פיצוץ... כולי עטופה בפחד, עוצרת נשימה ופתאום מבינה שהגרוע ביותר כבר קרה! קראו לך "כמעט שומינוב", שכל רגע בקרב זה כמעט קרא, עד שזה קרה באמת... זאת זכות גדולה להיות אמא שלך ואבא שלך! זה מטורף כמה הספקת! ניצלת כל רגע בחייך, תמיד עם ספר ביד, בכל מקום. ספרי קריאה וספרי לימוד של פילוסופיה, היסטוריה, מורשת, ציונות, כלכלה, משפטים, תורה וגמרה. למדת ולימדת, נגעת והשפעת, אמרת: "לא חשוב האורך בחיים, חשוב התוכן בחיים". השארת אחריך מורשת לחיילים, למפקדים, למשפחה, לחברים, שממשיכים ללמוד וליישם את דבריך ובכך לשמור על רוחך חייה ביננו! לימדת אותנו "שקשה", אמרתה שלכולם קשה, כל אחד קשה לו משהו אחר וגיבור בעינך זה אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד עם זה. איילי...כנירה שאני אף פעם לא יהיה הגיבורה שלך, כי כל כך קשה לי בלעדיך ואני לא יודעת להתמודד עם זה. מאז שהגעת לעולם, הבאת איתך אור שאין לו תחליף. החיוך שלך, הצחוק שלך, המבט שלך ואהבה שלך, אלו רגעי אושר שנלקחו מאיתנו מהר מידי! אבל את האהבה שלנו אליך אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו! אנחנו נושאים אותך עמוק בליבנו ונמשיך לשאת את שמך בגאווה, ולספר עליך, ולזכור אותך בכל פעימה של חיינו. אתה חי דרכינו, תמיד איתנו בכל מקום ובכל עת. לא נפרד ממך עד שנפגש שוב, במקום שבו אין כאב ורק אהבה. נוח בשלום ילד אהוב שלי ,מקווה שנהיה ראויים לך. הבא הקודם

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. אלבום תמונות אל עטאונה במהלך שבוע שדאות של כלל פלוגת צבר מחזור מרץ 22 אייל ביחד עם הסמפ שלו טל ברזל מבצעים לנגד כלל החיילים הכנה וחיזוק המאהל של המפלג והפלוגה. 08.07.23 - מערת המכפלה במהלך משימה של בפלוגה בחברון ״ ציר המתפללים ״ אייל עובר בין כלל החיילים בעיקר בנקודות הרגישות יותר ופשוט נוכח עם כל לוחם ולוחם בדרך תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענבה! (על מגן של צבר): אייל עם הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי 21.07.23 ביסלח 17 במהלך קורס נמרים למספר מצומצם מאוד של חיילים (8-6) אייל עוזב את הבסיס הקבע בבאח גבעתי ומגיע עד לביסלח 17 בשביל לקיים שיחת חיזוק עם החיילים ולוודא שכולם עוברים את הקורס בצורה הטובה ביותר אלעד חדד: בתמונה רואים את אייל , לומד איתנו ספרוני הלכה שהוא ראה שאני מחלק לחבר'ה , הוא התעניין וביקש לקבל אחד וללמוד איתנו ביחד. לדעתי זאת היא הפשטות הטהורה ביותר , שלמרות היותו קצין עם שלושה ארונות , הוא מוצא את הזמן והפניות הנפשית והשכלית לשבת עם חייליו וללמוד כאחד האדם , בלי ארונות בלי מעמדות פשוט ללמוד... אייל עם שר הבטחון יואב גלנט

אתר הנצחה לרב-סרן אייל שומינוב הי"ד – מפקד ולוחם בצה"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. סיפור חייו הוא מופת של אומץ, ערכים, מנהיגות ואהבת הארץ. אלבום סרטונים הקמת פינה חמה לחיילים - הר ברכה אייל מעניק כומתה לחייל מצטיין ערב פלוגה קו עציון - הדבר הכי משמעותי שתעשו בגיל 20 זה להיות פה! אייל מקבל כומתה ממפקד גלוחוב שידור ישיר מעזה על השמדת פירים עם אמל״ח ראיון בערוץ 12, על פעילות ביהודה ושומרון הנאום בחנוכה - נר ראשון - רימאל הקצין שפיקד על חיסול המחבלים שיחה עם שר הבטחון יואב גלנט נאום הכניסה לעזה גם לי קשה האלוף דדו בר כליפא מצטט את דברי אייל בצורה מרגשת ומקריא חלק מנאומו בעצרת זיכרון של חטיבת גבעתי💜 הדלקת חנוכייה בכיכר הפלסטין מהי גבורה - ערב פלוגה בהפוגה מלחימה